שות אור גדול· רבי ירוחם יהודא ליב פרלמן [הגדול ממינסק]
סימן מד
לחתני הרב הגאבד"ק סמאלעוויץ שיחי'. הגיעני תשובת כתר"ה בענין המורדת וראיתי שהאריך להביא דעת הבעלי תשובות המדברים בענין הזה והורו להתיר גם כתר"ה האריך להוכיח דל"ג במקום, מצוה, והנה בענין חדר"ג כבר הארכתי בכמה תשובות, ולמאי דקמן הנני לכתוב בזה במ"ש מכבר לבאר דברי הרמ"א סי' ע"ז סעיף ב' דכ' דבזמה"ז שאין נושאין ב' נשים לא משהינן י"ב חודש אם רוצה לגרשה ואם אינה רוצה מתירין לישא אחרת וי"א שאין להתיר לישא אחרת וכן עיקר עכ"ל ולכאורה יש לתמוה דלא מצינו מחלוקת כלל בהך גוונא דמיירי הרמ"א, דהנה היש חולקין שכ' הרמ"א נובעים מדברי הגהות מרדכי ות' הרשב"א א' סי' תת"ס שהקשו דכיון דיהבינן לה הצ"ב שלה א"כ היכא דחזיא דאישתמוטי נכסי דבעל תמרוד ותתפוס בנכסי ותאכל ותחדי ותירץ דאין זה שמחה אחר דבידו לעגנה ולא ליתן לה גט אע"ג דאיהו נמי מתעגן בתקנת ר"ג מ"מ איהי נמי מתעגנא, וכ"ש לדברי ראב"ן שמתירו לישא אחרת והיא לבדה תתעגן עכ"ל יעושה"ט וא"כ מבואר דמיירי דהיא מורדת ומבקשת גט ממנו אך דאיהו מעגנה ואינו רוצה ליתן גט בזה ס"ל לההגהות מרדכי ות' הרשב"א הנ"ל דאיהו נמי מתעגן ואין מתירין לו לישא אחרת משום דלמה לנו להתיר תקנת ר"ג כיון דהיא מרוצית לקבל גט א"כ אפשר לו לישא בהיתר דיגרשנה וישא אחרת, והראב"ן ס"ל דבשביל שתווסרנה הנשים קנסינן לה להתירו באחרת והיא לבדה תתעגן, וא"כ כל מחלקותם אינו אל בגוונא דהיא מרוצית בגירושין והוא איננו רוצה לגרשה דבזה ס"ל להגהות מרדכי ות' רשב"א הנ"ל דאין מתירין לו לישא אחרת משום דאין לנו צורך להתיר תקנת ר"ג משום דאפשר לו לישא בהיתר שיגרשנה וישא אחרת אבל בגוונא דהרמ"א דאינה רוצית לקבל גט דיהא מוכרח להתעגן אם לא נתיר לו תקנת ר"ג שפיר י"ל דבזה מודו כו"ע דמתירין לו לישא אחרת דכיון דסוף סוף אנו מוכרחין להתיר לו תקנת ר"ג או לגרש בע"כ או לישא אחרת א"כ מה לי זה או זה, והח"מ והבי"ש כתבו דלהיש חולקים אין מתירין לו לישא אחרת רק לגרש בע"כ והדברים מתמיהים לכאורה דמנין לנו לחלק בתקנות ר"ג בין לגרש בע"כ ללישא אחרת דכבר נתבאר דבמקור דברי היש חולקים מבואר דמיירי בגוונא דמרוצית לקבל גט דאזי אין לנו שום הכרח להתיר לו תקנת ר"ג דהא יכול לגרשה מדעתה ולישא אחרת אבל בגוונא דהרמ"א דאינה מרוצית לקבל גט דסוף סוף מוכרחין להתיר לו תקנת ר"ג שפיר י"ל דאין נפ"מ בין לגרש בע"כ בין לישא אחרת ולכו"ע מתירין לו לישא אחרת בכה"ג, וגם מה שנרשם אצל היש חולקים ת' מהרי"ק סי' ס"ג ג"כ אין ראי' להמעיין דשם מתחלה מיירי ג"כ בהיא מרוצית לקבל גט דאזי אין הכרח להתיר לו תקנת ר"ג וכנ"ל ובסוף הת' שם דמיירי באין נותנין לו הנדוני' ואינה רוצית לקבל גט באמת התיר שניהם או לגרש בע"כ או לישא אחרת, ויעוי' בנוב"י מה"ק אבה"ע סי' א' דנחלק שם עם הגאון השואל דס"ל דלגרש בע"כ קיל מלישא אחרת והביא ראי' מת' מהרמ"פ סי' י"ג והנוב"י נחלק עליו דאדרבא לישא אחרת קיל מטעם די"א דכבר כלה הזמן משא"כ ח' דבע"כ ומהרמ"פ לא כ' רק בעוברת על דת יעוישה"ט, ונפלאתי עליהם שלא הרגישו מדברי הח"מ והבי"ש כאן דביארו בדעת היש חולקין דלגרש בע"כ מתירין ולא לישא אחרת א"כ מבואר דס"ל דלגרש בע"כ קיל, גם מ"ש הנוב"י דמהרמ"פ לא כתב רק בעוברת על דת ג"כ תמוה מאוד דהא מהרמ"פ כ"כ על הנ"י דקאי על שהה י' יעוישה"ט אמנם גוף דברי מהרמ"פ דהוציא כן מהנ"י תמוהים דהנ"י מחלק בין לא ילדה כלל לילדה זכרים או נקיבות לחוד וכבר תמהו עליו האחרונים כמו שהביא בכתונת פסים על הנ"י שם, וא"כ אין שום מקור לחלק בין גירושין בע"כ ללישא ב' נשים, ודברי הח"מ והבי"ש בביאור דברי הרמ"א תמוהים דאין שום מקום ומקור לחלק בדברי היש חולקים וכנ"ל, וגם תמוה אף אם נסכים לדבריהם דלגרש בע"כ קיל, א"כ אמאי בארוסה ולאחר י"ב חודש התיר הרמ"א או רש בע"כ או לישא אחרת לא הי"ל להתיר רק לגרש בע"כ דקיל יותר וע"כ דשוין ואין חילוק ביניהם א"כ אמאי תוך י"ב לא התיר רק לגרש בע"כ ולא לישא אחרת. ע"כ נראה ביאור דברי הרמ"א עפ"י מה שראיתי בת' מהרמ"פ (סי' י"ג) וז"ל ת' ממהור"ם מצאתי בחי' מרדכי וז"ל וששאלת אשה המורדת ואינה רוצית לא להיות אצלו ולא לקבל גט והוא הי' ברצון אצלה א"כ נ"ל דיש לדבר על לבה אחרי שאינה חפיצה כלל להיות אצלו שתמחול כתובתה ויגרשנה וישא אחרת, ואם אינה רוצית למחול כתובתה היתרנו לו לישא אחרת והיא תשב באלמנות חיות עד שתתרצה למחול כתובתה ויגרשנה אז וכ' ראב"ן כמו כן דבכה"ג לא יעלה על לב איש שיבטל מפו"ר כו' עד ושלום מאיר ב"ר ברוך ע"כ ובודאי שהוא הדין הי' מתיר לו לגרש בע"כ אך שלא רצה לתת כתובה כאשר נראה מתוך התשובה עכ"ל מהרמ"פ, ואף שלא מצאתי זה במרדכי שלפנינו נאמן עלינו מהר"פ שבמרדכי שלו הי' כתוב כך, א"כ מבואר מת' מוהר"ם הנ"ל דאינה מפסדת הכתובה תוך י"ב חודש אף בזמה"ז רק דמתירין לו לישא אחרת והביא ע"ז דברי הרא"ה דהוא דעה הראשונה שבהרמ"א הנ"ל, וזהו כוונת הרמ"א ג"כ דבזמה"ז דאין נושאין ב' נשים לא משהינן לה י"ב, חודש אם רוצה לגרשה [היינו דמדברין על לבה כיון שאינה חפיצה בו שתמחול לו כתיבתה ויגרשנה וכמבואר בת' מוהר"ם הנ"ל] ואם אינה רוצה [היינו שאינה רוצית בגירושין עד שיתן לה הכתובה והוא אינו רוצה ליתן לה כתובה ובלא כתובה אינה רוצית לקבל גט] יש מתירין לישא אחרת [והיא תשב ותתעגן עד שתמחול לו הכתובה ויגרשנה וכמבואר בת' מוהר"מ הנ"ל] ויש חולקין שאין להתיר לו לישא אחרת [היינו כיון שבידו לגרשה וליתן כתובה וכדמוכח מההגהות מרדכי ות' הרשב"א סי' חת"ס הנ"ל] ומש"ה שפיר כ' הרמ"א דכ"ז בנשואה דמגיע לה כתובה בארוסה דאי"ל כתובה א"כ אם אין רצונה להתגרש בלא כתובה הויא כאינה מרוצית בגירושין כלל כיון דמבקשת ממון שאינו מגיע לה דאטו אם תבקש ממנו תרקבי דדינרי יתחייב למיתב לה אתמהה וכיון דהוי כאינה מרוצית בגט כלל א"כ מוכרחין אנו להתיר לו התקנה א"כ שוב שניהם שוין או לגרשה בע"כ או לישא אחרת, וכן לאחר י"ב חודש שכבר הפסידה הכתובה והיא אינה מרוצית לקבל גט בלא כתובה כיון שמבקשת ממון שאיננה מגיע לה עפ"י הדין הויא ג"כ כארוסה ומתירין לו או לגרש בע"כ או לישא אחרת משא"כ תוך י"ב חודש דמגיע לה הכתובה ורצונה להתגרש וליטול כתובה ובלא כתובה אין רצונה להתגרש דבזה אפשר לו בהיתר ע"י שיגרשנה ויתן הכתובה דדעה הראשונה ס"ל דכדי שתווסרנה הנשים מתירין לו לישא אחרת והיא תשב ותתעגן [עד שתתרצה למחול הכתובה וכנ"ל] והיש חולקין ס"ל דבכה"ג אין להתיר לו התקנה כיון דאפשר לו בהיתר לגרשה מדעתה וליתן לה הכתובה המגיע לה עפ"י הדין, ואשה"ט כנלפענ"ד ברור בכוונת הרמ"א, ועפי"ז לא נצטרך לדחוק בכוונת הרמ"א כמ"ש הבי"ש (ס"ק י"ט) דיש חולקין דאין מתירין לישא אחרת היינו דלישא אין מתירין אבל לגרשה בע"כ מתירין דלהנ"ל נתבאר דז"א דהיכא דנצרך להתיר התקנה דר"ג שוב ממילא שום חילוק בין לגרשה בע"כ ובין לישא אחרת דמש"ה בארוסה ולאחר י"ב חודש דמוכרחין אנו להתיר התקנה שוב אין חילוק בין גירושין בע"כ ובין לישא אחרת רק דהכא מיירי דרצונה לקבל גט אם יתן כתובה דאיצ"ו כלל להתיר התקנה, וכן מ"ש הבי"ש (ס"ק כ') ממה שהביא הד"מ (סי' קנ"ד) בשם ת' מיימוני דאף בארוסה אין מתירין ג"כ אין ענינו לכאן לפי הנ"ל, דשם הא מיירי דרצונה לקבל גט והוא אינו רוצה לגרש דכה"ג שפיר אין מתירין כיון דאפשר לו בהיתר אבל הרמ"א הא מיירי דאין רצונה לקבל גט בלא כתובה וכיון דאינו מגיע לה עפ"י דין הויא כאינה מרוצית בגט כלל דמוכרחין אנו להתיר לו התקנה ושוב ממילא נוכל להתיר לו או לגרש בע"כ או לישא אחרת דשניהם שווין וכנ"ל. כנ"ל בביאור דברי הרמ"א. ועלה לנו לפ"ז דאם אינה מרוצית לקבל גט כלל אף אם יתן לה הכתובה, או שמבקשת יותר מכתובתה דכיון דמבקשת ממון שאינו מגיע לה עפ"י דין דהויא כאינה מרוצית בגט כלל דאזי שוב מוכרחין אנו להתיר לו חדר"ג א' משתי אלו או לגרש בע"כ או לישא אחרת בכה"ג שוב אף בתוך י"ב חודש מתירין לו לישא אחרת לכו"ע ואין חילוק בין תוך י"ב חודש לאחר י"ב חודש רק בגוונא דמיירי הרמ"א לפי מה שביארתי דהיינו דאין רצונה להתגרש בלא כתובה, ועם כתובה כפי המגיע לה עפ"י דין רצונה להתגרש. וא"כ בניד"ד דלפי הפסק האחרון אפשר איננו מגיע לה כלל, ועפ"י פסק הראשון ג"כ אינו מגיע לה יותר מן אלף וארבע מאות רו"כ, שברצונו ליתן לה אם יגיע לה עפ"י דין [אם יהי' הפס"ד שלא נתבטל הפס"ד הראשון] והיא איננה רוצית בשום אופן לקבל גט עד שיתן לה יותר ויותר ממילא דהויא כאינה מרוצית בגט כלל ומתירין לו לישא אחרת אף תוך י"ב חודש וכנ"ל, אליבא דכו"ע אף לדעת היש חולקים שברמ"א סי' ע"ז וכנ"ל. אמנם עדין יש לעיין בדינא דמורדת דאף דנתבאר דמכל הדעות שהביא הרמ"א לכו"ע בניד"ד מותר לו לגרש בע"כ או לישא אחרת עכ"ז נראה לכאורה מפ' הר"ן דפליג גם במורדת. דהנה מבואר במרדכי (סוף כתובות) דהיכא דעפ"י דין יכול להוציאה ממקום למקום והיא אינה רוצה ללכת אחריו דינה כמורדת והובא בח"מ ובי"ש סי' ע"ה ס"ק י"ח, וא"כ ממילא בהוא רוצה לעלות לא"י והיא אינה רוצה ללכת אחריו דינה כמורדת, והנה בת' הר"ן (סי' ל"ח) איתא בעובדא דהבעל נשבע ללכת לא"י ואשתו אינה רוצה, ופטרו הר"ן מהשבועה משום דהוי לעבור על המצוה דעונתה לא יגרע, דהכל מעלין לא"י היינו לענין שאם היא אינה רוצה לעלות תצא שלא בכתובה אבל כל זמן שלא נתן לה גט כיון דמחויב לה שכו"ע לא כל הימנו לעקור לאו זה בידים משום ישובו של א"י וכ"ת יתן לה גט שהרי האשה מתגרשת בע"כ ונמצא שיהא מותר ללכת וחיילא שבועה, אף זה אינו רשאי שאנו מוחזקים, שיש חדר"ג או ח' הקהילות ודבר זה פשט איסורו בכל ישראל שלא ראינו ולא שמענו אשה מתגרשת בע"כ, ואין אומרים לו לפרוץ גדרן של ראשונים כדי לקיים שבועתו שהרי אפילו איסורא דרבנן דוחה של תורה בשוא"ת עכ"ל וכ"כ הראנ"ח בת' מים עמוקים (סי' מ"ד), א"כ מבואר דאף דדינה כמורדת כמ"ש מוהר"מ הנ"ל אפ"ה ס"ל להר"ן והראנ"ח דא"י לגרשה בע"כ. ואפשר דהר"ן מודה במורדת ממש דאיכא עיגון הבעל, והתם בעובדא דידי' שאני דליכא עיגון הבעל דהא רצונה לדור עמו בחו"ל, ומורדת כזו לא הוי רק כבמקום מצוה דמבואר (בסי' א') די"א דח' ר"ג נוהג אף במקום מצוה אבל במורדת ממש דאיכא עיגון הבעל והוי כבמקום עבירה אפשר דכולהו מודו, וכמו שהאריך חתני הרב הגאבד"ק סמאלעוויץ נ"י בתשובתו. ותמיהני על הראנ"ח בת' מים עמוקים (סי' מ"ד) הנ"ל דהביא בפשיטות לדברי הר"ן בת' הנ"ל ולא הרגיש בדברי הרשב"א שהובא (בסי' א') דהיכא דמן הדין לגרשה כגון אלו שאמרו תצא שלא בכתובה ליכא חדר"ג, הרי מבואר דחולק על ת' הר"ן הנ"ל, גם יעוי' בפ"ת אבה"ע (סי' נ"ב סק"ב) דהביא בשם ת' שיבת ציון וחת"ס וחותנו רע"א זצ"ל דכולם התירו במורדת כזה שאיננה רוצה ללכת אחריו לגרשה בע"כ או לישא אחרת כמבואר במורדת (בסי' ע"ז), ולא הביאו ת' הר"ן והראנ"ח הנ"ל דפליגי וכבר נתבאר דאיננו דומה להא דסי' ע"ז דשם אפשר דכולהו מודו משא"כ, במורדת דידהו דדעת הר"ן והראנ"ח דאיכא חדר"ג. ומת' הר"ן הנ"ל יש לתמוה ג"כ על הרמ"א (ריש סי' ע"ז) דכ' דנראה לו דהיכא דהוא רוצה לגרשה והיא אינה רוצה לקבל דליכא לאו דעונתה לא יגרע יעוי"ש, והדברים מבוארים להיפוך בת' הר"ן הנ"ל דאף דרוצה לגרשה והיא אינה רוצה לקבל גט עכ"ז כל כמה דלא גרשה עובר בלאו ואף אם נימא דהר"ן והראנ"ח הנ"ל פליגי גם במורדת ממש בהא דסי' ע"ז וסברי ג"כ דאסור ודלא כהפוסקים שהביא הרמ"א שם עכ"פ הויא ספיקא בפלוגתא דרבוותא, ותליא אי ס' בחדר"ג אזלינן לקולא או לחומרא, דמצינו נ"כ דעות בזה הבי"ש (סי' א' ס"ק כ"א) בשם הד"מ דס' לקולא והעבודת הגרשוני (סס"י נ"ג) כתב דאזלינן לחומרא, וכבר נתקשה בזה חתנו של הגאון נוב"י (מה"ת יו"ד סי' קמ"ו) על הד"מ ובי"ש שכתבו דאזלינן לקולא מת' הרשב"א (סי' תקצ"א), ומה שרצה שם מתנו לומר דהא דהחמיר הרשב"א הוא משום שהי' שם שבועה יעוי' בת' הרשב"א (סי' ש') דגם בח' לבד אזלינן להחמיר, והנוב"י שם העלה דעל דורות הבאים אינו אלא מדברי קבלה לכך אזלינן בספיקו להקל יעוי"ש, גם בזה צ"ע מסוטה (י' א') הוחל שבועתו של אבימלך, ושם (בדף י"ג) והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל יעוי"ש, וצ"ע על הא דפסקינן שא"א להשביע הנולדים כמבואר בנוב"י שם והא מסוטה הנ"ל משמע דחל וכן בחולין (דף ס"ב) מדאשבעי' אבימלך לאברהם כו' אמנם אפשר דהי' בח' וכמ"ש הנוב"י על שבועת הנשיאים עכ"פ משמע דח' על הנולדים דאורייתא היא, וגם אף אם לא הי' מצינו שום רמז בתורה רק מדברי קבלה כמ"ש הנוב"י עכ"ז איננו מוכרח דהוא דרבנן דאפשר דגמרא גמירי לה מהלל"מ וכעין דאמר מו"ק (דף ה') ותענית (דף י"ח), ובכמ"ד דגמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא. ואף שכ' הנוב"י שם דגם בהלמ"מ ס' להקל ההיפך מזה מבואר ברמב"ן בשרשיו למנין המצות (שורש ב') דכ' להדי' דס' בהלמ"מ לחומרא, וא"כ לכאורה יש להחמיר בס' ח' אף על הנולדים א"כ בס' חדר"ג יש להחמיר לכאורה כהעבודת הגרשוני הנ"ל, וכן מוכח ממהרי"ק (סי' ק"ז) דסובר ג"כ דס' בחדר"ג להחמיר. אמנם מה שנ"ל לצדד בזה דאף אם נימא, דס' ח' אזלינן לחומרא עכ"ז בס' בחדר"ג יש להקל וכמו שיבואר, דל"מ להרמב"ם במנין המצות שורש ב' דס"ל בכל מילי דרבנן הוי דאורייתא ממש מלא תסור, ואפ"ה במילי דרבנן אזלינן בספיקם לקולא וע"כ מוכרח כמ"ש שם הזוהר הרקיע והמגילת אסתר [וגם הרמב"ן רמז לזה] דכך התנו באיסורם מתחלה למיזל בס' קולא בכדי לעשות הבדל בין איסורים שלהם לד"ת, א"כ ה"נ פשיטא דר"ג זצ"ל לא עשה תקנה שלו בחוזק יותר מכל שאר תקנות חז"ל דעשו הבדל, ואיננו דומה לשאר ס' ח' דאזלינן לחומרא משום דהוא לשעה ואינו לעולם ולא הוצרכו להיכר לעשות הבדל משא"כ תקנת ר"ג דהוא תקנה קבועה לעולם פשיטא דלא אלים לתקנתי' יותר מכל התקנות וגזירות דרבנן דעשו הבדל, א"כ ממילא דאזלינן בספיקא לקולא כמו בכל איסורי דרבנן ובאם נימא דגם תקנת ר"ג לא היתה תקנה קבועה לעולם רק עד סוף אלף החמישי א"כ ממילא דהוי כשאר ס' ח' דהוא לשעה ולא הוצרכו לעשות הבדל, א"כ ממילא עכשיו כבר כלה הזמן ואינו אלא מנהג ופשיטא דס' להקל, וא"כ ממ"נ אזלינן להקל עכשיו בספיקו דאם לא גזר רק עד סוף אלף החמישי כבר כלה הזמן ואינו אלא מנהג, ואם גזר לעולם פשיטא דהתנה מתחלה להקל בספיקו בכדי לעשות הבדל וכמו בכל איסורי דרבנן וכנ"ל, אמנם אף להרמב"ן שם דהשיג על הרמב"ם מכח הכרח זה דאזלינן בספיקם להקל וסובר דאיסורי דרבנן אינן בכלל לא תסור רק דרך אסמכתא בעלמא, עכ"ז נראה לצדד, דהנה לכאורה יש לתמוה על הרמב"ן דע"כ גם לדידי' הי' הלמ"מ ליתן כח לחז"ל לתקן ולאסור, דאל"כ אין שום חיוב מה"ת לציית לתקנת חז"ל ולאיסורם אתמהה א"כ מאי נצמח החיוב לשמוע לדברי חכמים, וגם א"כ מי נתן להם כח לעקור דאורייתא בשוא"ת ולפעמים גם בקום ועשה וגם אנן איך צייתינן להם בזה הא דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, וע"כ מוכרח מכ"ז גם להרמב"ן דהי' הקבלה מהלמ"מ דאנו מחוייבים לשמוע לדברי חכמים וכ"כ שם הרמב"ן להדיא וז"ל ואני תמה על הרב שזה גמר דעתו כו' למה יכבד עליו חשבון בעל הלכות שמנה מצות חנוכה ומגילה כו' אבל אנו כו' לפי שהורשו מאתו ית' מפי הקבלה לתקן ולסדר כו' יעוי"ש, א"כ מבואר להדי' דגם הרמב"ן ס"ל שהורשו מפי הקבלה למ"מ, וע"כ גם הציווי הי' עלינו לציית להם ולקיים דבריהם דאל"כ מה הועילו בתקנתן אם אין ציווי עלינו לקיים וע"כ דאנו מצווין מהלמ"מ, א"כ מה הועיל הרמב"ן בשיטתו שהעלה דאיננו בכלל לא תסור דעכ"פ כיון דגם לדידי' הוי הללמ"מ והרי הוא בעצמו כתב שם דהללמ"מ ספיקו אסור וכמו שהוכיח שם מקידושין (דף ל"ט) א"כ גם לדידי' יקשה אמאי ס' דרבנן לקולא הא הוי ס' איסור הללמ"מ דספיקו אסור וככל מה שהקשה על הרמב"ם שם ומה הועיל בשיטתו ע"כ נראה מוכרח בכוונת הרמב"ן דגם איהו ס"ל דכך נאמרה הקבלה למ"מ לציית לדברי חכמים ואסור לעבור על דבריהם בוודאי ולא בס' דודאי אסור ספיקו מותר וכעין דאמר קידושין (דף ל"ט) גבי ערלה ה"נ בהאי הללמ"מ לענין לעבור על דברי חכמים, והוא כלל מספיק לכל ס' דרבנן דאזלינן לקולא, וכ"ז לשי' דאיננו בכלל לא תסור רק מהללמ"מ י"ל דכך נאמרה ההלכה, אבל לשי' הרמב"ם דהוא ממש בכלל לא תסור, וע"כ מוכרחין אנו לומר לשיטתו דהחכמים בעצמם התנו כך בכל תקנה ותקנה ואיסור שתקנו וגזרו בכל א' וא' בפרטות דאם באיזה תקנה ואיסור לא התנו בפירוש הי' ספיקו אסור וע"כ דהתנו כן בכל תקנה ותקנה וזה דחיקא לי' טובי לומר כן כנ"ל מוכרח בביאור שי' הרמב"ן. ומעתה לפ"ז אף אם נימא דהא דמוכח מדברי קבלה דיכולין לאסור על הנולדים הוא הללמ"מ דגמרא גמירי לה ואסמכוה אקרא וכדאמר ביחזקאל וכנ"ל אכתי מהי תיתי לומר דהוא קבלה אחרת דשפיר י"ל דהוא הוא הקבלה שכ' הרמב"ן על גזירות חז"ל דהורשו מפי ית' לתקן ולסדר גם על דורות הבאים וכנ"ל וממילא דספיקו מותר דכך הי' ההלכה וכנ"ל, ואף דנתבאר לעיל מסוטה ומחולין דשבועת אברהם לאבימלך ושבועת יוסף לישראל היו מחוייבים דורות הנולדים לקיים עכ"ז גם זה איננו מבואר בתורה רק דהגמ' אומר כן ואפשר ג"כ דהוא מקבלה הנ"ל. והנראה להביא ראי' לכ"ז, דהנה מעולם מצינו שנהגו לעשות איסורין וגזירות שלהם בח' ושמתא כעין דמצינו ביהושע ארור האיש אשר יבנה את יריחו (יהושע ו') ארור נותן אשה לבנימין (שופטים כ"א) ארור האיש אשר יאכל לחם (שמואל א' י"ד) וגם לחז"ל מצינו בפ' מרובה (פ"ב ב') ארור האיש אשר יגדל חזרים ארור האדם שילמד בנו חכמת יונית א"כ כיון דהורגלו בזה פשיטא דגם חז"ל עשו כמה פעמים תקנות וגזירות ואיסורין שלהם בח' ושמתא ובפרט היכא שרצו לאלם ולחזק תקנתן וא"כ איך פסקו למלתייהו בכלל מונח ופסוק בכל מקום דספק דרבנן לקולא, דהא אותן הגזירות שגזרו בארור [דבו נידוי וח' כדאיתא שבועות (דף לו)] והוי כספק ח' דאזלינן לחומרא, וגם איך לא אישתמוטי חז"ל לאשמועי בשום מקום אופני גזירתם איך הי' אם בח' אם באיסור בעלמא אם הי' נפ"מ מזה לענין ספק, והדברים רחוקים מאוד לומר באמת דלא אירע בשום פעם דגזרו תקנתן ואיסורן בח' דוה לא מסתבר כלל אחרי שמצינו שהיו רגילים בזה, וגם מצינו בשביעית (פ"ח מ"י) האוכל פת כותים כאוכל בשר חזיר ויעו"ש ברע"ב וברמב"ם דאינו אלא מדרבנן ובודאי דבספק פת כותי אזלינן להקל ככל ספק דרבנן ובילקוט שמעוני (מלכים ב' קפיטל י"ז סי' רל"ד) איתא דעבור שהכותים בטלו בנין ביהמ"ק קבצו עזרא וזרובבל ויהושע את כל הקהל וג' מאות כהנים ושופרות בידם ונדו את הכותיים ובח' ב"ד התחתון ובח' ב"ד העליון שלא יאכל אדם מישראל פת כותי מכאן אמרו כל האוכל פת כותי כאלו אוכל בשר חזיר וכו' יעושה"ט ובפרקי דר"א (בס"פ ל"ח) בנוסחא שלפנינו נכתבו הדברים בקוצר ונחסרו הדברים שנידו עליהם, וזה גרם להתויו"ט (פ"ח דשביעית מ"י) הנ"ל שכתב דמכאן אמרו מהנך דאמרו לפני ר"ע נתייסדו וסמכו על הנידוי דבימי עזרא אבל בימי עזר גופי' לא גזרו על פתן ונדחק שם בדברי התוס' וגרם לו כ"ז מפני שלא ראה דברי הילקוט הנ"ל וא"כ מבואר שגזרו על פתן בח' ונידוי ואפ"ה לא הודיעו לנו חז"ל במשנה וגמ' אופני הגזירה רק סתם אמרו דפת כותי אסור ומשמע דדינו כשאר איסור דרבנן דספיקו מותר, דבודאי דוחק גדול לומר דזהו שרמזו במתני' הנ"ל כאלו אוכל בשר חזיר, דהרע"ב ורמב"ם שם כתבו דלאו דוקא ולהנ"ל י"ל דהשמיעונו בזה דהוי איסור ח' דאורייתא דזה דחוק ועוד הא בחולין י"ג איתא דפת מין כפת כותי וזה בודאי אינו אלא דרבנן ומשמע דדיניהם שוין וא"כ גם ס' פת כותי מותר כס' פת מין, ובשבת (ק"י א') דלמא חויא דרבנן טרקי' דל"ל אסוותא דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש א"ל אין דכי נח נפשי' דרב גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא דלימטי' אסא וכו' ופירש"י דלמא חוי' דרבנן שעבר על הנידוי חכמים כו' אלמא אף דאיתא בגמ' סתם גזר עכ"ז פירושו דהגזירה הי' בנידוי וח', וגם הקרא דפורץ גדר דמייתי גמ' שם מייתי לי' נמי בכמ"ד על כל תקנות חז"ל ובריש מסכת כלה איתא הכריז ראב"ע בג' מאות שופרות ואמר כו' כל השותה בכלה כאלו שותה בזונה משמע ג"כ דהי' בח' מדהכריז בשופרות (ויש לדחות דאפשר דהי' לפרסומי מילחא וכעין דמצינו בע"ז למ' א' ונ"ז ב') דנפקי שיפורי ושרי דמבואר דהיו רגילין בשופרות לפרסומי מילתא] עכ"פ מצינו לפעמים דגזרו ואסרו בארור ונידוי וח', ובוודאי הי' כזה כמה גזירות ואיסורי חז"ל, ואפ"ה נתנו כלל פסוק ומונח דס' דברי סופרים להקל זה נראה ראי' מכרעת דאף בתקנה שנעשה בח' אפ"ה אזלינן לקולא בס' וכנ"ל ויעוי' מהרי"ל (סי' צ"ו) בס' בקידושין דעשה מעשה בעצמו בלי שאלת רבותיו והתיר לו לישא אחרת משום דאפילו בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן וכ"ש בתקנת ר"ג דקיל טפי יעוישה"ט וידוע דמהרי"ל קשיש טובא ממהרי"ק כמו שבירר בת' חכ"צ (סי' קכ"ד) וסמך על ת' מהרי"ל נגד המהרי"ק להחמיר לענין ארוסה מת' הנ"ל וגם כתב שם דרבותיו של מהרי"ל מהר"ש ומהר"א ששתקו לי' בודאי נמי ס"ל הכי יעוי"ש בחכ"צ, ומעתה הדברים קו"ח לענין ס' דכ' המהרי"ל להקל דמדשתקו לו רבותיו הנ"ל אודויי אודי לי' דבלא"ה פשיטא דלא הו"ל למשתק דלא ליפוק מינה חורבא להקל במקום ס', וא"כ ברור דיש לסמוך על המהרי"ל ורבותיו מהר"ש ומהר"א דס' בחדר"ג לקולא נגד המהרי"ק (סי' ק"ז) הנ"ל, וגם החכ"צ (סי' קי"ז) כתב דברור אצלו דס' בחדר"ג לקולא שאיננו איסור תורה, וגם ראיתי בתפארת צבי (אבה"ע סי' ל"ט) העלה דאף דבס' ח' דבעלמא נימא להחמיר עכ"ז בחדר"ג לישא אחרת ספיקו להקל יעוי"ש שכתב מטעם ס"ס, ועכ"פ איך שיהי' כיון דאזלינן להקל א"כ אף אם נימא דהר"ן וראנ"ח פליגי גם במורדת ממש עכ"ז יש לסמוך על הפוסקים המקילים דס' בחדר"ג לענין לישא אחרת יש להקל וכנ"ל. וכ"ז כתבנו מעיקר הדין דמשמע מכל הפוסקים דהתירו בלא ק"ר, כדמשמע ממהרי"ק (סוף שורש ס"ג) דכתב להחמיר משום קלות ראש כשתקדיח תבשילו יאמר שמרדה וישא אחרת יעוי"ש ואם הי' צריך ק"ר לא הי' שייך חשש זה וכמ"ש שם המהרי"ק בעצמו דכשנעשה עפ"י טובי הקהל לא שייך לחוש בזה וכ"ש עפ"י התרת ק"ר, ומוכרח דהמתירים במורדת התירו בלא ק"ר וכן עשה מעשה המהרשד"ם סי' ק"ך ותלמידו בס' לחם רב סי' נ"ה, וגם בלדבר מצוה נסתפק בת' מהרמ"פ (סי' י"ג) דאפשר דל"ב ק"ר, דלא הוצרכו ק"ר רק במקום שלא נוכל לומר שלא חלתה בו התקנה אך דחלתה רק יש צורך וטעם מה להתיר בזמן מה מן הזמנים עפ"י טעם מבורר שיראה להם אבל במקום שנוכל לדון כי בכאן לא תיקן איצ"ו לק"ר, והתפארת צבי (סי' ל"ט) הנ"ל השיג על המהרמ"פ הנ"ל ובת' אחרת העלתי לסלק השגתו ואכ"מ להאריך, א"כ לאשר אין נהיגין בכל דבר מבלי להתיר בלא ק"ר כאשר העיד בת' ברית אברהם (סס"י פ"ט) ושם (בסי' צ"ד) בת' הגאון מגלוגע בשם השבות יעקב דאף באשה שזינתה ונאסרה ג"כ המנהג להצריך ק"ר, ובשו"ת נודע בשערים ח"ב להגאון מלובלין (סי' כ"ו) כתב דאף היכא שיש להתיר בלא ק"ר מעולם לא חזא לרבנן קשישאי דעבדי הכי ומעולם לא הותר בלא ק"ר, וא"כ כיון שאנן מצריכין ק"ר, א"כ שוב אף במקום שגזר יש להם כח להתיר ע"י טעם מבורר, וכמ"ש מהרמ"פ הנ"ל, והנה כל היודעים מעובדא הנ"ל כולם צועקים חמס על האשה אשת ה' בנימין הנ"ל איך שמעיקא לי' זה כמה שנים וממררת לו חייו ואין לך טעם מבורר יותר מזה, ע"כ הנני מסכים ג"כ לכבוד חתני הרב הגאבד"ק סמאלעוויץ הנ"ל נ"י להתירו מכבלי עיגון ואנן שליחותייהו דקמאי עבדינן להתיר לו חדר"ג ע"י ק"ר מג' גוב' אמנם באופן שישליש מקודם סך ארבעה עשר מאות רו"כ, וגם ישליש עוד וועקסיל ע"ס 1500 רו"כ לבטוחות שבאם יבואו לגמור אותו שמחוייב לגמור עמהם עפ"י ד"ת עפ"י פשר כפי שיאמר הרב הגאבד"ק סמאלעוויץ שיחי', וגם יסדר גט ע"י שליח כד"ת ואזי יהא ניתר לו חדר"ג לישא אחרת עפ"י ב"ד של ג' שישבו ביחד, אמנם כ"ז בתנאי ובאופן שישיג רשיון מהממשלה יר"ה. הכ"ד חותנו ידידו דושו"ט. ירוחם יהודא ליב החופ"ק מינסק יצו"י: