שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן יד
עוד דהרב הנ"ל.
ואשר הקשית בש"ס דקידושין (י"ז ע"א) דקאמר ר"ש דפרידות ישנן בכלל מצות הענקה להעבד דהויין בכלל ברכה משום דמשבחן בגופי' ע"כ והקשית דהא מבואר בתוספתא דכלאים (פ"ה ה"ד) דאסור לרכוב על הפרדה וא"כ מאי שייך ברכה בפרדות בהא דמשבחן בגופי' כיון דאסורין בין לסחורה בין להרכבה ע"כ קושיתך וכבר הקשה כן הגאון בס' המקנה:
והנ"ל בס"ד דר"ש לשי' בזה, דהנה הרמב"ם ז"ל בה' כלאים (פ"ט ה"ז) כ' וז"ל כל העושה מלאכה בב' מיני בהמה או חי' כאחד והי' א' מין טהור והשני מין טמא הרי זה לוקה בכ"מ שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור אבל ב' מינים טמאים או ב' מינים טהורים אינו לוקה מה"ת כו', והרא"ש ז"ל בה' כלאים כ' על דברי הרמב"ם ז"ל ואין דבריו נראים דמתני' כוללים יחד טמאה עם טמאה טהורה עם טהורה יחר עם טהורה עם טמאה אלמא שכלן שוין באיסורן טמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה אף שהן מינין שוין אסורין כמו טמאה עם טהורה כל שני מיני בהמות לוקה עליהן מה"ת ע"ש:
והנה בתוספתא דכלאים שם וכ"ה בירושלמי דכלאים (פ"ח ה"ב) בהא דקאמר דאסור לרכוב על הפרדה יליף לה מק"ו דכלאי בגדים דמה במקום שמותר ללבוש שני חלוקין אסור בתערובתן מקום שאסור לנהוג שני מינים אינו דין שאסור בתערובתן ע"ש, וא"כ מעתה ע"כ לא אתיא ק"ו זה רק לשי' הרא"ש ז"ל דגם שני מינין טמאים אסור מה"ת דהא פרד מורכב מב' טמאות וכמבואר בגמ' בכ"ד וע' בכורות (ז' ע"א) והרי עיקר הק"ו הוא משום דאסור לנהוג שני מינין אינו דין שאסור בתערובתן וא"כ לשי' הרמב"ם ז"ל דשני מינים כה"ג שניהם טמאים מותר מה"ת א"כ אין כאן ק"ו, וכבר ביאר זה התוס' יו"ט בפ"ח דכלאים דלשי' הרמב"ם ז"ל לא יהי' ק"ו זה אלא מדרבנן ומדאוריתא יהי' מותר לרכוב על הפרדה ובאמת הרמב"ם ז"ל השמיט דין זה דתוספתא וע' בדבריו בה' כלאים (פ"ט ה"ו) והיינו דלשי' אזיל, וע' נדה (ז' ע"ב):
ושבתי אני ואראה תנא דמסייע להרמב"ם ז"ל והוא ר' שמעון בס' תיקוני זוה"ק (תיקון י"ד) וז"ל קם ר' שמעון על רגלוי ואמר אלי' נתית הכא ואנהיר עינוי דלא אתון למיכל בב"ח אדהכי הא אלי' קא נחית אמר בוצינא קדישא והא רזא דא איהו רזא דלא תחרוש בשור וחמור יחדו חלב אתערב בשרא דא איהו כלאים מין דלאו במיני' אמר ר' שמעון אלי' אלי' והא שור איהו מסטרא דדכיא וחמור מסטרא דמסאבא דהא איהו כלאים טב וביש אבל חלב איהו מסטרא דדכיא ובשרא מסטרא דדכיא א"ל ודאי הכי הוא ע"כ:
הנה מפורש שיטת ר"ש בזוה"ק דאין כלאים אלא בטהור עם טמא אבל בשני מינים שוים לא דטהורים עם טהורים וכן טמאים עם טמאים חד דינא אית להו דלית בהו כלאים דבעינן דומיא דשור וחמור וכשי' הרמב"ם ז"ל:
וא"כ שפיר קאמר ר"ש לשי' דקרא דהענקה קאי גם אפרדות שבכלל ברכה הן כיון דמשבחן בגופי'. שהרי לר"ש דשני מינין טמאים אין בהם כלאים מה"ת שוב ליכא ק"ו דתוספתא וירושלמי הנ"ל לאסור פרדות בהרכבה ודו"ק:
אוהבך: