שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן יז · ד
ואמנם מה שיש לי עוד לדון בזה הוא דנהי דנתיר הקליפה מעל הכותל מ"מ עדיין יש להסתפק אי יהי' רשאי לצייר ציורים על המקומות של השמות הק' שנקלפו:
ולפום ריהטא הי' נראה דאסור מכח מ"ש התוס' ז"ל במס' עירוכין (ו' ע"א) גבי הי' שם כתוב על הקורה יגוד ויגנוז וישתמש במותר וכ' התוס' ז"ל שם וז"ל יגוד וישתמש במותר משמע ע"י שיחתוך הקורה ולא יהנה מאותה חתיכה שכנגד השם דבמקומו מיהא קידש השם ויש ליזהר כשכותבין ס"ת או תפילין וגררו מקום השם שאין לכתוב במקומו עכ"ל וא"כ לכאורה אפי' כשיקלפו השמות יהי' אסור לצייר על המקומות כיון שהמקומות שכנגד השם נתקדשו דהא התוס' אסרו לכתוב אפי' לצורך הס"ת ותפילין וכנ"ל:
ואכן נלענ"ד בזה היתר חדש דהנה החו"י בתשו' (סי' ט"ז) הקשה בזה אדברי התוס' ז"ל מש"ס דשבת (קט"ז ע"ב) דאמרינן התם גליונות אגב כתב הוא דקדשי אזלה כתב אזלה קדושתי' וראיתי להגאון יעב"ץ ז"ל שתי' קושיא זו על נכון דטעם התוס' ז"ל דמקומו קדוש הוא מדין תשמישי קדושה דקיי"ל דנגנזין וגם זה המקום הרי הי' תשמיש לקדושת השם ואסור לשנותו לקדושה קלה ואין ראי' מהא דשבת דהתם לענין הצלה מדליקה איירי דלזה בעינן גוף קדושה וכיון דאזלה כתב הרי גוף הקדושה אזלה ולא נשאר רק תשמיש קדושה וזה ודאי אין מצילין:
ומעתה נחזי אנן אי שייך בכותלי בהכנ"ס משום תשמיש קדושה או נימא כיון דאין מעילה במחובר גם תשמיש קדושה ל"ה:
והנה האור זרוע ז"ל בה' בהכנ"ס (סי' שפ"ו) לענין ארון הבנוי בחומה אי שייך בו תשמיש קדושה כ' שם דמטעם מחובר אין להתירו דנהי דאין מעילה במחובר מ"מ הא תלוש ולבסוף חברו הוי תלוש לענין זה ורק משום דלשמירה עביד ל"ה תשמיש קדושה ומטעם זה התיר שם בשן סלע מחובר מעיקרו כיון דמחובר ל"ה תשמיש קדושה עיי"ש, הנה מבואר מדברי האו"ז ז"ל דכל שאין בו מעילה לית בי' משום תשמיש קדושה:
ומעתה יש עלינו לדון אי בכותלי בית שייך דין מעילה או נימא דדינו כמחובר שאין מועלין בו והנה הרמב"ם ז"ל בה' עירוכין (פ"ו ה"נ) כ' המשכיר בית לחבירו וחזר והקדישו ה"ז קדש ופקעה השכירות ואם דר בו השוכר מעל עיי"ש הרי דס"ל להרמב"ם ז"ל דהוי תלוש ומועלין בו וא"כ לכאורה ה"ה לענין דיש בו משום תשמיש קדושה שהרי הא בהא תליא לפ"ד האו"ז ז"ל הנ"ל:
ואכן בה' מעילה (פ"ה ה"ה) כ' הרמב"ם ז"ל המקדיש בית בנוי הדר בו לא מעל הרי דס"ל דהוי מחובר וכמ"ש הכ"מ ז"ל שם דאף דלגבי ע"ז קיי"ל המשתחוה לבית אסרו חומרא דעכו"ם שאני עיי"ש, וכבר עמדו בזה הלח"מ והמשל"מ ז"ל והניחו סתירת פסקי הרמב"ם ז"ל בזה בצ"ע:
ואכן השעה"מ ז"ל בה' אישות (פ"ג) אנהיר לן עיינין לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל עפ"מ דמבואר בש"ס דמעילה (י"ח ע"ב) ובתוס' שם דיש חילוק בין מעילה שנהנה או מעילה שמוציא מרשות לרשות דמעילה של הוצאה ילפינן מע"ז דכתיב וימעלו באלקי אבותם וגו' ומעילה של הנאה ילפינן בגז"ש דחטא חטא מתרומה, וא"כ שפיר ניחא דהתם בה' עירוכין דאיירי שהשוכר דר בו מדין שכירות וקיי"ל שכירות ליומא ממכר הוא והוי שינוי רשות דזה ילפינן מע"ז והרי בע"ז קי"ל דתלוש ולבסוף חברו הוי תלוש ומשו"ה מעל, משא"כ בהא דמעילה שהקדיש בית ודר בו דאינו אלא הנאה ודמיא למעילה דתרומה ובתרומה הו"ל כמחובר ומשו"ה לא מעל:
ומעתה נראה דגם האו"ז ז"ל שכ' בפשיטות דארון הבנוי בחומה דינו כתלוש ואי לאו דלשמירה עביד הי' בו משום מעילה וכנ"ל היינו משום דבנידון דידי' איירי לענין שישנו הארון וליקח אבניו לחולין דזהו הוי מעילה דהוצאה מרשות לרשות דילפינן ממעילה דע"ז ומשו"ה הו"ל כתלוש:
והיוצא לנו מזה בנ"ד לענין כותלי בהכנ"ס דבעי לצייר עליהם דזה אינו אלא הנאה וכמבואר בלשון התוס' עירוכין הנ"ל וא"כ לענין זה שוב הוי לכו"ע רק מעילה דתרומה ובכה"ג תלוש ולבסוף חברו הוי מחובר וא"כ אין בו משום מעילה וממילא ל"ש תשמיש קדושה וכיון דאזלה כתב אזלה גוף הקדושה וגם תשמיש קדושה ל"ש בו א"כ ממילא לא שייך כאן הדין של התוס' עירוכין הנ"ל דהתם איירי בידות הכלים או בקורה דהי תלוש ממש משא"כ בנ"ד, ואף דבכ"ד מבואר דתלוש ולבסוף חברו אסור עכ"פ מדרבנן מ"מ נראה מדבר האו"ז שם דבכה"ג כיון דאינו הקדש גמור שריא אפי' מדרבנן ע"ש:
ומלבד זה יש לצרף להיתרא בזה דברי הטו"ז ז"ל ביו"ד (סי' רע"ו) שכ' דהא דעירוכין איירי בשם שנכתב בקדושה דוקא וא"כ י"ל דבשם שלא נכתב בקדושה נהי דאסור למוחקו וכדברי הש"ך ביו"ד שם אבל מ"מ י"ל דלכו"ע לא נתקדש המקום שכנגדו:
וכן נראה מדברי הר"ש אבוהב ז"ל (בסי' רס"ח) שלא חשש בזה רק אם נשאר עוד רשימה משם הראשון שלא יהי' כתב עליון מבטל לתחתון ע"ש:
מכל הלין טעמי נראה להתיר בנ"ד לקלוף השמות ע"י עכו"ם ולצייר עליהם לשכלל הבהכנ"ס כי מצוה רבה היא וכדאיתא בזוה"ק שמות (נ"ט ע"ב) וההוא בי כנישתא איצטרך למבני לי' בשפירו סגיא ולאתקנא לי' בכל תקונין דהא בי כנישתא דלתתא קיימא לקבל בי כנישתא דלעילא ע"ש:
ידידו אוהבו דוש"ת: