אור ברסלב

שות אור גדול· רבי ירוחם יהודא ליב פרלמן [הגדול ממינסק]

סימן יא

סימן י

ע"ד העגונה מק' דיווין אשר כבר יצאה בהיתר מאת הרב הגאון האבד"ק קאוונע ומאת הרב הגאון הצדיק האבד"ק בריסק יחיו ונדרשתי להצטרף עמהם לחוות דעתי בשריותא דהך איתתא. ויען כי העגונה הנ"ל א"א לה לישב בפה והיא דוחקת את השעה אין הפנאי גורם ללון בעומקא של הלכה רק לחוות דעתי בקוצר כאשר יעלה בעטי בעזרהשי"ת וד' יהי' עמנו שלא נכשל ח"ו בהלכה. א) הנה בדבר הקידושין לעשות סניף לעשותן קידושי ספק מחמת המום שהיה להבעל מקודם הנשואין חו"נ ר"ל, אין דעתי נוחה מזה אחר שלפי הנראה לא היה קבוע לו זמן והוי כמומין שבגלוי דאף האיש אינו יכול לטעון ואף לענין ממון להחזיק הכתובה דקשה להוציא ממון דאף ברוב אין מוציאין ועכ"ז אינו יכול לטעון ומוציאין ממנו הכתובה אלמא דתפסינן לוודאי גמור דאינו מקח טעות וכש"כ לענין איסורא דהוי וודאי קדושין, ומה שנראה קצת נגד זה בהרה"מ ובלח"מ (פ"ז מאשות ה"ז) יעויין בבית מאיר (סי' ל"ט) מה שביאר שם בכוונתם דאינו סותר להנ"ל. וגם לחלק בין איש לאשה לענין חקירה, דדוקא באיש אינו יכול לטעון במומין שבגלוי משים דדרכו לחקור משא"כ באשה נימא דאין דרכה לחקור ואף במומין שבגלוי יכולה לטעון דהוי מקח טעות וקדושי ספק, נראה ג"כ דאין שום סברא לחלק בזה, ואדרבא מצינו בכתובות (ע"ז א') מ"ד נולדו כ"ש היו דסברה וקבילה בהיו ולא ידעה לשי' הרמ"ה באבה"ע (ריש סי' קנ"ד) וכמ"ש שם הב"ח והבי"מ, והיינו מדלא חקרה סברה וקבלה דאף דבאיש יכול לטעון במומין שבסתר ולא אמרינן מדלא חקר סבר וקיבל היינו משום דאיכא. חזקה דאין אדם מתפייס במומין משא"כ באשה דליכא חזקה אמרינן אף במומין שבסתר מדלא חקרה סברה וקבלה בהיו בו מקודם, וגם קושיית הגמ' (שם) מרשב"ג להך שי' ע"כ היינו משום הא דבמומין שבגלוי אינה יכולה לטעון, וכן בירושלמי שם דתלי לה בפלוגתא דר"מ וחכמים דמשנה קדמייתא אי יכול לטעון במומין שבגלוי, וכמו שנתבאר אצלי בארוכה במקום אחר (סי' ה' אות ו'), א"כ מבואר מכל זה שאין שום מקום לחלק לענין מומין שבגלוי בין איש לאשה וגם אין לעשות ספק מן האיש שהגיע לכלל שנים ולא נבדק דלמא לא הביא סימנים, כמו שכבר האריכו האחרונים דמה"ת הוי חזקה דרבא חזקה מעלייתא רק רבנן חשו להחמיר, וכמו שדימו הרשב"א והרמב"ן (בריש חולין) לרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, וכמ"ש המח"א בחידושיו לרמב"ם (בהלכות אשות סי' א'). לכן מענין הקדושין אין לצדד שום סניף להיתרא, רק מענין העדים. ב) והנה הגאב"ד דקאוונא תמך יסודו על העד הג' שהעיד על מיתת היבם, אך שגמגם במה ששינה שם אביו שאמר שהיה נקרא אבראמאוויץ ובאמת הוא שאלעמאוויץ, והאריך בזה, והנה לכאורה מלתא כדנא ממש מבואר בת' הר"ן (סי' מ"ז) והביאו הב"י (סי' מ"ז) בקצרה, וז"ל הר"ן שם על המעשה שהיה באשה זקוקה ליבם מומר ונודע שלא היה לבעלה רק אח אחד והיה שמו בישראל קודם שהמיר שמואל והעיד עד אחר שהיבם היה נקרא שמו בישראל אברהם ומת, ע"ז כתב הר"ן וכ"ת אפ"ה ליכא למסמך אהך סהדא דהא אתכחש מסתברא לי דלא מפסיל דעדים המוכחשים בבדיקות כשרים בעדות נשים וה"נ כיון שכל העדים מסכימין שלא היה לבעלה אלא אח אחד אע"פ שזה אומר שהיה שמו אברהם ואלו אמרו שהיה שמו שמואל אין זו הכחשה פוסלת, יעושה"ט שלכאורה הוא ממש כמעשה דידן ומבואר דאין להקפיד על זה. אמנם באמת אין שום דמיון משם לנ"ד, דהתם העיד העד בוודאי על היבם אחי בעלה רק שחשש לפוסלו משום דמשקר בשמו ולכך כתב דאין בזה שום חשש דאינו אלא כהכחשת בדיקות דלא מפסיל, אבל לא היה שם שום ספק דלמא על אחר הוא מעיד, אבל הכא בנ"ד דלא ידעינן על מי הוא מעיד רק מחמת הסימנים שאמר ומכוון להסימנים שביבם אחי בעלה דנינן דעל היבם הוא מעיד, וא"כ גם שם אביו הוא סימן כאחד הסימנים האחרים וכיון דבזה איננו מכוון מכלל דעל אחר הוא מעיד ולא על אחי בעלה, ותדע דהרי בת' הר"ן עצמו (בסי' ל"ג) שג"כ שינה בשמו שהיה נקרא יוסף והעד אמר חיים דן בזה הר"ן מחמת סימן העשוי להשתנות שהבעל אימור ששינה שמו, הרי לולא זה לא היה מקבל להעד הנ"ל ובסי' מ"ז הנ"ל התיר בלא זה מטעם הכחשת בדיקות, אלא וודאי כנ"ל וכמו שכתבתי דבסי' מ"ז ידעינן וודאי על מי היא מעיד ושאומר שקר בשמו משא"כ בסי' ל"ג דלא ידעינן על מי הוא מעיד רק מחמת הסימנים א"כ גם השם הוא סימן ומה"ת לתלות בטעות או שקר אדרבא נוכיח מזה דעל אחר הוא מעיד ולכך הוצרך להא דעשוי להשתנות דאין לספק כלל עבור זה באחר. עוד אפשר לומר דהתם בסי' מ"ז דידע העד שעל היבם הוא מעיד ולא הוצרך להזכיר כלל שמו להכי שמו אינו אלא מהבדיקות, אבל בסי' ל"ג דאנו לא ידעינן על מי הוא מעיד רק מהסימנים א"כ גם שמו הוא סימן כאחד מהם ואינו מהבדיקות רק מהחקירות דהוא כסימנים האחרים והוי כאתכחש בחקירות דפסול ולכך הוצרך לדון מטעם עשוי להשתנות. ג) ועתה נחזי אנן בנ"ד, הנה הגאב"ד דק"ק קאוונא נ"י האריך דיש לנו לתלות בטעות בשמו ולקיים כל העדות, שאם נקיים עדותו בשמו יהי' נסתר כל העדות, ולי צ"ע בזה דמאי חזית דנתלי הטעות בשמו דלמא הטעות בשם עירו דיווין דג"כ אין הטעות רק בתיבה אחת דשוב אפשר דעל אחר הוא מעיד וטעה בשם עירו, דיתר הסימנים לבד מה שאמר דיש לו אב זקן ואביו יש לו בית קטן על החול ויש לו אח חולה כל אלו הסימנים הם גרועים בלא שם עירו רק משום דאמר שם העיר דיווין ובדווין לא נמצא אחר כזה, וא"כ אפשר דהטעות בשם העיר ומה שאמר אבראמאוויץ הוא אמת שנמצא אבראמאוויץ בעיר אחרת שנמצא בה ג"כ ככל הסימנים הגרועים שאמר העד שיש לו אב זקן שיש לו בית קטן על החול ויש לו אח חולה, ובכל האריכות שהאריך הגאב"ד דק"ק קאוונא נ"י לא מצאתי יסוד להוציא מהחשש הנ"ל, דמה שכתב דעל השם לא כיון להעיד או, לא ידענא מאי אלימתא סימן שם העיר מהסימן בשמו אם כיון לזכור בכדי להעיד גם שמו הוא סימן כשם העיר, אף דיש לחלק קצת בחילוקים קלושים אינו כדאי לבנות יסוד היתר עליהם. אך זה מצאתי בהגביות עדות שהעתיקה הגאב"ד דקאוונא נ"י מה שלא ראיתי בהגביות עדות שביד האשה שהביאה לפני, ששם מבואר שהעד הג' שהעיד על המיתה הוגבה בבד"צ דק' דווין, והגאב"ד דקאוונא כותב שהוגבה בבריסק, ומעיד ששניהם נתקבלו בק' קאברין והלכו ביחד לכמה עירות עד שהגיעו לפ"ב, וכ"ז נחסר בהגביות עדות שלפני, וגם כותב שחקרו בקאברין בהקניגעס במשך השנים הללו נלקחו ולא נמצא שם בהקניגעס אחד שנלקח בשם אבראמאוויץ, וכ"ז איננו ידוע לי מהכתבים שביד האשה רק מת' הרב הנ"ל, ומעתה לפ"ז שוב ידוע לנו בוודאי דשם אבראמאוויץ הוא שקר כיון דידוע מהעד שנלקח בקאברין ובקאברין נתבאר בהקניגעס שבשנים הללו לא נלקח כלל בשם אבראמאוויץ וא"כ ע"כ שיקר בשמו, ומעתה אין לנו לדון רק אי נוכל לסמוך על העד כיון דחזינן דשיקר בשמו ושוב יש לנו עמוד גדול לסמוך על דברי הר"ן בת' (סי' מ"ז) הנ"ל דאינו אלא כהכחשת בדיקות וכשר, ואף שלפי מ"ש (בסוף אות הקדום) יש לדון דכאן הוי כהוכחש בחקירות, מ"מ כיון דמצוי למטעי תלינן בטעות ואין לפסול העד משום זה כיון דידעינן בבירור דשם אבראמאוויץ הוא טעות, וכ"ז אם נתברר בקאברין דלא נלקח כלל לצבא בשנים הללו שם אבראמאוויץ וא"כ ע"כ שם אבראמאוויץ הוא הטעות וא"כ יש לסמוך שפיר להתיר על העד הזה שהעיד על המיתה, אבל אם לא נתברר כלל רק מחמת שלא נמצא בדווין אחר בשם אבראמאוויץ אינני רואה מקום להתיר דמנ"ל להוכיח מזה דשם אבראמאוויץ הוא הטעות ויתר כל הפרטים אמת דלמא שם אבראמאוויץ הוא אמת וטעה בשם מקומו ומה שאמר כי עירו היא דיווין הוא בטעות ויתר הפרטים אמת ועל אחר הוא מעיד, ולפחות נימא דהוי כאלו לא אמר לא שם אבראמאוויץ ולא שם עירו דיווין, דעל יתר הסימנים הגרועים לחוד בלא שם העיר פשיטא דאין מקום להתיר. שוב הראה לי אחד בתשובת נודע בשערים (מהדו"ת סי' מ"א) מהגאון דלובלין שהביא לת' הר"ן (סי' מ"ז) הנ"ל וכתב שם מעין מש"כ, והביא שם בשם הגאון ר' אפרים זלמן מרגליות ז"ל שהאריך בזה בתשובותיו (בסי' כ"ה) ואינם תחת ידי לעיין בו. עוד מצאתי בשו"ת חמדת שלמה (חלק אבה"ע סי' כ"ח) שהביא ג"כ לתשובת הר"ן הנ"ל וחילק ג"כ כעין זה, ויעו"ש דכתב ממש כהך חששא שכתבתי דדלמא שם המקום הטעות ויעושה"יט. ד) והנה אף אם נתברר בקאברין דשם אבראמאוויץ הוא הטעות דנתברר לעיל להתיר מהא דת' הר"ן הנ"ל, לכאורה יש להעיר דהר"ן לשיטתו אבל לדידן יש להחמיר דהנה הר"ן בחידושיו לסנהדרין (פ' זה בורר) סובר דהכחשה בבדיקות כשם שאינו פוסל בעדים אם מכחישין זה את זה כן אינו פוסל אם הבעל דין מכחיש להעד ולכן סובר באחד אומר מנה שחור ואחד אומר מנה לבן דא"צ שהתובע יתבע שניהם, משא"כ להטור ורמ"א בחו"מ (סי' ל') דדוקא שתובע שניהם אבל אם אינו תובע אלא אחד אין מצטרפין משום דהכחשת בע"ד עם העד אף בהכחשת בדיקות פוסל, ויעו"ש בט"ז דביאר הטעם דדוקא בלא ידעינן מי המשקר מקבלין עדות שניהם אבל בידעינן מי המשקר אף דאיננו נפסל לעדות דעלמא מ"מ בזה העדות שמשקר אין מקבלין מאתו, וא"כ ה"ה כמוכחש בבדיקות עפ"י עדים דידעינן דמשקר בבדיקה אין מקבלין מאתו, וא"כ ה"נ כיון דאנן ידעינן דמשקר בשם אבראמאוויץ דהיבם נקרא שאלעמאוויץ, וגם איכא הכא הכחשה מבע"ד דהיבמה ג"כ יודעת דחמיה היה נקרא שלום ולא אברהם, אבל כיון דכל חילי' דהר"ן הוא משום דדיני נשים כדיני ממונות דהכחשת בדיקות כשר א"כ לדידן דגם בדיני ממונות בכה"ג אין מקבלין א"כ גם בדיני נשים אין מקבלין. אמנם נראה דאין להחמיר בזה בעדות נשים, דהט"ז דקדק שם בלשונו דסברת הטור דאם היינו יודעים בבירור איזה שטעה אף שהוא בבדיקות מ"מ אין שם עדות עליו להוציא ממון על פיו אע"פ שאין כאן פסול לדינא מ"מ אין בהגדתו כדי לסמוך עליו עכ"ל, א"כ נראה דזה דוקא בממון דבעינן תורת עדות, אבל בנשים שאף פסולים דדבריהם נאמנים וגם עד מפי עד ונשים א"כ נראה דכ"ש בהוכחש בבדיקות שאין שם פסול עליו, וגם גוף דברי הט"ז אינן מוכרחין יעו"ש באו"ת דהסביר מטעם אחר הא דבעינן תובעו שניהם, ועי"ש בנה"מ דדוקא היכא דנפ"מ בהכחשת הבדיקה לאיזה דבר אבל אם אין שום נפ"מ אף בהכחשת בע"ד לא נפסל, א"כ נראה דאין להחמיר בזה כלל אם נתברר דשם אבראמאוויץ הוא הטעות משום דדעת כמה ראשונים דגם בדיני ממונות לא איכפת לן בהכחשת בדיקות אף בין הבע"ד להעדים ואף לשי' הטור ורמ"א עכ"ז לשי' האו"ת והנה"מ היכא דאין שום נפ"מ גם בדיני ממונות כשר ואף להסבר הט"ז עכ"ז יש לומר דבדיני נשים מודה וכנ"ל, ע"כ נראה דאין לפקפק כלל בזה. ה) אמנם דא עקא, מה שכבר הרגיש בזה הגאב"ד דבריסק נ"י, ההכחשה שבין העד הג' להעד הא' שהעיד בלוצקא שהעיד על נחמי' שאלעמאוויץ שהיה עמו ערך שש שנים באפמקאוו והמיר במשך שתי שנים והעד הג' העיד שמעת שנלקח ערך שלש שנים מת בפ"ב יהודי, והנה הרב הגאון הנ"ל כתב ע"ז דממ"נ מותרת, דיש לסמוך על הפוסקים דמתירים ביבם מומר בצירוף הספיקות שיש על הקדושין, רק דכתב דתלי' בפלוגתת הפוסקים בהא דזה אומר מת וזה אומר נהרג. והנה אף שכתבתי לעיל (באות א') דאין דעתי נוחה לעשות סניף מקדושי ספק, עכ"ז נראה דיש לצדד להקל, דאף דביבם מומר לחוד אין לסמוך להקל עכ"ז כשיש עוד איזה ספק ואיזה סניף כבר הסכימו הפוסקים להקל, א"כ הכא יש לעשות סניף ספק ספיקא מהעד הג' דדלמא העד הג' אומר אמת דמת וא"כ פשיטא דמותרת ואף אם האמת עם העד דלוצקא עכ"ז דלמא כהפוסקים דמתירין ביבם מומר. ואין לסתור ספק ספיקא זה מחמת דאין לעשות ספק כלל דלמא כהעד הג' דמת משום דע"א בהכחשה לאו כלום ויש לנו להעמידו בחזקת חי, וכמ"ש בת' הרא"ש הובא בבי"ש (סי' י"ז ס"ק קי"ג) דעד נגד עד לאו ספק הוא כלל ומעמידין על החזקה, א"כ ה"נ הוי כידעינן דחי מטעם חזקת חיים והחזקה מכרעת דהעד דלוצקא אומר אמת, וא"כ שוב ליכא רק הן דיבם מומר אינו זוקק דע"ז לחוד ליכא למיסמך, דז"א דבהא דת' הרא"ש העד הב' דמכחיש מוקים לי' אחזקתי' לכך מוקמינן על החזקה, משא"כ הכא גם העד דלוצקא דמעיד דחי עכ"ז גם הוא מפיק לי' מחזקתו חזקת כשרות וכיון דסוף סוף תרווייהו מפקי לי' מהחזקה שוב שפיר יש להסתפק איזה מהם אומר אמת והוי שפיר ספק ספיקא. וגם אין לסתור ספק ספיקא הנ"ל משום דאיכא נמי ס"ס להחמיר דדלמא כהמחמירין ביבם מומר וא"כ אסורה מטעם ספק ואף אם נימא כהפוסקים המתירים ביבם מומר, עכ"ז דלמא הלכה כהפוסקים המחמירים בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג, א"כ ה"נ אף דאיכא ממ"נ לאו כלום הוא, דז"א דלדעתי אין זה ענין כלל לפלוגתא דמת ונהרג, דאף להמחמירין שם עכ"ז הכא להמתירין ביבם מומר שפיר מותרת מטעם ממ"נ וכמו שיתבאר. ו) דהנה באמת יש להבין להני דמחמרי במת ונהרג דטעמא מאי הוא הא בממ"נ אחד אומר אמת וכמ"ש באמת הבי"ש לתי' א' וא"כ יש להבין טעם האוסרין, וכן תקשה (שם בסעי' כ"א) להני דמחמרי בהוכחשו בחקירות דטעמא מאי הא אחד אומר אמת. אמנם כבר ביאר היטב בס' הבהיר דברי אמת בענין תרי ותרי סי' ג' יעו"ש (בדק"ב ע"ג) על מה שהביא הרשב"א קדושין (דף ס"ה) דברי הראב"ד והרב אב"ד חותנו שכתבו בב' כתי עדים המכחישין זא"ז דכת אחת אומרת דנתקדשה לראובן וכת שניה אומרת לשמעון אינה צריכה גט מאחד מהם שהרי אין כאן עדים, ותמה הרשב"א שם דהא אפילו שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה נמי לא תנשא, ותי' בדברי אמת דשאני התם שהיא עדות מוכחשת והו"ל ספיקא דאוריייתא או דרבנן אבל בנידון הראב"ד והרב אב"ד דהב' כתות באין לחייב להאשה ולעשותה א"א והוכחשו בגוף העדות נתבטל כל העדות ואין כאן עדות כלל כשם שאלו באו עשרה עדים ובתוכם קרוב או פסול דנתבטל כל העדות מגזירת מלך וכן בהוכחשו בגופה של עדות גזירת מלך הוא שתתבטל עדותן והו"ל הוכחשו בדרישות שנתבטל העדות, ויעו"ש דתלי לה במחלוקת הפוסקים במת ונהרג במחלוקת הרשב"א והראב"ד הנ"ל, וכעין זה כתב הגר"ע זצ"ל בתשובתו שהובאה בח"ש (סי' כ"ח), ומה"ט דעת הרמב"ם בג' עדים על דבר אחד ואחד מכחיש לשנים בחקירות או בבדיקות בד"נ עדותן בטלה, דאף אם הג' היה מכחיש גוף העדות לגמרי פשיטא דעדות השנים הי' קיים מ"מ במסכים עמהם בגוף העדות ומכחיש בחקירה או בבדיקה גרע טפי דהכחשה בגוף העדות גזה"כ דנתבטל העדות כעין נמצא אחד מהם קרוב או פסול וכנ"ל. ובזה נראה לי ליישב מה שהקשה שם בדברי אמת על הראב"ד והרב אב"ד הנ"ל ועל האוסרים במת ונהרג מקדושין (ד' ס"ג) באומר קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה ואחד אומר אני קדשתיה ואחד אומר אני קדשתיה דרצו אחד נותן גט ואחד כונס, והרי כשבאו שנים כל אחד אומר אני קדשתיה ג"כ חד מינייהו משקר ונימא עדותן בטלה, ומוכרחין אנו לומר מאחר דעדות הא' לבדו מהני אף שיש הכחשה מפורשת ביניהם עכ"פ חד מינייהו מהימן, וכתב שהיא ראי' להרשב"א בקדושין ולהרא"ש בהא דמת ונהרג, ולהנ"ל נראה בפשוט דלק"מ דכיון דמסברא אמרינן דעכ"פ חד מינייהו אומר אמת רק דעכ"ז מגזירת מלך הוא דנתבטל כל העדות וכעין נמצא אחד מהם קרוב או פסול, וא"כ לא שייך כ"ז רק במאי דבעינן תורת עדות וכעין הא דהראב"ד והרב אב"ד הנ"ל דבעינן דוקא שני עדים, וכן בהא דמת ונהרג אף דבזה עד אחד מהימן מ"מ אינו אלא מתקנתא דרבנן משום עגונא אבל מה"ת הא בעינן שני עדים ולהכי אף דרבנן הימנוהו לאחד ע"כ לא עדיף מאלו היו שנים מה"ת דאלו היו שתי כתי עדים אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג דהי' בטל כל העדות מדאורייתא וה"נ השתא באחד מת ואחד נהרג דכשנים מדאורייתא דמו, משא"כ באני קדשתיה דמה"ת לא בעי תורת עדות רק עד אחד מהימן מדאורייתא, וכמ"ש הר"ן שם דאינו אלא לברר, א"כ ליכא בזה דיני עדות וכיון דעכ"פ חד מינייהו אומר אמת שפיר מהימני ואשה"ט, ודוגמא לדבר הא דכתב הנ"י (פ' האשה) דלא אמרינן כל מקום שהאמינה התורה עד אחד הרי הוא כשנים רק בעד מיתה דבעי ב' מה"ת. עוד נראה דיש לומר עפ"י הנ"ל דדוקא בהא דהראב"ד והרב אב"ד הנ"ל דעדותן היא למשוי א"א לאוסרה אעלמא דבענין זה שוין דבאין לעשותה לא"א והוכחשו בדרישות כל העדות בטלה, וכן בהא דמת ונהרג דתרווייהו באין לפוטרה מהיבם, אבל אם הי' נודע בלא עדותן דהיא אשת איש וכל עדותן היא רק למי נתקדשה אם לראובן אם לאחר א"כ אינם עדות אחת כלל רק מכחישין עצמן לגמרי דהללו אומרים נתקדשה לראובן והללו אומרים לא נתקדשה וכן בהיפך לשמעון ולא שייך עדותן בטלה רק דהוי כתרי ותרי, וה"נ כיון דאסורה לעלמא על פי האב ואינן באין לאוסרה לעלמא רק להודיע למי נתקדשה וא"כ מכחישין עצמן לגמרי ולא שייך עדותן בטלה ואשה"ט. ועכ"פ נחזור להנ"ל דבמת ונהרג דעדותן בטלה היינו משום דמעידין על דבר אחד והוכחשו בדרישות עדותן בטלה מגזה"כ כעין נמצא אחד מהם קרוב או פסול וכמ"ש שם הגר"ע זצ"ל בת' ח"ש (סי' כ"ח) ובתשובותיו (סי' פ"ז) להוכיח מהר"ן (פ"ק דגיטין) דגם בעדות נשים שייך עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וכ"כ הגאון בעל נודע בשערים (מה"ת סי' מ"א) הנ"ל דהירושלמי דפוסל במת ונהרג היינו, משום דסובר גם בעדות נשים עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכמו דמדמי לה לשתי כתי עדים, וא"כ כ"ז לא שייך רק במעידין שניהם על דבר אחד דתרווייהו מסהדי על מיתת היבם ומכחישין עצמן באופן מיתתו דהוכחשו בדרישות ובטלה כל העדות, אבל לא בגוונא דנידון דידן דהם עדיות חלוקות לגמרי ומכחישין עצמן מכל וכל דהלה אומר מת והאחר מכחישו דחי וכן בהמרה, א"כ כיון שאינם מכוונים בעדותן כלל בשום דבר א"כ לא שייך לבטל כל עדותן, וכיון דעכ"פ חד מינייהו אומר אמת שפיר יש להתירה בממ"נ אף להאוסרים במת ונהרג, וכ"ז ברור ז) אמנם לאחר העיון קצת נראה דא"א להתיר מחמת האי ס"ס מטעם שכתבתי לעיל (באות ה') דבעד נגד עד מוקמינן אחזקה וא"כ אין לספק כלל דלמא מת מטעם דהחזקה מכרעת להעד המכחיש דחי וכמ"ש הרא"ש בתשובה הובא בבי"ש הנ"ל, ומה שסתרתי לעיל (באות ה') דכ"ז לא שייך רק כשהעד המכחיש מוקים לי' אחזקתי' משא"כ בנ"ד דגם העד המכחיש מפיק לי' מחזקת כשרותו במה שהעיד שהמיר, נראה דז"א משום דאינו שייך להעמיד על החזקה רק כשאנו דנין עלי' דנפ"מ לאיזה דבר אבל אם אין אנו דנין עלי' כלל דאין שום נפקותא אצלנו בזה לא שייך להעמיד על החזקה, וכמ"ש האחרונים ליישב קושית הנוב"י (מה"ק חאבה"ע סי' ל"א) על הבי"ש (סי' יז ס"ק פד) שתי' על קושית הט"ז על הא דמחמירין במצאוהו הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין יודעין מתי נהרג למיחש דלמא הוא אחר ג' ימים דאמאי לא מוקמינן אחזקת חי, ותי' הבי"ש משום דאמרינן דבעלה של זו עדיין חי וזה המת איש אחר הוא, ותמה הנוב"י דהא גם האחר יש לו חזקת חיים, וע"ז תירצו האחרונים דכיון דאין אנו דנים על האחר ואין נפקותא אצלנו לא שייך חזקה, עיין ש"ש (ש"ז פכ"א) וכ"כ החו"ד (סי' נ') להשיג על התבו"ש ובסי' קפ"ז ס"ק ה' להשיג על הנוב"י דחזקה לא שייך רק כשאנו דנין עלי' דאיכא נפקותא לדינא יעושה"ט, וא"כ ה"נ אי נימא דיבם מומר זוקק אין לנו שום נפקותא בהמרתו ואין לנו לדון עלי' כלל ואפס א"כ לא שייך כלל דמעיד נגד החזקה ושוב אין לספק דלמא העד האומר מת הוא האמת דז"א דעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא ומוקמינן לי' אחזקה וליכא ספיקא במלתא כלל רק אי יבם מומר אינו זוקק דאז שוב נפ"מ בהמרתו והוי ג"כ נגד חזקה, ושוב ליכא סניף להיתרא רק הא דמומר וע"ז לחוד אין לסמוך וכנ"ל. אמנם להחולקים על החו"ד הנ"ל עיין בבית אפרים על טריפות בסופו (סי' כ"א) שפיר יש לקיים דברינו הנ"ל (באות ה'), וגם עדיין יש לפקפק ולחלק. שוב ראיתי בתרומת הכרי (סי' ל"א) דהוכיח מרמב"ם דעד נגד עד הוי ספיקא, א"כ שוב הוי ספק ספיקא שיטתו. ח) עוד יש להעיר דאף אם נימא דמומר אינו זוקק עכ"ז י"ל דעד אחד אף דנאמן ביבמה עכ"ז אינו נאמן לומר דהמיר, וכבר העיר בזה הגאב"ד דקאוונא נ"י מטעם חזקת כשרות בעולם או משום דלא עבידא לגלויי כ"כ, ולדעתי נראה להעיר ביותר, דהנה בערוה בעינן שנים ובאיסורין עד אחד נאמן ואפ"ה מצינו באיסור ג"כ דאינו נאמן ויש חילוק בין מעיד על החפץ דאז נאמן למעיד על האדם וכמ"ש הפר"ח יו"ד (סי' קי"ט ס"ק י"ז) והמח"א בהלכות עדות (סי' י"ט) וכ"כ הרא"ה בבדק הבית ועיין ש"ש (ש"ו פט"ו), והנה להמתירין ביבם מומר דאינו זוקק היינו דלאו אחיו הוא דהמרתו אפקי' מתורת אח נראה דהוא כמעיד על גברא, ואף אי איסור יבמה לא הוי דבר שבערוה והיה מדינא עד אחד נאמן היינו במעיד על מקרה במעשה אבל לא במעיד על גוף האדם וא"כ יש לומר נהי דרבנן הקילו להאמין עד אחד במיתה היינו דהקילו לענין דבר שבערוה או לענין אתחזיק דבעינן שנים, אבל להעיד על הגברא דמצד אחר בעינן שנים אף אם היה מאיסורין וגם לא אתחזיק בזה י"ל דלא עשו בכה"ג תקנה ומוקמינן אדינא דבעינן שנים בהמרה והו"ל מילתא דלא שכיחא ולא עשו תקנה על זה וגם איננו נכלל בכלל התקנה דתקינו ביבמה להאמין עד אחד משום דבזה מצד גדר אחר בעינן שנים וכנ"ל, עכ"פ איך שיהיה אי מטעמא דידי' אי מטעמא דידי שפיר יש להסתפק אי עד אחד נאמן בזה ומעתה לפ"ז נסתר לגמרי יסוד ההיתר אף אם נימא בוודאי כהפוסקים דמומר אינו זוקק עכ"ז אין לאשה זו שום היתר כלל משום דהעד הג' דהעיד על המיתה הוי עד אחד בהכחשה מהעד הא' דלוצקא ואף דהעד הא' העיד דהמיר הא ע"ז אין עד אחד נאמן, ואין לומר דעכ"ז יש להתיר בממ"נ דאם אמת העיד דהמיר אם כן מותרת מטעם דמומר אינו זוקק ואי שקר ענה בזה א"כ הוא פסול ומשקר ואינו יכול להכחיש העד הג' על המיתה, דז"א דכיון דאנן לא מהימנינן לי' אבל לא נתברר שיקרו לא נפסל אף דאינו נאמן ושפיר נאמן על הכחשת העד הג' על המיתה. וראי' לזה מדברי הרמב"ן והריטב"א הובא בש"ך חו"מ (סי' מ"ו ס"ק ק"ח) דמוקי לההוא דעד אומר תנאי וע"א אומר לא היה תנאי היינו דהעד האומר לא היה תנאי איננו מכחיש בבירור דא"כ היה אחד מהם נפסל ולא היה מתקיים השטר אפומייהו אלא דהעד האומר לא היה תנאי אומר דלא שמע תנאי ואיננו יודע מתנאי אבל אפשר שהיה כדברי העד הב', וא"כ קשיא אהא דאמר רב פפא כתובות (יט ב') תרווייהו בשטרא מעליא קא מסהדי ואין דבריו של אחד במקום שנים ולכך אינו נאמן הך דאומר תנאי, דאכתי הרי בממ"נ אם האמת שהיה תנאי א"כ הרי נאמן ואי משקר א"כ שוב מיפסל ולא מתקיים השטר אפומי', וכן קשה אדברי הרא"ה הובא בשמ"ק בכתובות (כ"ב א') גבי חד אומר נתגרשה וחד אומר לא נתגרשה דקאמר שם תרווייהו בא"א מסהדי והך דאמר נתגרשה הו"ל חד ואין דבריו במקום שנים, דהקשו הראשונים דכיון דמכחישין זא"ז בגירושין א"כ חד מינייהו פסול ואיך נעשית א"א אפומייהו, וכתב ע"ז הרא"ה דאי הוה מפרשינן דהאי לא נתגרשה היינו שאיננו יודע מהגירושין אבל איננו מכחישו בבירור וכדפרשינן בעד אחד אומר תנאי הוי א"ש, ותקשה ג"כ בממ"נ דאי אמת אומר דנתגרשה א"כ הא נתגרשה ואי משקר בזה א"כ הוא פסול ומשקר ואיך נעשית א"א אפומייהו, אע"כ דהיכא דאין שום מכיר בשקרו אף דלא מהימנינן לי' במאי דאמר נתגרשה או תנאי עכ"ז לא מיפסל על השאר ונאמן לקיים השטר ולעשותה א"א, וא"כ ה"נ יש לדון דעל ההמרה אינו נאמן עד אחד וכנ"ל וכיון דלא נתברר השקר רק דאנן לא מהימנינן לי' לא נפסל על השאר ושפיר נאמן בהכחשתו להעד הג' על המיתה ולא נשאר לנו שום היתר על אשה זו דהעד הג' דהעיד על המיתה הוי עד אחד בהכחשה ואינו נאמן ועל ההמרה דקאמר העד הא' אינו נאמן ג"כ בזה וכמ"ש. ט) עוד יש להעיר אף אם נניח דעד אחד נאמן על ההמרה ג"כ, מ"מ נראה דיש לחוש לכאורה למ"ש הברית אברהם באבה"ע (סי' ל"א ול"ה) דאף דהסכים לדינא למאי דפסק השו"ע במת ונהרג דתנשא היינו דוקא דההכחשה אינה בפירוש רק מאמירתם מת ונהרג אבל אם לבד זה מכחישים עצמן בפירוש בלא כי אזי חשש לדעת חכמי בריסק שבש"ך חו"מ (סי' ל"א) דעד נגד עד לא מיפסלו תרווייהו וא"כ שפיר יש לתפוס ההכחשות של כל אחד, אף דבאמת אין דעתי נוחה לחוש לדברי חכמי בריסק אשר כמעט בכל הראשונים בהא דעד אחד אומר נתגרשה ובהא דעד אחד אומר תנאי מבואר דלא כדבריהם, וגם הסוגיא דשבועות אף דמתרצי לה האחרונים עכ"ז פשטות הסוגיא מבואר דנפסל, אך מ"מ כבר כתב הבי"ש (סי' קנ"ב ס"ק ט') דמהרמב"ם (פי"ב מגירושין) משמע דהאי דעד אומר נתגרשה משמע שם דאיירי אפילו במכחישין זה את זה, ובגוף הקו' דהא חד מינייהו פסול, אף שיש לי איזה הרהורי דברים בזה לגודל חולשתי לא אוכל להרחיב הדיבור בזה, וננקוט בזה מדברי רבותינו גדולי האחרונים, המחא"פ (הל' עדות סי' ו') כתב על זה דלק"מ דאינו נפסל עד לאחר כדי דבור כדאמרינן ב"ק (דף ע"ג) ולכך בשעת העדות דעדיין לא נפסלו עד לאחר כ"ד במאי דלא איתכחש עדותן קיימת יעו"ש, ומעתה לפ"ז שפיר י"ל על כל אחד ואחד בנידון דידן דהוי עד אחד בהכחשה דעל מאי דהעיד העד הג' דמת הוכחש מהעד הא' ועל מאי דהעיד הא' דהמיר הוכחש מהג' וננקוט מדבריהם רק מאי דמכחישין זא"ז להחמיר דאף דבמאי דקאמרי דמת והמיר משקרי עכ"ז כיון דלא נפסלו עד לאחר כ"ד שפיר יש לתפוס ההכחשה אף דמשקרי בזה. אמנם דברי המחא"פ מלבד שהם נגד כל דברי הראשונים בהא דתנאי ונתגרשה הנ"ל, אף גם תמוה לי מב"ב (לא ב') דקאמר אליבא דרב חסדא כולי עלמא לא פליגי כו', ולדברי המחא"פ שפיר יש לומר דרב נחמן אף לרב חסדא מכשיר עדות אבהתא דהא לא נפסלו עד לאחר כ"ד, וגם גוף סברתו תמוה דכשם דאין הפסול עד לאחר כ"ד כך אין קיום וגמר העדות עד לאחר כ"ד וא"כ סוף בשעת קיום העדות כבר הוי פסול, והנראה עיקר בדעתו של הרמב"ם כמו שכתב הדברי אמת בקונטרס תרי ותרי (סי' ג') מדברי רבותינו הראשונים מדברי הרא"ה והרשב"א ותלמידי הרשב"א דכתבו לתרץ דהכא תרי עדיות נינהו ולא תלו נישואי' בגירושי' וכי אמרינן דב' כתי עדים לא מצטרף חד מינייהו מכל כת לעדות אחרת היינו להבא אבל למפרע לא מפסלי והכא כשמכחישין זא"ז כבר היתה עדותם שהעמידוה בא"א עדות גמורה ועדות זו שמכחישים זא"ז עדות אחרת היא דנישואיה לאו בגירושין מיתלא תלו דתרתי מילי נינהו, ואין ספק אצלי שזו דעת הרמב"ם וכו' עכ"ל הדברי אמת יעו"ש (דף ק"ב ע"ב), ולדבריהם צ"ל הא דקאמר בב"ב (ל"א ב') אליבא דרב חסדא כ"ע לא פליגי אף דהתם עדות דאבהתא העידו מקודם עכ"ז התם אבהתא ואכילתא הוי טפי חדא עדות מנישואין וגירושין, [אמנם לדברי המחא"פ אי"נ לחלק בהכי]:

ולפ"ז בניד"ד תלי' במה שאמרו מקודם, אי העד הא' העיד מקודם דהמיר ואח"כ העיד דחי א"כ אם שיקר במה דאמר דהמיר שוב אין לתפוס מדבריו גם ההכחשה דחי דכבר נפסל, אבל אם אמר מקודם דעמד עמו שש שנים קודם שאמר דהמיר אף אם שיקר בההמרה עכ"ז יש לתפוס ההכחשה על המיתה וכנ"ל, ועל סידור דברי העד כפי המבואר בגביות עדות אף דמבואר דאמר מקודם דהמיר עכ"ז אין להעמיד יסוד על זה דדלמא הכותב לא הקפיד על סדר דבריו והקדים המאוחר, ע"כ אם נתפוס העד הא' להכחשה להעד הג' אינני רואה מקום להתירה, רק אם נימא דהעד הא' שהעיד בלוצקא אחר שלא הזכיר שם עירו דיווין רק שמו ושם אביו אולי על אחר הוא מעיד דכן יש לנו לומר בכדי שלא יהא דברי העדים מכחישין זא"ז, אמנם אם יתברר בהקניגעס מקאברין כי לא הי' רק נחמי' שלומאוויץ א' מדיווין וא"כ נתברר שע"ז הוא מעיד לא מצאתי לה היתר, ובאם לא יוכל להתברר בקאברין ממילא לא יתברר גם הא דמבואר (באות ג') הנ"ל דהשם אבראמאוויץ. הוא טעות וממילא גם על העד הג' אין לסמוך וכנ"ל, ע"כ לא מצאתי לה תקנה ומן השמים ירחמו, אך זאת נראה אם נחקור היטב עוד הפעם העד הג' על כל דבר ודבר ולאחר החקירה יחזור מדבריו שאמר אבראמאוויץ ויאמר ע"ז שאינו זוכר זאת בבירור ויוכל להיות שטועה בזה ועל שם העיר יאמר שיודע בבירור שהוא מדיווין, אזי נוכל לסמוך עליו דל"ש בזה כיון שהגיד כיון דאנן חזינן טעות בדבריו והוי כעד שלא נחקרה עדותו בב"ד, וכעין זה כתב השער משפט (ריש סי' כ"ט ס"ק ב') והעד הא' נאמר דעל אחר הוא מעיד אם לא יתברר בקאברין:

תוכן העניינים

שות אור גדול

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה