שות אור גדול· רבי ירוחם יהודא ליב פרלמן [הגדול ממינסק]
סימן לא
בעזהשי"ת אור ליום ב' בדר"ח אדר תרנ"א לפ"ק מינסק יצו"י. הנני להשיב שלו' אל כבוד הרב הג' החו"ב וכו' מו"ה אברהם ראבינסקי נ"י האבד"ק דובראוונא יצו"י. אחדשה"ט ושת"ה יקרתו הגיעני בשבוע העבר והייתי טרוד מאוד עד אשר לא יתנוני בלעי רוקי ועתה הנני להשיבו. א) בענין השאלה שהרופאים הזהירו לשמש בענין שלא תתעבר, אם מותר לשום מוך קודם תשמיש. הנה בת' רע"א זצ"ל (סי' ע"א וע"ב) החמיר מאוד לאסור אף אחר תשמיש משום השחתת זרע לשיטת רוב הראשונים. ויעו"ש דהוסיף ראי' מנדה (מ"ב א') דאמאי לא אוקמא שהפליטה זרע מקודם. ובמחכ"ת איננה ראי', דהא פולטת ומשמשת תרי קראי נינהו, ומשמשת ע"כ בגוונא דלא פלטה דאל"כ תיפוק לי' משום פולטת. וכן הוא שם בדברי הראשונים. יעו"ש ברמב"ן ור"ן וריטב"א. ולכאורה חשבתי להביא ראי' דאשה איננה מצווה מיבמות (דף ל"ה) וכתובות (דף ל"ז) דאמרינן בטעמא דר', יוסי דאשה מזנה מתהפכת, ואם אסורה איך מתיר משום דודאי עבדא איסורא, דבשלמא מפותה אפשר דאבדה חזקת כשרותה, אבל אנוסה דשפיר אפשר דהיא צנועה וצדיקת איך נימא דודאי עבדא איסורא, וע"כ מוכרח דמותרת לגמרי ואם נימא דאשה מצווה על השחתת זרע משום לתא דידה, הי' אפשר להביא נמי משבויה דקאמר שם מקודם דמשמשת במוך, הא איכא איסורא דעכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר. וא"כ איכא איסורא דהשחתת זרע. אמנם אם נימא דאיננה מצווה רק על זרע האיש ומשום לתא דידי' יש לומר דעל זרע עכו"ם איננה מצווה, אמנם מאנוסה לכאורה ראי' דאיננה מצווה כלל. ודברי הראשונים שהביא רע"א זצ"ל דגם היא מצווה צ"ע. שוב ראיתי דאיננו ראי' כלל. דהנה האשה היא הקרקע עולם שזורעין בה, והזרע שנזרע בה אסור לעקרו. אמנם כ"ז בהזרע שנזרע בה מדעתא דידה דשפיר משועבד הקרקע עולם שלה להזרע שנזרע בה ואסורה לעקרו. אבל אם נזרע בקרקע עולם שלה שלא מדעתא דידה שפיר מציא לעקור הזרע שנזרע בה. דהקרקע עולם שלה איננו משועבד להזרע שנזרע בה שלא מדעתה, ואיננה מחוייבת להחזיקו אצלה. והיא סברא נכונה, ולכך בשבויה ואנוסה איננה מצווית, ובמפותית שפיר יש לומר דאבדה חזקת כשרותה וכנ"ל וא"ש. ב) אמנם מאי דאסר רע"א זצ"ל אף אחר תשמיש לדברי הראשונים הנ"ל תמוה מאוד וכמו שהרגיש גם כת"ר דהא עכ"פ חזינן לר' מאיר דהתיר משום סכנה. דאי"ל דמש"ה התיר משום דבלא"ה ליכא בהו השחתת זרע משום דאינן ראויין להתעבר ולד של קיימא וכמ"ש הראשונים. דז"א דהתינח קטנה ומעוברת דא"א להתעבר ולד של קיימא, אבל מניקה הא שפיר אפשר דתתעבר ולד של קיימא, ואפ"ה משום סכנת הולד שמניקה שרינן להשחית זרע, א"כ מבואר דמשום סכנה מותר אף באיכא השחתת זרע. ואף רבנן דפליגי עלי' ואמרי דמשמשת כדרכן איננו מוכרח דפליגי על זה רק דלא חיישו בהו להחשש סכנה משום דהוא רחוק מאוד ולכך סמכי בהו על רחמי שמים. ותדע דהא בקטנה ומעוברת דא"א להתעבר ולד של קיימא בוודאי ליכא איסורא גם לרבנן כמבואר בדבריהם להדיא, וא"כ מהי תיתי לסמוך על רחמי שמים בדבר דסמיא בידן, וע"כ דהחשש סכנה בזה רחוק מאוד עד דרבנן לא חיישי לה כלל, ולכך אף דסמיא בידן בלא שום חשש איסור ג"כ לא מצרכי. א"כ מר"מ דמתיר משום חשש סכנה שפיר יש למילף גם לרבנן להתיר היכא דאיכא חשש סכנה ממש, דהא לא מצינו דפליגי עלי' בזה. וא"כ אדרבא מכל הראשונים שהביא רע"א זצ"ל יש ראי' להתיר היכא דאיכא חשש סכנה ממש וכנ"ל. וכבר הרגיש קצת בזה כת"ר והחמד"ש, אלא שביארתי ביותר להכריח מדבריהם להתיר וכנ"ל. ג) אמנם כל זה לשיטת הראשונים שהביא רע"א זצ"ל, אבל לשיטת רש"י דס"ל דגם בקטנה ומעוברת דאינן ראויין להתעבר ולד של קיימא אפ"ה איכא איסורא שוב איננו מוכרח דשפיר יש לומר דטעמייהו דרבנן דלא שרינן האיסור משום חשש סכנה. אמנם אף דלשיטת רש"י נסתלק ההכרח עכ"ז שפיר יש מקום לומר כן מסברא בלא הכרח דגם רבנן לא פליגי רק בג' נשים משום דחשש רחוק הוא וליכא חשש סכנה ממש אבל ביש חשש סכנה ממש גם רבנן מודו וכמ"ש החמד"ש. אמנם מה שתמוה לי לפ"ז הוא מדברי התוס' כתובות (ל"ט א') דהקשה ר"ת לרש"י דשאר נשים אסורות מקטנה ואיילונית דמותרין לשמש דתמוה לכאורה מאי קושיא דהא הני ג' נשים נמי מותרין לשמש במוך אף דאיכא השחתת זרע והיינו משום דאי אפשר בענין אחר משום דאיכא חשש סכנה וא"כ כ"ש קטנה ואיילונית דאי אפשר כלל בענין אחר. ואי דהקושיא היא דאמאי מותר לכתחלה לישא קטנה ואיילונית. ז"א דא"כ ה"ל להקשות בפשיטות על רש"י דס"ל דאיכא איסורא דא"כ איך אמרינן ביבמות (מ"ב א') דישא לכתחלה מעוברת חבירו למ"ד במוך כמו דשרינן בדידי', וע"כ דמותר לישא משום דבעת הנישואין ליכא איסורא ואחר הנישואין שוב מותר לשמש במוך משום סכנה וא"כ ה"נ בקטנה ואיילונית דאי אפשר בענין אחר וע"כ דקושייתם לרבנן דאסרי לשמש במוך אף דאיכא סכנה ומעתה אם נימא דאף בחשש סכנה ממש אסרי שפיר הקשו דחזינן דבשום אופן אסור לשמש במוך אף דאיכא סכנה, ולכך מוכרחין לסמוך על רחמי שמים א"כ גם קטנה ואיילונית יהיו אסור אף דאי אפשר בענין אחר לא ישמש כלל. אבל אם נימא דבאיכא חשש סכנה ממש מודו רבנן א"כ כ"ש היכא דאי אפשר בענין אחר כלל וא"כ מאי הקשו מקטנה ואיילונית. וכן בתוס' יבמות (י"ב ב') דאחר תשמיש אין נראה לאסור מידי דהוה אקטנה ואיילונית. ובשלמא אם נימא היכא דאסור אסור בכל ענין שפיר הוכיחו מקטנה ואיילונית דאף דאי אפשר בענין אחר עכ"ז יש לאסור, משא"כ אם נימא דאף לרבנן במקום סכנה מותר א"כ כ"ש היכא דאי אפשר בענין אחר כלל א"כ אין שום הוכחה מקטנה ואיילונית וכנ"ל. וא"כ לכאורה מוכח מדבריהם דלשיטת רש"י לרבנן אף בחשש סכנה ממש אסור. ד) אמנם נראה דאי לומר כן בכוונת דבריהם. דהא לר"ת בעצמו דמפרש דליכא איסורא ומפרש דצריכות לשמש במוך. ולרבנן אף דליכא איסורא עכ"ז אינן צריכות לשמש במוך ומותרין לסמוך על רחמי שמים. ע"כ דס"ל לרבנן דחשש רחוק הוא וליכא חשש סכנה, דאל"כ מה"ת לסמוך על רחמי שמים בדבר דסמיא בידן. וא"כ כיון דלר"ת גופי' מוכרח כן שוב ממילא גם על רש"י לק"מ דשפיר יש לומר טעמא דרבנן דאסרי משום דליכא חשש סכנה ממש, משא"כ היכא דאי אפשר בענין אחר. ע"כ נראה דקושיא זו דר"ת אינה אלא הצעה לפירושו. דלפירושו מוכרחין לומר דלרבנן ליכא סכנה כלל ולכך אף דמותר עכ"ז אינן צריכות אמנם לכאורה הוא דחוק, לזה הכריח דאף לרש"י מוכרח כן דאל"כ תקשה מקטנה ואיילונית וע"כ דהיכא דאי אפשר בענין אחר מודו וא"כ ה"ה היכא דאיכא סכנה וע"כ דהכא ליכא חשש סכנה ממש, א"כ שוב יש לומר כפי' ר"ת דלא חיישי כלל. והנה ידעתי שהוא דוחק. אמנם ברהיטא לא מצאתי ליישב במרווח יותר [ולפ"ז הר"י דמקיים פירש"י היינו דלא יצטרך לדחוק דליכא סכנה ממש לדידי' וא"כ יהי' מוכח דאף בסכנה ממש אסור וכנ"ל. אמנם עכ"ז אינו מוכרח זה לרש"י וכנ"ל. וראיתי להריטב"א ביבמות וכתובות דהקשה לרש"י דלרבנן אסורות אמאי הא איכא סכנה. ע"כ פי' דאינן צריכות. ודבריו אינן מובנים דכיון דאיכא סכנה תקשה ג"כ אמאי אינן צריכות וכ"ש דתקשה אי ליכא איסורא וע"כ דליכא סכנה ממש א"כ מאי קשיא לי' לרש"י וצע"ק, ולפמ"ש בכוונת ר"ת דאינו אלא הצעה לפירושו ה"נ יש לומר בדברי הריטב"א דגם הריטב"א הזכיר מקודם ליישב מקטנה ואיילונית כדברי הר"י והיינו דבכ"ע אסור אף היכא דאי אפשר בענין אחר לרבנן דמש"ה ג' נשים אסורות אף דאיכא סכנה וע"ז כתב דקשיא הא גופי' אמאי תהא אסור במקום סכנה. וע"כ מוכרח דס"ל דליכא חשש סכנה א"כ שוב יש לומר כפי' התוס' דאינן צריכות. ומאוד קצרו בדבריהם לפי כוונה זו. אמנם מה אעשה כי לא אוכל ליישב ברהיטא באופן אחר]: ה) ולכאורה נראה עוד סתירה לדברינו דגם רבנן מודים היכא דאיכא חשש סכנה ממש, וממילא כ"ש היכא דאי אפשר בענין אחר, מת' הרא"ש (כלל ל"ג סי' ג') והובא בטוש"ע אבה"ע (סי' כ"ג) דאשה שיש לה אוטם ברחם שא"י לזרוע בפנים עד שמחמת זה כ"ז שמשמש עמה דש מבפנים וזורה מבחוץ דאסור להיות עמה ומוכרח לגרשה דגריע ממשמשת במוך יעושה"ט, ומעתה אם נימא דרבנן לא פליגי עלי' דר"מ אלא בהני ג' נשים משום דסברי דליכא חשש סכנה ממש, א"כ לכאורה אמאי לא נימא כן גם בהא דיבמות (ל"ד ב') דר"א סובר דכל כ"ד חודש דש מבפנים וזורה מבחוץ וחכמים פליגי עלי' א"כ חזינן דלר"א במקום סכנה מותר, וא"כ כ"ש היכא דאי אפשר בענין אחר וכנ"ל. ומרבנן דפליגי עלי' אין ראי' לאסור בחשש סכנה ממש והיכא דאי אפשר בענין אחר, דהא גם על ר"מ במוך פליגי אף דשם במקום חשש סכנה מודו דמותר וכנ"ל, וע"כ דלא חיישי להחשש סכנה בזה משום דחשש רחוק הוא, וא"כ יש לומר דה"נ לענין דש מבפנים וזורה מבחוץ היכא דאי אפשר בענין אחר, ומדאמרינן גבי הא דפליגי רבנן על ר"א דבכל ענין פליגי ה"נ במוך בהא דפליגי על ר"מ. ו) אמנם נראה דגם הא לא תברא, דאיננו דומה פלוגתת רבנן על ר"א להא דפליגי על ר"מ. דבפלוגתתם על ר"מ קאמרי דמן השמים ירחמו משמע דלא חיישי להסכנה בזה דרחוק הוא. משא"כ בפלוגתתם על ר"א אמרו כמתמיהין עליו דהא דמיא למעשה ער ואונן דמשמע דאין להתיר זה בשום אופן. ואדרבא יתיישב בזה הך דמבואר בת' הרא"ש דגריע ממשמשת במוך, דמשמע דבמוך הי' מותר, דקשיא הא הלכה כרבנן. וכבר נתקשה בזה בת' ח"ס (סי' קע"ב) יעו"ש דנדחק בזה. ולהנ"ל אשה"ט דגם לרבנן מותר היכא דאי אפשר בענין אחר. וכן נראה להדיא מדברי הגר"א אבה"ע סי' כ"ג או"ק י"ג) דלדעת רש"י מותר במוך אף דפשוט דהלכה כרבנן והיינו כנ"ל. ונתבאר לנו מכל דברינו הנ"ל דלדעת כל הראשונים שהביא רע"א זצ"ל שם וגם לדעת רש"י יש להתיר. ומעתה לא פש גבן רק לחקור לדעת ר"ת. ז) והנה דעת ר"ת יש להבין. וכבר נתקשה בו החמדת שלמה (סי' מ"ו). דמאין פשיטא לי' לאסור במוך קודם תשמיש דלמא כפי' רש"י דמחשש סכנה מותר. ומ"ש החמדת שלמה דאין סברא דר"מ יחוש בזה לסכנה להתיר איסור כיון דרבנן לא חיישי. וגם מ"ש החת"ס דלגודל איסור השחתת זרע לא ס"ל לר"ת שיתיר ר"מ. וגם מ"ש הבי"מ (סי' כ"ג) דאין סברא להתיר קודם תשמיש באיסור כיון דאפשר לתקוני בהיתר לאחר תשמיש, כל הנ"ל נסתר מיבמות (ל"ד ב') דחזינן דר"א התיר אף דש מבפנים וזורה מבחוץ דהוא השחתת זרע ממש, א"כ כ"ש דשפיר אפשר דר"מ יתיר אף קודם תשמיש. ע"כ נראה בשיטת ר"ת עפ"י מה שנראה לומר פרפרת אחת קטנה בהני שיטות. דרש"י מפרש משמשות מותרות, דמשמע דליכא חיובא. וגם משמע דמפרש קודם תשמיש. ור"ת מפרש דמחוייבת לשמש במוך וגם מפרש אחר תשמיש. ונראה לומר דזה בזה תליא דאם נפרש קודם תשמיש ע"כ דמותרת וליכא חיובא. ואם נפרש חיובא ע"כ אחר תשמיש והוא עפ"י מה שיש לדקדק ביבמות (מ"ב א') דאסיק בטעם איסור מעוברת חבירו משום סתם מעוברת למניקה קיימא. וא"כ קשיא לר"מ דמניקה משמשת במוך א"כ לא תתעבר, ואמאי אסור לדידי' מעוברת ומינקת חבירו כדאיתא שם (ל"ו ב'). וכבר הרגיש בזה כת"ר:
אמנם לשיטת רש"י לק"מ דאיננו רק מותרות לשמש במוך אבל לא רמיא חיובא עלה א"כ שפיר חיישינן שתשמש בלא מוך כיון דליכא חיובא וא"ש. אמנם לשיטת ר"ת דחיובא רמיא עלה לשמש במוך ואסורה בלא מוך תקשי כנ"ל. אמנם גם לדידי' יתיישב עפ"י מאי דמבואר בת' רע"א זצ"ל וחת"ס דתפסו בפשיטות דמוך קודם תשמיש הויא רפואה בדוקה שלא תתעבר משא"כ אחר התשמיש דאפשר דכבר נקלט הזרע בשעת התשמיש. א"כ אתי שפיר ג"כ כיון דמפרש אחר תשמיש שוב לא הוי רפואה בדוקה ושפיר חיישינן וא"כ זה בזה תליא דאם נפרש דקודם תשמיש ע"כ כרש"י דמותרות ולא חייבות אבל אם נפרש חייבות ע"כ לאחר תשמיש. ובזה נבוא לביאור שיטת ר"ת. דהנה בס' הישר נדה (סי' קמ"ט) והובא קצת בס' חמדת שלמה, הקשה על רש"י דמפרש מותרות הא שאר נשים אסורות משום השחתת זרע הא אשה לא מפקדה, ואי משום הבעל לא משמע הכי לישנא, והיינו דלפ"ז הול"ל עם ג' נשים משמשין במוך, ומדקאמר משמשות משמע דעל האשה קאי ובדידה ליכא איסורא גם בשאר נשים, וע"כ דחייבות קאמר, וכיון דהפירוש הוא חייבות שוב ממילא מוכרח דלאחר תשמיש קאמר מיבמות (דף מ"ב) וכנ"ל. ואשה"ט שיטת ר"ת ח) ומעתה לפ"ז כיון דר"ת לאו מסברא אסר קודם תשמיש רק מהכרח וכנ"ל, שוב ממילא יש לומר דבחשש סכנה ממש גם ר"ת מודה להתיר, רק בהני ג' נשים אסר דאיננו חשש ממש אבל בחשש סכנה ממש שפיר אפשר דגם ר"ת מודה. ותדע דהריטב"א ביבמות וכתובות והובא גם בשמ"ק שם כתב ג"כ חילוק דר"ת ור"י בין דרך תשמיש כי אורחי' או לא, ובפ"ק דיבמות כתב להדיא לשונם דמוך קודם תשמיש הוי כמשמש על העצים ועל האבנים, ואפ"ה הקשה אח"כ על רש"י דבפחות מכאן אמאי אסור, ומשמע להדיא להמעיין דקושייתו קאי אף על מוך קודם תשמיש, דכיון שאיננה מתעברת כל עיקר אין המוך מעלה ומוריד כלום, ולכאורה הא כבר כתב לחלק דמוך קודם תשמיש הוי כעל עצים ואבנים ממש, וע"כ דלאו דוקא כעל עצים ואבנים ממש, רק היכא דראוי' להתעבר יש להחמיר בזה אבל לא היכא דבלא"ה איננה מתעברת דאז אין המוך מעלה ומוריד אין סברא לאסור אף במוך קודם תשמיש דמ"מ איננו ממש כעל עצים ואבנים רק כדרך תשמיש, רק בראוי' להתעבר יש להחמיר קצת, וא"כ פשיטא שיש לומר דבמקום סכנה ממש גם ר"ת מודה, וכמו שהקשה הריטב"א עוד שם ביבמות על רש"י דלרבנן אסורות אמאי הא איכא סכנה, אף דכתב מקודם דבקודם תשמיש הוי כעל עצים ואבנים, והיינו כנ"ל דאיננו ממש כעל עצים ואבנים רק חומרא בעלמא ובחשש סכנה אין סברא לאסור ט) וראיתי להיש"ש יבמות שהשיג על ר"ת ורש"י ותפס לעיקר בהא כרש"י דקודם תשמיש קאמר דגם זה הוי דרך תשמיש, ובהא כר"ת דגם שאר נשים מותרות רק דהני ג' צריכות וכן דייק שם מדברי הרא"ש בנדרים יעו"ש. וכן נראה מדברי רמב"ן ורשב"א ורא"ה וריטב"א שפירשו ג"כ קודם תשמיש וחייבות. א"כ לדידהו לכאורה יקשה מה שהקשינו מיבמות (דף מ"ב) דלר"מ אמאי אסור מעוברת ומינקת חבירו וכנ"ל (אות ז'). והנראה דסבירא להו דאף במוך קודם תשמיש אין הרפואה בדוקה. וכמו דאמר בנדה (דף ג') דמוך נמי אגב זיעה מכווץ כוויץ ושמא לא תדחוק כולי האי או אף במוך דחוק יש חשש רק לא שייך בוודאי לומר אם איתא מעיקרא הוי אתי לכך מודה רבא במוך דחוק להחמיר אבל מ"מ משכחת לה דמכווץ ויש מקום לזרע לכנוס. וא"כ א"ש. ויתיישב בהכי נמי קושיית הטו"א מגילה (דף י"ב) בהשמטות דאיך נתעברה אסתר כיון שהיתה משמשת במוך ולהנ"ל אתי שפיר דאיננו רפואה בדוקה והיוצא לנו מכל מה שכתבנו דלדעת כל הראשונים שהובא בת' רע"א זצ"ל, דנראה דס"ל קודם תשמיש וחייבות רק דבנשים הראויות להתעבר אסורין משום השחתת זרע פשיטא דמותר בחשש סכנה ממש, וכמו שנתבאר באות ב'. וגם לדעת רש"י ור"ת שפיר י"ל להתיר וכמו שנתבאר. ע"כ נראה בפשיטות להתיר כהחמדת שלמה. אמנם כל זה באופן אם העיבור חשש סכנה ממש. וד' ישמור את בנות עמו ישראל שלא יצטרכו לזה, וירחם על עמו בקרוב בכלל ובפרט. ויקבל ברכת החוה"ש מאדוה"ש כנפשו ונפש ידידו דו"ש ירוחם יהודא ליב חופ"ק: