שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן יז · ב
והנה לענ"ד נראה מקור לעיקר דין זה מדברי הירושלמי בסוטה שם (פ"ז הי ה') והובא בתוס' שם ד"ה כיצד בהא דפליגי התם ר' יהודה ור' יוסי אי על אבני המלון נכתבו או על אבני המזבח נכתבו ואמר בירושלמי החם למ"ד על אבני המלון נכתבו ניחא ושדת אותם בסיד אלא למ"ד על אבני המזבח נכתבו מה מקיים ושדת בסיד ומשני בין כל אבן ואבן ע"ש:
והנה דברי הירושלמי תמוהים לכאורה דמאי קשיא למ"ד על אבני מזבח יותר מלמ"ד על אבני המלון:
והנה המפורשים פי' דברי הירושלמי ע"פ הגמ' דחולין (פ"ג ע"ב) דקדשים פטורים מכיסוי הדם משום דמוסיף אבנין ולהכי פריך למ"ד על אבני המזבח מה מקיים ושדת וכן ראיתי למפרש קרבן העדה שם שהוסיף עוד דא"א לסודו בסיד שאין הקרבנות נוגעות באבנים אלא בסיד ע"ש:
ואכן לענ"ד דברים אלה תמוהים ממשנה מפורשת במס' מדות (פ"ג מ"ד) דחנן התם פעמים בשנה מלבנין את המזבח בסיד הרי להדיא דמותר ללבן סיד ע"ג המזבח:
ובאמת ברא"ש שם הקשה מהא דאסור להוסיף אבנין ותי' דעד ס' אמה מותר להוסיף ועוד כ' דעיקר הטעם בחולין שם משום שלא תתקלקל הריבוע אבל היכי דמלבן כלו בסיד שריא ע"ש וכ"ה שיטת התוס' זבחים (ס"ב ע"א) ע"ש, ועכ"פ יהי' מאיזה טעם שיהי' משנה שלמה היא שהי' מלבנין המזבח בסיד פעמים בכל שנה וא"כ תמוהים לכאורה דברי הירושלמי דפריך למ"ד על אבני המזבח מה מקיים ושדת:
ולכן נ"ל לפרש דברי הירושלמי עפ"ד בגמ' דחולין (י"ז ע"ב) דאבני המזבח נפסלין בחגירת צפורן ובתוס' שם דמדאורייתא היא מקרא דאבנים שלמות תבנה, והנה מ"ד על אבני המזבח נכתבו היינו מדסמיך לי' להאי קרא דוכתבת וגו' ובנית שם מזבח ושם בהאי קראי כתיב אבנים שלמות תבנה:
וא"כ נמצא דאי אמרינן דנכתבו על אבני המזבח על כרחך שוב לא יהי' אפשר לומר דוכתבת היינו חקיקה דהא א"כ פסול למזבח דנפסל בחגירת צפורן וע"כ דהיינו כתיבה ממש אבל אי אמרינן דעל אבני המלון נכתבו שפיר י"ל דוכתבת היינו חקיקה:
ומעתה יפה מתפרשים דברי הירושלמי דהכי קאמר בשלמא למ"ד על אבני המלון נכתבו וא"כ היינו חקיקה ניחא ושדת הלא הויא מחיקה כלל וכנ"ל, אבל למ"ד על אבני המזבח נכתבו וא"כ האי וכתבת היינו כתיבה ממש וא"כ מחיקה אסור ומה מקיים ושדת אותם בסיד ומשני דלא סדוהו רק בין האבנים וממילא לא היתה מחיקה כלל:
ובעיקר סברת המעיל צדקה הנ"ל דהכתיבה התם היתה ע"י חקיקה ומשו"ה ל"ש בה מחיקה יש להביא עוד ראי' מהש"ס דעירובין (נ"ד ע"א) מאי דכתיב חרות על הלוחות אלמלי לא נשתברו הלוחות לא נשתכחה תורה מישראל ופירש"י ז"ל וז"ל חרות משמע חקוק ואינו נמחק לעולם:
וע' עוד בתוס' גיטין (כ' ע"א) שהביא ראי' דחקיקה מקרי כתיבה מהא דחרות על הלוחות, וע"ע ברמב"ם ה' גירושין (פ"ד ה"ו) מה שהביא מקרא דכתובה בעט ברזל וע' עוד ברש"י מנחות (ל"ד ע"א) מ"ש דעל האבנים ל"ה כתיבה תמה ע"ש ודו"ק:
והיוצא מדברינו בנ"ד דאם יציירו בששר על השמות הק' יש בו משום מחיקה ח"ו: