שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן י · ג
ואכן מה שנלענ"ד לצדד בהיתרא דהאי אתתא בדבר חדש ע"פ צירוף העדאת הבעל שהגיד שביום פלוני יהי' היא"צ של אחיו ובאופן דחד מהני יהי' מועיל ממנ"פ דאם לא יועיל העדאת העד יהי' מועיל הגדת הבעל ואם לא יועיל הגדת הבעל יהי' א"כ מועיל העדאת העד:
דהנה בש"ס דקידושין (ס"ד) ובמס' ב"ב (קל"ד) מבואר דנאמן אדם לומר יש לי בנים או אין לי אחים כדי לפטור אשתו מן היבום מטעם מינו דבידו לגרשה:
והנה במוחזק דאין לו בנים ואמר יש לי בנים אי נאמן במיגו נגד החזקה הוא מחלוקת הפוסקים, שי' הנמ"י ז"ל דאינו נאמן ושי' המ"מ דנאמן מטעם דבנים בדידי' תליא וכמבואר בזה בטושו"ע אהע"ז (סי' קנ"ו):
ובמוחוק שיש לו אחים ואמר בשעת מיתתו שאין לו מבואר ג"כ פלוגתא בשו"ע (סי' קנ"ז ס"ז) וע' ב"ש שם:
ואכן היינו דוקא נגד חזקה אבל נגד עדים הנה מבואר (בסי' קנ"ו ס"ו) דנגד עדים שאין לו בנים לא מהני לומר יש לי בנים במיגו דמיגו במקום עדים לא אמרינן וע' ב"ש שם (ס"ק י"א) דליכא מאן דפליג ע"ז ע"ש וא"כ כיון דנגד עדים לא מהני בבנים אף דבדידי' תליא א"כ כ"ש באחים דלא מהני נגד עדים:
ואכן בנ"ד שאומר שמת אחיו נראה דלכו"ע מהני אפי' נגד עדים שהרי הרמב"ן ז"ל כ' דאפי' באומר אין לי אחים סתם י"ל דכונתו שמתו ול"ה נגד החזקה ונהי דבהא יש חולקין וגם אינו מפורש בדברי הרמב"ן ז"ל אי אמרינן כן לתרץ דבריו גם נגד עדים ושם לא התיר רק נגד חזקה מ"מ היינו דוקא באומר סתם אבל כל שאומר שמת אחיו ודאי מהני אפי' נגד עדים וכן מצאתי שכ' בפשי' הר"א ששון בתשו' (סי' כ"ו) וכן החזיק אחריו הכנה"ג:
וגם בעיקר הדבר שכ' הב"ש ז"ל דאין חולק על דין זה דנגד עדים לא מהני המיגו הנה ברשב"א ז"ל בקידושין שם מבואר דמהני וע' בס' ב"מ אהע"ז (סי' קנ"ו) שכ' לתמוה על פסק השו"ע בזה דנגד עדים לא מהני מיגו דהא האומר גרשתי את אשתי אמרינן דנאמן מטעם מיגו דבידו לגרשה ואף מאן דאמר דאינו נאמן היינו משום דקלא אית לי' וכמבואר ברשב"ם ב"ב שם והרי התם איירי אפי' בידוע בעדים שהיא אשתו:
והנה באמת ל"ק על השו"ע בזה דהא גירשתי את אשתי אינו סותר כלל החזקה דעד שעכשיו היתה אשתו ועכשיו גירשה וכמו שביאר בזה הרשב"א ז"ל שם ובכה"ג מהני אפי' נגד עדים ע"ש:
ועכ"פ היכי שאומר שהי' לו אח ומת דבכה"ג שוב דמיא להא דגירשתי דאינו סותר החזקה א"כ שוב מהניא אפי' נגד עדים:
וא"כ מעתה בנ"ד אף דיש עדים שהי"ל אח מ"מ נאמן כשאומר שמת מטעם מיגו דבידו לגרשה והנה הבעל שאמר שביום פלוני יהי' היא"צ של אחיו הרי מעיד שאחיו מת ונאמן אף דידעינן בעדים שהי"ל אח ומטעם מיגו:
והנה לטעם זה דנאמן במיגו פשיטא דאין כאן חשש דע"א ביבמה וכמ"ש בהדיא הבעה"מ בקידושין (ס"ד) וז"ל ואפי' את"ל דע"א ביבמה אינו נאמן בעלה מהימן דאמרינן מה לי לשקר אי בעי פטר לה בגיטא ע"ש וכן מבו' מדברי הרמב"ן במלחמות שם ובחי' הרמב"ן ב"ב (קל"ד):
ולא עוד אלא אפי' במלחמה י"ל דבעל נאמן דהא עיקר האיבעיא בגמ' דיבמות (קט"ו) דע"א במלחמה לא יהי' מהני היינו מהטעם דע"א נאמן משום דדייקא ומינסבא ובמלחמה לא דייקא משום דאמרה בדדמי אבל הכא בבעל דנאמן משום מגו ל"ש החשש דבדדמי:
ומלבד זה הא אפי' שלא במלחמה כל שהבעל מעיד ל"ש דייקא וכמ"ש הרשב"א ז"ל הובא במ"מ דכל שמעיד הבעל ל"ש דייקא דבתר בעלה לא דייקא ע"ש ואפ"ה קיי"ל דהבעל נאמן מטעם מיגו הרי דהבעל דנאמן מטעם מיגו לא בעי טעמא דדייקא וא"כ ממילא גם במלחמה דל"ש דייקא אפ"ה בעל נאמן:
ובפרט לפי המבואר ברמב"ן במלחמות סוף יבמות בטעמא דבתרי לא אמרינן בדדמי משום דבתר סהדותא דתרי דמהמני מדאורייתא לא דייקינן ואמרינן דודאי לא אמרו בדדמי וא"כ הכא בבעל דהטעם משום מיגו דנאמן מדאורייתא וכמבואר מכל הראשונים בסוגיין שם א"כ ודאי דלא חיישינן לבדדמי:
והנה לפום ריהטא הי' קשיא לי לפ"ז דברי הרמב"ן ז"ל במס' ב"ב (קל"ד) שהקשה בהא דחנן האומר זה בני נאמן לפטור אשתו מן היבום דאמאי איצטריך לזה בני דוקא תיפוק לי' דכל ע"א ביבמה נאמן כו' ותירץ דהתם הטעם משום על"ג ואיצטריך לאשמעינן כאן בבעל אף דלא הוי על"ג כיון דאינו נפ"מ רק אחרי מותו ואז לא איכפת לי' ע"ש והשתא לדברינו הרי שפיר איכא נפ"מ בהא דזה בני נאמן לענין שעת מלחמה דאז ע"א אינו נאמן עד שיאמר קברתיו והבעל נאמן מטעם מיגו:
ואכן ג"ז ל"ק חדא דהא הרמב"ן ז"ל לטעמי' דס"ל באמת גם ע"א במלחמה נאמן וכמו שפסק במלחמות בסוף יבמות, ומלבד זה הא עיקר קושיית הרמב"ן ז"ל דבגמ' איבעיא אי ע"א נאמן ביבמה ואמאי לא אפשיטא מהכא דאינו נאמן דאל"כ למה לי' למתני הך דינא דזה בני נאמן והנה איבעיא זו עצמה היא בע"א במלחמה ג"כ אי הטעם משום דייקא ולא מהני או משום על"ג ומהני וא"כ דין ע"א ביבמה ודין ע"א במלחמה תליין זה בזה וכמבואר בהדיא ברמב"ן במלחמות שם:
וא"כ שפיר מקשה הרמב"ן ז"ל דליפשיט דעיקר הטעם הוא משום דייקא ומשו"ה ע"א אינו נאמן ואיצטריך למתני דוקא בזה בני ואין לומר דנפ"מ למלחמה דמשום ע"א אינו נאמן וכשהוא אומר זה בני נאמן דז"א דא"כ דבמלחמה אינו נאמן א"כ ממילא ע"כ עיקר הטעם משום דייקא וממילא מוכח דין דע"א ביבמה וע"ז מתרץ שפיר הרמב"ן ז"ל דבבעל לא על"ג וא"כ אין מוכח כלל דהטעם משום דייקא דאפי' לצד זה דהטעם הוא משום על"ג ג"כ איכא רבותא בבעל דנאמן דבבעל לא שייך על"ג ומשו"ה שפיר קמיבעיא לי' בע"א בין במלחמה בין ביבמה וז"פ:
והיוצא לנו מזה דהיכי דנאמן משום מיגו מהניא בין לענין יבמה בין לענין מלחמה וא"כ יהי' מהני שפיר עדות הבעל שאמר שביום פלוני יהי' היא"צ דהוי כאילו מעיד שמת אחיו ונאמן אף במקום יבם ואף במלחמה:
ואף שהבעל אמר כן בשעת חליו אין אנו חוששין שמא לא הי' שפוי בדעתו אז וכמבואר בהדיא בתשו' הרשד"ם (סי' רל"ט) בפשיטות דאין להסתפק כיון שהי' בחליו שמא לא הי' שפוי בדעתו דלא מצינו בשום פוסק שיהי' שכ"מ צריך בדיקה ואף הרא"ש שכ' בסדר הגט שצריך ליזהר בזה כ"כ הטור ובסי' קכ"א) שלא כתב הרא"ש רק לכתחילה ע"ש ובפרט הכא לפי העדאת רבים הי' אז שפוי לגמרי בדעתו וא"כ אין כאן חשש כלל: