שות אור גדול· רבי ירוחם יהודא ליב פרלמן [הגדול ממינסק]
סימן מה
בעזהי"ת יום ד' ז' אייר למב"י תרנ"ב מינסק יע"א שלום אל כבוד יד"ע ויד"נ הכהן הגדול מאחיו הרב הגאון המפורסם החו"ב סוע"ה, כ"ש מו"ה שלמה הכהן נ"י מו"צ דק"ק ווילנא ולכא"ל שלום וכט"ס. אחדשה"ט ושתה"ר באהבה מכתבו נכון הגיעני והנה מ"ש בההיתר שהסכים ופלפל בדברי תשובתי לא ראיתי עדיין, אמנם מה שניחם ולבו נוקפו לא ראיתי בדבריו שום מקום להטיל ספק בההיתר, הנה מ"ש כת"ר דתפסתי לעיקר (באבה"ע סי' ע"ז סעי' ב' בהרמ"א) הגי' שנדפס בספרי הש"ע הקטנים שכ' ואם אינה רוצה אבל להגי' דאיתא בכל ספרי הש"ע הגדולים אם אינו רוצה ליתא לפירושי הנה הגי' אם אינה רוצה הוא בכל ספרי הש"ע הגדולים והקטנים לבד מהאבה"ק שנדפס בהלברשטאט שעם ביאורי הגר"א ששם כתוב ואם אינו רוצה וברור דהוא ט"ס כידוע דמצוי בדפוס ההוא הרבה ט"ס וחפשתי בהרבה ש"ע גדולים מדפוסים אחרים ובכולם כתוב ואם אינה רוצה יעוי' בדפוס ווילהרמש-דארף שנדפס בשנת תצ"ט ובדפוס אוסטרהא שנדפס עם הט"ז בסופו בשנת תקס"ו גם בדפוס דיהרן-פארט שהדפיס הב"ש בעצמו מהדורא קמא שלו בלא החלקת מחוקק בשנת ת"ט בכולם כתוב ואם אינה רוצה, וגם נראה דמוכרח ג"כ, דאם הגי' אם אינו רוצה א"כ לישנא יתירא הוא ללא צורך דהול"ל בקוצר יגרשנה בע"כ או ישא אחרת וכמ"ש גבי ארוסה ואחר י"ב חודש וממילא נדע דתלי' ברצון הבעל ולמה האריך בלשונו, אם רוצה ואם אינו רוצה בכאן טפי מבארוסה שאח"כ, ועוד נראה דמוכרח הגי' ואם אינה רוצה דהנה הדעה הראשונה הוא הראב"ן וז"ל (בדף עמוד ג') ומשהינן לי' למורדת האומרת בעינא לי' וכו' שנה בלא גט לקונסה שתתעגן וה"מ בדורות הראשונים שהיה אדם נושא אשה על אשתו אבל בדורותינו שאין אדם נושא אשה על אשה והי' לו להתעגן עמה לא משהינן לה ואם בשביל אחרות שיתווסרו קנסינן יתירו לבעל לישא אחרת והיא תשב ותתעגן עכ"ל וא"כ מבואר דמספקא לו על זמה"ז אם איתא לתקנתא דגמ' להשהותה י"ב חודש דהתקנה לא היתה רק לעגנה אבל לא שיהא מעוגן ג"כ בשביל זה וא"כ כיון דהוא נמי מעוגן לא משהינן ומגרשה בתוך י"ב חודש או דנימא דלעולם נשאר התקנה להשהותה י"ב חודש כדי שתתעגן ויתווסרו הנשים, ושלא לעגנו יתירו לו אבל לא דתליא ברצון הבעל רק אם בזמה"ז ליכא התקנה אף אם אינו רוצה מחויב לגרשה קודם שישא ואם גם בזמה"ז איכא התקנה בכדי שיתווסרו אף אם הבעל רוצה לגרשה אין אנו מניחים לו ומבקשין מאתו כדינא דגמ' וא"כ אם נגרוס אם אינו רוצה תמוה מאד דאיך מצא הרמ"א דתלי' ברצון הבעל, אמנם אם נגרוס אם אינה רוצה אשה"ט דהוא ממש דעת הראב"ן אך דתופס צד הס' שכתב בתחלה דבזמה"ז שגם הוא מתעגן ליתא לתקנתא די"ב חודש בכדי שלא יתעגן ומחויב לגרשה רק אם אינה רוצית א"כ כיון דאין יכול לגרשה מתירין לו לישא אחרת כמו שצידד באם איתא לתקנתא אף בזמה"ז דמתירין לו וכ"ש באין יכול לגרשה מכ"ז נראה ברור דהגי' אם אינה רוצה היא עיקרית. ומה שתמה כתר"ה על הרמ"א דמחלק בין תוך י"ב חודש לאחר י"ב חודש דהא מדכ' דתוך י"ב חודש מהני חזרתה מכלל דתפס עיקר השי' דבלא חזרה הפסידה תיכף אחר ד' שבתות, דברי כת"ר תמוהין ושלא בהשגחה במח"כ, דלא השגיח על דברי הרמ"א הקודמים דתוך י"ב חודש נוטל פירות וחייב בפדיון וקבורה משא"כ אחר י"ב דכ"ו הוא רק לדעת הרא"ש וטור דלא אבדה הכתובה רק אחר י"ב חודש וכמ"ש הח"מ והבי"ש. גם דברי הרמ"א שהביא כת"ר דתוך י"ב חודש מהני חזרה ג"כ אינו אלא לדעת הרא"ש והטור וכמ"ש הגר"א (ס"ק כ"א) דלהמעיין בהראשונים לאחר שהפסידה לכו"ע ל"מ חזרתה וכמ"ש הר"ן בכתובות (פ' אעפ"י) דלכשיתפייס יכתוב כתובה אחרת [והדעה הראשונה שהביא הר"ן שם יסבור דאינה מפסדת רק אחר י"ב חודש וכדאיתא כמה פוסקים הסוברין כן א"כ לא מצינו מפורש לאיזה דעה שיאמר דלאחר שהפסידה תיהני חזרה], ולשון הב"י בזה תמוהין דבריש הסי' על התקנה לפחות ז' ז' הביא לדברי הגהות מיימוני (פי"ד דאישות) דאם חזרה קודם כלות כתובתה לא הפסידה כלום דמשמע דאף הז' ז' שפיחתו לה לא הפסידה רק אם חזרה אחר שנפחת כל כתובתה והנה לבד שהוא היפך דעת הר"ן שהביא הב"י בעצמו בתוך הסי' בתקנת רבותינו דדעת הגאון דבתוך ד' שבתות לא הפסידה כלום והקשה דאתי' לאיערומי וכו' ותירץ בשם, האחרים דבהני ד' שבתות, לא הפסידה רק פוחתין ז' ז' אלמא דלזה לא מהני חזרה דאל"כ הדרא קושי' לדוכתא דאתי' לאיערומי אף גם בדברי הגהות מיימוני גופי' שהובא פי"ד דאישות אות ח' שהוכיח בעצמו דלאחר שהפסידה הכל ל"מ חזרה דאל"כ מה הועילו א"כ זו הוכחה בעצמה הוי ג"כ על הפחת דז' ז' אף קודם שנפחת כל הכתובה דאל"כ אכתי תקשי מה הועילו דאכתי תחזור קודם שתכלה כל כתובתה, ואי דנימא דהועילה דאם תחזור ותמרוד יצורפו גם הראשונים עד שתכלה הכל ז"א דא"כ שוב אי"ל ראי' אף אחר שכלתה כל כתובתה דשפיר י"ל דמהני חזרה אלא דלכשתחזור ותמרוד יגרשנה תיכף בלא כתובה בלא שום שהי', וגם הציון בהגהות מיימוני בהרמב"ם אי"ל מקום לפ"ז כיון דהרמב"ם לא הביא כלל תקנת המשנה לפחות ז' ו' רק בפעם אחת הכל וא"כ אין מקום לדבריו במה שמחלק בין כלות כל כתובתה ללא כלתה, אמנם באמת דברי הגהות מיימוני אלו הם מת' מהר"מ מרוטנבורג (סי' תתקמ"ו) דקאי על תקנת רבותינו דמפסדת בפעם אחת הכל והוכיח באמת דאחר ההפסדה ל"מ חזרה ובאמת לדינא דמתני' דפוחתין ז' ז' ל"מ חזרה על מה שנפחת אף קודם כלות כל הכתובה רק לתקנת רבותינו ליכא מקצת רק הכל בפעם א' וקודם לכן אינה מפסדת כלל ואשה"ט ציון הגהות מיימוני הנ"ל בהרמב"ם, אבל הב"י דהעתיק לדברי הגהות מיימוני הנ"ל על תקנת המשנה נתן מקום להטעות להמעיין שמחלק בין נפחת קצת לנפחת הכל וז"א כנ"ל, אבל עכ"פ נראה דכל הפוסקים סוברים דלאחר שהפסידה שוב ל"מ חזרה א"כ מ"ש הרמ"א דתוך י"ב מהני חזרה היינו ג"כ משום דס"ל כהרא"ש והטור דאינה מפסדת רק אחר י"ב חודש וכמ"ש הגר"א כנ"ל. ומה שתמה כת"ר על האחרונים דהתירו אף תוך י"ב חודש אם נותן לה כתובה דכיון דמבואר בר"ן ועוד פוסקים דבמורדת דבעינא לי' ס"ל דמשהינן י"ב חודש להדר אחר השלום ומשמע אפילו שניהם רוצים וא"כ איך אנו יכולין לעקור דין התלמוד לגרשה תוך י"ב חודש וכ' דמדברי המרדכי כתובות (פ' אעפ"י) ומת' מהרמ"פ אין ראי' דאפשר דעומדים בשי' הרשב"א וסייעתו דמשהינן אגיטא לא קאי רק בטוענת מאיס עלי והטעם כדי לקונסה ולכך היכא דאיכא עיגון הבעל לא משהינן אבל למאי דפסקינן דבכל מורדת משהינן א"כ הטעם כמ"ש הר"ן להדר אחר השלום אין חילוק בין זמן הש"ס לזמה"ז. העתקתי כל דבריו בקיצור כדי לדקדק אחריהן דהנה מ"ש דהמרדכי ומהרמ"פ סוברים דדוקא במאיס משהינן ולא בבעינא לי' הנה מקור דבריהם דבזמה"ז לא משהינן הוא מהראב"ן, והראב"ן בעצמו ס"ל להדי' דדוקא בבעינא לי' משהינן אמנם לדעת כת"ר כך הי' ראוי לומר דהראב"ן ס"ל דהטעם דמשהינן משום קנסא אבל לדעת הר"ן דהטעם להדר אחר השלום אין לחלק בין זמן הש"ס לזמה"ז, אמנם גוף היסוד שבנה עליו כת"ר לא ידעתי מאין לו דהא אף לטעם קנס עכ"ז ג"כ לא תלי' ברצון הבעל רק אף דשניהם רוצין מבקשין ממנו או אוסרין לו לגרש לכל חד כדאית לי' [יעוי' בט"ז שם] רק דהר"ן כ' הטעם מפני השלום והראב"ן מפני הקנס, אבל לשניהם איננו תלוי ברצון הבעל, וא"כ אם אמרי' דהתקנה לשהותה לא הי' רק בזמן הש"ס דלא הי' מעוגן אבל לא בזמה"ז כמ"ש הראב"ן אף להר"ן י"ל הכי דל"פ רק בטעמא ולא בדינא. הן אמת דיש מקום לסברת כת"ר בזה דבשלמא אם אמרי' מטעם קנס א"כ לא חשו לעיגון האשה, אדרבא תקינו לעגנה משים קנס א"כ היכא דגם הוא מעוגן ל"ש לקנוס דאיך קנסו לדידה אם הקנס נוגע גם לו והוא אינו ראוי לקנס, משא"כ אם נימא דאין הטעם משום קנס כלל רק להדר אחר השלום שוב י"ל כמו דלא חשו לעיגון דידה [בלא שום קנס רק להדר אחר השלום] ה"נ לא חשו לעיגון דידי' בשביל להדר אחר השלום, אמנם אף דיש מקום לדבריו עכ"ז איננו מוכרח דשפיר י"ל דלעיגון דידה לא חשו משום דבידה לחזור משא"כ לעיגון דידי' וגם י"ל דרמ"א תפס לדינא עיקר הטעם משום קנס ובפרט דאף לטעם הר"ן י"ל דמודה לדינא וכנ"ל, אמנם יותר נראה דס"ל טעם הר"ן כיון דסובר הרמ"א דתוך י"ב חודש לא הפסידה כתובתה, א"כ אם נימא מטעם קנס א"כ איך תהא כחה יפה לענין הכתובה וע"כ כטעם הר"ן ועכ"ז שפיר י"ל דבזמה"ז לא תקנו וכנ"ל. עוד כתב כת"ר דמהרשב"א בת' (סי' תת"ס) מוכח דאף אחר י"ב חודש אין מתירין דהקשה דכיון דבטוענת מאיס עלי נוטלת צ"ב א"כ כל אשה שתראה שנכסי בעלה מתמוטטין תתפוס הנכסים ותאמר מאיס עלי ותחדי ותי' דאין זה שמחה כיון דיכול לעגנה ואף דגם הוא מתעגן וכ"ש להראב"ן דיכול לישא אחרת ולעגנה והקשה כת"ר דמאי מקשה הרשב"א דתחדי הא הוא בעצמו ס"ל דבמאיס עלי נצרך להמתין י"ב חודש וע"כ דקושי' הוא על אחר י"ב חודש ואפ"ה כתב בתי' דגם הוא מתעגן מוכח דלהרשב"א גם אחר יב"ח אין מתירין לו לישא אחרת ולכן הניח כת"ר הרמ"א בצע"ג הנה מה שחשב כת"ר דת' הרשב"א (שבסי' תת"ס) הנ"ל הוא מהרשב"א, אינו, דהוא מת' מהר"מ מרוטנבורג כמבואר בת' מהר"מ מרוטנבורג (סי' תתקמ"ו) ובהגהות מרדכי כתובות (סי' ר"צ) ויעו"ש להדי' דדעתו דבמאיס עלי' אי"צ להמתין י"ב חודש וא"כ ממילא איצ"ו לדברי כת"ר וגם לפי מה שביארתי דברי הרמ"א דמיירי שמבקשת מה שמגיע לה מדינא והוא מעכב א"כ אף לאחר י"ב חודש הוי כתוך י"ב חודש כיון דהיא מתגרשת מרצונה אם יתן המגיע לה מדינא וכמו שביארתי בקונטרסי וא"כ ממילא לק"מ על הרמ"א, דהרמ"א קאי על בעינא לי' ומצערנא לי דמפסדת הכתובה אחר י"ב חודש ואם רצונה בכתובה מבקשת מה שאינו מגיע לה לכן יכול לגרשה בע"כ או לישא, משא"כ בההיא דהרשב"א דמבקשת מה שמגיע לה והוא מעכב. והנה עיינתי בדברי האחרונים וראיתי להגאון מליסא בספרו בית יעקב (על הל' כתובות) שפי' ג"כ לדברי הרמ"א כעין שפירשתי רק באופן אחר קצת דהב' דעות שהביא תחילה ס"ל דמפסדת הכתובה תיכף אחר ד' שבתות וטעם הדעה הב' דאין להתיר אחרת רק בע"כ היינו מטעם שכתב מהרי"ק שאם נתיר לו אחרת אפילו תקדיח תבשילו יאמר שהיא מורדת כי יתן עיניו באשה אחרת והאי דל"ח כן לענין בע"כ הוא משום דא"א לגרשה בלא כתובה רק אחר הכרזה דד' שבתות וע"י המלכת ב"ד ובב"ד ל"ש חשש זה וכמ"ש הבי"ש (ס"ק כ') ולבסוף מסיק הרמ"א להכריע לחלק בין תוך י"ב חודש לאחר יב"ח לפי שהכריע מקודם דתוך י"ב חודש י"ל כתובה מדינא דגמ' ולכך אף דבזה"ז דנתבטלה התקנה דשהי' מ"מ א"י להתיר חדר"ג לגרש בע"כ בלא כתובה כיון שעם כתובה לא יצטרך לעבור על הח' וכיון שאם לא הי' החרם הי' חייב כתובה וגם עתה יכול לקיים דינא דש"ס אסור לעבור על החרם משא"כ לאחר י"ב חודש. העתקתי בקיצור כל דבריו אולי אין לכת"ר ספר בית יעקב. והנה דבריו תמוהין דנראה דס"ל דהדעה הראשונה ס"ל דאף דמדינא דש"ס אינה מפסדת הכתובה עד אחר י"ב חודש מ"מ ס"ל דבזה"ז דלא משהינן לו מפסדת תיכף כיון דנתבטל התקנה דשהי' והרמ"א הכריע מסברת עצמו דאין להתיר החרם כיון שיכול לקיים דינא דש"ס א"כ תמוה מאד אנה מצא הרמ"א דעה הראשונה דמקירו הוא הראב"ן ואיהו ס"ל שם דגם מדינא דש"ס מפסדת תיכף כמבואר שם וא"כ מנ"ל דלדידן דפסקינן כהרא"ש וטור דאינה מפסדת לדינא דש"ס רק אחר י"ב חודש דבזה"ז דלא משהינן יכול לגרשה בע"כ בלא כתובה תיכף דלא כמו שהכריע אח"כ מסברת עצמו וגם מ"ש בטעם הדעה השני' דהוא מטעם שכתב המהרי"ק שיתן עיניו באשה אחרת ויאמר שהיא מורדת אף שגם הח"מ (ס"ק ט"ז) כן כתב עכ"ז הוא תמוה דהא מקור האי דינא הוא מת' הרשב"א (ס"ס תת"ס) ות' מהר"מ מרוטנבורג (סי' תתקמ"ו) והגהות מרדכי דכתובות דמשמע להדי' מדבריהם דאיכא חדר"ג ממש רק המהרי"ק אף שנראה לו עיקר כהראב"ן דליכא חרם עכ"ז לא רצה להתיר מחשש הנ"ל אבל האוסרים ס"ל דמדינא אסור, גם מש"כ דבגט כיון דבלא כתובה נצרך רשות מב"ד ל"ש חשש הנ"ל, א"כ אם ירצה ליתן כתובה כגון תוך ד' שבתות או להכרעת הרמ"א תוך י"ב חודש יהי' אסור גם ליתן בע"כ וההיפך מבואר בח"מ ובי"ש וגם למה לא יתירו לו אחרת ע"י רשות ב"ד דבזה ל"ש החשש דמהרי"ק כמבואר בדבריו שם וכמ"ש הבי"ש (ס"ק כ') ועוד יש לדקדק הרבה לפי דבריו ונלאתי להאריך. עוד כתב שם על מ"ש הרמ"א דבזה"ז לא משהינן והוא מטעם שכ' הח"מ (ס"ק ט"ו) ובי"ש (ס"ק י"ט) הא כיון דמתירין לו אחרת ל"ש האי טעמא שכתבו וכתב הוא דמ"מ יש חילוק דבזה"ז אין תועלת בהשהי' משא"כ בזמן הש"ס דהי' אפשר לקיימה אף דנשא אחרת, ג"ז תמוה דמקור האי דינא הוא מהראב"ן והוא סובר טעם השהי' לקונסה שתתעגן א"כ יקשה אמאי אין קונסין בזה"ז וכבר כתבתי ביאור דברי הראב"ן דמספקא לו אלי בשביל החרם ליכא תקנה דשהי' או דאיכא תקנה דשהי' רק דמתירין החרם אם לא דנדחוק דהרמ"א תפס צד הספק דמתירין הח' ואפ"ה בתקנה דשהי' לא ס"ל כוותי' משום דסובר בטעם השהי' כמ"ש הר"ן להדר אחר השלום וכדפסק מקודם דתוך י"ב חודש י"ל כתובה וכנ"ל והדוחק מבואר עד שלא ניתן לאומרו וביאור דברי הרמ"א כבר נתבאר דתפס צד הספק דאין מתירין הח' רק מבטלינן השהי' רק אם אינה רוצית מתירין הח' מהא דפשיטא לו להראב"ן דאי לא מבטלינן השהי' מתירין החרם וכ"ש היכא דאינה רוצית אבל ברוצית אי"צ להתיר הח' וכנ"ל, רק לבטל השהי'. עוד ראיתי בנחלת יעקב להגאון מליסא בשו"ת שבסופו (סי ה') שגם שם נדחק בדברי הרמ"א ובדברי המהרי"ק ואינני רוצה לדקדק ולהאריך כי יובן קצת ממ"ש כבר. אמנם ביאור דברי המהרי"ק פשוטים, דמעיקרא מיירי בארוסה שטוענת מאיס עלי ורוצית לקבל גט רק הוא אינו רוצה לגרשה אם להתיר לו אחרת בלא גירושין וע"ז כתב מראב"ן דמתיר לו לישא אחרת אף דהיא רוצית לקבל גט, והביא מהמרדכי שלא רצה להחליט להתיר והוסיף סניף בדור פרוץ אם יותר במורדת יבוא להתיר בשאינו מורדת והוא סניף בעלמא כדרך בעלי תשובות ודלא כהאחרונים הנ"ל שעשו מזה יסוד ועיקר גדול ובסוף התשובה מיירי דפסקו לו נדוני' ואין נותנין לו ואינה רוצית לקבל גט דבזה משום עיגון הבעל מתירין לו או לגרש בע"כ או לישא אחרת דבזה ההכרח להתיר החדר"ג, משא"כ מעיקרא בתחלה דמיירי שרוצית לקבל גט ואי"צ להתיר חדר"ג והוא פשוט בדברי מהרי"ק ואי"צ למה שנדחק שם הנחלת יעקב בדבריו לחלק בין גירושין בע"כ ללישא אחרת רק החילוק בין היכא דאיכא הכרח להתיר משום עיגון דידי' לליכא הכרח דליכא עיגון והדברים ברורים להמעיין. וגם ראיתי שכ' שם בדברי הרמ"א להגי' ואם אינו רוצה וקאי על הבעל וכבר נתבאר לעיל דז"א [אם דלא נימא דרמ"א לטעמו דטעם השהי' משום שלום להכי הברירה ביד הבעל אמנם כבר נתבאר דהוא דחוק עד שלא ניתן לאומרו וגם לפ"ז מנ"ל דאם רוצה יכול לעגנה ויתירו לו] אמנם לדינא גם לדידהו הדין כאשר כתבנו בקונטרס ההיתר אמנם ביאור דברי רמ"א נ"ל כמ"ש בקונטרסי עפ"י ת' מהר"מ מרוטנבורג שהובא מהמרדכי שהי' לפני מהר"מ פאדוואה [אולי הוא המרדכי הגדול מאושסטרייך שכ' המהרי"ק (סוף שורש ס"ג) שיש בו כמה דברים שאינם במרדכי שלפנינו יעו"ש] ואבאר עוד ביתר ביאור דהנה לשון מהר"מ מרוטנבורג שהובא בת' מהר"מ מרוטנבורג (סי' תתקמ"ו) ובת' הרשב"א (סי' תת"ס) ובהגהות מרדכי דכתובות (סי' ר"צ) שהקשה על מאיס עלי דמחויב ליתן לה צ"ב א"כ היכא דחזי' דמתמוטט נכסי בעלה תאמר לא בעינא לו ותתפוס בנכסי ותחדי ותי' דאין זו שמחה מפני שיכול לעגנה ואף שגם הוא מתעגן בתקנת ר"ג עכ"ז יכול לעגנה וכ"ש לראב"ן שמתירו באחרת והיא תתעגן עכ"ל דלכאורה תמוה מאד דמה ענין דברי ראב"ן לכאן דע"כ לא התירו הראב"ן רק משום תקנתא דשהי' בשביל שיתווסרו האחרות וקנסינן לה מדינא דגמ' שלא יגרשנה לכך אנו מתירין לו חדר"ג לישא אחרת משא"כ בנידון דידן דתאמר מאיס עלי דבזה ליכא תקנתא מדינא דש"ס להשהותה וכדמסיים בהגהות מרדכי שם בשם מהר"מ וא"כ כיון דבידו ליתן גט רק דהעיכוב מצד הבעל מנ"ל דמתירין להראב"ן לישא אחרת. ונראה דס"ל למהר"מ לדבר פשוט דאם נימא דגם במורדת איכא תקנת רגמ"ה בוודאי גם בבעינא לי' היינו מבטלין השהי' ולא להתירו באחרת רק דס"ל להראב"ן מעיקר דינא דתקנת רגמ"ה ליתא למורדת ולכך יכולין להתירו וגם להשהותה ואין השהי' טעם להתיר רק ההיתר טעם להשהי' ולולא דמסתבר לי' להראב"ן ההיתר במורדת לא הי' מספיק להתירו מטעם השהי' ויותר הי' מסתבר לבטל השהי' ע"כ הכריח מהראב"ן דס"ל אף במורדת דמאיס דליכא תקנתא דשהי' עכ"ז ליכא חדר"ג להתירו באחרת כנ"ל מוכרח מדברי מהר"מ בת' הנ"ל שהבין כן מדברי הראב"ן ואף דהראב"ן נראה דמספקא לי' בזה כאשר נתבאר לעיל דבצד הראשון כ' דבזה"ז מבטלין השהי' אף דכ' מקודם דטעם השהי' הוא לקונסה וא"כ כיון דליכא חדר"ג במורדת מאי איכא בין זמן הש"ס לזמה"ז וכמו שהקשה בספר בית יעקב הנ"ל ותי' הבית יעקב ל"ש לטעם קנס וכנ"ל וע"כ משום חדר"ג ומוכח דמספקא לי' דחדר"ג שייך גם במורדת עכ"ז נראה דס"ל למהר"מ בדעת הראב"ן דתופס לעיקר הצד ב' דחדר"ג לא שייך במורדת רק דבעילה כל דהו מבטלינן השהי' ולכך כ' מקודם דמבטלין השהי' בכדי שלא יצטרך להתיר החדר"ג אמנם אם חזינן דאיננו כדאי לבטל השהי' בשביל יסור האחרות אזי מתירין לו אבל עיקר ההיתר איננו מטעם השהי' וכנ"ל וכ"נ מוכרח מת' מהר"מ שהי' במרדכי שלפני מהר"מ פאדוואה (בסי' י"ג) שכ' וז"ל וששאלת אשה המורדת ואינה רוצית לא להיות אצלו ולא לקבל גט והוא הי' ברצון אצלה א"כ נ"ל דיש לדבר על לבה אחרי שאינה חפצה כלל להיות אצלו שתמחול כתובתה ויגרשנה וישא ואם אינה רוצית למחול כתובתה התרנו לו לישא אחרת והיא תשב באלמנות חיות עד שתתרנה למחול כתובתה ויגרשנה אז וכ' ראב"ן כמו כן דכה"ג לא עלה על לב איש שיבטל מפו"ר כו' ושלום מאיר ב"ב עכ"ל וגם בר יש לתמוה לכאורה דמה הביא מהראב"ן דהוא ס"ל דמפסדת הכתובה תיכף אחר ד' שבתות וטעם השהי' אף אם ירצה לגרש משום קנס להכי גם עתה אחרי חדר"ג מתירין לו ומשהינן לה משום קנסא משא"כ למהר"מ דנראה דס"ל דאינה מפסדת הכתובה עד אחר י"ב חודש כדעת הרא"ש והטור א"כ טעם השהי' להדר אחר השלום ויכול לגרשה גם תוך י"ב חודש אם ירצה ליתן הכתובה כדינא דגמ' א"כ מנ"ל דלהראב"ן מתירין לו כיון דיכול לגרשה כדין אמנם להנ"ל יתיישב היטב דאין השהי' טעם להתיר רק אדרבא היתר החרם טעם להשהי' וכנ"ל. ומדברי מהר"מ אלו מוכרח נמי דלא כדעלה על דעת כת"ר לחלק בהכי דהא הוא ע"כ סובר טעם השהי' כהרא"ש תלמידו דהוא בשביל להדר אחר השלום מדאינה מפסדת הכתובה עד אחר י"ב חודש וכנ"ל, ואפ"ה הביא מהראב"ן דמתירין לו אף דברצונה להתגרש עם כתובה כדינא דגמ' וע"כ דס"ל דאין לחלק בהכי וכמ"ש לעיל דמ"מ אין לה לעגנו ועתה אחרי ראותי דברי האחרונים איך נדחק הגאון מליסא בדברי הרמ"א בספרי בית יעקב ונחלת יעקב הנ"ל אומר בעזהשי"ת כי ביאורי בדברי הרמ"א הוא נכון מאד כפתור ופרח ומקום הניחו לי ולענין ההיתר בניד"ד הוא ברור לכל הדעות דע"כ לא הביא רמ"א יש חולקין רק היכא דעם כתובה רצונה להתגרש דבזה ס"ל ליש פוסקים דאין מתירין לו אבל היכא דעם כתובה כדינה ג"כ אינה רוצה להתגרש פשוט וברור דמתירין לו אף תוך י"ב חודש וכמ"ש הרמ"א אחר י"ב חודש דאין חילוק בין תוך יב"ח לאחר יב"ח רק היכא שאיננו רוצה ליתן כתובה ויעו"ש בס' נחלת יעקב שהתירו הוא והגאון רע"א והגאון ר"מ ווייל זכ"ל לחע"ה וכמ"ש בת' מהרמ"פ שם, א"כ ככחי אז כחי עתה להתיר לו תיו"מ בלא שהי' בלי שום פקפוק ונדנוד ס' כלל. והלוואי יהי' כל הוראותי ברורין ונהרין אצלי כהוראה זו ואבקש מכתר"ה שימחול להודיעני שבאם יעמוד בדעתו לבל להצטרף עמנו בזה אכתוב לחתני הרב הגאבד"ק סמאלאוויץ נ"י לבל לצרפו ויצוה להשלים המנין בלעדו אמנם אדמה כי גם כתר"ה יחזור לקדמותו וישוב על מה שניחם ויצטרף עמנו בניד"ד להתירא ואבקשו להודיעני. ועתה נבוא לכתר"ה על יתר דבריו כפי שרשום בזכרוני כי גוף מכתבו שלחתי לחתני הרב הגאבד"ק הנ"ל נ"י והשיב כי אין בידו העתק מקונטריסו שהביא הרבה ת' המתירין בזה. על מה שכ' בקונטרסי לענין ס' בחדר"ג דאזלינן לקולא משום דכך התנו ודאן אסור ספיקא מותר וע"ז השיב כת"ר דל"ש זה רק בס' במעשה ולא בסד"ד, הנה סברת כתר"ה כבר כתובה על הס' להגאון בעל קצה"ח בספרו שב שמעתתא (שמעתא א' ספ"ג) יעו"ש, אמנם אני שמעתי ולא אבין דאמאי לא יהי' שייך זה גם בספיקא דדינא דכך התנו מתחילה מתקני האיסור דלא יחול האיסור רק למי שידע בבירור ולא למי שיסתפק ויעוי' להגאון מליסא בנתיבות (סס"י רל"ד) דבשוגג באיסור דרבנן אי"צ כפרה כלל דליכא חטא כלל אלמא דלא חל האיסור כלל על מי שא"י וה"נ י"ל בספיקא דדינא וראי' ברורה דגם על ספיקא דדינא שייך לומר הכי מקי' (דף ל"ט) דלרי"ו דקיי"ל כוותי' ס"ל דערלה בחו"ל הלמ"מ ואפ"ה ספיקא מותר משום דכך נאמרה הלכה ודאה אסור ספיקא מותר, ואפ"ה גם בספיקא דדינא מותר כדאמר בברכות (דף ל"ו) לענין פלוגתא דתנאי דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל ואי"ל דשם אתר אליבא דמאן דס"ל הלכות מדינה [והי' מתיישב בהכי מה שדקדק הצל"ח שם על דברי רש"י דכ' הלכות מדינה דלא כהלכה יעוי"ש] דז"א דהא הרמב"ם פוסק דבחו"ל הלמ"מ ואפ"ה פסק (בפ"י ממע"ש) בנוטע לרבים דבא"י חייב ובח"ל פטור והיינו משום האי כללא דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל דאי"ל דהרמב"ם לטעמי' ס"ל ספק דאורייתא מותר מה"ת ומש"ה גם בסד"ד מותר וכמ"ש השב שמעתתא ספ"ג הנ"ל ז"א דהא בהאי דנוטע לרבים הוי סתם ת"ק לחיובא ור"י פוטר דהוי כיחיד ורבים הל' כרבים רק ההלכה ע' דס' מותר מה"ת וכמ"ש הר"ן בקידושין שם [ויש לומר בזה בהא דפליגי הרא"ש וטור על הרמב"ם וסוברים כת"ק דחייב אף בחו"ל דכל א' לשי' דהרמב"ם דסובר בס' בשל תורה להקל מה"ת וא"כ למאי ואצטריך ההלכה בזה להקל בספיקא וע"כ כמ"ש הר"ן בקידושין דאף כיחיד נגד רבים ומש"ה פסק להקל בחו"ל בנוטע לרבים כיחיד נגד רבים משא"כ הרא"ש אפשר דסובר דס' מה"ת אסור וא"כ שפיר איצטריך להקל בס' השקול משא"כ ביחיד נגד רבים שפיר אפשר דגם בחו"ל להחמיר ולכך פסקו בנוטע לרבים דחייב אף בחו"ל ויש לדחות] וא"כ מוכרח דההלכה דספיקא מותר נאמר אף לספיקא דדינא אף דלמשה מסיני לא הי' ספיקא עכ"ז נאמרה ההלכה דלא תאסר רק למי שידע הדין ברור ולא למי שיסתפק לו וא"כ ה"נ אפשר בכל איסור דרבנן וכן בחדר"ג לפמ"ש בקונט' וגם בלא"ה דברי השב שמעתתא הנ"ל תמוהין דאכתי מה יענה להא דאמרו הלכה כדבר המיקל בעירוב אף ביחיד כנגד רבים וכן הלכה כדברי המיקל באבל, דלדעת הרמב"ם גם בהני צ"ל דכך התנו מתחלה אלמא אף בסד"ד שייך כך התנו וכנ"ל דלא אסרו אלא למי שידע ברור מאיסורם ולא למי שיסתפק אף בס' יחיד נגד רבים. ומה שכתב עוד כת"ר דהוי כדבר שיל"מ דבר זה אי"צ תשובה דהא אנן אמרינן דמשום עיגון דידי' מתירין חדר"ג א"כ אין לך פסידא גדולה מזו ואיך ניקום ונקרי דשיל"מ ובפרט דידוע מ"ש האחרונים דבדבר שאפשר למעבד היום ומחר ל"ש דבר שיל"מ אמנם איצ"ו לזה וכנ"ל. ויקבל כתר"ה ברכת החו"ש מאדוה"ש כנפשו ונפש ידידו דושו"ט בלו"נ ירוחם יהודא ליב החופ"ק. בשולי המכתב. הנה מכתבי דנא נתאחר השילוח מפני שלא רציתי לשלחו בלא העתק ומעצלות המעתיק נתאחר ועלה בדעתי לקיים גם גי' ואם אינו רוצה בדברי הרמ"א וליישב מה שדקדקתי ע"ז, וגם לפ"ז לדינא לא יהי' שום נפ"מ בין ב' הגירסות והוא דאם אינו רוצה דקאמר הרמ"א אין כוונתו דרוצה לעגנה דז"א דאף להראב"ן אין מעגנין אותה רק י"ב חודש וכמ"ש מהרי"ק (שורש ס"ג) וכ"כ בתשובות מהר"מ מרוטנבורג (סי' תתקמ"ו) וא"כ לא הי' לו לרמ"א לסתום דמשמע דאם אינו רוצה יעגנה לעולם אלא דכוונת הרמ"א דאין משהינן אותה היינו דאין מבקשין ממנו שלא יתן לה גט בתוך יב"ח רק יגרשה תוך יב"ח ונותן לה כתובה ואם אינו רוצה לגרש היינו מחמת שאינו רוצה ליתן כתובה אבל לא משום דכוונתו ורוצה לעגנה רק משום הכתובה יתירו לו אחרת [היינו עד שתתרצה למחול הכתובה ולקבל גט בלא כתובה וכעין דאיתא בת' מהר"מ שבת' מהרמ"פ הנ"ל וכדאיתא בת' הרשב"א שבסי' חת"ס והגהות מרדכי ות' מהר"מ סי' תתקמ"ו] ולהכי לא כ' כאן כמ"ש בארוסה ואחר י"ב חודש דהתם מיירי דאין רצונה לקבל גט [דבתוכה אין מגיע לה וא"כ אם מבקשת כתובה הוי כמבקשת דבר שאין מגיע לה וכאין רצונה לקבל גט כלל] דאם ברצונה לקבל גט פשיטא דאין בידו לעגנה ואין מתירין לו אחרת עד שיגרשנה רק דמיירי דאין רצונה לקבל ולכך בקוצר דיגרשנה בע"כ או ישא אחרת אבל הכא מגיע לה כתובה ורצונה לקבל גט עם כתובה רק דהוא אינו רוצה ליתן גט מחמת הכתובה וא"כ ליכא עצה לגרשה בע"כ דיתחייב ליתן כתובה וכמ"ש הח"מ והבי"ש ולכך ליכא עצה רק להתיר אחרת ואשה"ט דהוא ממש כפי שנתבאר למעלה שתפסו כל הראשונים בדעת הראב"ן ואשה"ט הדקדוקים שדקדקתי לעיל להאי גירסא ואשה"ט וגם הגירסא אם אינה רוצה שדקדק הנחלת יעקב בת' הנ"ל דאי על האשה והברירה בידה הו"ל לכתוב צריכה לקבל גט ממנו ואם אינה רוצה יעו"ש לפי מה שנתבאר לק"מ דהא אינה מחויבת לקבל גט תוך יב"ח בלא כתובה רק דאנן משתדלין שתמחול ותקבל גט ואם אינה רוצה אזי מתירין לו אחרת וכתב מהר"מ שבת' מהרמ"פ הנ"ל סוף דבר ב' הגירסות ברמ"א עולים בקנה אחד ואין נפ"מ לדינא ביניהם ואם כן בנידון דידן דרוצה ליתן הכתובה גם כן ועכ"ז אינה רוצית לקבל גט ברור לדינא להתיר לו אחרת מתורת רבינו משה הרמ"א זצ"ל וכל האחרונים כאשר נתבאר בלי שום פקפוק ואבקשו להודיעני דעתו בזה אם גם הוא מסכים להצטרף עמנו במינינו בעזרהי"ת. מאת ידידו ואוהבו הנ"ל: