שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ט · ה
ואמנם בעיקר דברי התוס' חולין הנ"ל כ' הר"ש אלגזו (בש"ד פ"ג) דאין כונת התוס' ז"ל דוקא במילת כל אלא דהכי פירושא דבב"ח לא כתב סתמא דלשתמע כל דבר דהא כתיב בחלב אמו למעט כו' ואין כונתם לומר שצריך שנכתוב כל אלא שיהי' סתם דלשתמע מיני' כל דבר והתוס' ז"ל רק לרוחא דמילתא כתבו דבחלב ע"כ כל דבר במשמע דהא כתיב כל עכ"ד:
וכן מוכרח מדברי הריטב"א ז"ל בחולין שם שהקשה ג"כ כי קושית התוס' ותי' וז"ל וי"ל דהא לא תשוב הותר מכללו כיון שלא הי' מעולם בכלל האיסור כ"ו ע"ש:
ויש לי להביא עוד ראי' ברורה מן הירושלמי במס' שבת (פי"ד ה"ד) מתניתא אמרה כן שאין מתרפאין בג"ע דתניא שבת הותרה מכללה נערה המאורסה לא הותרה מכללה והרי שבת שהותרה מכללה היינו להתרפאות וא"כ דכותי' נערה המאורסה לא הותרה מכללה ואפי' להתרפאות עיי"ש:
ומעתה אי נימא דסברא זו פשוטה דל"ה הותר מכללו רק היכי דכתיב כל א"כ מנ"ל להירושלמי להוכיח דאין מתרפאין בג"ע דילמא לעולם אימא דמתרפאין ואפ"ה הוי שבת הותרה מכללה ונערה המאורסה לא הותרה מכללה משום דבשבת כתיב כל שנאמר לא תעשה כל מלאכה משא"כ בנערה המאורסה דלא כתיב כל ודמיא לבב"ח אע"כ דפשיטא להירושלמי דאין לחלק בין היכי דכתיב כל או לא אלא העיקר אם נכלל בכלל האיסור ומשו"ה מוכיח שפיר דאין מתרפאין בג"ע דאל"כ הויא גם נערה המאורסה הותרה מכללה:
והנה באגב אזכיר שברייתא זו שהביא הירושלמי דשבת הותרה מכללה נערה המאורסה לא הותרה מכללה הוא ברייתא בתו"כ פ' ויקרא (דיבורא דחטאת פ"א) והראב"ד ז"ל בפירושו לתו"כ כ' לפרש דקאי על עבודה שהותרה בשבת ולפלא הוא שהרי בהדיא מפורש בירושלמי דהאי שהותרה בשבת היינו להתרפאות ויליף מזה דין דאין מתרפאין בג"ע גם הקרבן אהרן פי' כפי' הראב"ד ז"ל וצ"ע:
עכ"פ מוכרח תלוי כלל בזה אם כתיב כל או לא אלא ק הוה בכלל האיסור וכמבואר גם ברש"י נזיר (מ"ד ע"א) והוא פשוט מכ"מ בש"ס שהרי קרי וכלאים הותר מכללו במנחות (ה' ע"ב) וכן שם (כ"ה ע"א) עון יוצא הותר מכללו בבמה עון שמאל הותר מכללו ביוה"כ וכן שם (ס"ח ע"ב) שתי הלחם הותר מכללו אף דבכל הני לא כתיב כל, וא"כ לפ"ז הדרא קושיא הנ"ל לדוכתה דלמה איצטרך קרא דכל אוכל לרבות נשים הא ממילא ידעינן דנשים אסורות בחמץ דאל"כ ל יחר מכללו ונפש דחלב למה לי: