שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ט · יב
והנה בעיקר הדבר שכתבתי דליכא למילף מחלב ונבילה משום דנימא דיו כנבילה שהוא במלקות יש עוד לדון בזה לפ"מ שראיתי להגאון מהר"י אירגס ז"ל בקדושין (ד' ע"ב) שכ' כלל חדש בזה דהיכי דילפינן חדא מתרתי במה"צ ואין לנו לומר דיו רק אחדא מיני' אז ל"ש לומר דיו דהוי כמו פירכא ואמרינן אידך יוכיח עי"ש ולפ"ז ממילא לא קשיא קושיתנו הנ"ל דאמאי לא משני דנימא דיו כנבילה דז"א דכיון דל"ש לומר דיו אשניהם רק אנבילה לחוד בכה"ג לא אמרינן דיו דנימא חלב או חמץ שהוא בכרת יוכיח וזה יסתור דברינו בהא דתוס' יבמות ורש"י קדושין הנ"ל:
ואכן במה דפשיטא לי' להגאון ז"ל דלא אמרינן דיו אחד מהמלמדין אני רואה בזה מחלוקת ישנה בין התוס' ותלמידי הרבינו פרץ ז"ל דבגמ' דב"ק (ג' ע"ב) אבנו סכינו ומשאו שהניחן ברה"ר והזיקו חייב כו' לרב דאמר כלם משורו למדנו היינו שור כו' וכ' התוס' ז"ל וז"ל וא"ת היכי גמר משור מה לשור שכן ב"ח וכונתו להזיק ומפרש רשב"ם דאתא מבור ושור במה"צ אבל קשה כיון דמבור נמי יליף לפטרו בהו כלים כבור עיי"ש בתוס' שהניחו בקושיא והשיטה מקו' ז"ל שם הביא קושית התוס' ז"ל וז"ל מיהו קשה דא"כ רב היכי מחייב בהו כלים כיון דמשור ובור קאתי דיו לבא מה"ד להיות כנידון ותי' בשם תלמידי רבינו פרץ ז"ל דלא אמרינן דיו מפלגא דדינא דהיינו מחד המלמדין אא"כ הקולא שוה בשניהם עכ"ל:
הרי מבואר דשיטת התוס' ז"ל דלא כתלמידי הר"פ ז"ל אלא דאפי' אפלגא דדינא אמרינן דיו ושפיר כ' התוס' ז"ל לפי שיטתם דר"ל ע"כ לא ס"ל כר"ט: