אור ברסלב

שות אור גדול· רבי ירוחם יהודא ליב פרלמן [הגדול ממינסק]

סימן יז

סימן טז

לכבוד הרב אבד"ק קאסאווע. הנה על תוס' סוטה (כ"א ב') ד"ה יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין דכתבו בתי' א' דלענין מזון האשה אינה יכולין למכור הקשה כת"ר מב"ב (קל"ט א') גבי הא דשלח רבין דמבואר שם דמי שמת והניח אלמנה ובת ונשאת הבת דאי בעל לוקח הוי אלמנתו אינה ניזונת ונראה ליישב וגם יתיישב בזה קישור לשון התוס' הנ"ל שכתבו וה"ה בנכסים מרובים כו' דאינו מקושר למה שלמעלה. ונראה דהנה התם בכתובות (ק"ג א') פריך מנכסים מועטים על מדור והנה הגמ' יש לפרש בשני פנים או דהקו' ממזון הבנות דאינו גובה ממשועבדים ולאו דוקא ממועטים דה"ה ממרובים נמי קשה והא דלא פריך ממתני' דהנזקין דאינו גובה למזון הבנות ממשועבדים היינו משום דהי' אפשר לומר דשעבדו האחים שאני ובמתני' דהנזקין היינו ממה שמכר האב וכדאיתא כתובות (דף ס"ט) ולכך פריך מר' יוחנן. או דהקו' דוקא מנכסים מועטים דדמיא למדור דאלים השעבוד יותר מסתם מזון. ועי' בס' בי"מ (סי' צ"ד סעי' ד') דפירש דהקו' דוקא ממועטים יעושה"ט. ולפ"ז יהא מוכרח דר' יוחנן כרבנן ולא כאדמון דאל"כ רק כאדמון ליכא חילוק דין בין נכסים מועטים למרובין דתרווייהו שוין ואף מועטין לא אלים שיעבוד יותר מסתם מזון הבנות וע"כ דקו' הגמ' לפ"ז מסתם מזון הבנות ודלא כבי"מ הנ"ל. והנה לפמ"ש התוס' הנ"ל בסוף דבריהם דר' יוחנן כאדמון ומועטין לאו דוקא מוכח דלא כבי"מ וכנ"ל רק דקו' הגמ' מסתם מזון הבנות, ולפמ"ש הבי"מ ע"כ מוכרח דר' יוחנן כרבנן ולא כאדמון. ובזה נבוא לביאור התוס' הנ"ל. דהנה יעוי' בתוס' ורא"ש ב"ב (ק"מ ב') דנכסים מועטים ליכא אצל אלמנה דלא תקנו לה ואצלה מועטין ומרובין שוין רק היכא דאיכא בן ובת דאיכא דין נכסים מועטין בשביל הבת דאז נוטלת האלמנה יעושה"ט. ובזה יתיישב דהנה הגמ' בכתובות מקשה מדור ממזון הבנות בנכסים מועטין ומשני דלא משתעבדי מחיים וא"כ מוכח דמזון אשה דמשתעבדי מחיים גביא היינו ג"כ בנכסים מועטים דדמיא למדור אבל לא בסתם מזון דאלת"ה אלא דקו' הגמ' מסתם מזון ודלא כבי"מ הנ"ל א"כ יהא מוכח מתירוץ הגמ' דמזון האשה בכל ענין גביא וא"כ תקשי מב"ב (קל"ט א') הנ"ל וכקו' כת"ר אלא ע"כ דדוקא ממועטין וכמ"ש הבי"מ ולתירוץ הגמ' מוכח על מזון האשה דגביא היינו ג"כ בנכסים מועטים דדמיא למדור והיינו היכא דאיכא אלמנה ובן ובת וכנ"ל ואתי שפיר בב"ב (שם) חדא דסתמא קאמר אף במרובים ועוד דהניח אלמנה ובת דמשמע דליכא אלא בת דליכא דין נכסים מועטים כלל וכנ"ל וא"ש דבסתם מזון מצי למכור ולא גביא ממשועבדים וא"ש. וכל זה לתי' א' שבתוס' הנ"ל משא"כ לאי נמי שבתוס' שם שכתבו דאף לתירוץ הגמ' בכתובות שם מזון אשה נמי למזון הבנות דמיא ולא למדור, א"כ שוב אפשר דקו' הגמ' בכתובות מסתם מזון וכנ"ל ודלא כבי"מ ואפ"ה לא קשה מב"ב דמזון האשה דמיא לבנות דהוי החיוב לאחר מיתה וא"ש. ולפ"ז שוב אפשר דר' יוחנן כאדמון וא"ש קישור לשון התוס' הנ"ל שכתבו וה"ה לנכסים מרובים כו' דזה דוקא לאי נמי שבתוס' משא"כ לתי' קמא מוכח דדוקא מועטין וכרבנן וכנ"ל. וראיתי בבי"מ (סי' קי"ג סעי' ו') דע"כ הא דרבין בב"ב (שם) בנכסים מועטין דאלמנתו לבד ניזונית ולא הבת יעו"ש ולפ"ז יהא נסתר תירוצי הנ"ל. אמנם לדעתי דבריו אין מוכרחין כלל דאין הכוונה בגמ' דאלמנתו לבד ניזונית ולא הבת רק דהכוונה דאלמנתו נמי ותדע דהא בריש פ' מי שמת לא פשיט מדרבין אלא ודאי כמ"ש וא"ש. [אמנם ברז"ה כתובות (פ' נעש"נ) סובר כהבי"מ יעוטה"ט]:

אמנם תמוה לי על התוס' סוטה הנ"ל שכתבו בסוף דבריהם דהא דר' יוחנן לאו דוקא מועטין וכרבנן דא"כ בב"ב (ר"פ מי שמת) דבעי מו ונתרבו כו' והיינו אליבא דרבנן ומאי פשיט מדר' יוחנן דאתיא אליבא דאדמון וצ"ע. ואין לומר דלאדמון נמי איכא חילוק בין מועטים למרובין דמרובין כולהו בחזקת הבנים קיימו ומועטים הוי בחזקת שניהם וכשני אחים דמיא דא"כ תקשי מה שכתבו התוס' דה"ה מרובים ונדחקו ליתן טעם למה נקט מועטים הא בפשוטו ניחא דלרבותא נקט מועטין וכ"ש מרובין וכמו לרבנן ובשלמא אי לאדמון אין חילוק בין מועטים למרובים א"ש וצ"ע בכ"ז. אמנם הקו' מב"ב מיושב היטב. [ואפשר ליישב כי יעוי' רשב"ם (ר"פ מי שמת) דמרובים ונתמעטו כבר זכו בהם יורשים היינו דהפחת לפי ערך ולפ"ז יש לפרש מועטין ונתרבו מאי אין הכוונה מועטים דמתני' רק אם הבנות יש להם חלק ברווח ג"כ דבפחת פשיטא לי' דלא עדיפי מבנים רק ברווח מיבעי' לי' ושפיר פשיט דברשות יורשים קאי ויתיישב נמי זה הסוגיא אליבא דאדמון ג"כ ובפשוטו דמרובין נגד מזונות הבנות הוי כמועטין אמנם א"כ מאי קבעי במועטין ונתרבו ה"ה במרובין ונתרבו עוד יותר הו"ל למיבעי לכך פירשתי באמת דזהו כוונת הגמ' מועטין ונתרבו ולא למועטין דמתני' וא"ש התוס' דסוטה שהנחתי בצ"ע וכן כל הסוגיא שם דבעי מהו שימעט בנכסים אין הכרח לפ"ז דאתיא כרבנן דגם לאדמון יתפרש לענין אי הוי מועטין בתחלה נגד החוב ואינך דבעי או דהוי כמרובין ונתמעטו ואין הכוונה למועטין דמתני'.] עוד נראה דהנה לכאורה יש להקשות עוד על התוס' סוטה הנ"ל דמשמע מדבריהם דאם מכרו היתומים דאינו מכור כלל ולא חל המכירה כלל אף לשעתו דומיא דמדור. וכן נראה דמוכח מכתובות (דף צ"ז) מוכרת למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובתה ולא קמיבעי' מהו שתחזור ותטרוף למזונות גופי' מכלל דאינה טורפת אף ממשועבדים דלאח"מ. [ויעוי' בתוס' כתובות (מ"ט ב') דלמזונות לא קמיבעי' לי' כלל באחין ששעבדו יעו"ש והוכרחו לזה מדלא קאמר נמי נתנו רק מכרו או משכנו ולכאורה סתרי לתוס' סוטה הנ"ל. ולהנ"ל א"ש דהיכא דהמכר חל פשיטא דלא גביא רק דזימנין איכא דהמכר אינו חל כלל. ויעוי' ב"ב אבה"ע (סי' צ"ג) דהוציא הדין דמזונות האשה אין גובין ממה שמכרו הבנים מהאחין ששעבדו ותמה על המגיד דהוציא מפ' הנזקין יעו"ש. ולק"מ דמהאחין ששעבדו לאו ראי' לאשה מבנות וכמ"ש תוס' סוטה, ומפ' הנזקין שפיר מוכח וכמ"ש התוס' כתובות (מ"ט ב') דלמזונות לא קמבעי' וכנ"ל.] ורק במכרו היתומים דעת התוס' דגביא משום דהמכירה אינה חל לה כלל וכנ"ל וא"כ קשה מ"ש משאר חוב בשטר דהוי מכר רק דהבע"ח טורף ממשועבדים ומ"ש הכא דלא הוי מכר כלל. ולכן נראה דהנה התוס' ב"ב (ק"מ א') אי דוקא קדמו ומכרו קודם שהגבו ב"ד או אף לאחר שהגבו, יעוי' ברא"ש שם ויעוי' ברמב"ן שם דכ' הראי' מכתובות (ק"ג א') ממדור אלמנה דפריך מנכסים מועטים ומדור תפסא בי' והוי כהגבו לה יעו"ש. וא"כ לפמ"ש התוס' דבנכסים מועטים אפילו הגבו לה א"כ אשה"ט בפשוט דקו' הגמ' בכתובות (שם) מנכסים מועטים הוא מהגבו [והיינו כמ"ש הרא"ש דאכתי נשאר ליתומים זכי' אי מנסבן יעו"ש.] וא"כ לתי' הגמ' דמוכח דבמזון האשה אינו מכור לדעת התוס' סוטה הנ"ל בתי' א' היינו ג"כ בהגבו דזה הוי דומיא דמדור ומש"ה א"ש דהמכר אינו חל כלל וכמו בשאר בע"ח לאחר הגבי' ולאי נמי שכתבו התוס' הנ"ל אף בהגבו יכולין למכור וכמו בנכסים מועטין וכנ"ל. וא"כ מיושב הקו' מב"ב (קל"ט א') דהתם בלא הגבו ולא תפסא דפשיטא דכה"ג מכור וכמו בשאר בע"ח ושוב אינה טורפת ממשועבדים. ועיין כתובות (צ"ח א') דאמר ר"ז אמר רב נחמן אלמנה ששמה לעצמה לא עשה ולא כלום ופירש"י לכתובתה וכן הוא פי' תוס' שם והקשו התוס' שם דלמא רב נחמן מיירי למזונות. ולפי הנ"ל א"ש דלמזונות אפילו שמו לה ב"ד והגבו לה לא מהני דהוי כנכסים מועטים ואפילו לרש"י י"ל כן ויעוי' באבני מילואים (סי' קי"ב סעי' י"ד) וא"כ כיון דהמכירה מהני אף לאחר שהגבו ב"ד ה"ה נמי דאם נתייקרו דהרווח של היתומים וכדאיתא ב"ב (ק"מ א') מועטים ונתרבו יעו"ש. וע"כ דמיירי לכתובה וא"ש והיינו כסברת אי נמי שכתבו התוס' בסוטה וכנ"ל. ויעויין באבני מילואים שם שהביא בשם הפרישה במכרו היתומים לאחר שהחזיקו ב"ד ביד האשה למזונות דתליא במזון הבנות וכנ"ל ואתי שפיר עוד אפשר לומר בישוב קו' כת"ר דהנה כבר הרגשנו מ"ש משאר חוב בשטר דחל המכר. ונראה דאפשר דהטעם משום דנכסי בחזקת אלמנה קיימו כתובות (צ"ו ב') והוי כברשות האלמנה ולהכי אין היתומים יכולין למוכרם והטעם כתבו התוס' כתובות (שם) משום דבמזונות אין להם קצבה מש"ה בחזקת אלמנה קיימי משא"כ כתובה וא"כ נראה דזהו דוקא לאנשי גליל שאין יכולין לסלקה ממזונות משא"כ לאנשי יהודא וקיימתי' מסברא ומצאתי' שוב להאחרונים שכ"כ בהפלאה כתובות שם ובישועת יעקב אבה"ע (סי' ק"ג) והבי"מ (סי' ק' סעי' ב'). והנה הד"מ (סי' ק') כתב דהא דרבין בב"ב (קל"ט א') הנ"ל אתיא כאנשי יהודא וכן העיר ההפלאה כתובות (מ"ט ב') [אמנם הר"ן (פ' נעש"נ) כתב דהא דרבין כאנשי גליל יעו"ש.] וא"כ לאנשי יהודא דאינן בחזקת אלמנה פשיטא דהמכר חל וכנ"ל כמו בשאר בע"ח וכיון דחל המכר פשיטא דאינה טורפת וכנ"ל וא"כ אתי שפיר בב"ב שם דמרבין שפיר פשיט דלדידי' דע"כ סובר כאנשי יהודא וכמ"ש הד"מ כנ"ל שפיר פשיט דאי הוי בעל כלוקח כיון דהמכר חל אינה טורפת כנ"ל ומשא"כ לדידן דקי"ל כאנשי גליל וכדקאמר בכתובות (צ"ו ב') דבחזקת אלמנה קרמו אינו חל המכר כלל וכנ"ל וא"ש:

תוכן העניינים

שות אור גדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה