שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ח · ב
דהנה בדור שלפנינו נתוכחו בזה שני גאוני ליטא רבני בריסק ושאוויל ז"ל אם החרם דרגמ"ה חל גם במקום מצוה ופלפלו בזה במשנה דיומא (י"ח ע"ב) במה שהשביעוהו לכה"ג שלא ישנה לתקן הקטורת מבחוץ כדרך הצדוקין דקשיא בזה מה הועילו חכמים בתקנתן הא אם הוא צדוקי הויא לדידי' מצוה לתקן מבחוץ דוקא וא"כ כשנשבע שלא לתקנן מבחוץ הו"ל נשבע לבטל את המצוה דאין השבועה חלה וע"כ כיון דשבועה זו הויא כמו חרם וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' (כלל ה' סי' ד') ואיסור חרם חל גם על דבר מצוה עכ"ד, והנה בעיקר הקושיא כבר הפיר בתשו' חת"ס לסי' קע"ו):
ולענד"נ ליישב שהשביעוהו לכ"ג בממנ"פ דאם הוא צדוקי ויתקן הקטורת מבחוץ אז ממילא יהי' מוכרח לדידי' לומר דאפי' נשבע לבטל המצוה חייב:
דהנה בש"ס דנדרים (י"ז ע"א) אמרינן מנין דנשבע לבטל את המצוה פטור דכתיב לא יחל דברו דברו הוא דאינו מיחל אבל מיחל הוא לחפצי שמים ופריך והא מלהרע או להטיב נפקא ומשני דאיצטרך לא יחל למפטרי' ממלקות ע"ש:
והנה הר"ן בנדרים (ט"ו ע"א) הביא שי' הרמב"ם ז"ל דאין עובר בלא יחל רק המדיר אבל לא המודר והר"ן ז"ל חולק ע"ז מהא דאמרינן בנדה (מ"ו ע"ב) דהקדיש הוא ואכלו אחרים לוקה משום לא יחל עיי"ש:
והנה יש להביא ראי' לשי' הרמב"ם ז"ל דבש"ס דיומא (נ"ג ע"א) אמרינן כי בענן אראה אל הכפורת אזהרה למעלה עשן ופריך והא מוכסה ענן הקטורת נפקא ומשני חד לעונש וחד לאזהרה ועוד פריך הש"ס שם תיפוק לי' דקמייל ביאה ריקנית ומשני דמעייל שתי הקטרות אחת שלימה ואחת חסירה ולפום ריהטא יש לתמוה הא כיון דמעייל גם הקטרה שלימה וא"כ מקטיר היא הקטורת אלו ללא צורך והויא מועל בהקדש וממילא מוזהר ואכן זל"ק דכל שלא הריח ל"ה מועל וכמבו' בזה ברש"י פסחים (כ"ו ע"א) דאם הקטיר על הגחלים בביתו ולא הריח פטור וע' תוס' ישנים יומא (ל"ט פ"ב) בהא דבית אבטינס דל"ה מריח הכהן המקטיר עיי"ש:
ואך אי קשיא הא קשיא דהא מוזהר בלא יחל וכמ"ש השי' מקו' במנחות (ד' ע"ב) דכל שמשנה בהקדש דבר ממה שהוא עומד הויא בלא יחל ואפי' במקום דליכא מעילה ע"ש ואכן לשי' הרמב"ם ז"ל דבהקדש אחרים אינו עובר בלא יחל א"ש:
והוא מ"ש דהא בהא תליא דהא דנשבע לבטל פטור ילפינן מלא יחל דברו דמיחל הוא חפצי שמים וע' תוס' תגיגה (י' ע"א) דמדברו ילפינן לי' וא"כ קשיא הרי איצטרך דברו לומר דברו אינו מיחל אבל בהקדש אחרים אינו עובר בלא יחל ואכן לזה לא איצטריך קרא דממילא ידעינן לי' מאזהרה דכי בענן אראה דמעלה עשן וכנ"ל אבל כ"ז רק לדידן דתיקון הקטרת בפנים וקרא דכי בענן אראה לאזהרת מעלה עשן אבל אם יהי' הכהן צדוקי ויתקן מבחוץ הרי מבואר בש"ס דיומא שם דטעמיהו דצדוקין מהאי קרא דכי בענן אראה דס"ל דלאו לאזהרה אתיא וא"כ שוב איצטריך דברו למעט הקדש אחרים וממילא לא ידעינן דמיחל חפצי שמים וא"כ אפי' נשבע לבטל את המצוה הויא ג"כ בלא יחל ושפיר השביעוהו בממנ"פ:
ומיהו בלא"ה ל"ק מהא דנשבע לבטל את המצוה שהרי משנה שלימה שנינו בשבועות (כ"ט ע"א) נשבע לשנות את הידוע נשבע לבטל את המצוה כו' לוקה משום שבועת שוא ע"ש ופ' תוס' נדרים (י"ז ע"א) שם בהא דנשבע לבטל פטור היינו רק מקרבן וממלקות דבל יחל אבל מלקות דשבועת שוא לוקה ע"ש ונמצא שאין ראי' ממשנתנו דחרם חל אדבר מצוה:
איברא עיקר הספק אי חרם חל על דבר מצוה אין כלל ענין לנ"ד שמעולם לא דנו כלל הראשונים ז"ל בזה אם הי' בכח החרם ההוא לחול גם אדבר מצוה רק שכ' דלא גזר הרגמ"ה ז"ל בכה"ג וכמ"ש הרשב"א ז"ל והובא בד"מ (סי' א') דאומד הדעת הוא שבכה"ג לא גזר הצדיק וכ"ה בתשו' הרא"ש (כלל מ"ב) ובתשו' הר"ם אלשקאר (סי' צ"ה) שלא יעלה על הדעת שרגמ"ה ז"ל גזר אפי' במקום נדנוד עבירה או במקום מצוה ע"ש וע' שי' מקו' כתובות (ג') שכ' דכל שאנו דנין שאם הי' אותו ב"ד קיים הי' מסכים להיתר ל"ה עקירת דברים וכעין זה בירושלמי סוכה (פ"ד ה"א) בשעה שנתנה הלכה כך נתנה שאם בקשו לחרוש יחרוש וע' מו"ק (ג' ע"ב) אימא כך התנו ביניהם שכל הרוצה לבטל יבא ויבטל ע"ש וכ"ה בתקנות הרגמ"ה ז"ל וכמבואר בכלבו ובמהר"ם מינץ שהסכים להיתר ע"י טעם מבורר וע"ז דנו הראשונים ז"ל שלא גזר במקום מצוה כלל: