אור ברסלב

שות אור גדול· רבי ירוחם יהודא ליב פרלמן [הגדול ממינסק]

סימן נה

סימן נד

קונטרס בעירובין י"ד א'. עירובין (י"ד א') בגמ' מתני לי' רב יהודה לחייא בר רב קמי' דרב רחבה אעפ"י שאינה בריאה א"ל אתני' רחבה ובריאה והאמר רב אילעאי אמר רב רחבה ד' אעפ"י שאינה בריאה רחבה ד' שאני, ויעוי' בתוס' כמה פירושים בביאור הסוגיא. א) ויש לתמוה דלהס"ד דלא ידע דרחבה ד' שאני רק דאין חילוק בין רחב ד' לאינו רחב ד' א"כ האי דקאמר רב רחבה ד' היינו דקורה נצרך שתהא רחבה ד' ובפחות מזה איננה מתרת ואיך הי' ס"ד דמקשה לומר כן כיון דלא מצינו שום תנא שיפלוג על האי דקאמר במתני' די' לקורה שתהא רחבה טפח. והתוס' כתבו דס"ד דקים לי' לר' אילעאי א"ר דר' יהודה בעי רחבה ד', והדברים מתמיהים מאוד לעשות מחלוקת שלא הוזכר במשנה וברייתא רק דקים לי' מפי השמועה, ובהיפך מצינו יבמות (ק"א ב') דאף במאי דמצינו להדיא בברייתא דפליגי ר"י ורבנן אפ"ה כיון דבמתני' פליג ר"י בדבר א' ובשני' לא פליג אמרינן דהדר בי', וא"כ כ"ש הכא דפליג על בריאה ולא פליג על טפח, וגם לא מצינו להדי' דפליג דאין לנו לסמוך על השמועה, וגם א"כ איך אמרינן בכ"מ תיובתא ממשנה וברייתא על אמורא דלמא קים לי' מפי השמועה דאיכא תנא דפליג, והכא גופי' ממאי דקים לי' על ר"י דלמא תנא אחר דסבר כרבנן בבריאה ובעי רחב ד' אלא ודאי דאין זה סגנון כלל לומר קים לי' מפי השמועה במאי דמבואר במשנה וברייתא להיפך. וכן קשי' לפי מה שפי' ר"ת דרב אתני' לרבנן רחבה ובריאה וכמו שהוא במתני' לפנינו, ומש"ה מקשה מר' אילעאי דמסתמא ס"ל כרבנן, וא"כ יקשה לדעת המקשה לפי הס"ד למאי בעי רחבה ד' וכן הקשה המהרש"א. ב) והנה לפי' הרשב"ם דס"ל דמוחק לגמרי המחלוקת, וכן לפי' ר"ת דאתני' רב כמו ששנוי' במתני' לפנינו, והקושי' משום דמסתמא ס"ל כרבנן, הי' נראה ליישב קצת דבאמת ידע המקשה דרב דאמר רחבה ד' אעפ"י שאינה בריאה היינו דבד' לא בעי בריאה ובטפח בעי בריאה רק דהוי ס"ל דתנאי דמתני' דפליגי אי בעי בריאה אי לא אינם מחלקים בין טפח לרחבה ארבעה דמאן דבעי בריאה אף ברחבה ד' מצריך ומאן דלא בעי אף בטפח לא בעי רק רב מדעתא דנפשי' מחלק בזה ומכריע בטפח כתנא דבעי בריאה וברחבה ד' כמ"ד דלא בעי בריאה. וא"כ א"ש לרשב"ם דשפיר מקשה דבשלמא אי איכא מחלוקת ור"י סובר דל"ב בריאה אף בטפח א"כ א"ש דברי רב דברחבה ד' הכריע כדברי ר"י דל"ב בריאה אבל אם ליכא מחלוקת כלל וכו"ע מצרכי בריאה א"כ אמאן סמך רב ברחבה ד' דל"ב בריאה, ומתרץ רחבה ד' שאני דכולי עלמא מודו ברחבה ד' דל"ב בריאה. וכן לר"ת נמי יתיישב בכה"ג דבשלמא אי רבנן לא מצרכי בריאה רק ר' יהודה א"כ א"ש דברחב ד' סמך רב על רבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים, רק באינו רחב ד' החמיר כר"י להצריך בריאה, אבל אם נימא דרבנן מצרכי בריאה והם אינם מחלקים כלל ומצרכי בריאה אף ברחב ד' א"כ איך סמך רב ברחב ד' על ר"י שלא להצריך בריאה להקל כיחיד נגד רבים, וע"ז מתרץ דרחבה ד' שאני, דגם רבנן מודים ברחבה ד', כ"ז כתבנו לצדד לפי' הרשב"ם והר"ת, אמנם לפי' התוס' דרב בעי דוקא רחבה ד' לס"ד וקים לי' דר"י בעי ד' אף דלא מצינו זה בשום מקום תמוה וכנ"ל. ג) והנראה ליישב קצת עפ"י דברי התוס' עירובין (פ"ו א') ד"ה קורה ד' דפי תקרה לא שייך רק ברחב ד' ומש"ה מקשי אביי ס"פ כל גגות לרבה דקאמר טעמא דר"י משום פי תקרה מברייתא דיתר ע"כ אר"י אף דאביי אית לי' קורה משום מחיצה אינו אלא מדרבנן אבל מה"ת ודאי אינו פחות מד' יעו"ש, וא"כ א"ש הס"ד דהכא דהוי ס"ל דס"ל לרב דטעמא דר"י ס"פ כל גגות איננו משום ב' מחיצות דאורייתא רק משום דס"ל פ"ת יורד וסותם ולהכי בכדי דלא תקשי מברייתא דיתר ע"כ וממתני' דס"פ כל גגות דמערבין למבוי המפולש ע"כ דאית לי' לר"י דקורה בעינן רחבה ד' וא"כ א"ש בדידהו ג"כ משום פ"ת ומזה הוי קים לי' דר"י בעי רחב ד' וא"ש. ויתיישב בהכי נמי קו' תוס' (פ"ו א') הנ"ל על ר' יעקב בר אבא דמקשה עירובין (י"ב ב') מברייתא דיתר על כן להוכיח מינה דלחי משום מחיצה א"כ איך הי' סובר בקורה, ולהנ"ל א"ש דהוי סובר כס"ד הנ"ל דר"י בעי רחב ד' וא"ש. ויתיישב נמי בהכי קו' מהרש"א (י"ב ב') שם דמהלשון איתבי' משמע דרק לרבא מקשה דאית לי' לחי משום היכר וכן דקדק רש"י שם והלא הקו' לכולהו אמוראי שם אף לרב יהודא ולרבה דאמרי קורה משום היכר, וכן הקשה רע"א בגליון הש"ס ולהנ"ל אשה"ט דמקורה לק"מ דר"י ע"כ אית לי' קורה ד' ומש"ה הוי מחיצה ואינהו הא מיירי בקורה טפח וא"כ מקורה לק"מ רק לרבא קשי' מלחי וא"ש. ד) והנה הרי"ף והרמב"ם השמיטו האי דאמר רב רחבה ד' אף שאינו בריאה דס"ל דלית הלכתא כוותי' וכמ"ש המגיד (פי"ז משבת סוף הל' י"ג), ולכאורה הוא תמוה דנהי דלית הלכתא כרב בגירסא דמתני' מ"מ בהא דאמר רב דברחבה ד' כולהו מודו דל"ב בריאה מנא להו דלית הלכתא כוותי' וכ"כ הריטב"א עירובין שם דבזה שפיר אפשר דהלכתא כוותי' אף לגירסא דילן במתני'. והנראה ליישב קצת לפי' רשב"ם דפי' דמוחק המחלוקת הקשו התוס' דא"כ נצרך למחוק כל בבא דרואין, ויעוי' בריטב"א דכ' דבאמת מוחק כל האי בבא, והנראה דכ"ז מוכרח להס"ד אבל להמסקנא דמסיק רחבה ד' שאני שוב ממילא איננו נצרך למחוק כולה בבא דרואין די"ל דבבא דרואין האי על רחבה ד', וא"כ י"ל שפיר דמש"ה הוכרח רב לחלק בין רחבה ד' לאינו רחב ד' משום דלשיטתו ליכא מחלוקת כלל בין רבנן לר"י וכו"ע ס"ל דצריך שתהא בריאה, ולהכי בכדי שלא תקשה מכולה בבא דרואין הוכרח לחלק בין רחבה ד' לאינו רחבה ד', בכדי שיתיקם בבא דרואין על רחבה ד', אבל לדידן דס"ל כגירסת משנתינו דר"י פליג ואי"צ בריאה וא"כ בבא דרואין אתי' כר' יהודה שוב הדרינן לפשטא דרבנן אינן מחלקין כלל בין רחב ד' לאינו רחב ד', כיון דנסתלק ההכרח דרב גופי' לא אמר הכי רק משום הכרח הנ"ל משא"כ לדידן דליכא הכרח. עוד אפ"ל בישוב שי' הרי"ף והרמב"ם, עפ"י מ"ש הריטב"א לפרש לפי' רשב"ם דהאי דאמר רחבה ד' שאני היינו דברחבה ד' הויא מחלוקת דר"י ורבנן, וא"כ קאי על דברי ר"י דמאי דפליג, דאי"צ בריאה הוא ברחב ד', וכולה בבא דרואין נמי ר"י הוא ברחב ד', אבל רבנן אף ברחב ד' מצרכי בריאה, וא"כ ממילא דלהלכה כרבנן אף ברחב ד' צריך בריאה. וזה נראה כוונת האשכול להרב אב"ד (בהל' עירובין עמוד 166) שכתב וז"ל ואם רחבה ד' אי"צ להיות בריאה כר' אילעאי והגרי"צ לא הביאו חזי לן דס"ל אליבא דר"י אמר וכוונתו כנ"ל וכמ"ש הריטב"א, והמבאר בנחל אשכול שם לא עמד על כוונתו שכ' שם (אות ד') עי' תוד"ה אתני' ותמצא כוונתו, והיינו שהתוס' כתבו דר' יהודה מצריך בריאה וס"ל כר"י רק ברחבה ד' מודה ר"י דאי"צ בריאה, ודבריו תמוהין דהתוס' כתבו אליבא דר"י משום דלרב רבנן אף בטפח לא מצרכי בריאה רק ר"י ס"ל דצריך בריאה וע"ז קאמר רב דדוקא בטפח אבל ברחב ד' אף ר"י מודה, וא"כ ממילא דה"נ לדידן דהפלוגתא בהיפך דרבנן מצרכי בריאה ור"י איננו מצריך דג"כ רק בטפח פליגי ובד' כולהו מודו דאי"צ בריאה, ע"כ דברי המבאר תמוהין רק כוונת האשכול הוא לפי' רשב"ם וכפי מ"ש הריטב"א וכנ"ל. ובזה נראה נמי כוונת המרדכי (פ"ק דעירובין סי' תפ"ב) שכ' בשם רבינו מאיר גם פסק דהכי הלכתא רחבה אעפ"י שאינה בריאה דהלכה כדברי המיקל בין בעירובין בין במחיצות ואח"כ כתב בשם רבינו מאיר דהלכתא דמעמידי קורה אי"צ שיהא בריאים כרבה בר רב הונא ולא כרב חסדא דהלכה כדברי המיקל בשל סופרים, ותמוה לכאורה דהא פלוגתת רבה בר רב הונא ורב חסדא אינו אלא אליבא דמאן דמצריך בקורה שתהא בריאה, אבל כיון דרבינו מאיר פסק אף בקורה גופי' כר' יהודה דאעפ"י שאינה בריאה, א"כ כ"ש במעמידים אף לרב חסדא. והנה ראיתי להפרישה (סי' שס"ג) על מ"ש הב"י על הא דרחבה ד' אף שאינה בריאה שכ' הב"י שם בשם המרדכי שכן פסק הר"מ [וחפשתי ולא מצאתי זה במרדכי] ותמה הפרישה הא פסק הר"מ כר"י דרחבה אף שאינה בריאה. ומ"ש שם לתרץ דכוונתו כר"י דסגי בטפח ודלא כרבנן דבעו ד', הנה מלבד דליכא שום שיטה כזו דהא מפורש בדרבנן דסגי בטפח, גם לא עיין בגוף דברי המרדכי דכתב רחבה אף שאינה בריאה וכנ"ל, וגם סיים ולא כדברי האלפס, ולפי דברי הפרישה גם רב אלפס פסק כן דדי' בטפח. ע"כ נראה דכוונתו ג"כ כנ"ל כשיטת הרשב"ם וכמ"ש הריטב"א אליבי' דר' יהודה פליג ברחב ד' ופסק כר"י ברחב ד', וזהו שכתב שלא כדברי האלפסי דאיננו פוסק להא דר' אילעאי דרחבה ד' אעפ"י שאינה בריאה משום דהוא אליבא דר' יהודא ולית הלכתא כוותי', משא"כ מהר"מ פוסק כר' יהודה, והיינו ממש מה שהביא הב"י דהר"מ פסק להא דר' אילעאי אמר רב אבל בטפח בעי בריאה, וא"ש הכל. אמנם דברי הב"י מ"ש על המתני' דרחבה ובריאה ור' יהודה אומר רחבה אף על פי שאינה בריאה. כ' הב"י וז"ל ואעפ"י שהמרדכי כתב שר"מ פסק כר"י הרי"ף פסק דאין הלכה כר"י וכן פסק הרמב"ם וכן נראה שהיא דעת הרא"ש איננו מדוקדק לפ"ז דהא דעת הרא"ש להלכה ממש כדעת הר"מ דלא בעינן בריאה רק בטפח ולא ברחבה ד', ואם איננו סובר כוותי' בגירסא דמתני' וסובר דרחבה ד' מהני גם לרבנן אין בזה נפקותא לדינא, ועוד במרדכי שם בשם הר"מ הביא ראי' עוד דהלכה כר"י, וז"ל ועוד דהלכה ככל הנך בבי דרואין כר"י דהא מסיק עלה קמ"ל כדר' זירא דקי"ל כוותי' עכ"ל אלמא דסובר דבבא דרואין ודר' זירא כר"י אתי' ובהגהות מיימוניות (פי"ו משבת הל' כ"ז באות ח') הוכיח מדר' זירא דגם רבנן מודים בעקומה, ע"כ נראה דחזרה יש בדברי הר"מ, או דתרי נינהו וצ"ע, ויעוי' ברא"ש (סי' י"ח) דהביא ג"כ בשם הר"מ דהלכה כרבה בר רב הונא ולא כרב חסדא, וכן הביא בשם הר"מ דאין הלכה כר' יוסי בר יהודה דס"ל כאבוה דאית לי' רואין ואין הלכה כוותי', ובעגולה ועקומה גם רבנן מודים יעו"ש, ובהגהות אשר"י שם פסק מור"ם רחבה אעפ"י שאינה בריאה כדברי המיקל ודלא כרב אלפס, וכן באו"ז רחבה אעפ"י שאינה בריאה, והוא תמוה דבאו"ז פסק להדי' כרבנן דבעי רחבה ובריאה, לכך נראה כמ"ש בתחלה דקאי על רחבה ד'. וכן פוסק האו"ז להא דר' אילעאי וזהו דלא כהב"י וכנ"ל. ובכדי לקיים כל דברי הכ"מ נראה דהר"מ קאמר בממ"נ דאם נימא כרב דר"י ג"כ בעי רחבה ובריאה רק ברחבה ד' פליג יש לפסוק הלכה כר' יהודה, ולפ"ז כל בבא דרואין ר"י הוא, ולא רבנן רק דהלכה כר"י, ושוב אין ראי' מר' זירא דגם רבנן מודים בעקומה ועגולה דשפיר י"ל דרק ר"י ס"ל כן רק דהלכה כר"י, ואם נימא דר"י פליג על רחבה טפח וס"ל דל"ב בריאה, וא"כ לפ"ז פשיטא דאין הלכה כר"י. דהא המחלוקת דרבה בר רב הונא ורב חסדא במעמידי קורה מוכרח דס"ל דקורה עצמו בעי בריאה אמנם לפ"ז בפשיטות יש לפסוק כר' אילעאי ברחבה ד', וגם בעקומה ועגולה דגם רבנן מודים ולפ"ז יאתיון כל דברי הר"מ כהוגן בלי שום סתירה מזה על זה כמובן, [אך לפ"ז אם נימא דר"י פליג על רחבה ד', ובבא דרואין קאי על רחב ד', א"כ גם בעקומה ועגולה דהם דברי ר"י אפשר דלא קאי רק על רחב ד' אבל בטפח אפשר דגם בזה ל"א רואין וא"כ אין ראי' על קורה טפח לפסק הלכה ויש ליישב] ועדן יש לעיין קצת להשוות כל דברי הר"מ זה עם זה שלא יסתרו אהדדי בתי' מרווח יותר. ה) הנה עד כה כתבנו לצדד קצת לפי שי' הראשונים לבל יהיו מוקשה ותמוה כ"כ אף כי הדברים דחוקים קצת, אמנם עוד דקדוק אחד יש לי לדקדק לפי' שי' הראשונים וגדול הוא אלי, והוא, דהנה דברי ר' אילעאי הובא לעיל (ג' א') והכי איתא שם א"ר אילעאי אמר רב רחבה ד' אעפ"י שאינה בריאה ואם יש לה אמלתרא אפילו גבוה יותר מעשרים אמה אי"צ למעט, ופירש"י שם תרתי מילי קאמר רב ולקולא עכ"ל וכוונתו נראה האי דארכיב ר' אילעאי הני תרי מילי בהדדי אף שאיננו ענין זה לזה משום דתרי מילי לקולא נינהו, וכעין הא דאיתא (כ"ג א') ועוד אמר ריב"ב ויעו"ש בתוס' ד"ה אילימא ובסוף ד"ה הכא, ומעתה יש לדקדק טובא דהא הני ב' דברים דקאמר רב לקולא הם על ב' משניות דמס' עירובין חדא על מתני' דדף י"ג ב' דתני בקורה שתהא רחבה טפח ובריאה וחדית לן רב דרחבה ד' אי"צ בריאה, ואידך הוא על מתני' דריש המס', וא"כ איפכא הול"ל תחלה המימרא דואם יש לה אמלתרא דהוא על מתני' דריש המס' ואח"כ האי דרחבה ד' אעפ"י שאינה בריאה דהוא על מתני' דדף י"ג ב' ולמה שינה והיפך הסדר והקדים המאוחר והוא דקדוק עצום. ע"כ נראה לפע"ד לולא דברי הראשונים לפרש פי' אחר בדברי ר' אילעאי ויתיישב הכל ברווחא בלי שום דוחק, ואף שהוא נגד דברי הראשונים עכ"ז כיון דלדינא ליכא נפקותא כאשר יבואר אי"ה, ואין נפ"מ בזה רק לתרוצי סוגיא הרשות נתונה בזה לתרץ שמעתתא ברווחא ואולי מקום הניחו לי בעזרהי"ת. ו) ונקדים דברי הרשב"א בס' עבודת הקודש (שער א' דין ג') וז"ל וקורה משום היכר לפיכך אם הניח הקורה למעלה מכ' אפילו היתה הקורה רחבה ד' אינה מתרת דאין העין שולטת בה ואין כאן היכר, ויראה לי שאם היתה רחבה ד' ובריאה לקבל מעזיבה שהיא מתרת ולא משום היכר אלא שפי תקרה יורד וסותם כל שאין פתח המבוי יותר מעשר [והוא עפ"י שיטתו שהובא במ"מ (פי"ז משבת הל' ל"ה) ובב"י (סי' שס"א) שהוא כשיטת הרז"ה ג"כ דפי תקרה איננו מתיר ביותר מעשר] עכ"ל הרשב"א, והוא עפ"י שיטת התוס' עירובין (דף פ"ו) הנ"ל (באות ג') דפ"ת ל"א רק ברוחב ד' ומש"ה ברוחב ד' דאמרינן פ"ת דהוי מחיצה גמורה ל"ב היכר וכשירה אפילו למעלה מכ', וכן הוא ברא"ש (פ' כיצד משתתפין סי' ז') דכ' נמי כדברי התוס' שם דדוקא ברוחב ד' אמרינן פ"ת ודלא כרש"י שם דאף בפחות מד' אמרינן פ"ת והקשה הרא"ש דלרש"י דאמרי' פ"ת אמאי בגבוה מכ' ימעט ע"כ העלה דדוקא בד' אמרינן פ"ת א"כ ממילא מבואר דבד' דאמרינן פ"ת אי"צ למעט בגבוה מכ', והוא כדברי הרשב"א הנ"ל, וכן ראיתי בשו"ת נודע בשערים תנינא להגאון מלובלין (בסי' ה') שהוכיח כן מירו' (ריש עירובין) ומרא"ש פ' כיצד משתתפין הנ"ל וגם התוס' שבת (סי' שס"ג ס"ק ע"א) הוכיח כן מהרא"ש הנ"ל ולא א דברי הרשב"א הנ"ל שמבואר כן להדיא. אמנם מאי דמצריך הרשב"א שתהא בריאה ובאינה בריאה לא אמרינן פ"ת נראה דבזה נחלקו יתר הראשונים, דז"ל הרשב"א בעבודת הקודש (סוף הל' י"א) בדין דאסור להשתמש תחת הקורה בפתוח לכרמלית בד"א באינה רחבה ד' או שאינה בריאה לקבל מעזיבה היתה רחבה ד' ובריאה יראה לי שמותר להשתמש תחתיו לפי שפי תקרה יורד וסותם עכ"ל והובא דברי הרשב"א אלו במ"מ (פי"ז משבת הל' י"א), ויעוי' במג"א (סי' שס"ה ס"ק י') שהביא לדברי רשב"א, וכתב שם דגם הסמ"ג וסמ"ק שהביא הב"י שם דברחב ד' מותר להשתמש תחת הקורה כוונתם ג"כ בפתוח לכרמלית, והם לא הזכירו בריאה יעו"ש במחצית השקל, גם ציין המג"א לעיל בסי' שס"א כוונתו ג"כ דלא הזכירו בריאה מכלל דס"ל דאף באינה בריאה אמרינן פ"ת יעוי' בפמ"ג באשל אברהם שם, ויעו"ש בתוספתא שבת דהרגיש ג"כ מסי' שס"א דלא הוזכר בריאה לענין פ"ת וכתב דאפשר לענין להשתמש תחת הקורה חמיר טפי והרי מבואר ברשב"א ג"כ לענין גבוה מכ' דבעינן בריאה וברא"ש מבואר דכל דאמרינן פ"ת אי"צ למעט, א"כ מבואר דנחלקו בזה דהרשב"א סובר דלא אמרינן פ"ת רק בבריאה והפוסקים דסי' שס"א והסמ"ג וסמ"ק דלא הזכירו בריאה רק רחבה ד' ס"ל דאמרינן פ"ת אף באינה בריאה, וכן ראיתי באשכול (עמוד 164) שכתב וז"ל אבל אם יש קורה שרחב ד' מותר להשתמש תחתיו דאמרינן פ"ת יורד וסותם כדאיתא פ"ק דשבת, וג"כ לא הזכיר בריאה, א"כ מבואר מסתימת כל הפוסקים דאמרינן פ"ת אף באינה בריאה, והרשב"א לחוד הוא דס"ל דגם לענין פ"ת בעינן בריאה, א"כ להלכה בסי' שס"א דאמרינן פ"ת ברחב ד' אף בשאינה בריאה ממילא גם לענין גבוה מכ' כל שרחבה ד' אף שאינה בריאה אי"צ למעט. וסעד לדברי מצאתי ברבינו יהונתן שפי' על מתני' דנחלקו ר"י ורבנן אי בעינן בריאה, דר"י לטעמי' דקורה משום מחיצה לכך לא בעי בריאה, וכעין זה כתב בריש המס' לענין גבוה מכ' אף דדבריו תמוהין כאשר כבר הרגישו בזה האחרונים, עכ"פ למדנו מדבריו דהיכא דהוי משום מחיצה לא בעינן בריאה א"כ ממילא בד' דלכו"ע הוי מחיצה משום פי תקרה לא בעינן בריאה. ועפ"י הנ"ל יבואר היטב הסבר הגמ' דקאמר על הא דקאמר רב רחבה ד' שאף שאינה בריאה רחבה ד' שאני, דהאור זרוע (הל' עירובין סי' ק"כ) כ' וז"ל דברחבה ד' אף שאינה בריאה איכא היכרא טובא, וכ"כ התוספת שבת (סי' שס"ג ס"ק ל"ה), ולהנ"ל אי"צ לזה רק כיון דרחבה ד' דהוי מחיצה דאמרינן פ"ת ל"ב היכר וכמו דכשר בגבוה מכ' וכמש"כ הרא"ש והרשב"א הנ"ל, רק דהרשב"א כ' דבעינן בריאה והיינו משום דס"ל דל"א פ"ת רק בבריאה וא"כ באינה בריאה לא הוי מחיצה ובעינן היכרא, וע"כ כסברת האו"ז והתוספת שבת הנ"ל אבל לפי מה שנתבאר מיתר הפוסקים דפ"ת אמרינן אף באינה בריאה אשה"ט בפשוט דברחבה ד' ל"ב הכירא כלל וטעם פלוגתת הרשב"א ויתר הפוסקים לענין פ"ת אי בעינן בריאה יבואר להלן אי"ה. ז) ומעתה עפ"י כל הנ"ל ממילא יבואר לנו פירוש מימרת ר' אילעאי אמר רב (דף ג' א') כמין חומר, ותרתי מילי קאמר רב על מתני' דריש עירובין דגבוה מכ' מעט ואמר רב על זה ב' גווני דאי"צ למעט, א', רחבה ד' אעפ"י שאינה בריאה, ב', ואם יש לה אמלתרא, האי וי"ו דואם יש לה הוא במקום או, היינו או שרחבה ד', או שיש לה אמלתרא, בב' גוונים אלו, אעפ"י שהוא גבוה מכ' אמה אי"צ למעט, וסיומא דרב, אעפ"י שהוא גבוה מכ' אמה קאי נמי על ריש דבריו דרחבה ד' אעפ"י שאינה בריאה ותרתי מילי קאמר רב על מתני' קמייתא חדא דברחבה ד' אף שגבוה מכ' אי"צ למעט משום דאמרינן פ"ת וכמבואר ברא"ש ורשב"א הנ"ל דהיכא דאמרינן פ"ת כשרה אף בגבוה מכ' וממילא להפוסקים דאמרינן פ"ת אף באינה בריאה ממילא אף באינה בריאה כשרה יותר מכ', ודלא כהרשב"א דמצריך בריאה וכנ"ל, והשנית אף באינה רחבה אם יש לה אמלתרא משום דכה"ג הוי הכירא אף ביותר מכ', להכי בב' גווני אלו אעפ"י שגבוה יותר מכ' אי"צ למעט, והוא נכון מאוד כפתור ופרח בביאור מימרת ר' אילעאי אמר רב בס"ד, ואולי מקום הניחו לי בעזרהשי"ת. ומעתה ממילא מיושב מה שדקדקנו (באות ה' ובאות א') כמובן דלא בעי רב כלל רחבה ד' רק דאם רחבה ד' כשירה אף למעלה מכ' וכנ"ל, רק דהוי ס"ד דמקשן בדף י"ד דלענין בריאה אין לחלק בין טפח לד' דאם הי' מצריך בטפח בריאה הי' מצריך נמי בד' לענין פ"ת וכדס"ל באמת להרשב"א הנ"ל ומדקאמר רב בד' אף שאינה בריאה הי' ס"ד דמקשן דגם בטפח לא בעי בריאה ורק לענין למעלה מכ' אהני האי דרחבה ד' אבל לענין בריאה אין לחלק, כן הי' ס"ד דהמקשן. ומתרץ לי' רחבה ד' שאני, דגם לענין זה איכא חילוק וכדס"ל באמת לכל הפוסקים הנ"ל, דלא כהרשב"א, דלענין פ"ת לא בעינן בריאה ומש"ה ברחבה ד' לא בעינן בריאה, ואשה"ט הכל אל נכון בס"ד. ח) והנה יעדנו לעיל לבאר מקור המחלוקת של הרשב"א ואינך פוסקים לענין אי בעינן בריאה לפ"ת, והנה לא זכינו לאריכות דבריו של הרשב"א שיבאר לנו מקורו, והנראה בזה דיגיד עליו ריעו דהרשב"א אחר דבריו הנ"ל שהעתקנו (באות וי"ו) הנ"ל כתב עוד וכן יראה לי שאילו היתה רחבה ז' אעפ"י שאינה בריאה כשירה שכל שרחבה ז' העין שולטת בה עכ"ל, ומקורו ברור דהוא מסוכה, ועפ"י מ"ש התוס' בסוכה (ב' ב') ד"ה כיון אהא דאמרינן התם דבדפנות מגיעות לסכך אף ביותר מכ' שלטא בי' עינא, והא גם במבוי הקורה הוא על דפנות המבוי וכתבו התוס' לחלק משום דבמבוי אינו אלא טפח משא"כ בסוכה דרחבה ז' וא"כ גם במבוי ברחב ז' שפיר יש למילף מסוכה דשלטא בי' עינא אף בגבוה מכ', וה"נ האי דבריאה שכ' מקודם י"ל דיליף מסוכה כאשר יבואר וראיתי להפמ"ג במשבצות (סי' שס"ג ס"ק ט"ו), שכ' וז"ל ועי' א"ר כ"ט קורה רחבה ד' פ"ת יורד וסותם באינו רחב יותר מעשר וגם עין שלטא בי' יעו"ש, ולכאורה ט"ס במ"ש שבעה רק ד' יעו"ש ומ"מ בשס"א במג"א ס"ק ה' דפ"ת אף ביותר מעשר מהני וצ"ע עכ"ל המשבצות שם, והנה ס' א"ר אין בידי לעי' בי' ולפי הנראה הא"ר העתיק דברי הרשב"א בעבודת הקודש, והפמ"ג הבין דט"ס ז' וצ"ל ד' וז"א כמבואר להדיא בדברי הרשב"א דבד' בעינן בריאה להכשיר למעלה מכ' אבל ברחב ז' אף שאינה בריאה משום דשלטא בי' עינא ומקורו מסוכה וכנ"ל, אבל ברחבה ד' לא שלטא בי' עינא רק בבריאה אמרינן פ"ת ולא בעינן הכירא, וגם מה שהניח בצ"ע אהא דל"מ ביותר מעשר ג"כ לא קשה מידי דהרשב"א לשיטתו וכמ"ש (בריש אות ו' במוסגר), ובמח"כ הפמ"ג שגה מאוד בכ"ז, וכפי הנראה הרכיב הא"ר ב' דברים דפ"ת הוא ברחב ד' ובזה בעינן בריאה וכנ"ל, ומ"ש דעין שלטא בי' הוא על רחב ז' ובזה ל"ב בריאה, והם ב' דברים מחולקין. והנה מצאתי תניא דמסייע לי' להרשב"א מגדולי הראשונים הלא הוא רש"י סוכה (י"ח ב') גבי פלוגתא דאביי ורבא בסיכך ע"ג אכסדרא אי אמרינן פ"ת יורד וסותם דא"ל רבא לאביי לדידך דאמרת פי תקרה יורד וסותם אפילו הפחית דופן האמצעי, ופירש"י תימא נמי הכי בסוכה העשוי' באמצע חצר מסוכך בנסרים עבים שאינם רחבים ד' כו' יעו"ש, והנה מ"ש רש"י בנסרים עבים איננו מובן דמאי נפ"מ אם הם עבים או דקים, ע"כ נראה ברור דרש"י ס"ל כהרשב"א דלא אמרינן פ"ת רק בבריאה ולכך דקדק רש"י עבים דראויים לקבל מעזיבה, דבדקים ל"ש פ"ת. והיינו דקשי' לי' לרש"י דכיון דבסוכה אמרינן פ"ת דלהוי מחיצה א"כ ל"ל בסוכה ג' דפנות ב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח, הא לעולם איכא דפנות מפ"ת מן הסכך גופי', ואף לשיטת התוס' דלא אמרינן פ"ת רק היכא דאיכא ב' דפנות עכ"פ תקשה שלישית ל"ל, ולכך הוכרח רש"י לומר דל"א פ"ת רק בעב דהיינו בבריאה לקבל מעזיבה, ולכך בכל סוכה דהסכך איננו עב וחזק ל"ש פ"ת ולהכי צריכין לג' דפנות, רק דקו' הגמ' הוא היכא דסיכך בנסרים עבים דבריאה לקבל מעזיבה, וזהו נמי הכרחו של הרשב"א. ט) וראיתי להפ"י שם על דברי רש"י אלו שכ' דכוונת רש"י עבים היינו שרחבים טפח ורש"י לשיטתי' דאף ברחב טפח אמרינן פ"ת, משא"כ לשיטת התוס' דבעינן רחב ד' א"כ שוב אי אפשר לפרש על הסכך דמהסכך גופי' נימא פ"ת משום דאינו רחב ד', דנסרים רחבין ד' פסולין לסכך אפילו הפכן על צידן, ולכך להתוס' לשי' א"א לפרש כרש"י דהקו' פ"ת הוא מסכך גופי' רק לפי' התוס' הוא מפי תקרת האכסדרא כדפי' התוס', וא"כ לדבריו שוב א"א לומר דהכרח הרשב"א הוא מפאת קו' הנ"ל דהא הרשב"א ג"כ סובר דל"א פ"ת רק ברחב ד' וא"כ ממילא שוב ל"ק מסוכה. אמנם מה מאוד דבריו תמוהין, דאטו לשי' התוס' דבעינן בפ"ת שיהא רחב ד' נצרך שיהא דוקא תקרה אחת רחבה ד' הא אפילו ב' וג' וביחד הם רחבין ד' ג"כ מצטרפין, וכמבואר להדיא בתוס' עירובין (פ"ו א') וברא"ש דהביאו ראי' דבעינן לפ"ת ד' מפ"ק דשבת (ט' א') דקאמר כגון שקירה בב' קורות שאין בזו ד' ואין בזו ד' ואין בין זל"ז ג' יעו"ש א"כ מבואר להדיא דמצטרפין לד', א"כ גם בסיכך בנסרים שאין בהן ד' כיון דביחד הם ד' שפיר מצטרפין למימר בהם פ"ת אף דכשרים לסכך ואין מצטרפין לד' שיהי' פסול לסכך עכ"ז לפ"ת מצטרפין וא"כ שפיר י"ל פ"ת בסכך אף לשיטת התוס', ויעוי' בר"ן סוכה שם ובריטב"א דג"כ הקשו ל"ל בסוכה ב' דפנות וג' אפילו טפח אמאי לא נימא מהסכך גופי' פ"ת, אף דוודאי סבירא להו כשי' התוס' דל"א פ"ת רק ברחב ד', ואפ"ה הוקשה להו מהסכך דנימא פ"ת והיינו כנ"ל דאף דאין בכל אחד לבד ד' דמש"ה כשרים לסכך עכ"ז שפיר מצטרפין ביחד לד' דנימא בהו פ"ת וכנ"ל, וגם מה שכתב בכוונת רש"י שכ' עבים היינו דרחב טפח ג"כ תמוה דאיננו שייך לעביו רק לרחבו וכמו שסיים ג"כ אין רחבים ד' ולא כ' שאין עבים ד', סוף דבר דברי הפ"י מתחלה ועד סוף תמוהין מאוד ואין שום התחלה לדבריו, וברור דכוונת רש"י שכ' עבים היינו משום דסובר כהרשב"א דל"א פ"ת רק בבריאה לקבל מעזיבה וההכרח שלו הוא מקושית הר"ן והריטב"א שם דאמאי ל"א בכל סוכה פ"ת מהסכך ולמאי בעינן ב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח ומינה הכריח דבעינן בריאה וכנ"ל וזהו הכרחו של הרשב"א ג"כ וכנ"ל. י) אמנם אף דכן דעת רש"י כאשר נתבאר, עכ"ז נראה דלשי' רש"י שפיר מוכרח כן משא"כ לדידן דהנה קו' זו מכל סוכה דבעינן ג' דפנות כבר הקשוה הר"ן והריטב"א בסוכה שם ותרצו דלא אמרינן פ"ת רק בבנין קבוע ולא בסוכה דאינה אלא עראי ונראה דאף מ"ד סוכה דירת קבע בעינן מ"מ בסככה כו"ע מודו דאינו אלא עראי, וכדומה לי שראיתי כן בא' מהראשונים ואינני זוכר מקומו, ויעוי' ר"ן סוכה (דף י"ד) גבי מסככין בנסרים דאין דרך סוכה אלא בעראי אע"ג דר"י ס"ל דקבע בעינן אפ"ה אין דרך לסכך אלא בדבר קל יעושה"ט. ונראה ראי' לזה מתוס' ריש סוכה (ב' א') ד"ה כי דהקשו מגשמים סימן קללה בחג, ותרצו דסכך דוקא עראי, ובריש תענית איתא דגם ר' אליעזר ס"ל דגשמים סימן קללה בחג, ואביי אית לי' סוכה (ז' ב') דר' אליעזר ס"ל סוכה דירת קבע בעינן, וא"כ תקשה לדידי' מריש תענית דגשמים סימן קללה לר' אליעזר, וע"כ דבסכך גם למ"ד דירת קבע בעינן עכ"ז בסכך אינו אלא עראי] וא"כ ממילא דאין ראי' מהא דבעינן בסוכה. ג' דפנות דלפ"ת בעינן בריאה די"ל שפיר דל"ב בריאה רק בסוכה ל"ש פ"ת משום דהסכך איננו בנין קבוע רק עראי לכך לא אמרינן בי' פ"ת, אמנם לשיטת רש"י גופי' שם בסוכה דקו' הגמ' אפילו הפחית דופן האמצעי היינו דנימא פ"ת מהסכך אלמא דאמרינן פ"ת מהסכך אף דאינו אלא בנין עראי ודלא כהר"ן והריטב"א הנ"ל וא"כ קשיא לדידי' מכל סוכה דבעינן ג' דפנות, ומוכרח לדידי' דבעינן בריאה וכנ"ל, ושפיר כתב רש"י עבים דלדידי' מוכרח הוא מכל סוכה דעלמא דבעינן ג' דפנות וכנ"ל, משא"כ לשיטת התוס' ויתר הראשונים דפירשו דהפחית דופן האמצעי של הסוכה דליתכשר ע"י פ"ת של האכסדרה, א"כ שפיר י"ל כמ"ש הר"ן והריטב"א הנ"ל דבסוכה גופי' ל"ש פ"ת דבנין עראי הוא וממילא דליכא ראי' דניבעי בריאה לפ"ת. ובאמת אף זולת כל הנ"ל ואף לשי' רש"י יש לדחות הראי' מסוכה בכמה גווני. די"ל דבעינן ג' דפנות היכי דעבידי כי ארזילא, ואף למאן דפוסל כמין צריף עכ"ז בהגבי' מן הקרקע טפח או מן הכותל טפח לכו"ע כשרה ופ"ת ליכא, וגם לפמ"ש תוס' סוכה (דף י"ח) ד"ה סיכך דדוקא ביש להתקרה פה דהיינו שאינה עגולה אלא מרובעת וא"כ י"ל דהסכך עגול שאי"ל פה. שוב ראיתי בתוס' עירובין (פ"ו ב') ד"ה גזוזטרא שכתבו שנראה מפי' רש"י דסוכה דל"א פ"ת רק ביש בעובי התקרה טפח, ונראה שהבינו זה מפירש"י שכתב עבים, ולא ידעתי מנ"ל טפח דברש"י לא הוזכר עובי טפח, עכ"פ חזינן דלא הבינו מפירש"י דכוונתו שיהא בריאה רק דס"ל דבעי עובי טפח, גם כתבו שם דבאינו שוה ומלאה פגימות ליכא פ"ת, וכ"ז י"ל על קושית הר"ן והריטב"א על הא דבעו דפנות בסוכה דמשכחת לה כמה גווני דלא שייך פי תקרה. יא) עוד נראה דלדידן דס"ל כשי' הראשונים דלפ"ת בעינן רחב ד' בלא"ה לק"מ מסוכה כאשר יבואר, ונקדים לבאר דברי התוס' בסוכה (דף י"ח) שם ד"ה סיכך דלבתר דהשיגו על פירש"י דמחלק בין, אמצע החצר דליכא תקרת האכסדרא סביב לבין סיכך ע"ג אכסדרא דאיכא תקרת אכסדרא סביב, וע"כ פירשו דסיכך ע"ג אכסדרא מיירי דאיכא ב' מחיצות לסוכה כמין גם והגמ' שאל אם מיקל גם בהפחית דופן האמצעי דהב' מחיצות הם זה נגד זה, כתבו לפירושם דהאי דנקט הפחית לאו דוקא דה"ה אם נעשה כך מתחלה דמבואר מדבריהם דרק לפירושם היקשה להם זה משא"כ אם היו מפרשים כשי' רש"י לא הוי קשי' להו זה. ולכאורה איננו מובן כלל דמאי תלוי זה בפירושם הא אף אם היו מפרשים כרש"י ג"כ תיקשה אמאי נקט הפחית ולא בנעשה כן מתחלה. ותמהני על מפרשי הש"ס שלא הרגישו בזה לבאר כוונת התוס'. והנראה בכוונת דברי התוס' עפ"י דברי הרמ"א באו"ח (סי' תרל"ה) דאין לעשות הסכך קודם שיעשה הדפנות. ויעו"ש בהגר"א (ס"ק ד') דכ' דמש"ה נקט הפחית דכיון דהפ"ת הוא מהסכך ואיננו נעשה פ"ת עד שמהסכך הוא רוחב ד' וא"כ עד שהי' רוחב ד' מהסכך הי' סכך בלא דפנות וא"כ נמצא דהסכך קדם להדפנות והוי סכך פסול, לכך צ"ל הפחית דמעיקרא הי' מחיצות קודם לסכך והוי הסכך כשר, ואח"כ שנפחת דופן האמצעי שוב י"ל פ"ת מהסכך גופי' יעו"ש בהגר"א. וא"כ ממילא מבואר קישור דברי התוס' דדוקא לפירושם קשי' להו דאם היו מפרשים כרש"י לא הוי קשי' להו למאי נקט הפחית דאתי' שפיר כמ"ש הגר"א וכנ"ל [דאף דלשי' רש"י בעצמו דסובר בעירובין (דף פ"ו) דל"ב רחב ד' לפ"ת רק בטפח סגי נסתר זה כמובן דליכא סכך פסול ג', מ"מ לשיטתם דלפ"ת בעינן רחב ד' אם היו מפרשים בהאי דהפחית כפירש"י הוי אתיא להו שפיר האי דנקט הפחית] משא"כ לפירושם דלאו דוקא דדופן האמצעי הוא מפ"ת מהסכך גופי' רק אף אם הפ"ת מהאכסדרא פריך, שפיר קשי' להו דלמאי נקט הפחית. וזה נראה נכון בכוונתם. וא"כ לפ"ז שוב לק"מ מכל סוכה דבעינן ג' דפנות דאמאי לא נימא פ"ת מהסכך גופי' כקו' הר"ן והריטב"א דז"א דא"כ יהי' הסכך קודם להדפנות ומש"ה בעינן ג' דפנות בכדי שיהיו הדפנות קודמים לסכך וא"ש. אמנם אכתי תקשי דאמאי בעינן מחיצות גבוהין י' דאף במחיצה טפח סגי וכמו בחוטט בגדיש ומחוורתא כדאמרי' מעיקרא. ועוד משכחת לה כמה גווני דל"א פ"ת. עכ"פ נראה דעת כמה ראשונים דלא בעינן בריאה לפי תקרה, וא"כ שפיר יתפרש מימרת דר' אילעאי עירובין (ג' א') כאשר כתבתי (באות ז') בס"ד. ומצאתי להריטב"א עירובין (דף פ"ז) על קו' התוס' לרש"י דאמאי לא אמרינן בגזוזטרא פ"ת יורד וסותם שכתב דהוא יותר מעשרים מהים וקי"ל שאין אומרים פ"ת יורד וסותם במה שיש תחתיו חלל יותר מעשרים אמה וכמו שכתבו מקצת רבותי ז"ל בפ"ק דמכלתין עכ"ל, ומבואר דנחלקו בזה הראשונים. אבל לפמ"ש הרשב"א והרא"ש דפ"ת אמרינן אפילו בגבוה יותר מעשרים מתפרש שפיר ברווחא כנ"ל. ואין להקשות אם נימא דגם בסכך שייך פ"ת וכמ"ש רש"י בסוכה, א"כ מאי פריך בעירובין (ג' א') על פלוגתת ר"י ורבנן דאיפלגו בעירובין ובסוכה איפלוגי בתרתי ל"ל והוצרך לעשות צריכותא הא לא דמי' סוכה למבוי דבגוונא דסוכה דכולה מקורה במבוי כשר ואפ"ה בסוכה פסול, וכדקאמר בירושלמי ריש עירובין וסוכה דלא דמי' סוכה למבוי בזה, ואיך מצריך להו וא"כ מוכרח לכאורה דלש"ס דילן אף בגוונא דרחב ד' דאיכא פ"ת פסולה למעלה מכ' וכמ"ש הריטב"א בשם רבותיו הנ"ל ודלא כהרשב"א והרא"ש הנ"ל, ז"א דלק"מ דהא הטעם דכשר במבוי ברחב ד' היינו משום דהוי מחיצה גמורה דפ"ת יורד וסותם, ול"ב הכירא, משא"כ בסוכה דבעינן הכירא לסכך וא"כ אין שייכות כלל זה לזה דהאי בעי הכירא והאי. ל"ב והצריכותא אינה רק היכא דבעי הכירא אי כשירה למעלה מכ' אי לא, ושפיר פריך איפלוגי בתרתי ל"ל והוצרך לעשות צריכותא:

יב) והנה לכאורה הי' אפשר לפרש הפירוש שפירשתי בדברי ר' אילעאי אף לשי' הרשב"א דלפ"ת בעינן בריאה, דהנה הבאנו לעיל (אות ח') דברי הרשב"א בעבודת הקדש שכתב דרחבה ז' אף שאינה בריאה עכ"ז כשר בגבוה מעשרים דכיון דרחבה ז' העין שולטת בה, וכתבנו דמקורו הוא מסוכה (ב' ב') דבדפנות מגיעות לסכך כשירה למעלה מעשרים משום דכיון דדפנות מגיעות לסכך משלט שלטה בה עינא, וכתבו התוס' שם ד"ה כיון דאף דגם במבוי הקורה היא ע"ג דפנות מ"מ כיון דבמבוי אינו אלא טפח משא"כ סוכה דרחבה ז', ומינה יליף הרשב"א גם למבוי ברחבה ז' והנה הי' אפ"ל אף בפחות מז' ג"כ ברחב שלטא עינא, אך כיון דכל הילפותא מסוכה אין לנו ראי' בפחות מז' רק על ז' יש לנו ראי' מסוכה ובפחות מז' אין לנו ראי' להכשיר, ומעתה מחמת הדקדוקים שדקדקנו בדברי ר' אילעאי (באות א' ובאות ה') שפיר יש לפרש אף בלא פ"ת רק כיון דרחבה ד' שלטה בה עינא אף למעלה מכ' וברחבה ד' הוי ג"כ כמו בסוכה דבדפנות מגיעות שלטא עינא, ול"ב דוקא ז' רק דרחבה ד' ג"כ סגי לזה, ומעתה אף לפי שי' הרשב"א דלפ"ת בעינן בריאה, ג"כ אפשר לפרש כן דאין הטעם משום פ"ת רק משום דשלטא עינא, ואף לרב דבעי פתח מ"מ י"ל דרחבה ד' משווי לי' לפתח כעין דס"ד על אמלתרא לולא הקושי' דהיכל הי"ל אמלתראות. ואין להקשות דלפ"ז מאי פריך הגמ' על מ"ד אמלתרא פסקי דארזא מ"ט אי משום דנפיש משכי' והא סוכה דנפיש משכי' וכו', והא באמת בסוכה דומה למבוי דהיינו דפנות מגיעות באמת כשר מה"ט דנפיש משכי' וכמ"ש התוס' ריש סוכה והרשב"א הנ"ל, ורק באין דפנות מגיעות פסלי רבנן וא"כ בקורת מבוי דהוי דפנות מגיעות שפיר כשר משום דנפיש משכי', דז"א דע"כ האי דנפיש משכי' היינו באורכו וכמ"ש רש"י ולא ברוחבו על הדפנות, דאל"כ היינו רחבה ד' דקאמר מקודם ואף לפי' הערוך (ערך אמלתרא) דהוא לוח ארז רחב ד' י"ל ג"כ דהם קורות ארוכות תחובות לאורכו של מבוי וכמ"ש הנודע בשערים הנ"ל (סי' ה'), והכריח הגמ' כן דאל"כ היינו רחבה ד' דקאמר, ומש"ה שפיר מקשה, והדברים מוכרחים לפרש כן לשי' התוס' ריש סוכה והרשב"א הנ"ל דלדבריהם מאי מקשה הגמ' דהא שפיר י"ל משום דנפיש משכי' ול"ק כלל מסוכה וע"כ מוכרח לומר כנ"ל, וא"כ שפיר י"ל דבנפיש משכי' לרוחב המבוי ע"ג דפנות באמת כשר משום דנפיש משכי'. וראיתי בירושלמי דפוס זיטאמיר עירובין (א' ב') בגליון הש"ס שם (אות ב') שכ' דלהערוך דהוא לוח ארז רחב ד' האי דקאמר דנפיש משכי' היינו לרוחב המבוי ודלא כרש"י, וכבר נתבאר דא"א לומר כן מחמת ב' קושיות חדא דיקשה מאי פריך מסוכה עפ"י דברי התוס' והרשב"א הנ"ל, ועוד דא"כ היינו רחבה ד' להס"ד, וע"כ דהפי' כרש"י ואף להערוך ע"כ בתחובות לאורכו של מבוי וכנ"ל יג) אמנם נראה דבלא פ"ת א"א לפרש כנ"ל, דהא נראה מבואר מהגמ' דלא מקשה לרב רק מאמלתרא ולא מרחבה ד' וכן כשאומר דאמלתרא מתניתא הוא ורב חמא ברי' דרבה בר אבוה קתני לה משמע אבל האי דרחבה ד' נשאר דהיא משמי' דרב, וא"כ לכאורה לפי מה שפירשתי דרחבה ד' כשר אף למעלה מכ', א"כ גם מזה יקשה לרב דהא האמלתראות שהיו באולם היו מונחים ע"ג רוחב הפתח כמבואר במשנה מדות (פ"ג מ"ז) דקאמר נמצא העליונה שלשים אמה יעו"ש א"כ מבואר דהיו מונחים ע"ג רוחב הפתח, ולפי' הערוך הנ"ל המה לווחים של ארז רחבים ד', וחוץ מזה הא כותל ההיכל שלמעלה מן הפתח ג"כ הי' עוביו ששה אמות כדאיתא ריש פ"ד דמדות וא"כ יקשה ג"כ מרחבה ד' דקאמר רב דבכה"ג כשירה למעלה מכ' הא היכל ג"כ הי' רוחבו יותר מד' ואפ"ה לא הי' גבוה יותר מכ', וכדפריך על צוה"פ, וא"כ גם מרחבה ד' יקשה מרב אדרב. והנראה בזה דהא גם זולת פירושי הנ"ל יש להקשות לפי מאי דאמרינן (צ"ד ב') גבי אכסדרא בבקעה דרב אית לי' דמותר לטלטל בכולה דאמרינן פ"ת יורד וסותם וקאמר הגמ' בלישנא קמא דפליגי ביותר מעשר וס"ל דגם ביותר מעשר מותר ע"י פ"ת, וא"כ קשי' דרב אדרב דהא היכל הי"ל קורה רחב ד' כנ"ל ועובי הכותל שלמעלה מן הפתח, ואפ"ה עשר אמות, הוא דרויח ולא יותר, וכדפריך על צוה"פ, ואפילו ללישנא ב' דביותר מעשר כו"ע ל"פ דאסור כי פליגי בעשר מ"מ לפירש"י אינו אלא בארבע, ולפי' התוס' שם אינו אלא בג' אבל היכא דאיכא גיפופי ברביעית לכו"ע אף ביותר מעשר וכדקאמר שמואל מקודם דאף ביותר מעשר כל שאינו במלואו, וא"כ קשי' דהא היכל הו"ל גיפופי ואפ"ה לא הוי יותר מעשר. ע"כ נראה מוכרח דלק"מ דפ"ת יורד וסותם הו"ל מחיצה מעלייתא ומש"ה מהני אף ביותר מעשר אבל פתח לא הוי, וכעין שכתבו התוס' עירובין (ב' ב') ד"ה אלא מעתה על דלתות דלא תיהני לא פריך משום דפשיטא דהוי מחיצה מעלייתא יעו"ש, היינו דמחיצה הויא אבל פתח לא הוי ומש"ה בהיכל אף דהי' דלתות עשר אמות הוא דרויח ולא יותר משום דביותר לא הוי פתח אף דבמבוי מהני היינו משום מחיצה אבל לא משום פתח. ובהיכל בעינן פתח, וה"נ לענין פ"ת דמהני ביותר מעשר לכו"ע היכא דאיכא גיפופי היינו דהויא מחיצה ולא פתח, ומש"ה בהיכל אף דהי' לי' תקרה רחבה ד' או עובי הכותל שלמעלה מן הפתח, לא היו מועיל משום דבעינן פתח והא דמהני באכסדרה היינו משום דהוי מחיצה מעלייתא, כן נראה מוכרח. וא"כ א"ש נמי לענין גבוה מכ' דלא מקשה מרב אדרב גם מרחבה ד' משום דהא דמהני במבוי היינו משום מחיצה אבל לא משום פתח ובהיכל בעינן פתח. אמנם כ"ז שייך רק אם נאמר דהטעם דרחבה ד' כשר למעלה מכ' הוא משום פ"ת והוי מחיצה, אבל לשי' הרשב"א דבאינה בריאה ל"א פ"ת א"כ כיון דמחיצה לא הויא, ופתח נמי לא הויא כדמוכח מהיכל, א"כ תקשי נמי על רחבה ד' דקאמר כעין דמקשה על אמלתרא, ובמאי ניחא לי' דהוי אמלתרא מתניתא דאכתי תקשי מרחבה ד' דקאמר, רב אי הוי פירושו דכשרה למעלה מכ', ולכך לשי' הרשב"א א"א לפרש דקאי על למעלה מכ', אמנם לשי' הפוסקים דאמרינן פ"ת אף באינה בריאה שפיר יתפרש כנ"ל, ולא תקשה כלל דפי תקרה הוי מחיצה ולא פתח וכמו"ש התוס' על דלתות. יד) וראיתי להתוס' פ' כל גגות (דף צ"ד) ד"ה בשתי רוחות שכתבו וז"ל א"נ דוקא בקרן זויות כו' דטעמא דפ"ת משום דדמי לפתח כדמפליג בסמוך בין עשר ליותר מי' ובקרן זויות ל"ד לפתח משום דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי עכ"ל, וכ"כ הרא"ש שם על הא דקאמר רב כגון שנפרץ בקרן זויות וקירויו באלכסון דרש"י פי' כי אורזולא, והרא"ש כתב דטעמא דפ"ת משום דדמי לפתח מדמפלגינן בסמוך בין עשר ליתר מעשר ופתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי עכ"ל וכן פירשו התוס' התם ד"ה וקירויו, א"כ מבואר מדבריהם דטעמא דפ"ת משום דהוי פתח ולא מחיצה, וא"כ לכאורה נסתר מה שפירשתי אף לשי' הפוסקים דלפ"ת לא בעינן בריאה, דאכתי אם כוונת רב דבכה"ג כשירה למעלה מכ' א"כ מוכח דהוי פתח בכה"ג, א"כ אכתי תקשי מהיכל דג"כ הוי פ"ת מעובי הכותל שלמעלה ומהאמלתראות, ואפ"ה לא הוי גבוה יותר מכ'. אמנם נראה דע"כ אין כוונת התוס' והרא"ש דלהוי ממש פתח דא"כ תיקשי ללישנא קמא דפליגי ביותר מעשר וא"כ מוכרח דס"ל לרב דאפילו יותר מעשר פתחא הוא, א"כ תקשה לי' לרב מהיכל דהו"ל פ"ת ואפ"ה עשר אמות הוא דרויח ולא יותר כדפריך הגמ' על צוה"פ, ואפילו ללישנא ב' דביותר מעשר כו"ע ל"פ דאסור, מ"מ בד' דהיינו באיכא גיפופי קאמר שמואל להדי' לעיל דמותר אף ביותר מעשר ומשמע ודאי דכ"ש דרב נמי אית לי' הכי דהא הוא מיקל יותר משמואל א"כ משמע דקולת שמואל ודאי אית לי', א"כ תקשה ג"כ מהיכל דהו"ל גיפופי ופ"ת ואפ"ה עשר אמות הוא דרויח, ע"כ נראה ודאי דגם התוס' והרא"ש מודים דפ"ת הו"ל מחיצה ולא פתח, רק דלא הקילו בפ"ת רק היכא דקצת דומה לפתח, וזהו שדקדקו התוס' דטעמא דפ"ת משום דדמי לפתח ובקרן זויות ל"ד לפתח, וכן דקדק הרא"ש בלשונו ולא כתבו משום דהוי פתח, והיינו כנ"ל משום דבאמת לא הוי פתח כגון ללי"ק ברחב יותר מעשר ואף ללי"ב ברחב יותר מעשר באיכא גיפופי, ואפ"ה כשר משום פ"ת דהוי' כמחיצה רק דמ"מ בעינן שיהא דומה קצת לפתח ומש"ה ללי"ב בליכא גיפופי ויתר מעשר דאינו דומה כלל לפתח אסור אבל באיכא גיפופי אף דרחב יותר מעשר דומה קצת לפתח ואף דבאמת איננו פתח עכ"ז כשר משום פ"ת דהוי כמחיצה וכן ללי"ק אף דליכא גיפופי והוי יתר מעשר ג"כ מותר דאמרינן דזהו ג"כ דומה קצת לפתח, ואף דבאמת אינו פתח עכ"ז מותר מטעם פ"ת רק בקרן זויות דאינה דומה כלל לפתח, ל"א פ"ת, משא"כ בהיכל דבעינן פתח ממש, כן נראה מוכרח בשי' התוס' והרא"ש, וא"כ א"ש נמי לענין גבוה יותר מכ' דאף דאינו פתח ממש עכ"ז דומה קצת לפתח ומותר מטעם פ"ת משא"כ בהיכל, ואשה"ט הכל כמו שפירשנו לעיל טו) ובגוף שיטת התוס' והרא"ש שהשיגו על פירש"י במאי דקאמר וקירויו באלכסון דפירשו דהיינו בקרן זויות ק"ל מעירובין (ח' ב') דמניח את הקורה כנגד הקצר למ"ד קורה משום מחיצה, וא"כ בקורה ד' דלכו"ע הוי מחיצה משום פ"ת יש להועיל אף באלכסון, ומוכרחין אנו לחלק בין אם היו מעיקרא ב' מחיצות והי' מעיקרא מרובע אזי אמרינן דלא עבדי אינשי באלכסון, אבל בלא הי' מרובע מעיקרא שפיר מועיל אף באלכסון, והוא דחוק, ובתוס' עצמם מבואר ההיפך בעירובין (ו' א') ד"ה דפתחא דמחלקי בין פרצה בקרן זויות דלא הוי פתח משום דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי ובין עשאה כעין פתח במזוזה ומשקוף דהוי פתח משום דפתחא כי האי במזוזה ומשקוף אף בקרן זויות עבדי אינשי והוכיחו זה מהא דאמרי' שם בגמ' (ה' א') דפתח לה בקרן זויות ולחילוק הנ"ל נסתר הוכחתם כמובן ויתיישב עפ"י הנ"ל תמיהת התוספת שבת (סי' שס"א ס"ק ו') על שהשמיטו הפוסקים דברי התוס' שבדף ו' הנ"ל דאף דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי עכ"ז בעשאה כעין פתח במזוזות ומשקוף הוי שפיר פתח מהאי דקאמר בדף ה' שם דפתח לי' בקרן זויות, ולהנ"ל יתיישב בטוב טעם דכיון דפסקו בסי' שס"א בקריו באלכסון כשיטת התוס' והרא"ש הנ"ל וא"כ בכדי שלא יקשה מעירובין (ח' ב') ע"כ יש לחלק בין נפרצה שהי' מתחילה ב' רוחות לעשאה מתחלה באלכסון, א"כ ממילא נסתר הוכחת התוס' הנ"ל וי"ל שפיר דבנפרצה אף במזוזות ומשקוף לא מהני, וא"כ שפיר השמיטו לדברי התוס' כיון דנסתר הוכחתם. וקצת יש למילף בקו"ח דהא חזינן דתקרה ד' דהיינו פ"ת עדיפא מצוה"פ דהא תקרה ד' אף לרב מהני ביותר מעשר וכמו שנתבאר באות י"ג וי"ד הנ"ל, [ולפירושי אף בגבוה מכ'] וצוה"פ ל"מ לרב ביותר מעשר [ובגבוה מכ'] וא"כ חזינן דפ"ת עדיפא מצוה"פ, וא"כ כיון דמבואר דפ"ת לא מהני בנפרץ באלכסון א"כ לכאורה בצוה"פ כ"ש דלא מהני, ויש לדחות הוכחה זו, עכ"פ הוכחת התוס' נסתר לפי חילוק הנ"ל, אמנם גוף החילוק נראה דחוק וצ"ע. ויותר נראה לחלק בע"א, דהיכא דנפרצה ונעשית ממילא אמרינן דלא הוי פתח רק פרצה משום דלא עבדי אינשי פתח כי האי, אבל היכא דעשאה לכתחלה באופן זה שפיר הוי פתח, וכעין זה מחלקי התוס' עירובין (י' א') ד"ה וב' טפחים, וכן פסקינן בשו"ע (סי' שס"ג סעי' ב' וסעי' ד'), וכה"ג כתבו הפרישה והב"ח וט"ז (ריש סי' שס"ה) ליישב דעת הטור דפסק בראשו בד' אף שלא בקרן זויות משום דלר"ה דא' זה וא' זה בד' הוי אף שלא בקרן זויות כמו מצדו, רק דקשי' להו כקו' התוס' ד"ה אחד זה מהא דפסקינן עירובין (י' ב') ברחב ט"ו אמות דעושה פס ג' אמות ומרחיק ב' אמות ופסקינן הכי (סי' שס"ג סעי' ל"ד) ומחלקי כנ"ל דהיכא דנפרץ מעצמו אוסר בד' משא"כ בעושה מתחלה כן יעו"ש, ומה שתמה הבי"מ והנתיב חיים שם דא"כ מאי פריך עירובין (י' ב') מ"ש מדר' אמי ור' אסי י"ל דלענין החשש דלמא שבקי פתחא רבה ומהלכי בפתחי זוטא אין סברא לחלק בין נפרץ ממילא לעושה בידים, עכ"פ חזינן לחלק בין נפרץ ממילא לעושה בתחלה, וא"כ ה"נ אפשר לחלק כן דהתם בנפרץ ממילא משא"כ בקורה דעירובין (ח' ב') דעושה כן מתחלה, והא עדיפא עוד מתוס' דכתבו במזוזות ומשקוף ולהנ"ל אף בקורה כן כל שעושה מתחלה הכי, וגם בזה יתיישב מה שהשמיטו הפוסקים דסמכו שפיר אהא דסי' שס"ג סעי' ל' דמוכח ביותר דאף בלא צוה"פ רק בקורה ג"כ כל שעושה מתחלה כן שפיר דמי וכנ"ל. אמנם לפ"ז יש לתמוה על התוס' (דף ו') ד"ה דפתחא דדקדקו במזוזות ומשקוף, הא אף בלא זה מוכח דכל שעשאה מתחלה שפיר דמי אף בלא מזוזות ומשקוף כדמוכח מעירובין (ח' ב') דמניח את הקורה באלכסון וכנ"ל. לפיכך נראה דלק"מ מעירובין (ח' ב') דמניח הקורה באלכסון דהנה הרי"ף פ"ק דעירובין פי' צוה"פ שעשאה מן הצד היינו בצדו של כותל, והביאו הר"ן פ"ק דסוכה ותמה עליו דפתחא בקרן זויות לא עבדי אינשי היינו דוקא כשאוכל משתי רוחות ועוד דאף בקרן זויות כ' הראב"ד דצוה"פ מהני, ודברי הראב"ד הם בעירובין (ו' א') כמובא בריטב"א שם ליישב קו' התוס' מעירובין (ה' א') דפתח לי' בקרן זויות וכמ"ש התוס', ולכאורה בלא"ה קשי' על הרי"ף, הא ברוח רביעית של המבוי כולה פרוצה מכותל לכותל ואפ"ה כי איכא צוה"פ אפילו רחב הרבה כשר והא הוי צוה"פ שעשאה מה"צ לפירושו, וע"כ דזה לק"מ משום דרוח רביעית שאני דקילא וכמו דמהני גבה לחי וקורה באם אינו רחב יותר מי' אף דבשאר מחיצות ל"מ, ה"נ ברחבה יותר מעשר מהני צוה"פ אף דהוי מה"צ ובשאר מחיצות לא מהני, וא"כ כיון דלהרי"ף מוכרח הכי ה"נ י"ל להתוס' לאלכסון דידהו דהיינו קרן זויות דאוכל משתי רוחות דלא מהני, עכ"ז י"ל דהיינו דוקא בשאר מחיצות אבל ברוח רביעית מהני וא"כ לק"מ מהא דמניח הקורה באלכסון ואשה"ט. וקושית התוספת שבת הנ"ל על הא דהשמיטו הפוסקים, נראה בפשוט, דע"כ להרי"ף דצוה"פ שעשאה מה"צ דלא מהני היינו בצדו של כותל, מבואר דס"ל דבקרן זויות אף בצוה"פ לא מהני ולדידי' ע"כ צ"ל בקו' התוס' דהא דקאמר דפתח לי' בקרן זויות היינו ע"י דלתות דהוי מחיצה ושפיר מתקרי חצירות פתוחות לתוכו, דאף אם נימא דלא הוי פתח והוי כמחיצה מ"מ הוי חצירות פתוחות לו, וא"כ אף דבזה לא פסקינן כהרי"ף בצוה"פ שעשאה מה"צ וכמ"ש הרא"ש ריש עירובין דסוגיא דגמ' לא קאי כפירושם וקרן זויות היינו דוקא שאוכלת מב' רוחות, מ"מ י"ל דבכה"ג אף צוה"פ ל"מ, דמהא דקאמר עירובין (ה' א') דפתח לי' בקרן זויות לאו ראי' הוא די"ל ע"י דלתות וכנ"ל. ואדרבה בהכי מתיישב ברווחא מאי דק"ל דהא בעינן ד' על ד' למ"ש הריטב"א עירובין (דף י"ג) בשם הראב"ד דכל שאין במבוי ד' אי"צ כלום וא"כ מסתמא בעינן ד' על ד' דבפחות מהכי איננו רשות לעצמו כלל וא"כ כיון דהפתח בקרן זויות ליכא ד' על ד' אמנם בדלתות שפיר דמי דהדלת נעשה באופן שאוכל בב' רוחות לתוך המבוי דבמבוי איכא ד' על ד' ועי'. ולכאורה נסתר בזה מ"ש האבה"ע עירובין (ה' א') לתרץ דעת הרי"ף והרמב"ם דפסקו דלא כר' אילעי משום דכיון דלמ"ד אורך המבוי ד' טפחים ע"כ הרוחב פחות ולהנ"ל מוכרחין דברי התוס' דהאורך מעט יותר דהרוחב בתוך המבוי ע"כ מוכרח ד' טפחים. אמנם ראיתי דאין דברי הריטב"א בשם הראב"ד מוסכמין, דהרשב"א בעבוה"ק (שער א' אות י"ב) כ' וז"ל מבוי שאין ברחבו ד' או שרחב ד' ואין פתחו רחב ד' יש מי שהורה שכל שיש ברחבו ג' טפחים צריך להתירו בלחי וקורה וכו', א"כ מבואר דלהמצריכים להתיר הוא אף בשאין בכל רוחב המבוי ד', וכ"נ מוכרח ממה שפירשו דפתח לי' בקרן זויות בלא דלתות, ומעתה הן נסתר מחמתו מה שיישב הבית מאיר (ריש סי' שס"ג) את דברי המג"א ממה שתפסו עליו האחרונים כמובן. וראיתי להפמ"ג (סי' שס"א) באשל אברהם (ס"ק ד') שכ' דאפשר דמלתא דפשיטא הוא ומש"ה השמיטוהו הפוסקים. והדברים מתמיהים דאיך הפה יכול לדבר דפשוט הוא מאי דמבואר דהרי"ף ורבינו האי גאון ס"ל להדיא דל"מ, וגם הראב"ד והתוס' דכתבו דמהני הוצרכו לראי' מהא דקאמר דפתח לי' בקרן זויות כמבואר בריטב"א בשם הראב"ד [ויעו"ש בריטב"א שכ' אחר תי' הראב"ד והנכון דשאני הכא שהוא בקרן זויות של כניסת המבוי דהא ודאי לא עבדי אינשי עכ"ל, ולשי' התוס' עירובין (דף צ"ה) א"א לומר כן דבית שנפרץ מב' רוחות מי לא עסקינן בקרן זויות האחר ואפ"ה אסור] וא"כ איך נימא דפשוט הוא ואיצ"ו להזכיר, אמנם נראה בהיפך יען דאינו מוכרח הדין די"ל כמו דמוכרחין לתרץ לדעת הרי"ף, מש"ה השמיטו. הנה נמשכתי קצת חוץ לעניננו. טז) עוד דבר קטן אמרתי להעיר הנה זה פשוט בפי כל הפוסקים דגבוה מכ' אינו פסול אלא בקורה אבל בלחי כשר, וכמ"ש התוס' (י"א ב') ד"ה איפכא, וכ"כ הה"מ (פי"ז משבת הל' י"ד) וז"ל דע שהמבוי שהכשירו בלחי אין יותר מכ' פוסלו שהרי סמוך לקרקע ואין גבהו אלא י' ומה לנו אם המבוי גבוה כמה וזה פשוט עכ"ל וכן הוא בחידושי מהרל"ח הנדפס בטור סי' שס"ג ובב"י וב"ח שם, וא"כ קשיא לכאורה לרב דיליף מפתחו של היכל וקאמר הגמ' דיליף מהתם דאף צוה"פ לא מהני בגבוה מכ', וא"כ מוכרח ג"כ דלחי ודאי לא מהני, וא"כ יקשה קו' הה"מ הנ"ל דמה לנו אם המבוי גבוה כמה. ונראה דלק"מ דעד כאן לא כתבו התוס' והמגיד ואינך דלחי מהני בגבוה מכ' רק לדידן דהטעם דגבוה מכ' ל"מ היינו משום דלא הוי הכירא, וא"כ זה לא שייך רק בקורה אבל בלחי ל"ש האי טעמא ופשיטא דמהני, אמנם לרב דסובר דלא הוי פתח בגבוה מכ' לכך לא מהני, א"כ אין חילוק בין לחי לקורה ושניהם לא מהני בגבוה מכ' משום דלא הוי פתח דהך טעמא דלא הוי פתח שייך בין על לחי בין על קורה, דל"ש קושית המגיד מה לנו אם המבוי גבוה דשפיר מיגרע גרע במאי דגבוה מכ' דבטל תורת פתח מינה עבור גבהותה, ולא כתבו זה אלא לדידן דהטעם אינו משום פתח רק משום הכירא. אמנם לפ"ז קשה מאוד סתימת דברי הרמב"ם והטור דהפשוט מלשונם דאף לחי לא מהני, ואי משום דסמכו דפשוט הוא, הלא איננו פשוט כ"כ כיון דלרב מוכרח דס"ל באמת דלא מהני, רק דלא קי"ל כוותי', א"כ הי' להם לבאר בפירוש. ע"כ מזה יש סמך לדברי הבית מאיר (או"ח סי' שס"ג סעי' כ"ו) דס"ל אליבא דרמב"ם וטור דגם לדידן לא מהני יעו"ש דנדחק בטעמא דמלתא, ולהנ"ל יש קצת סמך מדלא הוזכר בגמ' בזה שום מחלוקת ולרב פשיטא דלא מהני וכנ"ל, ומדלא הוזכר בזה מחלוקת משמע דגם לדידן הכי. ז) ובעיקר דברי הרשב"א והרא"ש דפשיטא להו דהיכא דשייך פ"ת כשרה אף למעלה מכ', לא ידעתי מאין פשיטא להו כ"כ, דהא לחי הוי מחיצה דאורייתא ואפ"ה בעינן הכירא וכמ"ש התוס' עירובין (ה' ב') ד"ה ארבע, וגם בצוה"פ כתבו האחרונים ג"כ דבעי קצת הכירא עי' תוס' שבת (סי' שס"ג סק"י וס"ק נ"ג) וא"כ ה"נ י"ל בפי תקרה. וביותר ק"ל על הרא"ש שהקשה על רש"י דאית לי' פ"ת בפחות מד' דא"כ בגבוה מכ' אמאי ימעט, אדקשי' לי' מגבוה מכ' דליכא הכרח להכשיר בפ"ת יותר הו"ל להקשות מרחב מעשר דזה מפורש דמהני בפ"ת כנ"ל (אות י"ג ואות י"ד) וצל"ע כעת. עכ"פ לפי מאי דפשיטא להו דבפ"ת אף למעלה מכ' כשרה מה שביארתי בדברי ר' אילעאי אמר רב לעיל (אות ז) נראה נכון מאוד כפתור ופרח בס"ד, ומקום הניחו לי בעזרהשי"ת:

תוכן העניינים

שות אור גדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה