שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן י · ז
והנה אף שביארנו דההיתר הוא מטעם מיגו דבידו לגרשה וא"כ יה' מקום לפקפק שתהי' אסורה לכהן עכ"פ שהרי לענין זה לית לי' מיגו דהא אם הי' נותן לה גט ג"כ היתה אסורה לכהן מ"מ כבר כתב המשל"מ בפשיטות (בפ"ג מיבום) בשם הרמב"ן ז"ל בחי' ב"ב דמותרת אפי' לכהן:
והנה הקצוה"ח (בסי' קמ"ו) כ' להוכיח מד' הרשב"ם ב"ב (קל"ה) דהיכי דההיתר הוא מטעם מיגו דבידו לגרשה אינה מותרת לכהן וראיתו מהא דקאמר שם בגמ' ההוא דהוי קא שכיב א"ל אתתי' למאן א"ל חזיא לכהנא אמר רבא למאי ניחוש לה הא אמר ר"ח בר אבא אר"י בעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן ופירשב"ם שם דההוא דקא שכיב הי' מוחזק באחי ולא בבני והיתה אשתו בחזקת זקוקה ליבום ועל הא דקאמר שם חזיא לכהנא פי' וז"ל לאו דוקא אלא שמותרת לכל אדם ואינה זקוקה ליבם ומיהו לכהנא אסורה דהא ע"י מיגו דבעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן מהמנינן לי' עכ"ל:
ומזה הבין הקצוה"ח דפי' הרשב"ם הוא דבאמת לא אמר שגירשה רק אנן מהמנינן לי' מטעם מיגו דבעל שאמר גירשתי נאמן ואפ"ה אסורה לכהן הרי דהמיגו דבעל שאמר גירשתי אין מתירה לכהן:
אבל לפלא בעיני על הקצוה"ח ז"ל דהא המעיין ברשב"ם שם (בד"ה הא"ר) יראה להדיא דמיגו מתירתה אפי' לכהן רק הכא דאסורה היא משום דאמרינן דכונת הבעל היתה דבאמת גירשה ע"ש דכתב וז"ל ומיהו לכהנא אסורה דהא לא פטרינן לה אלא בטענת גירשתי את אשתי כו' דהא איהו ל"א יש לי בנים דניהמני' ע"י מיגו דמצי פטר לה בגט הילכך הכי קאמר גירשתי את אשתי עכ"ל הרי דשי' הרשב"ם ז"ל דאילו הי' נאמן מטעם מיגו מותרת אף לכהן, וע' בהגהת הב"ח שמוחק שם ברשב"ם ז"ל תיבת מיגו נראה דפי ג"כ כמ"ש:
וע"ע בנמ"י ב"ב שם מה דפי' הא דלא אמרינן שכונתו הי' שיש לו בנים משום דאנו תופסין הפחות שבלשונות והיינו שכונתו הי' שגירשה ועכ"פ נפטרת מיבום בודאי, הרי דשי' ג"כ דהיכי דהוא אומר שיש לו בנים דמותרת אף לכהן מטעם המיגו דבידו לגרשה:
ואף דהמהרש"א ז"ל הוכיח שם דשי' התוס' ז"ל דאסורה לכהן מ"מ כבר הסכים המשל"מ להלכה למעשה כשי' הרמב"ן ז"ל דמותרת אפי' לכהונה: