שות אור גדול· רבי ירוחם יהודא ליב פרלמן [הגדול ממינסק]
סימן ל
הנה כתר"ה הביא בסי' א' דברי הפתח הבית שהוכיח מהר"ן דהזמן והתנאי אינם דברים נפרדים רק תלויין זה בזה ואם התנאי בטל גם הזמן בטל. וכתר"ה תמה עליו והוכיח מזה הר"ן גופי' להיפך. א) הנה לכאורה חשבתי להביא ראי' לדברי כתר"ה, דהתנאי והזמן תרי מילי נינהו ואין תלויין זה בזה דאף דהתנאי בטל עכ"ז קביעות הזמן קיים, והוא מדברי הרמב"ן והרשב"א והרא"ש גיטין (דף ע"ה) שהקשו על שיטת הרי"ף דס"ל דבע"מ לא בעינן משפטי התנאים משום דע"מ כמעכשיו דמי. והקשו ע"ז דהא ר"מ גם בע"מ בעי תנאי כפול כדאיתא גיטין (דף ע"ו) גבי ע"מ שתשמשי את אבא. ואין לומר דר"מ איננו סובר דע"מ כמעכשיו דמי מתוספתא דגיטין (פ"ה הט"ו) ע"מ שתשמשי את אבא וע"מ שתניקי את בני הרי זו מגורשת עד שיאמר אם לא תשמשי ואם לא תניקי דברי ר"מ וכו' ושם (בהל' ח') הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים וע"מ שתניקי את בני שתי שנים ונתקרע גט או אבד אפילו בתוך שתי שנים הרי זה גט שהאומר ע"מ כאומר מעכשיו וכו' ומדפליג ר"מ ברישא ולא פליג בסיפא מכלל דמודה דע"מ כמעכשיו ואם נימא דהתנאי והזמן קשורים זה בזה לק"מ דלעולם שפיר יש לומר דר"מ איננו סובר דע"מ כמעכשיו, ואפ"ה לא פליג בסיפא משום דלדידי' ג"כ בנתקרע בתוך ב' שנים הוי גט משום דמיירי בלא כפלי' לתנאו דומיא דרישא, וא"כ לר"מ בטל התנאי משום דלא כפלי' דומיא דרישא וממילא דבטל גם הזמן וא"כ בסיפא מודה ר"מ לרבנן לדינא ולא מטעמייהו דרבנן מכשרי משום דסברי ע"מ כמעכשיו, ור"מ אף דאיננו סובר דע"מ כמעכשיו עכ"ז מודה לדינא מטעם אחר משום דסובר דבעי תנאי כפול וכיון דלא כפלי' התנאי בטל וממילא דבטל גם הזמן ומש"ה לא פליג בסיפא כיון דלדינא גם הוא מודה מטעם אחר. ע"כ נראה לכאורה דהרמב"ן והרשב"א והרא"ש ס"ל דהתנאי והזמן אינם קשורים זה בזה ותרי מילי נינהו דאף דהתנאי בטל עכ"ז קביעות הזמן נשאר קיים, ומש"ה הוכיחו שפיר דמדלא פליג ר"מ בסיפא דאף דלדידי' התנאי בטל עכ"ז הא קביעות הזמן נשאר קיים ואי ע"מ אינו כמעכשיו לדידי' א"כ אם נתקרע הגט בתוך הזמן אינו גט לדידי' משום קביעות הזמן אף דהתנאי בטל ומדמודה לדינא דידהו ולא פליג מכלל דגם הוא ס"ל ע"מ כמעכשיו ושפיר הקשו. ב) עוד הי' נראה להביא ראי' לדברי כתר"ה מדברי המגיד (פ"ו מאישות הי"ז) על מ"ש הרמב"ם שם דע"מ ומעכשיו לא בעו משפטי התנאים דכתב המגיד על זה דזה דעת כל הגאונים והכריחם לזה כל המשניות שהן בעל מנת ולא הזכירו כפילת התנאי. והלח"מ שם תמה על זה דהא המשניות דאם לא באתי ג"כ לא הזכירו כפל אף שהוא באם וע"כ דהן שלא בדקדוק א"כ מאי ראי' הוא זה לעל מנת דג"כ יש לומר שלא בדקדוק ונדחק בזה. אמנם לפי מה שכתב כתר"ה יתיישב היטב דהמשניות דאם הא מיירי לענין קביעות הזמן דזהו קיים אף שבטל התנאי. ג. אמנם באמת כל זה ליתא. דבדברי המגיד בוודאי אי אפשר לכוין כן בכוונתו דיעו"ש במגיד (הל' ד') על הא דסובר הרמב"ם בתנאי קודם למעשה דבעינן מעשה בפועל דלא כשיטת הראשונים דתליא באמירתו, כתב דהכריחו להרמב"ם לשון המשניות והגמ' דאינו מדוקדק לשיטת הראשונים. והנה המשניות דע"מ איננו הכרח כלל לשיטת הרמב"ם דבע"מ לא בעינן משפטי התנאים, וע"כ כוונת המגיד למשניות דאם לא באתי שהזכיר מקודם ואם נימא דאף דהתנאי בטל עכ"ז קביעות הזמן קיים א"כ גם ממשניות דאם אין הכרח כמובן. ע"כ נראה מוכרח דהמגיד ס"ל דהתנאי והזמן קשורים זה בזה ואם התנאי בטל גם קביעות הזמן בטל, וממילא דמוכרח לתרץ דברי המגיד דהל' י"ז כמ"ש הלח"מ. ד) עוד יש להוכיח מהרמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן ג"כ דקשורים זה בזה. דהנה הרמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן גיטין (דף ע"ה) הקשו ממתני' (ע"ו ב') דתנן כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש כתבו בתוך י"ב חודש ונתנו לאחר י"ב חודש אינו גט ר' יוסי אומר כזה גט דההיא וודאי דוקא קתני שהקדים מעשה לתנאי ואפ"ה הוי תנאה וכן הקשה הרמב"ן במלחמות ביצה (דף כ') והר"ן בקידושין גבי פלוגתא דר"מ ורחב"ג, ואם נימא דהתנאי והזמן תרי מילי נינהו לק"מ דאף דמעשה קודם לתנאי והתנאי בטל עכ"ז קביעות הזמן קיים דלא ציוה לכותבו רק אחר י"ב חודש וכיון דכתבו תוך י"ב חודש הרי שינה מציווי הבעל ובטל השליחות. דל"מ לדעת הסוברים דבעינן שליחות בכתיבה בוודאי אם שינה בטל אמנם אף להסוברים דלא בעינן שליחות עכ"ז ציווי הבעל בעינן דמש"ה בעינן שישמעו קולו ואומר אמרו פסול למ"ד מילי לא מימסרן לשליח דהוי כנכתב שלא בציוויו. ובשינה מציוויו פשיטא דאינו גט וכעין דאיתא גיטין (ס"ג ב'). וכמו שמוכרחין אנו לומר לשיטת הרמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן גם לפי מה שתרצו דבשליח לא בעינן משפטי התנאים אף דס"ל דלא בעינן שליחות לכתיבה וע"כ משום דעכ"פ בעינן שיהא נכתב בציוויו וכנ"ל וא"כ ממילא אף אם גם בשליחות נמי בעינן משפטי התנאים ובלא זה התנאי בטל והשליחות קיים ונמצא ששינה מציוויו ומש"ה אינו גט, ומוכרח דס"ל דהתנאי והזמן קשורים זה בזה וכשהתנאי בטל גם קביעות הזמן בטל. וזה נראה ראי' ברורה שאין עלי' תשובה ואין דרך לנטות הימנה ימין ה) עתה מוכרחין אנו שנאמר במה שהוכיחו מהתוספתא דר"מ מודה בע"מ כמעכשיו מדלא פליג בסיפא שדקדקנו לעיל (אות א'), דלא ניחא להו למימר דמיירי בלא כפלי' דר"מ מודה לדידהו לדינא ולא מטעמייהו וכנ"ל משום דעכ"פ הו"ל למיתנא היכא דכפלי' דפליגי בזה ר"מ ורבנן. גם יש לומר משום דבתוספתא שם בהלכה הקודמת (הל' ז') איתא פלוגתא דר"מ ורבנן בע"מ שתשמשי את אבא ומת האב דמוקי לה גיטין (ע"ו א') בדכפלי' ומסתמא גם הלכה דבתרי' נמי דכוונתה בדכפלי' ו) ופש גבן ליישב מה שהכריח כתר"ה מדברי הר"ן דהזכיר הא דפריך בגמ' וניחוש שמא בא ולא הקשה ממתני' גופי' שמזה הכריח כתר"ה דלא כפתח הבית וכבר נתבאר דצדקו דברי הפתח הבית. והנראה בביאור דברי הר"ן דבלא"ה יש להבין לשונו שכתב וז"ל בר"ן גיטין ובקידושין ומ"מ דתנן התם ה"ז גיטך אם לא באתי ופרכינן עלה וניחוש שמא בא דאלמא התנאי קיים וכו' דלשונו אינו. מדוקדק לכאורה דהא דפרכינן וניחוש שמא בא איננו על האי בבא דאם לא באתי רק על הסיפא דמעכשיו אם לא באתי ולמה תפס הרישא וכתב עלה פירכת הגמ'. ע"כ נראה דכוונת הר"ן באמת לתרי קו' מרישא ומסיפא דמרישא קשה בפשיטות דה"ז גיטך אם לא באתי עד י"ב חודש דמת בתוך י"ב חודש אינו גט דמוכח דהתנאי קיים. וגם מסיפא דמעכשיו אם לא באתי דמת ה"ז גט דאיננו מוכח מגופא דמתניתין דהתנאי קיים עכ"ז מוכח מגמ' דפריך עלה דהך מתניתין וניחוש שמא בא דאלמא דהתנאי קיים וכוונת הר"ן לשתי קו' חלוקות, דהר"ן לשיטתו דגם במעכשיו בעינן משפטי התנאים לכן פריך גם מסיפא, ומרישא קשיא בפשיטות. ואשה"ט. ז) והנה כתר"ה רצה להעמיס גם ברמב"ם דס"ל דאינם קשורים זה בזה. וגם מרמב"ם מוכח דס"ל דקשורים זב"ז. דהנה יש להבין אם נימא דאינם תלויין זב"ז ואף דהתנאי בטל מ"מ קביעות הזמן קיים א"כ גם תלוי במעשה כגון ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו עד שתתני לי מאתים זוז דלא בעינן משפטי התנאים, א"כ גם באם תתני לי מאתים זוז נימא ג"כ דבעינן אחר המעשה אף דלא כפל. וע"כ דמוכרחין לחלק דבתלוי במעשה דליכא שום קביעות זמן ויכול להתקיים המעשה מיד, א"כ כיון דהתנאי בטל ממילא דחל הגט מיד, משא"כ בתלוי בזמן דאי אפשר להתקיים כלל בתוך הזמן שפיר הוי הזמן מלתא דפסיקא וכדבר נפרד. ומעתה לפ"ז ממילא מוכרח דהרמב"ם איננו מחלק בזה מדכתב שם בפ"ט הל' ט"ו ט"ז הרי זה גיטך לכשתצא חמה מנרתיקה ומת בלילה אינו גט, משא"כ באם תצא בעינן כפילת התנאי ואז בכפלי' אם מת בלילה אינו גט אבל בלא כפלי' משמע מפורש בדברי הרמב"ם דאף במת בלילה הוי גט. והא תנאי זה אי אפשר להתקיים כלל בלילה רק ביום א"כ שוב הוי כקבע זמן ביום ואפ"ה באמר בדרך תנאי בטל לגמרי ואף הקביעות זמן בטל, ומוכח דהרמב"ם בוודאי ס"ל דקשורין זב"ז וכשבטל התנאי גם קביעות הזמן בטל. וגם זולת כל הנ"ל מדכתב הרמב"ם בריש פ"ט שם במה שמחלק בין אמר אם בין אמר לאחר זמן שקבע מבואר דבדרך תנאי אף בקביעות זמן בטל נמי הזמן. וכן בהל' ב' שם כשהתחיל לבאר החילוק כתב כיצד האומר ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום כו' מבואר דבדרך תנאי אף בקביעות זמן בטל לגמרי גם הקביעות זמן וכמעט שכל זה מבואר ומפורש בדבריו עד שאי אפשר כל ל לומר בענין אחר. שוב ראיתי שבדברי הרמב"ם כתר"ה בעצמו חזר בו בסי' י"ג, רק דכתב דהרמב"ם לשיטתו משא"כ הר"ן לשיטתו. וכבר נתבאר דגם מהר"ן וכל הראשונים אף דפליגי על הרמב"ם באם ואין הגט ברשותה עכ"ז ס"ל דתלויין וקשורין זה בזה קביעות הזמן והתנאי ובהתבטל התנאי גם קביעות הזמן בטל. שוב ראיתי בפתחי תשובה (סי' קמ"ד ס"ק ה') שכתב באמת בשם הבי"מ ליישב קו' הראשונים בהאי דכתבו ותנו אם לא באתי, משום דקביעות הזמן איננו תלוי בהתנאי. ומי ישמע לו בזה להסתפק במה שכל הראשונים תפסוהו למוחלט בפשיטות דתלויין וקשורין זב"ז וכנ"ל: