אור ברסלב

שות אהל משה· רבי משה קרינס

סימן ג

סימן ב

שלמא למר ולתורתו בישראל ישרון תהלתו כבוד הגאון האמיתי המפורסם מאיר עיני חכמים בהלכה פאר הדור כקש"ת מהור"ר ראובן הלוי שיחי' אב"ד דק"ק דענאבורג:

אחדשה"ט מכתבו דמר עם תשובתו הרחבה בגאון תורתו קבלתי לנכון ושניתי ושלשתי אותה וראיתי בה את מעשה תקפו וגבורתו בגאון קדשו והשיג עלי לדינא ובאמת כי זה גרם לגאונו מה שלא השגיח על תשובתי מה שהעליתי בכל פרט ופרט כי ידעתי נאמנה באם שהשגיח על כל דברי לא היה הוד גאונו משיג עלי ויסכים עמדי:

מה שכתב גאונו וזה לשונו וכעת נדבר בדברי מעכ"ת דמשמע מדבריו דמקרב כיבוי הוי כמעשה בידים ממש ואין לומר כן אומר אני שגאונו כתב זאת על הרב אלפס והרמב"ם והרא"ש והר"ת ז"ל שכולם פה אחד דברו דהפשט של רב אשי שבת (מ"ז ע"ב) דקאמר שאני הכא מפני שמקרב את כיבויו הוה משום דזה הוי מעשה בידים כאשר בארנו בתשובה דשיטת הר"ח והר"ת ז"ל מבואר להדיא בתוס' שם ד"ה מפני דזה הוי מעשה בידים. והרב אלפסי והרא"ש ז"ל שלא הביאו הא דרב יהודה אמר רב (שבת ק"כ ע"א) טלית שאחז בה האור מצד זה נותנין עליה מים מצד אחר אלא כתבו דפושטה ומתכסה בה וכתבו הראשונים ז"ל דהוכרח לזה מהא דרב אשי מפני שמקרב את כיבויו מוכרח לנו לפרש גם דברי הרא"ש והאלפסי ז"ל דסברי גם כן כשיטת הר"ח והר"ת דזה הוה מעשה בידים ולא משום גזירה כפי' הרב ר' פורת דהתם הוא דאיכא גזירה שמא יבא לידי כיבוי בידים משום אם יגביה הכלי בשעת נפילת הניצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו אבל הכא בטלית שאחז בה האור ליכא למגזר הכי, וזה ברור. אלא ע"כ דסברי האלפס והרא"ש ז"ל דמקרב את כיבויו הוי מעשה בידים כל שלא הוי הפסק לא הוי גרמא:

וזה שכתב הוד גאונו דמוכרח מדברי הר"ן סוף כירה דמקרב את כיבויו הוי רק מדרבנן משום דאי שרית ליה אתא לכבויי בידים. לא זכיתי להבין בשום אופן את דברי קדשו מהיכן מוכח זאת מדברי הר"ן ז"ל הא כל דברי הר"ן קאי על ערב שבת ולגבי ע"ש הוא דליכא איסור מעשה בידים וכמ"ש התוס' סוף כירה ד"ה מפני פי' דגזרינן ערב שבת אטו שבת ובשבת יכול לבוא לידי כיבוי וכמ"ש רש"י שם מקרב את כיבויו זמן כיבוי להדיא והוי ליה מכבה ממש אי הוי יהיב ליה בשבת, הרי להדיא אף לשיטת רש"י הא דקאמר שמקרב את כיבויו הוי לשבת אם יתן לתוכו מים אבל בע"ש הוי רק מטעם גזירה ערב שבת אטו שבת. וזהו מה דכתב הר"ן אבל הכא טפי מגורם הוי משום דהתם קאי הר"ן על ער"ש וגזרינן אי שרית ליה לקרב את כיבויו בע"ש אתא לכבויי בשבת פי' ובשבת הוי מקרב את כיבויו מעשה כיבוי בידים וזה הוא כוונת הר"ן ז"ל וזה ברור:

ומדברי הרמב"ם ג"כ מוכח דסבר כשיטת הר"ח והר"ת דמקרב את כיבויו בשבת הוי מעשה בידים ורק בע"ש הוה מטעם גזירה ע"ש אטו שבת. דהא רבינו לא כתב בה' שבת (פ' י"ב) דמותר לעשות מחיצה של מים שלא תעבור הדליקה אלא כתב רק דמותר לעשות רק מחיצה עם כלים של מים וזה הוא מטעם שכתב התוס' לשיטת הר"ח והר"ת ומהא דכתב בה' שבת (פ' ה' הי"ג) וז"ל ואסור ליתן לתוכו מים ואפי' מערב שבת מפני שהוא מקרב כיבוי הניצוצות הרי דלא כתב גבי ואסור ליתן לתוכו מים משום גזירה דאי שרית ליה אתא לכבויי בידים וכדרכו בקודש לפרש דבריו אי הוי מדרבנן או מדאורייתא אלא שכתב כלשון הגמרא מפני שהוא מקרב כיבוי הניצוצות פי' דקאי זה הטעם על שבת גופא ובע"ש ע"כ סבר דהוי רק מדרבנן. וכדכתב רש"י ז"ל להדיא סוף כירה והוה ליה מכבה ממש אי הוי יהיב ליה בשבת הרי דבשבת דוקא הוא דהוי מעשה בידים וזה הוא קושית הרשב"א ז"ל (שבת ק"כ ע"ב) ד"ה לעולם אמאי לא הוי בשעה שיורד לתוך המים עם השם בלא גמי איסור מעשה בידים כמקרב את כיבויו דהוי מעשה בידים וזה ברור:

ומה שכתב הוד גאונו וזה לשונו ובאמצע הדברים כתב מעכ"ת ראיה מרש"י (זבחים צ"א ע"ב) ד"ה הא ר"ש דהיכי דמצי למעבד בלא פסיק רישי' מותר אף בפסיק רישא אין לאמר כן עכ"ל אומר אני שלא עלי כתב הוד גאונו כן כי אם גם על גאון קדמון אחד בעל שלטי הגבורים סוף פ' ר' אליעזר בשבת פ' י"ג דכתב וז"ל ואני כתבתי בחי' דכל מעשה דאפשר לעשות זולת פסיק רישא אז אפי' עבד אותו מעשה בפסיק רישא כי לא מתכוין לעשות בפסיק רישא והארכתי שם ומדברי הרשב"א סיוע גדול לדברי כי ק"ו הן דברי מדבריו ע"ש עכ"ל וא"כ הכא נמי אין להמסבב את ציר ההיכל שום איסור דהא אין מתכוין לעשות דוקא בפסיק רישא דהא אין מתכוין דוקא לפתוח הדלת במהירות וכל שאין מתכוין דוקא לפסיק רישא כי עבד נמי בפסיק רישא מותר כל שאפשר לעשות זולת הפסיק רישא וזה הוא דכתב התוס' (שבת ק"ג ע"א) ד"ה ל"צ מיירי דלא הוי פסיק רישא שמזלפו בטיפות דקות היינו דאין כוונתו לעשות דוקא בטיפין גסין וא"כ אף דעביד בטיפין גסות לא הוי פסיק רישא כל שלא מתכוין דוקא לעשות בפס"ר שרי כל שאפשר ליה שלא לעשות בפס"ר וזה ברור או דהתוס' סבר כשיטת הרמב"ם ז"ל דפליג ע"ז כאשר בארנו בתשובה:

ומה שכתב הוד גאונו וז"ל ומה שכתב מעכ"ת ראיה מרש"י בכורות (ל"ג ע"ב) ד"ה יקיז אף במקום שעושה בו מום ופי' כיון שיכול להקיז דם במקום שאין עושה בו מום יכול ג"כ להקיז אף במקום שעושה בו מום, לבד זה שהוא נגד דברי התוס' שם (ל"ד ע"א) ד"ה אי לימא ונגד דברי הרא"ש שם אות ד' עכ"ל גם אני כתבתי דאינו כן שיטת הרמב"ם וגם דהתוס' לשיטתו אזיל (שבת ק"ג ע"א) ד"ה ל"צ דלא סבר כשיטת רש"י כאשר כתבנו לעיל וגם אני לא כתבתי בתשובה ראיה לדברי רש"י רק דרש"י לשיטתו בזבחים (צ"א ע"ב) ולכך לא צריך לפרש כדברי הרמב"ם בפי' המשנה דכתב אע"פ שהוא עושה בו מום פי' דאין חוששין שמא יפול בו מום מחמת הקזה ע"ש אלא לפי שיטת רש"י נוכל לגרוס אף במקום שעושה בו מום וכל היכי דמצי למעבד בלא פס"ר כל שלא מתכוין דוקא לפס"ר שרי נמי להקיז אף במקום שעושה בו מום כמו דשרי לזלף אף בטיפין גסות כן הכא:

ומה שכתב הוד גאונו וז"ל ובלאו הכי אין לומר כן א"כ בשבת אם נוכל לעשות רפואה בלא מלאכה יוכל לעשות הרפואה אף במלאכה ואף במצוה איתא שבת (קל"ג ע"א) ליעבד אחר כיון דיוכל אחר למול בלא עקירת הלאו דקציצת הבהרת לא יוכל האב למול ומשני דליכא אחר הא איכא אחר לא אמרינן כיון שאפשר באחר מותר אף לאב עכ"ל לא זכיתי להבין דברי קדשו הא קאי הגמרא באומר אבי הבן לקוץ בהרת דבנו הוא קא מתכוין והיכא שהוא נתכוין לפסיק רישא בוודאי אסור לעשות אף היכא דמצי למעבד בלא פס"ר וכדברי השלטי גבורים הנ"ל שהבאתי לעיל:

ומה שכתב הוד גאונו וז"ל ואין לצאת מדברי הראשונים בסברות:

מנפשינו שאין להם שורש בגמרא עכ"ל. אומר אני דראיה גדולה לדברי רש"י ז"ל זבחים (צ"א ע"ב) מהא דאמרינן כתובות (ו' ע"ב) הכונס את הבתולה כו' וחכמים מתירין מאן חכמים אמר רבה ר' שמעון הוא דאמר דבר שאין מתכוין מותר אמר ליה אביי והא מודה ר' שמעון בפסיק רישא אמר ליה לא כהללו בבליים כו' ועי' תוס' ד"ה לא דפי' דלא הוה פ"ר כל שיכול כו' כל שאינו מתכוין דוקא כו' ע"ש וגדולה מזה כתב הרשב"א ז"ל שם בכתובות (ו' ע"ב) ד"ה א"כ ומעשים בכל יום שמתירין כו' לכתחילה אפי' לבבליים כו' ובאמת כן היא כיון דאפשר כו' לכ"ע שרי דאפשר שיזדמן להם כו' וכדאמרינן גורר מטה וספסל ולא בעינן בקי שלא יעשה חריץ וכן כל דבר שאין מתכוין עכ"ל ע"ש הרי בהדיא כדברי רש"י ז"ל וכדברי דכל היכא דמצי למיעבד בלא פ"ר מותר אף בפ"ר כל שלא מתכוין לעשות דוקא בפסיק רישא וזה ברור:

ומה שכתב הוד גאונו וזה לשונו ומה שכתב מעכ"ת דמה שאיתא במגילה (כ"ו ע"ב) דס"ת שבלה גונזין אותה בכ"ח וכתב מעכ"ת כיון דגרמא מותר למה גונזין דוקא בכל"ח ואין לאמר הטעם דלכך גונזין בכ"ח משום איסור מחיקת השם הוה די בזה שיגנוז בכלי עץ דעדיין לא יתחיל כלל מחיקת השם עד שיבלה הכלי עץ עכ"ל כבר בארנו בתשובה דבכלי עץ הוה בזה איסור מחיקת השם בידים וכדאמרינן בסנהדרין (ע"ז ע"א) התם בלא שרגא לא מתחיל הבלא בשעתיה הכא בלא שרגא נמי מתחיל הבלא בשעתיה עי"ש כן הכא אם יגנוז הס"ת שבלה בכלי עץ הא מעט לחלוחית יהיה תיכף מגיע אף להשמות דהא דרך הכלי עץ להבליע לחלוחית תיכף כשנותנין אותה לקרקע ומזה יגיע ג"כ להשמות וכל שיש מעט בשעתיה לחלוחית ואף שלא יזיק אלא לאחר זמן רב הוה בזה מעשה בידים כמובן מזאת הסוגיא דסנהדרין:

ומה שכתב הוד גאונו וזה לשונו וגם למה מצילין כתבי הקדש בשבת מפני הדליקה הא ליכא אף גרמא עכ"ל. כבר בארנו בתשובה דאף דאמרינן (שבת ק"כ ע"ב) דגרמא שרי במחיקת השם כל זה לא הוה לא מדאורייתא אבל מדרבנן בודאי אסור וראיה לזה דהא לא קאמר ר' יוסי לעולם יורד ורוחץ כדרכו אלא יורד וטובל כדרכו משום דבמקום מצוה לא גזרו רבנן וגם מדלא מקשה הגמ' אי הכי לעולם יורד וטובל לעולם יורד ורוחץ מיבעיא ליה אלא ע"כ דאיסור מדרבנן איכא ומצוה מדרבנן איכא להצילם אף מפני הדליקה שאין בהם אף גרמא ולכך מצילין כתבי הקדש בשבת מפני הדליקה דמשום מצוה שרינן להצילם.

ומה שכתב הוד גאונו וזה לשונו ומה. שהביא ראיה מזבחים (מ"ז ע"א) דר' אליעזר בר' יוסי לית ליה מלאכת מחשבת ומסתמא ס"ל כאבוה התם איפרך מכל וכל, חדא דהא התם פליג אאבוה דר"י סובר במתניתין (שם מ"ו ע"ב) שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד עכ"ל הן אמת דר"י פליג על אבוה בזה הדין שהבעלים מפגלין אבל לא פליג על הא דלא סבר מלאכת מחשבת אסרה תורה:

ועוד כתב הוד גאונו וז"ל ועוד בשבת (ל"א ע"ב) אמר ר' יוחנן דר"י סבירא כר"ש דמלאכה שאו צריכא לגופה פטור וזה שפטור מלאכה שאין צריכה לג הוה משום מלאכת מחשבת כמו שאמרו (חגיגה י' ע"ב). א"כ לדברי קדשו יקשה דברי הרמב"ם ז"ל הא דפסק בה' שבת (פ"א ה"ז) כר' יהודה דמלאכה שאינה צריכה לגופא חייב הרי דלא סבר מלאכת מחשבת אסרה תורה ואפי"ה פסק הרמב"ם בה' שבת (פי"ח הכ"ב) דכל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו ובא אחר והוציאו לא:

נתחייב זה במחשבה של זה הרי דסבר מלאכת מחשבת אסרה תורה דהא כל הטעם דלא נתחייב זה במחשבה של זה הוה משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכדאמרינן זבחים (מ"ז ע"א) א"כ תקשה דברי הרמב"ם אהדדי אלא ע"כ דזה הוה שני ענינים דהכא גבי גרמא דאסור בשבת כדאמרינן (ב"ק ס' ע"א) מטעם מלאכת מחשבת אסרה תורה פי' כיון שנתקיים מחשבתו אף ע"י הרוח מסייעתו כל שנתקיימה מחשבתו חייב וכדפי' רש"י מלאכת מחשבת אסרה תורה נתקיימה מחשבתו וכן גבי ובא אחר והוציאו לא נתחייב זה במחשבה של זה משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה פי' שנתקיימה מחשבתו וכל שאין שיעור זה חשוב בעיניו אין מתכוין למלאכה וכדפי' רש"י שם זבחים (מ"ז ע"א) דה"מ מלאכת. פי' לא נתקיימה מחשבתו דהא זה השיעור לא חשוב בעיניו ומלאכת מחשבת דוקא אסרה תורה אבל גבי מלאכה שאינה צריכה לגופה קרי כשעושה מלאכה ואין צריך לאותו צורך כגון שכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה כדי שלא יאבד או כדי שלא ישרף. שאין צריך לגוף הכיבוי דהא טפי הוה ניחא ליה שלא יהא דולק הנר כלל בזה סבר ר' שמעון דפטור מטעם דמלאכת מחשבת אסרה תורה פי' דלא אסרה תורה אלא שהוא צריך לאותו מעשה איסור אבל אם ניחא ליה טפי שלא יוצרך לאותו מעשה איסור לא אסרה תורה ויוכל להיות אף דסבר ר' יוסי כר' שמעון דמלאכה שאין צריכה לגופה פטור משום מלאכת מחשבת אסרה תורה אפי"ה לא סבר ר' יוסי דגרמא בשבת מותר ולא סבר הטעם דמלאכת מחשבת אסרה תורה בענין זה דהוה שני ענינים וזה ברור:

ומה שכתב הוד גאונו וז"ל והתירוץ שכתב מעכ"ת על רש"י דרש"י סובר דלתירוץ של רב אשי שבת (מ"ז ע"ב) דקירוב כיבוי גרע מגרם וכאן נמי גבי מחיקת השם כיון דאין הפסק בין השם למים דמי לקירוב כיבוי ולא לגרם כיבוי קשה על זה שני קושיות חדא דלרב אשי דסובר דיש נ"מ בין קירוב כיבוי לגרם כיבוי איך יתרץ דברי ר' יוסי דאמר טובל בלא גמי דכיון דר' יוסי אסר גרם כיבוי כ"ש קירוב כיבוי עכ"ל ולא זכיתי להבין את דברי קדשו בשום אופן הא קושיתו של גאונו היא קושית הרשב"א שבת (ק"כ ע"ב) דה"מ לעולם דכתב תמיהא לי דהא מכיון שהוא מכניס ידו במים הרי זה כמקרב את כיבויו והוה מוחק את השם בידים כאשר בארנו לעיל שכוונת הרשב"א לשיטת הר"ח והר"ת והוה מוחק את השם בידים כל שלא מפסיק ולא מידי ותירץ שם דכאן אפשר שלא ימחוק כנודע לגאונו ורבנן דפליגי אר' יוסי סברי דגם זה הוה מעשה בידים משום דסברי דזה הוה אי אפשר דלא ימחוק וזה ברור:

ומה שכתב הוד גאונו וזה לשונו מכל הנ"ל איך סלקא דעתי' דמעכ"ת דמותר לשרוף בגרמא כתבי קדש וע"י א"י כיון דאנן פסקינן דכל כתבי הקדש מצילין מפני הדליקה אף בשבת וא"כ אם אנו רואין שא"י שורף כתבי הקדש או רוח נושא כתבי הקדש לאש מחויבין אנחנו להצילן אף בשבת ואיך נאמר דמותר לכתחילה ליתן לא"י ולרוח לגרום שריפה על ידיהן עכ"ל הטהור כבר בארנו בתשובה דכל ההיתר שלי מטעם כיון דגרמא אינו אסור מדאורייתא ורק מדרבנן אסור כאשר בארנו לעיל וכיון דפסק הרמב"ם בהל' תרומות (פי"ב ה"ד) כר' יהושע בפסחים (כ' ע"ב) דחביות תרומה שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה אם אינו יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ויטמאנה ביד משום דכל שבלאו הכי יטמא מותר נמי לטמא ביד והא הכא אנן חזינן דהקורעקטין מוטלין באשפה וגם אם יקברו באין אחרים ומוציאין אותן ועושין בהן כל צרכן א"כ בלאו הכי יתבזו וימחקו בבזיון ולקוברן בכלי עץ לדעתי הוה זה איסור מעשה בידים כמו שבארנו לעיל ולקוברן בכלי חרס הוה בזה הפסד מרובה וכדאמרינן פסחים שם להפסד מרובה חששו אם כן כל שהולך בלאו הכי למחיקה ולבזיון דא"י באים ומוציאין אותן משם מהקבורה א"כ ע"י א"י הא אנן פסקינן בש"ע או"ח דכל דבר שאסור מדרבנן מותר לאמר לעובד כוכבים לעשות כל שיש צורך בדבר הרבה ואף להיש אוסרים שם הא הכא בלאו הכי נמחקו והוה כמו חביות תרומה כנ"ל ואף הא דמצילין להכתבי קדש מפני הדליקה בשבת היינו מטעם שהא יכולין להצילן שלא ילכו לאיבוד בודאי מוטל עלינו חוב להצילם בכל מאי דאפשר אף בשבת דהא יש מצוה בדבר דהא אף גרמא אסור מדרבנן ואף דהא הדליקה לא הוה אף גרמא אפי"ה מותר להצילם בשבת אבל הכא כל ההיתר שלנו לא הוי אלא שבלאו הכי הולכים למחיקה דבאים אחרים ומוציאים אותן מקבורה ומשתמשין בהם כל צרכן לא גרע מהא דחביות תרומה שנשברה בגת העליונה. ועל ידי גרמא היינו הרוח מסייעתו וגם לצוות לא"י לעשות כן בודאי שרינן להו לעשות כן כדי שלא יתבזו כתבי קדש כאשר בארנו:

כה דברי ידידו המברכו מקרב לב עמוק משה קריינעש מפק"ק ווילנא:

תוכן העניינים

שות אהל משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה