שות אור גדול· רבי ירוחם יהודא ליב פרלמן [הגדול ממינסק]
סימן נו
ביאור שיטת רבינו אפרים ריש ביצה. בריש ביצה (ב' ב') השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט ואם איתא ליגזור משום הנך דמתיילדן ביומיהן כו'. מכאן הקשו כל הראשונים על שי' רבינו אפרים ז"ל ודחו שיטתו לגמרי. ויען כי בתורה הרשות נתונה, ולדעתי שיטתו מרווחת ומדוקדק היטב בגמ' ואדרבא מזו הסוגיא סיוע לשיטתו כאשר יבואר ע"כ אמרתי אשיחה וירווח לי. א) הרז"ה כתב ומצאתי לרב ר' אפרים ז"ל היכא דשחט תרנגולת ביו"ט אחר השבת ומצא בה ביצים גמורות אסורות דאיכא למימר דלמא מאתמול גמרו ואין שבת מכינה ליו"ט וכשם שאסור ספק יו"ט ספק חול כך ספק בשבת גמרו ספק בו ביום אסורות. ולא נתכוונו דברים הללו אצלי כי ביצים במעי תרנגולת כא' מאברי' הם ואינם נאסרות אפילו ביו"ט שאחר השבת עכ"ל. והראב"ד בהשגותיו על הרז"ה וכן הרמב"ן במלחמות השיגו על טעם הרז"ה דא"כ אמאי לא תי' הגמ' דמש"ה לא גזרו משום הנך דמתיילדן משום דכא' מאברי' הן. והרמב"ן במלחמות הקשה עוד דהא חזינן דמותר לאוכלן בחלב אלמא דאינו כא' מאברי'. ולדעתי מצאתי תניא דמסייע לי' להרז"ה מבעל ההלכות גדולות שהראשונים כתבו עליו שכל דבריו דברי קבלה. דז"ל הבה"ג (בהלכות יו"ט) והיכא דשחט תרנגולת ביו"ט ומשכח בה ביצה גמורה לא תימא כיון דאילו איתילידא הוי אסורה השתא נמי אסורה אלא שריא למיכלא דתניא השוחט תרנגולת ומצא בה כו' ואע"ג דלענין מיכלא ביו"ט מדמינן לה לבישרא דתרנגולת וקא שרינן לה לענין בשר למיכלה בחלב שריא ולא דמיא לבשר וכו'. דלכאורה אין דבריו מובנים כלל דמה ענין זה לזה ע"כ נראה ברור דכוונתו כהרז"ה הנ"ל ואתיא שפיר דכל ההיתר ביו"ט היינו משום דכא' מאיברי' ושפיר הוצרך לחלק כקו' הרמב"ן הנ"ל, ותמיהני שהעלימו עין מדברי הבה"ג דמבואר כהרו"ה. והרמב"ן במלחמות כתב טעם אחר דלא חשיב הגמר הכנה כל זמן שהבצים במעי אמן יעו"ש וכדבריו כתבו הרשב"א והר"ן והרא"ש, וכך כתב הבעל העיטור (בריש הלכות יו"ט) והביא עלה האי מימרא דרב (דף ו' ב') דאמר ביצה עם יציאתה נגמרה אלמא דבמעי אמה לא אהני מידי הגמר שלה. ב) וקשיא לי על כל הראשונים הנ"ל דא"כ (בדף ו' ב') על האי מימרא דרב דאמר ביצה עם יציאתה נגמרה דטרח הגמ' לפרש כוונתו לאיזה ענין קאמר לה, וקאמר אלא מאי עם יציאתה נגמרה ומותרת לאוכלה ביו"ט כו' אמאי לא קאמר בהיפך עם יציאתה נגמרה כשנולדה ביו"ט אהני לה הגמר ואסורה לאכלה ביו"ט הא במעי אמה לא נגמרה ולא אהני לה הגמר ומותרת לאכלה ביו"ט, ואשמועינן רב הדין דברייתא דהשוחט ומצא בה ביצים מותרין וא"כ לק"מ [וידוע דאין להקשות דמאי קמ"ל הא תנינא בברייתא משום דאפשר דברייתא לא שמיע לי' כדאמר שבת (י"ט ב') ועירובין (דף י"ט) ובכמ"ד.] ושייך שפיר הלשון עם יציאתה נגמרה אף דמאתמול נגמרה כיון דהגמר לא אהני מידי במעי אמה עד שנולדה וכמ"ש הבעל העיטור הנ"ל ומכ"ש להרז"ה דבפנים הוי כא' מאיברי' וא"כ שפיר שייך הלשון עם יציאתה נגמרה ואסורה אבל במעי אמה שריין, ומזה נראה ראי' חזקה לרבינו אפרים דאף במעי אמה אסורה ביו"ט אחר השבת, ואהני הגמר אף במעי אמה, ולשי' הראשונים הנ"ל נצטרך ליישב בדוחק כמובן להמעיין אבל לשי' רבינו אפרים אשה"ט ברווחא, וזה סיוע לשיטתו. ג) ועתה נבוא לבאר מה שהקשו הראשונים על שי' רבינו אפרים הנ"ל, הרמב"ן והראב"ד ובעל העיטור וכמעט כל הראשונים הקשו עליו דהא ע"כ האי ברייתא דהשוחט ומצא בה ביצים גמורות משמע לי' להגמ' דמיירי אף ביו"ט אחר השבת דאל"כ מאי מקשה דניגזור משום הנך דמתיילדן הא הוי גזירה לגזירה וע"כ דמשמע לי' להגמ' דמיירי אף ביו"ט אחר השבת, וא"כ מבואר להדיא דגם ביו"ט אחר השבת מותרין בנמצאו במעי אמהן. עוד הקשה הרמב"ן במלחמות על שי' רבינו אפרים דא"כ אמאי פריך נגזור משום הנך דמחיילדן כיון דלדידי' מיירי הברייתא ביו"ט דעלמא א"כ הו"ל להקשות בפשיטות דנגזור ביו"ט דעלמא משום יו"ט אחר השבת, כמו דגזרינן בהנך דנולדו ומכח קושיות אלו דחו שי' רבינו אפרים אף דמסתבר טעמי' וסברתו, ובטעם הדבר פנו כל א' לדרכו, הרמב"ן והבעל העיטור וסייעתם ס"ל דלא אהני הגמר וההכנה כ"ז שלא נולדה, והראב"ד בהשגותיו על הרז"ה ס"ל כרבינו אפרים דהוי גמר והכנה אף בנמצא במעי' רק מכח הקו' הא' הנ"ל חתר למצוא היתר מצד אחר מדלא נולדה בהשכמה מכלל דלא נגמרה מאתמול, וא"כ אם נשחטה בלילה או תיכף בהשכמה גם להראב"ד אסור רק דהברייתא מיירי שנשחטה ביום שלא בהשכמה. ומאוד אני תמה על כל הראשונים שהקשו הקו' הא' הנ"ל דמי הגיד להם דרבינו אפרים מפרש לה להברייתא ביו"ט דעלמא ולא ביו"ט אחר השבת, דלדעתי גם רבינו אפרים מפרש לה להברייתא אף ביו"ט אחר השבת רק דמיירי בגמורות בגוונא שניכר שלא היו עתידות להוולד ביומו כגון שלא נתקשה עדיין הקליפה החיצונה וכיוצא בענין שניכר שהי' משתהה עדיין במעי התרנגולת עד אחר יו"ט. ויעוי' בסוגיין (ו' ב') רש"י ד"ה ביצים גמורות היכא דהחלמון לבדו נגמר ועדיין מעורה בגידין ג"כ קרי לה ביצים גמורות א"כ כ"ש בכה"ג שנגמר החלמון והחלבון רק שלא נתקשה עדיין הקליפה החיצונה, דבכה"ג ודאי לא היתה עתידה להוולד עד אחר יו"ט ולא ביומי' דכל ביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה בשלימות אף בקליפה החיצונה הקשה. [ויעוי' בבעל העיטור שם שכתב ומצא בה ביצים גמורות שהן ביצים גמורות בלא קליפה והיינו כמ"ש, אמנם נראה דט"ס הוא בבעל העיטור שם דהא לשיטתו הכל מותר אף בקליפה קשה ע"כ נראה דט"ס הוא וצ"ל שהן ביצים גמורות עם הקליפה והמבארים שם לא הרגישו בזה. עכ"פ לשי' רבינו אפרים הנ"ל בודאי יש לומר דמיירי כלא קליפה קשה וא"כ בודאי לא היתה עתידה להוולד היום וכנ"ל.] וא"כ כיון דגם לרבינו אפרים מיירי הברייתא ביו"ט אחר השבת שפיר פריך דנגזור משום הנך דמתיילדן ביומי' דחד גזירה הוא וא"ש. וביותר אני תמה בזה על הראב"ד שנתקשה בזה על רבינו אפרים ודחה שיטתו מכח קו' זו דהא שפיר אפ"ל כנ"ל, דבשלמא על יתר הראשונים י"ל דכוונתם דהוכיחו מכח קו' זו דע"כ ס"ל להגמ' דהברייתא בכל גווני מיירי דאל"כ מאי פריך דלמא מיירי הברייתא ביו"ט דעלמא דמש"ה ל"ג משום דהוי גזירה לגזירה וע"כ דמשמע לי' להגמ' דהברייתא כיון דנשנית סתמא בכל ענין מיירי אף ביו"ט אחר השבת, א"כ ממילא דמיירי נמי בכל גוונא אף בגמורות לגמרי עם הקליפה הקשה כיון דמיירי בכל ענין, אמנם על הראב"ד א"א לומר כן דהא גם לשיטתו ע"כ הברייתא לאו בכל ענין איירי, דהא ביו"ט שלאחר השבת אם שחט בלילה או בהשכמה מודה דאסור וכמבואר בדבריו, וכיון דסוף סוף לאו בכל ענין איירי ממילא גם לרבינו אפרים לק"מ משום די"ל דמיירי בגמורות בגוונא דניכר שהיו צריכים לשהות עוד במעי התרנגולת עד אחר יו"ט וכנ"ל. אמנם נראה דאף ליתר הראשונים הנ"ל דהברייתא בכל ענין מיירי עכ"ז לק"מ על רבינו אפרים ושפיר י"ל כנ"ל, מהברייתא גופי' מוכח דלא איירי בגמורות כאלו עם הקליפה הקשה, דהנה בעדיות (פ"ה מ"א) גבי ביצת נבילה מחלק בין אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק אם לא, ויעו"ש ברמב"ם וברע"ב דהיינו אם קליפתו קשה או לא. והנה מאי דמשונה הלשון של המשנה מהברייתא דבברייתא תני גמורות לענין לאכלן בחלב ולענין מותרות לאכלן ביו"ט והכא חנן לחלק בין כיוצא בה נמכרת בשוק או לא ולא קאמר ג"כ כלשון הברייתא לחלק בין גמורות לאינן גמורות, מוכח מזה כמ"ש דתרווייהו מתקריין גמורות אף באין כיוצא בה נמכר בשוק דהיינו קליפה רכה, וכמ"ש לעיל, ולכך הוכרח לתפוס לשון אחר לחלק בגמורות גופייהו בין כיוצא בה נמכרת לאינה נמכרת. ומעתה יש לדקדק על הברייתא דמצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט דנחית לאשמועינן רבותא דלא מיבעי' באינן גמורות דמותר אלא אפילו גמורות הו"ל לאשמועינן רבותא יותר אפילו כיוצא בהן נמכרות בשוק וכלשון המשנה הנ"ל, וביותר יקשה זה לפי הנוסחאות כת"י הנדפסים אצל אלפסי ד' ווילנא דאיתא הלשון שם אעפ"י שגמורות [וכ"כ האגודה] דהול"ל רבותא יותר אעפ"י שכיוצא נמכרת בשוק וכלשון המשנה הנ"ל. ואי"ל דסמך על לשון גמורות דהכל בכלל אף בגמורות כה"ג שכיוצא בהן נמכרות בשוק א"כ יקשה דגם גמירות לא ליתני רק ביצים סתמא ויהי' הכל בכלל ולמה איצטריך למתני גמורות או אפילו גמורות לגי' הכת"י הנ"ל, וע"כ משום דהי' אפשר למטעי אף דתני סתמא ביצים דמיירי דוקא באינן גמורות ולכך אשמועינן רבותא גמורות ולא אסתמא, א"כ הול"ל נמי להדי' רבותא יותר אפילו כיוצא בה נמכרת דהשתא אפשר לפרש דמיירי דוקא בגמורות שאין כיוצא בה נמכרת והו"ל לפרש להדיא רבותא יותר אפילו כיוצא בה נמכרת ולא לסמוך על הא דתני גמורות סתמא, וכמו דלא סמך על ביצים סתמא וכנ"ל, ע"כ נראה מזה סיוע לרבינו אפרים דבכה"ג באמת אסור ומיירי דוקא בגמורות לחודייהו באין כיוצא בהן נמכרות בשוק, וא"כ מהברייתא גופי' מוכרח דלא מיירי בכל ענין בזה מדשינה מלשון המשנה ולא תני רבותא יותר כלשון המשנה הנ"ל, ויעוי' ברמב"ן במלחמות דדקדק בקושייתו דפעמים בודאי כשהיא גמורה שכיוצא בה נמכרת בשוק, [והיינו דהרגיש דזולת זה אפשר דלאו ספק הוא דבודאי לא היתה נולדה היום ולכך הוסיף זה בקושיתו דמיירי אף בכה"ג] וכבר נתבאר דלא איירי בגמורות כאלו מדלא תני זה הלשון כמו שנשנית במשנה בעדיות (פ"ה מ"א) הנ"ל. וקטיגור נהפך לסניגור דמזה נראה סיוע לשי' רבינו אפרים דבכה"ג באמת אסור, ולשי' הראשונים דאף בכה"ג מותר נצטרך לדחוק בזה כמובן ולשי' רבינו אפרים אשה"ט ברווחא, [ואדרבא נוכל ליישב בזה ברווחא האי דפשיטא לי' להגמ' דהברייתא מיירי אף ביו"ט אחד השבת, ולא נצטרך לומר משום דמשמע לי' סתמא בכל ענין, דק דמזה גופי' פסיקא לי' דאי ביו"ט דעלמא הול"ל רבותא יותר אפילו כיוצא בה נמכרת בשוק דביו"ט דעלמא ג"ז מותר וע"כ דמיירי ביו"ט אחר השבת דבכה"ג באמת אסור, אמנם לפ"ז נצטרך לומר דזה הי' פשיטא אף להס"ד דיו"ט דעלמא ל"ג משום יו"ט אחר השבת בנמצאו במעי אמן דגזירה רחוקה היא משא"כ ביו"ט אחר השבת נמצאו במעי אמן אטו הנך דמתיילדן הי' ס"ל להס"ד דגזירה קרובה היא דאף במעי אמן יש לגזור ומתרץ דאף בזה ל"ג, וזה דחוק קצת, והנה עפ"י הנ"ל יש לדקדק על שי' הרשב"ם שהובא במרדכי (פ"ק דביצה), ויעוי' בפר"ח (יו"ד סי' פ"ז סק"ט) דמפרש האי דביצים גמורות מותרות לאכלן בחלב דוקא בנגמר בקליפה קשה, דא"כ אמאי משנה הברייתא לשונה מלשון המשנה דעדיות הנ"ל דתני כיוצא בה נמכרת בשוק דהא אדרבא ברייתא דרכה לפרש לשונה יותר מהמשנה וכמ"ש התוס' תמורה (ל' ב') ד"ה מנא ובכמ"ד, וע"כ דגמורות מיירי אף באינה קשה. אמנם גם זו"ז מקהו אקהיותא טובא על שי' הרשב"ם עד שכתב הפר"ח שם שאין קיום לשי' זו. ובדרך אגב חזות קשה חזיתי בדברי הפר"ח שם דהביא ראי' דהלכה כת"ק דאינו מחלק בין מעורה לאינו מעורה לענין לאכלם בחלב מברייתא סתמית דהשוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט אלמא לכל מילי בגמורות תליא מלתא יעו"ש, ולא ידענא מאי קאמר דהא התם במעורות פשיטא דמותר אף אם הוי' כא' מאיברי', דאפשר דכוונתו דאם איתא דבשום מקום איכא חילוק בגמורות בין מעורות לאינן מעורות א"כ הול"ל הכא דמצא בה ביצים גמורות אפילו אינן מעורות, א"ו דבשום מקום אין חילוק להלכה בין מעורות לאינן מעורות וא"כ יתיישב לדבריו מה שדקדקתי לשי' הראשונים דאמאי לא אשמועינן רבותא להדיא דאף כיוצא בה נמכרת בשוק משום דכיון דלהלכה דקי"ל כבי"ה אין חילוק בשום מקום בגמורות בין כיוצא בה נמכרת לאינה נמכרת לכך מסתים לה סתומי כמו דלא תני בין מעורות ובין אינן מעורות וכמ"ש הפר"ת, משא"כ בין גמורות לאינן גמורות דמצינו חילוק במקום אחר לענין לאכלן בחלב להכי תני לה להדיא אפילו גמורות, כן י"ל קצת בישוב שי' הראשונים, אמנם אין דברי הפר"ח מוכרחים דאף דלהלכה אין חילוק מ"מ כיון דאיכא תנא דמחלק בהכי איך אפשר דלא חש לעשות רבותא מזה והאי דלא תני אפילו אינן מעורות היינו משום דסתם גמורות הוי אינן מעורות, אף דת"ק דר' יעקב קרי להו גמורות אף במעורות היינו משום דהברייתא סמכה דנדע דת"ק מתיר אפילו מעורות מדר' יעקב דפליג, אבל בל"ז סתם גמורות היינו אינו מעורות, ועוד יש לדחות ואין להאריך עוד]:
ד) ועתה נבוא לקו' השני' שהקשה הרמב"ן על שי' רבינו אפרים דלשיטתו ל"ל למפרך ליגזר משום הנך דמתיילדן לפרוך בפשיטות דנגזר משום יו"ט אחר השבת, והיינו לפי מה שהבין בשי' רבינו אפרים דלדידי' מיירי הברייתא ביו"ט דעלמא, אמנם זה יקשה ג"כ אף לפי מה שנתבאר דגם לרבינו אפרים מיירי הברייתא ביו"ט אחר השבת רק דמיירי בקליפה רכה באין כיוצא בה נמכרת בשוק דאכתי ל"ל להקשות דלגזור משום דמתיילדן הו"ל למפרך דלגזור משום כיוצא בה נמכרת בשוק. והנראה דגם הא לא תברא ואדרבא גם מזה יהי' סייעתא לשי' רבינו אפרים וקטיגור יתהפך לסניגור, דלכאורה יש לדקדק בלשון הגמ' דקאמר לגזור משום הנך דמתיילדן ביומיהן דלכאורה הך דקאמר ביומיהן הוא מיותר, דהא הקושי' הוא דנגזור נמצא במעי' אטו נולדו, וממילא ידענא דקאי על יו"ט דאיירי בה, וא"כ הך תיבת ביומיהן הוא מיותר. לכך נראה דהא עוד יש לדקדק בלשון הגמ' דקאמר דלגזור משום הנך דמיילדן דאם כוונת הגמ' דנגזור נמצא במעי' אטו נולדו א"כ הול"ל לשון עבר משום הנך דיילידו או דנולדו דיעוי' נדרים (ל' ב') ובר"ן שם דלשון ילוד ונולד בל' תורה משמע עבר נולדים כבר וגם עתידים להוולד ובל' בני אדם פליגי שם ר"מ ורבנן, אבל לשון מתייליד ואיתייליד מבואר שם דהוא לשון עתיד שעתידין להוולד כן מוכח שם בגמ' מהא דא"ל ר"פ לאביי למימרא דנולדים דמתיילדן משמע כו' ה"נ דאיתיילידן הוא כו' יעו"ש א"כ הכא דמקשה דניגזור מצא במעי' אטו היכא דנולדו הביצים א"כ הול"ל בלשון עבר דנגזור משום הנך דיילידו או דנולדו ולמה תפס לשון עתיד דמתיילדן דהפי' דעתידים להוולד, והוא דקדוק נכון. ע"כ מכל זה נראה לי דבאמת לא מקשה דנגזור נמצא במעי' אטו נולדו [דאיצ"ו לזה וכקו' הרמב"ן הנ"ל, ועוד דאפשר דלא שייך בזה גזירה וכעין שהקשו הראב"ד והרמב"ן בהשגותיהם על הרז"ה דאמאי לא קאמר דלא שייך בזה גזירה משום דבנמצא במעי' כא' מאיברי' הוא א"כ אף לדידן דבאמת אף בנמצא לאו כא' מאיברי' הוא עכ"ז י"ל דל"ש בזה גזירה משום דלא מיחלף נמצא במעי' עם נולדה.] רק דקו' הגמ' הוא דנגזור נמצא במעי' היכא דלא היתה עתידה להוולד ביומי' אם לא היתה נשחטת כגון שלא נתקשה הקליפה החיצונה שאין כיוצא נמכרת, בשוק דזהו הביצים גמורות דמיירי בה הברייתא, אטו נמצא במעי' ביצים גמורות לגמרי שנתקשה הקליפה החיצונה שכיוצא בהן נמכרות בשוק שהיתה עתידה להוולד ביומי' אם לא היתה נשחטת דהם אסורים מדינא, וזהו שדקדק הגמ' דנגזור גמורות דברייתא דמיירי בגוונא שלא היתה עתידה להוולד ביומי' אם לא היתה נשחטת וכנ"ל.] אטו הנך דמתיילידן ביומייהו [פי' אטו נמצאו במעי' גמורות לגמרי שכיוצא בהן נמכרות בשוק שהיתה עתידה להוולד ביומי' אם לא היתה נשחטת.] ומדוקדק הלשון דמתיילידן הדק היטב. וגם אשה"ט האי דקאמר ביומייהו שדקדקנו דהוא מיותר ולהאי פירושא אשה"ט. והוא סיוע חזק לשי' רבינו אפרים הנ"ל והוא כפתור ופרח בס"ד. ה) אמנם אכתי לכאורה יש לדקדק על שי' רבינו אפרים מדף ו' ב' דדייק ממתני' דדוקא נולדה אבל במעי אמן ד"ה שריין א"כ מהאי דיוקא יש לדייק אף בנמצאת במעי' גמורות לגמרי אף בקליפתן החיצונה הקשה שכיוצא בהן נמכרות בשוק [דומיא דנולדה] ועלה מייתי הברייתא דמצא בה ביצים גמורות מותרין א"כ משמע לכאורה דס"ל להגמ' דהברייתא מיירי אף בגמורות לגמרי שכיוצא בהן נמכרת בשוק, וא"כ כיון דמוכח מריש מכלתין דהברייתא מיירי אף ביו"ט אחר השבת א"כ מבואר לכאורה דאף בגמורות לגמרי שכיוצא בהן נמכרות בשוק מותרין בנמצא במעי' אף ביו"ט אחר השבת וכשי' הראשונים הנ"ל, וביותר כיון דמדייק ממתני' דדוקא נולדה אבל נמצא במעי' מותר דמינה יש לדייק אף לכיוצא בהן נמכרות בשוק, ובריש מכלתין קאמר רבה על המשנה דביו"ט אחר שבת עסקינן, א"כ מוכרח לכאורה דאף בכה"ג בנמצאו במעי' מותרין וכשי' הראשונים הנ"ל, אף דיש לדחות כ"ז דכבר כתב הרשב"א שבת (דף קמ"ט) על הא דקאמר ביו"ט שחל להיות אחר השבת עסקינן דאין הכוונה דמיירי ביו"ט אחר השבת דוקא דהא מסיק דאף ביו"ט דעלמא אסור רק דהכוונה דעיקר האיסור הוא משום יו"ט אחר השבת, וא"כ כיון דהמשנה איירי אף ביו"ט דעלמא וא"כ הדיוק דנמצא במעי' אין לדייק מינה רק על יו"ט דעלמא ולא על יו"ט אחר השבת, דהא מוכרח למתני נולדה משום דמיירי גם ביו"ט דעלמא, וא"כ הדיוק לא קאי רק על יו"ט דעלמא, והגמ' בדף ו' דמייתי עלה ברייתא דמצא בה ביצים גמורות אף דהברייתא מיירי אף ביו"ט אחר השבת רק באין כיוצא בהן נמכרות בשוק, עכ"ז י"ל דהגמ' מדמי בצים במעי' שכיוצא בהן נמכרות בשוק ביו"ט דעלמא, לגמורות שאין כיוצא בהן נמכרות בשוק ביו"ט אחר השבת, דהוי תרווייהו בני חדא בקתא נינהו, דאם גזרינן גם במעי' יו"ט דעלמא אטו יו"ט אחר השבת בכיוצא בהן נמכרות בשוק, א"כ ביו"ט אחר השבת יש לגזור גמורות שאין כיוצא בהן נמכרות בשוק אטו כיוצא בהן נמכרות וכנ"ל, ואם במעי' מלתא דל"ש ול"ג בהו רבנן, א"כ גם ביו"ט דעלמא ל"ג משום יו"ט אחר השבת, [ומכ"ש לפמ"ש (באות ג' במוסגר) דגזירה דיו"ט דעלמא אטו יו"ט אחר השבת רחוק יותר מהגזירה אין כיוצא נמכרת בשוק אטו כיוצא בה נמכרת ביו"ט אחר השבת, א"כ כיון דל"ג בזה כ"ש יו"ט דעלמא אטו יו"ט אחר השבת.] וא"כ א"ש הכל ולק"מ. וגם אין להקשות על שי' רבינו אפרים דלשיטתו מאי מקשה על רב דלמא כוונת רב על יו"ט אחר השבת בביצים שכיוצא בהם נמכרות בשוק דאסור, דז"א כלום, דהא רב קאמר ביצה עם יציאתה נגמרה דהיינו אם יצאה בחול הוכנה ומותרת משא"כ אם לא יצאה לא הוכנה ואסורה, וא"כ בשלמא אם גם ביו"ט דעלמא ס"ל דאסור שפיר קאמר דבלא יצאה לא הוכנה ואסורה אף דבאמת אין הטעם מש"ה וכדמוכח מריש ביצה דאם לא היתה מאתמול גמרה רק ביום שנולד הי' מותר דהוי אמרינן בזה שבת מכינה לעצמה וכן יו"ט מכינה לעצמה, וכדמוכח נמי מרבינו אפרים דמתיר היום גמרו ביו"ט דעלמא, וכן כתב המאירי להדיא בריש ביצה,] מ"מ כיון דסוף סוף אסרוהו חכמים מאיזה טעם שיהי' אם לא נולדה בחול [משום גזירה יו"ט אחר שבת] שפיר קאמר רב דאם יצאה בחול לא הוכנה [לפי מה שאסרוהו] ואסורה, אבל אם נימא דביו"ט דעלמא מודה רב דמותר בנמצאו במעי' ביצים שכיוצא בהן נמכרות בשוק, רק ביו"ט אחר השבת א"כ שוב א"א לומר כלל דאסורים משום שלא הוכנו דא"כ ביו"ט דעלמא אמאי מותרין, וא"כ א"א לומר כלל דאסורין רק משום דנגמרה מאתמול ואין שבת מכינה ליו"ט, א"כ א"א למכלל זה בכוונת דברי רב דקאמר דמקודם יציאתה לא נגמרה ולא הוכנה כמובן להמעיין, וא"כ אם כוונת רב דבלא הוכנה ביציאתה אסורה ביו"ט ע"כ כוונתו אף ביו"ט דעלמא, ושפיר קאמר דכל שלא הוכנה ביציאתה בחול אסורה [אף דבאמת אין הטעם מש"ה רק משום גזירה דיו"ט אחר השבת עכ"ז כיון דלדינא אין נפקותא ואסרוהו כל שלא הוכנה בחול שפיר קאמר לשון הזה משא"כ אם לא קאי רק על יו"ט אחר השבת לא שייך כלל הלשון הזה וכנ"ל כמובן.] וא"כ ס"ל דגזרינן ביו"ט דעלמא אטו יו"ט אחר השבת ושפיר הוכיח לו מהברייתא דל"ג כמו דל"ג ביו"ט אחר השבת גמורות שאין כיוצא בהן נמכרות בשוק אטו כיוצא בהן נמכרות, וגם ממתני' מוכח דאף בנמצאו במעי' גמורות שכיוצא בהן נמכרות [דומיא דנולדו] עכ"פ ביו"ט דעלמא מותרות והטעם בכל הני משום דגמורות במעי' מלתא דל"ש זל"ג, ואיננו אסור רק מאי דמדינא אסור, [כמ"ש רבינו אפרים דרק ביו"ט אחר השבת בנמצאו במעי' גמורות לגמרי שכיוצא בהן נמכרות בשוק דאיכא ספק דלמא מאתמול נגמרו אסורין,] וא"כ אשה"ט כל הסוגיא ולק"מ לרבינו אפרים. אמנם לאחר העיון בזה נראה דגם מזה יהי' סייעתא לרבינו אפרים כאשר יבואר. ו) דכבר נתבאר (באות הקודם) מה שדקדק הרשב"א בחידושיו שבת (דף קמ"ט) ובריש ביצה בהא דקאמר רבה הכא ביו"ט שחל, להיות אחר השבת עסקינן דהא מסיק אח"כ דגם ביו"ט דעלמא אסור, ובריש ביצה הניח בקו' ובשבת נדחק דהפי' דעיקר האיסור הוא משום יו"ט אחר השבת והלשון עסקינן דחוק לפ"ז. והנראה דאפ"ל בזה בשנדקדק עוד בלשון הגמ' דקאמר קסבר רבה כל ביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה דקאמר ג"כ הלשון דמתיילדא דהוא לשון עתיד שעתידין להוולד וכנ"ל (באות ד'), אף דבכאן איננו דקדוק כ"כ כמובן עכ"ז לשי' רבינו אפרים נראה ליישב ברווחא, די"ל עפ"י המבואר בנדרים (ל' ב') דלשון נולד בלשון תורה הוא בין על עבר שכבר נולד בין על עתיד שעתיד להוולד, ובלשון בני אדם לרבנן ג"כ תרווייהו אסירן ולר"מ אדרבא דוקא בעתידין להוולד, וא"כ בלשון נולדה ביו"ט י"ל ג"כ דתרווייהו בכלל בין שכבר נולדה ביו"ט בין שהיתה עתידה להוולד ביו"ט, וא"כ י"ל דלרבה דמוקי לה משום הכנה ואסור אף בנמצאו במעי' ביו"ט אחר השבת בהיתה עתידה להוולד ביומי' אם לא היתה נשחטת ניחא לי' לפרושי מתני' דקאי אתרווייהו בין שנולדה כבר בין שהיתה עתידה להוולד ביו"ט אף אם נשחטה ונמצאו במעי' כמשמעות לשון נולדה דקאי בין על עבר בין על עתיד [ואדרבא לשון עתיד הוי יותר לר"מ וכנ"ל.] וי"ל עוד שהוכרח רבה לפרש כן, דאם נפרש ביצה שנולדה על עבר שנולדה כבר, א"כ נוכל למידק מינה הא במעי אמן שריין אף בגמורות לגמרי שכיוצא בהן נמכרות בשוק דומיא דנולדים ג"כ מותרים וכדדייק מינה בדף ו' ב', ונצטרך לומר לדידי' דהאי דיוקא לא קאי רק על יו"ט דעלמא דביו"ט אחר שבת אסורים מדינא מה"ת, וא"כ קשיא דהו"ל לתנא דמתניתן לאשמועינן האיסור דנמצאו במעי' ביו"ט אחר השבת בכדי דלא נטעי למשרי איסורא דאורייתא מדיוקא דדוקא נולדה כבר אבל נמצא במעי' מותר לעולם, והו"ל ביותר לאשמועינן האי דינא דהו"ל איסורא דאורייתא ממאי דאשמועינן דבנולדה כבר אף ביו"ט דעלמא אסור דאינו אלא דרבנן, והו"ל למיחש יותר לאשמועינן דינא דאורייתא בנמצאו במעי' ביו"ט אחר השבת, ע"כ מפרש לה רבה דבאמת במתני' הפירוש הכי ביצה שנולדה ביו"ט היינו בין נולדה כבר בין נשחטה רק שהיתה עתידה להוולד, ולהכי מוקי לה ביו"ט אחר השבת דגם בנשחטה ועתידה להוולד אסור, ומדוייק היטב האי דקאמר ביו"ט אחר השבת עסקינן דהוכרח לאוקים לה ביו"ט אחר השבת בכדי שיהא נכלל בלשון נולדה גם העתיד דגם העתיד להוולד אסור, ומדוקדק היטב הדק האי דקאמר קסבר רבה כל ביצה דמתיילדא האידנא [שעתידה להוולד אם לא היתה נשחטת] מאתמול גמרה לה דלכך מוקי לה ביו"ט שאחר שבת, בכדי שיהא בכלל זה גם העתיד שעתידה להוולד, ואשה"ט, והא דפריך אח"כ יו"ט דעלמא תשתרי היינו בביצה שנולדה כבר אבל המשנה דמיירי משניהם בין שנולדה כבר בין שעתידה להוולד מיירי דוקא ביו"ט אחר השבת [והאי דפשיטא לי' דגם ביו"ט דעלמא אסור עכ"פ כשנולדה כבר, יעוי' ברשב"א דכתב דשמע מרבה רבי' דהמשנה אף ביו"ט דעלמא הוא והיינו עפ"י שיטתו שכ' בשבת (דף קמ"ט) הנ"ל דעסקינן הוא לאו דוקא, אמנם לפמ"ש הא הוי דוקא, וי"ל דפשיטא לי' הכי מהברייתא דמייתי (ג' ב') אחד ביצה שנולדה בשבת וא' ביצה שנולדה ביו"ט כו' אף די"ל ג"כ שנולדה בשבת שאחר יו"ט וא' ביצה שנולדה ביו"ט שאחר שכת, מ"מ י"ל דברייתא א"א לאוקמא הכי דא"כ הו"ל לפרושי משא"כ משנה דאין דרכה לפרש, וכעין מ"ש התוס' תמורה (ל' ב') ד"ה מנא, ובכמ"ד, והברייתא מיירי בנולדה כבר ובשבת דעלמא ויו"ט דעלמא, והא דאמר לקמן (ג' ב') דלרבה הו"ל ספיקא דאורייתא אף דביו"ט דעלמא ושבת דעלמא אינו אלא דרבנן משום גזירה מ"מ י"ל דהוי עיקרו דאורייתא, וכמ"ש הח"י לענין מוקצה. שוב מצאתי כן בפר"ח או"ח (סי' קצ"ז סק"ג), משא"כ המשנה מיירי אף בנשחטה ונמצאו במעי' רק שהיתה עתידה להוולד אם לא היתה נשחטת וביו"ט אחר השבת וכנ"ל]. וא"כ לפ"ז האי דמדייק (בדף ו' ב') ממתני' דדוקא בנולדה אבל במעי אמן שריין, אף דהמשנה מיירי ג"כ בנשחטה ונמצאו במעי' הדיוק הוא הכי דדוקא נולדה דהיינו עתידה להוולד ביו"ט [אם לא היתה נשחטת.] אבל במעי אמה [היינו בעתידה להיות במעי אמה ביו"ט שלא תלד עד אחר יו"ט] שריין והיינו כנ"ל שאינן גמורות לגמרי שכיוצא בהן נמכרות בשוק, דעדיין קליפתן רכה שניכר שהיתה עתידה לשהות במעי התרנגולת עד אחר יו"ט מותר, והיינו ממש כהברייתא דמצא בה ביצים גמורות [שאין כיוצא בהן נמכרות בשוק וכנ"ל] מותרות, ואשה"ט הכל ברווחא ומדוייק הכל הדק היטב, האי דקאמר רבה עסקינן שנדחק הרשב"א והאי דקאמר לשון עתיד קסבר רבה כל ביצה דמתיילידא האידנא ל' עתיד, ולדעתי איננו דחוק לפרש כן, ולמי שלא ירצה לפרש כן, איצ"ו לזה ודי במ"ש באותיות הקודמים לקיים שי' רבינו אפרים. אמנם לדעתי גם זה שכתבתי באות הזה נכון וגם מזה סיוע לשי' רבינו אפרים ולדידי' הלשון ביו"ט אחר השבת עסקינן אשה"ט וכנ"ל, ומעתה עפ"י כל הנ"ל מה שהוכיח הרמב"ן במלחמות מהרי"ף דלא ס"ל כרבינו אפרים מדאינו מחלק בזה לפי הנ"ל אין ראי' כיון דהביא הסוגיא בלשונה וקו' הגמ' על הברייתא דמצא בה ביצים גמורות דנגזור משום הנך דמתיילדן ביומייהו א"כ מבואר הוא להדיא בהגמ' וכנ"ל (באות ד'), וגם לפמ"ש (באות ו') מבואר הוא ג"כ באוקימתת רבה, א"כ שוב לא הי' לו צורך לבארו, וכבר כתב הרמב"ן בעצמו בכמ"ד על הרז"ה שכ' שקיצר הרי"ף כ' הרמב"ן דקיצורו של רבינו הרי"ף ולא אריכותו של הרז"ה, יעוי' לדוגמא יבמות (צ"ו ב') וחולין (ט"ו ב') והראה הרמב"ן שמבואר כן ממה שהביא הרי"ף בקוצר, וה"נ דכוותי' דהא מבואר כן בסוגיא לפי כל הנ"ל ואדרבא נוכל עוד לדייק מהרי"ף דס"ל כרבינו אפרים ויתיישב בזה מה שדקדק הרא"ש על הרי"ף דמייתי הא דרבה ולא קאמר משום משקין שזבו או פירות הנושרין, ויעוי' בקרבן נתנאל שנדחק בכוונת הרא"ש למצוא נפ"מ לדינא בהא דרי"ו לענין חלב והביא כן גם בשם מהרש"ל, וז"א דא"כ לא הועיל הרא"ש בתירוצו דמ"מ הו"ל להרי"ף להביא בכדי שנדע הדין דחלב, אמנם נראה בפשוט דכוונת הרא"ש, דכיון דלענין הדין דביצה לא נפקא לן מינה מידי, א"כ אף דקי"ל כהכנה דרבה מ"מ הא לענין נולדה בשבת אסורה ביו"ט מייתי לה להדיא להלן, ולענין המשנה כיון דאין נפ"מ הו"ל להביא טעמא דמשקין שזבו דהוא בקוצר דסגי בין על יו"ט דעלמא בין על שבת דעלמא ולא הי' צריך להביא כל האריכות דעיקר האיסור ביו"ט אחר השבת ויו"ט דעלמא משום גזירה וכן שבת דעלמא, כיון דידוע דדרך הרי"ף לקצר בכל מה שיכול, וכמ"ש הרמב"ן בכמ"ד יעוי' מלחמות ברכות (נ"ג ב') ובסוף יומא ובריש סוכה על מימרא דר' ירמי' ועוד בכמ"ד, ויותר מזה כ' בסוף ב"מ שהביא מימרא דגמ' בלשונה לעצמו לכוונה אחרת ולא ע"ד מה שנאמרו בגמ' מפני שהוא קיצור לדעת ובכוונה יעו"ש וא"כ כיון שבכ"מ דרכו לקצר א"כ למה הביא כאן כל האריכות ללא צורך ולא הביא בקוצר טעמא דרי"ו, ותי' הרא"ש משום דמשמע לי' טעמא דרבה רוויחא טפי, או בכדי שנדע דיו"ט אחר השבת דאורייתא [אף דג"כ אין נפ"מ דאף בדרבנן ספיקא אסור משום דשיל"מ, רק לידע דחמיר איסור'.] אמנם להנ"ל לשי' רבינו אפרים ולפי מה שנתבאר בשיטתו אשה"ט דהביא הרי"ף כל הסוגיא דמינה מבואר דינא דרבינו אפרים דאם שחט ומצא בה ביצים גמורות שהיו עתידין להוולד ביומי' אם לא היתה נשחטת דאסור ביו"ט אחר השבת, ואשה"ט. וא"כ אדרבא מהרי"ף מקו' הרא"ש יש לדייק כרבינו אפרים, וא"כ כיון שנתבאר לסלק כל קו' הראשונים משיטת רבינו אפרים, וגם כל הראשונים הסכימו דצדקו דבריו מצד הסברא רק מכח הקו' שהיו להם על שיטתו הוצרכו לחפש טעמים לסתור סברתו, א"כ כיון שנתבאר לסלק כל הקושיות הדרינן לסברתו הפשוטה והנכונה, וגם לפי מה שנתבאר שיטתו מרווח ומדוקדק מאוד בסוגית הגמ', ע"כ נראה דיש לחוש לדינא לדבריו לאסור בנמצא גמורות לגמרי במעי' ביו"ט אחר השבת, ובטוש"ע (סי' תקי"ג) ובאחרונים אין זכר כלל משיטתו, ולפענ"ד נראה להחמיר בחשש דאורייתא, וגם המאירי כתב דלענין הפסק הרבה מפרשים נטו לדברי רבינו אפרים, וגם להראב"ד שהבאתי (באות ג') ג"כ אסור עכ"פ בנשחטה בלילה או בהשכמה, ע"כ נראה לפענ"ד להחמיר כרבינו אפרים, אחר שכתבתי כל הנ"ל מצאתי גוף דברי רבינו אפרים מועתקים בלשונם בחמים דעים (סי' קכ"ד) ומבואר בדבריו דקאי על ביצים גמורות שכיוצא בהן נמכרות בשוק [דכתב זה אחר ביצים מנבילה וטרפה שכיוצא בהן נמכרות בשוק.] וגם כתב שם דכ"ש ס' שלו דהיינו ס' היום גמרו ס' מאתמול דאסור ממה דאמר הגמ' לרבה דס' נולדה ביו"ט אסור משום ס' דאורייתא, א"כ כ"ש בס' שלו ויש להבין מאי כ"ש הוא זה. ונראה דס"ל כמ"ש לעיל (אות ו') דהברייתא קאי על יו"ט דעלמא אפ"ה קרי לי' ס' דאורייתא משום דעיקרו דאורייתא, וא"כ כ"ש ס' שלו דהוי ס' דאורייתא ממש. וראיתי להלבוש (סי' תקי"ג) דכתב להתיר הס' של רבינו אפרים מטעם חזקה, ויעוי' צל"ח פסחים (ז' א') דפשיטא לי' דל"א בתר חזקה בדשיל"מ ויעוי' ג"כ בדבריו בסוגיא דרחס"ה אות ק"ח: