שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן יא · י
ובעיקר דברי תוספתא דמכשירין הנ"ל דקאמר רבי נראין דברי ר"מ דדם המת מטמא בכ"ש לטומאה קלה נ"ל כעת דרך חדש ופשוט, דהוא ע"פ הש"ס דזבחים (ק"ה ע"א) ת"ר פרה ופרים ושעיר המשתלח מטמאי אוכלין ומשקין דברי ר"מ וחכ"א שעיר אין מטמא שהוא חי ואמרינן בגמ' שם דטעמא דר"מ משום דס"ל דכל שסופו לטמאות טומאה חמורה א"צ הכשר וע' בראב"ד בה' אה"ט (פ"ג ה"ג) שכ' דבהא פליגי דר"מ ס"ל דאפי' הכשר שרץ לא בעי דהוי כאלו נגע בשרץ ומשו"ה אף השעיר מטמא ורבנן ס"ל נהי דלא בעי הכשר מים אבל הכשר שרץ בעי ובעינן שיקבל טומאה ממקום אחר וממילא שעיר שהוא חי אין מקב"ט:
ומעתה דם המת כיון דמטמא טומאה חמורה לטמא אדם ובגדים ממילא לר"מ יש עליו ג"כ טומאת מגע דהוי כאלו נגע בשרץ וממילא מטמא בכ"ש כדין כל משקין הנוגעין בשרץ, ואף דבכ"ש אינו מטמא טומאה חמורה מ"מ חשיב סופו לטמא טומאה חמורה מטעם כיון דראוי לצרפו לשיעור וכמבואר בגמ' דכריתות (כ"א ע"א) בהא דפריך ל"ל לנבילה מחשבה לטומאה קלה היא גופה טמאה היא ומשני כגון דאיכא פחות מכזית נבילה כו' ופריך אי הכי לבעי נמי הכשר ומשני כיון דאלו מצרף לי' לכזית מטמא טומאה חמורה לא בעי הכשר, ע"ש וא"כ ה"ה ה"נ דכותי' וא"כ שפיר אמר רבי נראין דברי ר"מ בטומאה קלה דוקא, וכהאי דאמרינן ג"כ בפסחים (י"ח ע"א) לענין מי חטאת דכיון דסופן לטמא טומאה חמורה מטמאין טומאה קלה בלא נגיעת שרץ, וע' בתוס' חולין ע"ג ד"ה ס"ד ודו"ק:
ידידו דושת"ה: