שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ד · טז
דהנה לפום ריהטא הי' נראה להתיר ע"פ דין מפו' בשו"ע (סי' י"ז סעי' ל"ג) דע"א במלחמה של"א קברתיו אם נשאת לא תצא ואכן עיקר השאלה כאן משום שעברה על התראת ב"ד ונשאת בעברינות ומבואר ברמ"א (סעי' ל"ד) דהיינו דוקא אם נשאת בטעות שמותר אבל נשאת בעברינות תצא ע"ש והיינו משום דעיקר הדבר ילפינן מהא דמשאל"ס דאינסבא מדיבורא דר"נ ע"ש:
וא"כ כ"ש הכא שהתרו בה ואף שהסיתו בה קרובי' להנשא אין זה היתר לאמר דמקרי נשאת בטעות דהא כ' בהדיא בהגהת מרדכי (סוף יבמות) דאפי' התירה חכם והוא קרוב לה והיא סמכה על דבריו כל שאינו מפורסם בהוראה אם נשאת תצא וא"כ כ"ש הכא וכ"כ הרא"ש בתשו' והובא בטור (סי' קמ"א) שאם התיר אחד ולא הי' כדאי נגד האוסר מוציאין ע"ש:
ואכן נתיישבתי לומר היתר חרש דכאן לענין ע"א במלחמה של"א קברתיו אפי' נשאת בעברינות אפשר דל"ת דעיקר הטעם שכ' המרדכי דבניסת בעברינות תצא היא משום שלא אמרו חז"ל בפי' אם נשאת לא תצא ע"ש ומשו"ה כ' הח"מ (בס"ק ס"ג) וז"ל לכאורה משמע דה"ה בכל מקום שאנו פוסקים דאם נשאת ל"ת דלא קאי אמרד אבל המעיין בגוף התשו' יראה דיש לחלק ע"ש וע' פת"ש (סי' ק"נ סק"כ) ע"ש:
וא"כ מעתה בע"א במלחמה בלא קברתיו י"ל שפיר דאם נשאת ל"ת אפי' בעברינות דהא בירו' יבמות (פ' האשה שלום) אמרינן ע"א במלחמה מהו מעשה בא לפני רבי ואמר מאן דניסת ניסת מאן דלא ניסת לא תנשא כו' הדא אמרה ע"א נאמן ע"ש וע' באו"ז ה' עגו' שפי' ד' הירושלמי דהיינו בלא קברתיו ונאמן בדיעבד לענין דאם נשאת ל"ת וכ"ה בתשו' רמ"ה שבסוף תשו' הרשב"א בתו"א ע"ש וע' ברמב"ן במלחמות בזה ועכ"פ הרי מבואר בפי' הדין בירו' בע"א במלחמה שאם נשאת ל"ת וא"כ כיון שמבואר בפי' כן ממילא ה"ה בעברינות: