שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ב · א
בהלכותיו לזבחים רפ"א פסק דהא דסתמא בזבחים עלו לשם חובה הוא אפי' בפסח וחטאת ועיניו הבדולחים חזו דברי הכ"מ (בפ"ד מה' מעה"ק ה"י) שצידד שם בלשון הרמב"ם לחלק בין עולה ושלמים לפסח וחטאת והניח דין זה בצ"ע וכתהדר"ג יחי' פי' פירוש אחר בכונת הרמב"ם ז"ל:
והנה לפי ענד"נ דיש מקור אחר בדברי רבינו הרמב"ם ז"ל, דמבואר כדברי הכ"מ הנ"ל דסתמא דפסח וחטאת הם כשרים ולא עלו, והוא בה' פסה"מ (פט"ו ה"א) שכ' וז"ל בד"א כשעבר שם הזבח בזדון אבל אם טעה ודימה שזו העולה שלמים היא ועשה כל עבודתו לשם שלמים עלתה לבעלים לשם חובה, וכן החטאת והפסח שעשאן במחשבת שינוי השם כשרים, שעקירה בטעות אינה עקירה עכ"ל:
הנה מדייק רבינו ז"ל במתק לשונו וכ' בעולה עלתה לשם חובה ובחטאת ופסח רק כשרים, והרי לכאורה תמוה דכיון דעקירה בטעות לא הוי עקירה א"כ אמאי לא עלו גם בחטאת ופסח, ואכן לפי הנ"ל א"ש דהא אף דעקירה לא הוי אבל עכ"פ הרי לא חישב לשמה וא"כ הו"ל סתמא עכ"פ ומשו"ה לא עלו בפסח וחטאת:
והנה לפום ריהטא, הי' נראה לי להוכיח דשי' התוס' ז"ל דאין חילוק בין שאר קדשים לחטאת לענין סתמא מהא שכ' התוס' בעירובין (ל"ז) בהא דפריך הש"ס ומי לית לי' לר' יוסי ברירה והתנן ר' יוסי אומר שתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב לאיזה שירצה יקריב חטאת ופי' רש"י ז"ל דמדייק דאית לי' ברירה דאל"כ הו"ל שלא לשמה והתוס' ז"ל הקשו על פי' רש"י ז"ל דהא אפשר להקריב סתמא דקיי"ל דסתמא לשמן קאי ומשו"ה פי' שם פירוש אחר בהא דברירה וא"כ לכאורה יש ללמוד מדברי תוס' אלו דפשי' להו דגם בחטאת סתמא כשרים ועלו והי' גם מקום לומר דבאמת בהא פליגי רש"י ותוס' ז"ל:
ואכן נתיישבתי דאין ראי' מכאן שהרי הכא בסוגיין דעירובין לר' יוסי קאי וא"כ ר"י לשי' אזיל דאמר במשנה דזבחים (מ"ו) שתנאי ב"ד הוא דלא לימא לשמו ומבואר בגמ' שם דאפי' בחטאת ס"ל לר"י הכי כי היכי דלא לטעי וכמבואר גם בריש זבחים ע"א ופהמ"ש להרמב"ם ז"ל בזבחים (מ"ו) ועי' מהר"ל מפראג ז"ל בחי' מ"ש לתרץ דעת רש"י בעירובין שם]:
ובזה א"ש ג"כ הא דאמר בש"ס זבחים (מ"ו שם) לענין חטאת דלא הי' בלבו כלל כשר ומרצה הא בלבו לשם חולין פסול דלכאורה תמוה דהא מבואר בזבחים (ג') דל חולין וה"ל סתמא משום דלאו מינה לא מחריב בה וא"כ מה בין לא הי' בלבו כלל להי' בלבו לשם חולין, ואכן להנ"ל א"ש דהא התם לר"י קאי דס"ל שתנאי ב"ד הוא ומשו"ה ל"ה בלבו כלל דע"ז אתני ב"ד כי היכי דלא לטעי משו"ה נמי מרצה אבל הי' בלבו לשם חולין שלא קיים גם תנאי ב"ד שוב הדר דינא, דבסתמא דחטאת כשר ואינו מרצה:
והנה לכאורה הי' אפשר להוכיח דע"כ סתמא בחטאת כשרים ועלו מטעמא אחריני דהא בש"ס דזבחים (ה' ע"א) פריך ר"ל אם כשרים הם ירצו ואם אין מרצין למה באין ומשני מצינו בבאין לאחר מיתה שהן כשרין ואין מרצין ופריך אשם דלא אתי לאחר מיתה מנ"ל ומשני הרי מחלקתך בצדק כו' וא"כ מעתה בחטאת דקיי"ל דלא אתי לאחר מיתה שוב הדר כללן דלא משכחת בחטאת כשר ואינו מרצה, וא"כ כיון דסתמא בחטאת כשר ע"כ נמי דמרצה ואכן לפ"ז תקשה ג"כ בהאי דינא דאביי דאמר תטאת לשם חולין כשר ואין מרצה והרי בחטאת ל"ש זה:
ועלה בדעתי לומר דאביי לשי' בזה דבש"ס דכריתות (ז' ע"א) אמרינן האומר תקרב לי חטאתי ולא תכפר אביי אמר אינה מכפרת ורבא אמר מכפרת והרי דלאביי כבר אפשר ג"כ בחטאת שתהי' כשרה ולא תכפר ומשו"ה שפיר קאמר בלשם חולין ג"כ הכי דכשר ואינו מרצה אבל לרבא דאמר התם דמכפרת אפשר דה"ה בלשם חולין וכן בסתמא:
ואכן הא מסקינן התם בכריתות דהדר שם רבא מההוא וס"ל כאביי דאינה מכפרת וע"כ מוכרח דלמסקנת הש"ס לא קאי הא דר"ל ועתו"ס זבחים בהא דחטאת מקרב קרבה מותרה והרמב"ן במלחמות בר"ה פ"ג:
וטרחתי למצא מקור נאמן לפסק כהד"ג יתי' מרש"י זבחים (קט"ו ע"א) שכ' שם דר"א דמקיש אשם לחטאת דמיפסיל שלא לשמו אפ"ה מחייב עלה בחוץ משום דהוה כשר למשחטי' סתמא ועלה לשם חובה כו' ע"ש, הרי דפשיטא לרש"י ז"ל דסתמא כשרים ועלו אפי' בהני דפסולין שלא לשמה ויש להעיר עוד בזה מהא דר"א לענין תנור בזבחים (ג' ע"ב) ומפלוגתא דר"א ור"י בזבחים (י' ע"ב) יע"ש: