שות אור גדול· רבי ירוחם יהודא ליב פרלמן [הגדול ממינסק]
סימן לה
בעזהשי"ת יום ועש"ק כ"ד אלול תרמ"ט לפ"ק פה"ק מינסק. בימים הבאים יכוי"ח לאלתר בסשצ"ג לח"ט ולשלו' כבוד ידידי הרב המאוה"ג וכו' כ"ש מו"ה שניאור נ"י דק' אויטש יצו"י. אחדשה"ט ושת"ה, הגיעני מכתבו ע"ד בת הגאון ר' אשר חתנו הגאון ר' בגד בה והעליל עליה אשר היא משוגעת לפעמים והשתדל למצוא היתר עפ"י ק"ר לישא אשה. וכתר"ה כתב שלא היתה משוגעת מעולם רק שיש לה מחלה ל"ע לפעמים שהיא שוחקת ואף בעת חלי' היא שפוי' בדעתה, וגם כעת היא בריאה והפראפעסארין אומרים שתחזור לבריאותה לגמרי שלא תזדמן לה עוד המחלה הנ"ל וצועקים חמס ורצח על המתירין שאף שאיננו רוצה לדור עמה עכ"ז ברצונה לקבל גט מאתו, זהו תורף המעשה. הנה האמת אגיד כי לא הי' ברצוני להשיב בזה, כי בעוה"ר אין בידינו להעמיד הד"ת על תילה, כי כל אחד בונה במה לעצמו והדור פרוץ אשר מקלם יגיד להם כל המיקל להם אפילו הוא קל שבקלים מכריע להם יותר מאביר שבאבירים, וא"כ מה בצע לכתוב ולדבר על אוזן שאינה שומעת, אמנם לגודל הפצרת כת"ר הנני מבטל רצוני ולכתוב בקוצר הנראה בעיני, ואם הבעל ישמע לדברי מה טוב, ואם לאו הבעל עונו ישא וילכד במצודת חדר"ג, ואנו את נפשנו הצלנו. והנה אף אם נניח להבעל שהאמת כדבריו שהיא עתים שוטית עתים חלומה עכ"ז מתפלא אנכי על המתירין שחפשו וחתרו בתיקון הבעל ולא בתיקון האשה ולגבי דידה חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו. וכמה שקדו חז"ל על תקנת בנות ישראל ואיך העלימו עין ממנה ולא שקדו על תקנתה כי באמת בעתים שוטית עתים חלומה לא מצאתי מפורש להתיר להבעל חדר"ג, כי אף בשוטית גמורה כמה גדולים אסרו. כמבואר בת' מהרש"ל בשם כמה ראשונים, ונהי דנתפשטא המנהג להתיר ע"י ק"ר, מ"מ יש לומר הבו דלא להוסיף עלה, דדוקא בשוטית לגמרי דאיננו יכול לדור עמה לגמרי בשום פעם דאזי משום עיגון הבעל מתירין לו ע"י ק"ר אבל בעתים חלומה עתים שוטית דגם בלא התרה יכול לדור עמה בעת חלומתה וליכא עיגון הבעל לא מצינו ולא נתפשט המנהג בזה להתיר חדר"ג. ומדברי הגט פשוט (סי' קי"ט ס"ק ל"ח) אין ראי' כלל, דנכפית טעמא אחרינא משום דמום גדול דאף בעת חלומתה מאיסא לדור עמה, ויש פוסקים שכתבו דסכנה הוא לדור, עם הנכפית אף בעת שהיא חלומה דהויא כמוכה שחין דהוא חולי המתדבק, משא"כ בשוטית לפעמים, ואם באנו לדייק מדבריו איפכא יש לדייק דכמה כרכורים כרכרו הפוסקים בנכפית אם להתיר לו חדר"ג, כמבואר בת' הרא"ש ובת' מהרמ"ל, הלא בפשיטות יש להתיר מטעם דהיא עתים שוטית, וע"כ דמטעם עתים שוטית אין להתיר כיון דיכול לשמש עמה בעת שהיא חלומה, רק דנכפית שאני, ויעוי' בפ"ת (סי' קי"ז סק"ג) בשם הנוב"י דבשביל מיעוט עונה פשיטא דאין להתיר ולא מצאנו להתיר בעתים שוטית עתים חלומה רק בט"ז (סי' קי"ב) שכ"כ בפשיטות. ובאמת לא ידעתי מנ"ל הא וכנ"ל. אמנם אף אם נסכים להט"ז, עפ"ז אף להט"ז הא כתב שם דדוקא בהוחזקה ג' פעמים לזמנים שווים דיש לה ווסת קבוע לזה, אבל בלא"ה לא, ואיך לקחו מהט"ז מה שהוא לטובת הבעל והעלימו עין מדבריו מה שהוא לטובת האשה. ועוד נראה דלכאורה דברי הט"ז (שם ס"ק י"ב) הנ"ל דהתיר להבעל בעתים שוטית עתים חלומה לישא אחרת סותר לדבריו שבס"ק י"ד שם דכתב להתיר בזמה"ז בעתים שוטית עתים חלומה לגרשה בעת חלימותה משום עיגונא דבעל שיהי' מעוגן כל ימיו, ואיך סותר את עצמו בתכ"ד, ע"כ הי' נראה, דכוונת הט"ז לחלק בין היכא דרוצית לקבל גט מאתו להיכא דאינה רוצית, דבס"ק י"ב מיירי היכא דאינה רוצית לקבל גט וא"כ אף אם נימא דעתים שוטית עתים חלומה יכול לגרש עכ"ז הא אינה מרוצית לקבל, וע"כ אם צריכין להתיר לו חדר"ג א"כ מוטב להתיר לו חדר"ג לענין לישא אחרת ויתקיים תקנת חז"ל שלא לגרש עתים שוטית עתים חלומה ממה שנתיר לו חדר"ג לגרש בע"כ דיהא נגד חדר"ג ונגד תקחז"ל, אבל בס"ק י"ד מיירי דהיא מרוצית מרצונה לקבל גט, א"כ לא יהא נצרך להתיר כלל חדר"ג שפיר כתב להתיר לגרש דבכה"ג לא תקנו חז"ל, ומוטב שתתגרש מלהתיר לו חדר"ג. וא"כ ממילא בניד"ד דהיא מרוצית לקבל גט אין להתיר לו חדר"ג אף להט"ז. שוב הובא לפני ס' צמח צדק מהרב דליבאוויטש זצ"ל וראיתי שם (בסי' ב') שכתב דמבואר בגט פשוט (סס"ק ל"ח) דאף בעתים שוטית עתים חלומה לא תיקן ר"ג וכ"כ הט"ז סס"י קי"ט עכ"ל. וכבר נתבאר דמגט פשוט איננו מוכח רק מהט"ז, ובניד"ד אף להט"ז אין להתיר וכנ"ל. שוב ראיתי בכה"ג בטור אבה"ע (סי' קי"ט אות ל') שהביא בשם בעל פליטת יהודא (בסי' ו') שכתב בשם מהרמ"ל (בסי' א') דמגרשה בע"כ, ובאות מ"ז כתב ג"כ דבעל פליטת בית יהודא (בסי' כ') כתב בשם מהרמ"ל (סי' א') דבעתים שוטית עתים חלומה לכ"ע אינו חייב במזונותי', ודבריו תמוהין דהא בת' מהרמ"ל (סי' א') ליכא כלל מעתים שוטית עתים חלומה רק מניכפית, וכבר נתבאר דנכפית גרועה יותר מעתים חלומה עתים שוטית, ומדברי הב"ח (סי' קי"ט ססע"י ז') משמע ג"כ דמתירין בעתים חלומה עתים שוטית. וכ"כ הצ"צ (סי' ג') משמו, וכן בשבות יעקב (חלק א' סי' כ"ט) הביא מעשה שהתירו ק"ר בעתים שוטית ועתים חלומה, עכ"ז יש לומר דכולם ל"פ על הא דמשמע מהט"ז דדוקא באינה רוצית לקבל גט אבל ברוצית לקבל גט כבניד"ד אין להתיר, ויעוי' בב"ח (סי' א' סעי' ו') שכתב וכן פסק מהרש"ל בת' דאסור לגרש בע"כ אפילו עתים חלומה, משמע ג"כ דמדעתה יכול לגרש בעתים חלומה, ויעוי' בת' מהרש"ל (סס"י ס"ה) שכתב ועוד אני אומר אפילו היא לפעמים חלומה ממש ומתרצה לגט וכל קרוביה מסכימין לכך אפ"ה אין לגרשה בלי רשות ב"ד שידעו באמתת הדברים שיכולים לשמור אותה שלא ינהגו בה מנהג הפקר עכ"ל יעו"ש, מבואר דבכה"ג יוכל לגרשה, א"כ מכל הלין טעמי פשוט הדבר בניד"ד דאין להתיר לו לישא אחרת כיון דמרוצית מעצמה וגם רצון קרוביה שתקבל גט וגם ידוע שיכולין לשמרה. ומתפלא אנכי מאוד על המתירין דאין שום מקום להתיר לו רק אם נתפוס על האשה כל החומרות דנימא דעתים חלומה עתים שוטית אינה יכולה לקבל גט בשום אופן ברצונה ורצון קרוביה דלא כהרש"ל, וגם דלא כהט"ז ועוד קולות שאינני רוצה להאריך מה שיש למצוא היתר עליה שתקבל גט. ונסתיר פנים מהם דאזי יש מקום לצדד בתקנת הבעל למצוא לו היתר, וכן לא יעשה לצדד בזכותו ולא בזכותה וכי משא פנים יש בדבר דאדרבא יש לחוש יותר לתיקון דידה שלא תתעגן עולמית מתיקון דידי' שאיננו מעוגן לעולם דהא יש לו אשה בעת חלומתה, וזולת כל הנ"ל פשוט הדבר דאין להתיר לו דהא בעינן טעם מבורר להתיר והכא כיון דיש לה תקנה לקבל גט מרצונה ליכא טעם מבורר וכנ"ל ובפרט שהוא מסוכסך אם היא עתים שוטית. וכיון שנתברר בפשיטות דאין להתיר לו ממילא ג"כ נצרך הבעל לבוא למקום האשה לגמור אתה על עסקי ממון שביניהם כי הוא התובע והיא הנתבעת כיון דזו"ז אין לו היתר, דהם לפי סברתם שסברו להתיר לו חדר"ג א"כ על עסקי ממון הוא הנתבע לכך דנו שתלך אצלו לגמור על עסקי ממון, אבל אחר שנתברר בפשיטות דאין להתיר לו החדר"ג עד שיגרשה, א"כ ממילא הוא התובע והיא הנתבעת ומחוייב הבעל לילך לדון במקום שהאב שם ולהתפשר על עסקי ממון שביניהם ותקבל הגט ברצונה ורצון קרוביה וכל א' על מקומו יבוא בשל'ו. ויען הדברים פשוטים אצלי כתבתי בקוצר וברהיטא בלי עיון, וכבר כתבתי בתחילה דרק להפקת רצונו של כתר"ה נזדקקתי להשיבו וד' ישלח לה רפ"ש בתושח"י ויקבל ברכת החוה"ש מאדה"ש וכוח"ט כנפשו ונפש ידידו דושו"ט. ירוחם יהודא ליב החופ"ק: