אור ברסלב
שות אור המאיר סימן ו › ב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן ו · ב

א

ואכן זה דוקא במהנה בחנם אבל במהנה בשכר כגונא דידן שנוטל דמים בעד ביתו מה דינו:

הנה במשנה (דע"ז מ"ד) תנן שאל פרוקלוס את ר"ג כתוב בתורתכם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי כו' וכשיצא א"ל אני לא באתי בגבולה הוא באה בגבולי ובגמ' שם אר"ח ב"ר א"ר אושעיא ב"ר תשובה גנובה השיבו ר"ג לאותו הגמון דקאמר לי' אני לא באתי בגבולה וכי בא בגבולה מה הוי והתנן עכו"ם שיש לה מרחץ או גינה נהנין ממנה שלא בטובה ואין נהנין ממנה בטובה פי' ור"ג הא נהנה שלא בטובה וא"כ הא מותר ואני אומר אינה גנובה שלא בטובת ר"ג כבטובת אחרים דמי עי"ש ויש בזה ב' שיטות דרש"י ז"ל לקמן (נ"א ע"ב) פי' דבטובה היינו בשכר ואסור משום מהנה ושלא בטובה היינו בחנם מותר והתוס' ז"ל (בדף מ"ד ע"ב) שם הקשו עליו דא"כ הו"ל למתני בשכר ושלא בשכר ועוד דאי נימא דבטובה היינו בשכר ואסור משום מהנה א"כ תקשי מהכא למ"ד מהנה מותר לכך פי' ר"ת דבטובה היינו שמחזיק טובה לכומרים בשביל כך אסור, שלא בטובה אם אינו מחזיק להם טובה מותר וכן רש"י ז"ל בעצמו פי' (בדף מ"ד ע"ב) דבטובה היינו שמחזיק טובה עי"ש:

והנפ"מ בין שני הפירושים דלפירש"י ז"ל בדף (נ"א) דבטובה היינו בשכר, האיסור הוא משום מהנה, ולשי' רש"י ותוס' ז"ל ובדף מ"ד) דבטובה היינו שמחזיק טובה, ע"כ האיסור משום דנהנה, דאי הטעם משום מהנה תקשי ג"כ לפיר"ת אמאי לא מקשי מהכא למ"ד דמהנה מותר:

וכבר ביאר בזה המל"מ (בפ"ז מה' עכו"ם) דלפי' התוס' דבטובה היינו שמחזיק טובה ע"כ האיסור הוא משום נהנה וכנ"ל:

אלא שהקשה שם לפי' זה דבטובה היינו שמחזיק טובה ואסור משום דנהנה א"כ קשה מה דאמרינן בגמ' (ע"ז מ"ד) שלא בטובת ר"ג כבטובת אחרים בשלמא אי אמרינן דאסור משום מהנה שפיר חשיב ר"ג מהנה יותר לפי שאדם חשוב הי' אבל אי אמרינן דטעמא משום נהנה א"כ מה זה שמשני שלא בטובת ר"ג כבטובת אחרים דמי וכי בשביל שהי' אדם חשוב הי' נהנה יותר אדרבה היותו אדם חשוב סיבה היא שלא יהי' נקרא נהנה עי"ש שהניח בצ"ע:

ולחומר הנושא אמרתי ליישב דשפיר קאמר שלא בטובת ר"ג כבטובת אחרים דמי אפי' לטעמא דנהנה ולא הויא לפי' זה הא דשאני ר"ג משום דאדם חשוב וכמו אליבא דמאן דמפרש משום מהנה אלא מטעמא אחרינא:

דבברכות (ט"ז ע"ב) במשנה שם איתא דר"ג רחץ בלילה הראשונה שמתה אשתו א"ל תלמידיו למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ א"ל איני כשאר ב"א אסטניס אני וע' תוס' שם דיש לו צער אם אינו רוחץ לכך שפיר קאמר שלא בטובת ר"ג כבטובת אחרים דמי אף לטעם דנהנה לפי שר"ג נהנה יותר הואיל ואסטניס הי' ודו"ק:

עכ"פ ביארנו דיש דין נהנה ומהנה בשכר לפי השי' הנ"ל:

והן אמת כי הרמב"ן ז"ל ביאר במשנה דע"ז (נ"א) גבי ע"ז שהי' לה מרחץ או גינה דנהנין ממנה בטובה בשלה ושל אחרים פי' דאף דכ"מ מהנה אסור היינו היי דמהנה בחנם אבל הכא דלוקח פירי שרי:

וא"כ לכאורה הי' מקום להתיר בנ"ד לפ"ד הרמב"ן הנ"ל דהיכי דהוא לוקח שום דבר בשכרו כגון פירי גינה דשרי והא גם הכא הוא מקבל דמים בעד ביתו:

אכן באמת ז"א דהא כבר הקשה הר"ן ז"ל לשאול בזה והובא בב"י (סי' קמ"ג) דאי הני פירי דגינה הם זביני דרמי על אפה דכיו"ב אסרינן במדר הנאה א"כ כ"ש בעכו"ם דאסור ולכן תי' דשאני התם דאינו נותן רק שכר מועט והוי כלוקח בפחות דשרי עי"ש:

א"כ הכא אף שהוא נוטל דמים בעד הבית מ"מ אסור כמו בנדרים, ואפי' אם מוכרו ביותר משוי' דבזה מותר בנדרים, מ"מ הכא אסור חדא דהא שם ג"כ אינו מותר רק באסר הנאתו מאומה כלה וכמבואר בנדרים (מ"ג) אבל באיש אחד אפי' מוכר ביתר אסור גזירה שמא יקח שוה בשוה וע' לח"מ (פ"ב מה' נדרים ה"ב) ועוד דהא בע"ז גם נהנה אסור וא"כ אם יקח יותר משוי' נמצא נהנה וממנ"פ אסור:

ועוד הא בקרקע י"ל דלא שייך מוכר ביתר משוי' עפמש"כ התוס' ב"ב (ס"א ע"ב) בשם הר"י ז"ל דל"ש בקרקע אונאת ממון כיון דלפעמים אדם נותן בקרקע יותר משוי' (וע' טו"ז חו"מ (סי' ע"ב) מ"ש דיין הוי זבינא דרמי על אפה) וע' יבמות (ס"ג ע"א) קפוץ זבין ארעא וע' תוס' שם ד"ה שאין:

וא"כ הכא אפי' מוכר ביתו ביותר משוי' הויא כמו בשוי' דאסור:

ומלבד זה הא הב"י ז"ל (בסי' קמ"ג) כ' דהא דמתירים בגינה ומרחץ לוקח בפחות היינו דוקא בשלה ושל אחרים וע' משל"מ (ה' עכו"ם) בזה שביאר דעת הרמב"ן ז"ל כן:

ובפרט דבריטב"א מבואר דעיקר כפירש"י ז"ל דהא דנהנין בטובה היינו בשכר והא דלא קתני בשכר משום דלאו דוקא בשכר גמור אסיר אלא אפי' בשכר כ"ד שנותן כ"ש על שוה אלף אסור דסוף סוף הא קמרווח ומהנה לע"ז במה שנותן לה ומהנה אסור עי"ש כריטב"א א"כ מהאי טעמא אסור למכור הבית לע"ז משום דמהנה או נהנה:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה