אור ברסלב

שות אהל משה· רבי משה קרינס

סימן א

הקדמת המחבר

שאלה מה לעשות עם הקארעקטין שאצל המדפיסים ספרי קודש אשר מתרבים אצלם עד שנלאו למצא עצה מה לעשות בהן כי לגונזן כדינא בארונות של חרם בקרקע לבד שהדבר כבד למאד בטירחא יתירא והוצאה מרובה לבד זה באין אחרים ומוציאין אותן ובאין ע"י זה לבזיון שימכרו לכל תשמיש אם יש איזה תקנה לזה או לא:

תשובה גרסינן בירושלמי סוטה (פ"ג ה"ג) עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת תחת צירו של היכל למה בשביל לשחקה ופירשו המפרשים ז"ל דנגנזת תחת צירו של היכל שהדלת סובבת בה בשביל לשחקה שיהא נשחק הספר והכתב מעצמו ע"י סביבות הדלת וכן כתב רש"י ז"ל סוטה (כ' ע"א) דה"מ מגילתה נגנזת בצירי ההיכל דכל כתבי הקודש שאינן ראוין לקרות בהן נגנזין שלא יתבזו וקשה הא אמרינן מכות (כ"ב ע"א) מתקיף לה רב חנניה ולחשוב נמי המוחק את השם בהליכתו ואזהרתו מהכא ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' כו' וכן מפורש בש"ס בדוכתא טובא איסור מחיקת השם וכן כתב הרמב"ם ז"ל (בה' יסודי התורה פרק ואו הלכה א') כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה הי' לוקה מן התורה שהרי הוא אומר בעבודת כוכבים ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' כו' א"כ היך נגנזת המגילה עם השמות הכתובים בתוכה תחת צירו של היכל בשביל לשחקן הא איכא בזה איסור מחיקת השם וגם להמסבב את הדלת איכא איסור הא מוחק את השם בידים איברא דרבינו הרמב"ם ז"ל השמיטו ולא הביא להלכה דנגנזת תחת צירו של היכל וכתב על זה מרן הכ"מ ז"ל בהלכות סוטה (פ"ד הלכה ד') ודע דבתוספתא ובירושלמי סוטה (פ"ג) תני דנגנזת תחת צירו של היכל ולא ידעתי למה השמיטו רבינו ז"ל:

ואמינא בזה דאתא שפיר משום דהירושלמי לשיטתו אזיל וגם הרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דגרסינן שבת (מ"ז ע"ב) נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה לימא מתניתין כר' יוסי דאמר גורם לכיבוי אסור ותסברא אימר דאמר ר' יוסי בשבת בערב שבת מי אמר וכי תימא הכא נמי בשבת והא תניא נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות בשבת ואין צריך לומר בערב שבת ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה מערב שבת ואין צריך לומר בשבת ופי' רש"י ז"ל ואי לגרם כיבוי מדמית לה אפי' כר' יוסי לא מתוקמא דבערב שבת לא אמר ר' יוסי דאסור גרם כיבוי אלא אמר רב אשי אפי' תימא רבנן שאני הכא מפני שמקרב את כיבויו ופי' רש"י ז"ל מתניתין אפי' לרבנן דלא דמי לגרם כיבוי דהתם כי מטי דליקה לכלים דליקה הוא דפקע להו וגרמא בעלמא הוא אבל זה שנתן המים ממש תחת הנר מכבה ממש הוא וגזירה מבעוד יום אטו משחשיכה. מקרב את כיבויו, זימן כיבוי להדיא והוה ליה מכבה ממש אי הוה יהיב ליה בשבת:

והנה הר"ח והר"ת פירשו הא דרב אשי דקאמר שאני הכא מפני שמקרב את כיבויו דהכא לא הוה גרמא אלא הוה מעשה בידים דמתניתין אפי' לרבנן דעד כאן לא שרו התם לעשות מחיצה עם כלים של מים דהתם הוה רק גרמא שאינו מכבה עד שיתבקעו הכלים אבל הכא דאין נותנין מים בכלי כדי לקבל הניצוצות דהא זה לא הוה גרמא אלא הוה מעשה בידים דהא לא הוה הפסק בין מים לניצוצות והניצוצות מיד נכבות כשנופלות בכלי והוה כמו מחיצת מים דאסור. והרב ר' פורת ז"ל פי' דהפשט דשאני הכא מפני שמקרב את כיבויו לא הוה פירושו דהוה מעשה בידים אלא דזה נמי הוה גרמא אפ"ה לרבנן נמי אתיא משום דגזרינן שמא יבא לידי כיבוי בידים עי' תוס' שם דה"מ מפני:

וגרסינן בירוש' שבת (פ"ג ה"ח) רבי שמואל בשם ר"ז דר' יוסי היא דאמר ר"י הוינן סברין מימר מה פליגין ר"י ורבנן בשעשה מחיצה של כלים אבל אם עשה מחיצה של מים לא מן מה דמר רבי שמואל בשם ר' זעירא דר' יוסי היא הדא אמרה אפי' עשה מחיצה של מים נמי מחלוקת פי' דמהא דקאמר ר' שמואל בשם ר' זעירא דר' יוסי היא ולא רבנן מוכח מזה דר' יוסי ורבנן פליגי נמי על מחיצה של מים אפ"ה נמי סברי רבנן דמותר לעשות מחיצה של מים ולא הוה מעשה בידים אלא דגם זה הוה נמי רק גרמא ולא מעשה בידים הנה נתבאר לנו מזה הירושלמי דפליג על הש"ס בבלי דהש"ס בבלי סבר דעל מחיצה של מים לא פליגי רבנן דשרי לעשות מחיצה אלא דאסרי משום דזה לא הוה גרמא אלא מעשה בידים דעד כאן לא הוה גרמא אלא מחיצת כלים עם מים דהא מפסיק בין המים לבין האור אבל מחיצה של מים בלא כלי הא לא הוה הפסק כלל לא הוי גרמא אלא מעשה בידים והירושלמי פליג על זה דגם מחיצה של מים נמי פליגי רבנן ושרי דגם זה נמי לא הוי רק גרמא:

והנה הרב אלפסי ז"ל על כרחך סבר כשיטת הר"ח והר"ת דפירושו דשאני הכא מפני שמקרב את כיבויו הוי מטעם דהוה מעשה בידים ומחיצה של מים בלא כלי אף רבנן אסרי דהא אמרינן שבת (ק"כ ע"א) ר' שמעון בן ננס אומר פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהן האור מפני שהוא מחרך ועושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים מים ובין ריקנין בשביל שלא תעבור הדליקה ר' יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים לפי שאינן יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה אמר רב יהודה אמר רב טלית שאחז בה האור מצד אחד נותנין עליה מים מצד אחר ואם כבתה כבתה מיתיבי טלית שאחז בה האור מצד אחד פושטה ומתכסה בה ואם כבתה כבתה וכן ספר תורה שאחז בו האור פושטו וקורא בו ואם כבתה כבתה הוא דאמר כר' שמעון בן ננס אימר דאמר ר' שמעון בן ננס מפני שהוא מחרך גרם כיבוי מי אמר אין דקתני סיפא ר' יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים שאינן יכולין לקבל את האור מכלל דתנא קמא שרי. וכתב האלפסי ז"ל טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה ואם כבתה כבתה ולא הביא להלכה הא דרב יהודה אמר רב טלית שאחז בה האור מצד זה נותנין עליה מים מצד אחר ואף דבגמ' מסקינן דלרבנן דסברי גרם כיבוי מותר ומותר לעשות מחיצה עם כלים של מים מותר נמי לתת מים על הטלית שאחז בה האור ואם כבתה כבתה וא"כ דהלכה כרבנן דר' יוסי דמותר לעשות מחיצת כלים עם מים וכדכתב האלפסי ז"ל בעצמו פרק כל כתבי ואם כן אמאי לא פסק כרב יהודה אמר רב וכתבו הראב"ד והרמב"ן ז"ל הטעם על רבינו האלפסי ז"ל דהא דרב יהוד' אמר רב אינו להלכה לפי שהוא מדמה מחיצת מים ממש למחיצת כלים ואינו כן אלא אפילו רבנן ור' שמעון בן ננס נמי אוסרים מחיצה של מים ממש בלא כלי דהא זה לא הוי גרמא אלא מעשה בידים והביאו ראיה לזה מהא ששנינו סוף כירה (מ"ז ע"ב) אלא אמר רב אשי אפילו תימא רבנן שאני הכא מפני שמקרב את כיבויו הרי דזה לא הוי גרמא אלא מעשה בידים דלא הוי גרמא אלא היכא דמפסיק הכלי אבל מחיצה של מים ממש בזה אף רבנן ור' שמעון בן ננס נמי מודו דאסור משום דזה הוי מעשה בידים ולכך הוי זאת הסוגיא שלא להלכה דלפי זה אסרינן טלית שאחז בה האור מצד זה ליתן עליה מים מצד אחר אף לרבנן ור' שמעון בן ננס דזה הוי כמו מחיצה של מים דהוי מעשה בידים. הרי דסבר האלפסי ז"ל כפי' הר"ח והר"ת ולא כפי' הרב ר' פורת דמחיצה של מים אף לרבנן אסור דזה הוי מעשה בידים וכן משמע מדברי הרא"ש ז"ל בפרק כל כתבי דלא הביא הא דרב יהודה אמר רב אלא דכתב טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה וכן ספר תורה פושטו וקורא בו ואם כבה כבה וכן כתב מרן הב"י (סי' של"ד) הרי דגם רבינו הרא"ש ז"ל גם כן סבר כשיטת הר"ח והר"ת ולא כפי' הרב ר' פורת אלא דזה הוי מעשה בידים וכן מוכח מדברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דכתב (בה' שבת פ"ה ה"ה) ואסור ליתן לתוכו מים מפני שהוא מקרב כיבוי הניצוצות הרי להדיא דסובר הרמב"ם ז"ל כשיטת הר"ח והר"ת ולא כשיטת הרב ר' פורת אלא דזה הוי מעשה בידים ולא גרמא ואף דהא פסק כרב יהודה אמר רב דטלית שאחז בו האור מצד זה נותנין עליו מים מצד אחר ואם כבתה כבתה כדכתב בה' שבת (פ' י"ב ה"ו) מוכרחין אנו לאמר דסבר כשיטת הרשב"א ז"ל דחילק בין ההיא דפרק כירה להא דר' יהודה אמר רב דהתם אין דבר מפסיק בין הניצוצות והמים אלא האויר והמים תחת הניצוצות ממש אבל בטלית אין המים תחת האש כדי לכבות כשיפול אלא מן הצד ואין האש נופלת לתוך המים להדיא כדכתב הרשב"א ז"ל בחי' שבת סוף כירה דה"מ מפני ע"ש. או כדברי הר"ן ז"ל סוף כירה דכתב לחלק ביניהם דטלית שאחז בה האור היינו טעמא לפי שאין המים מכבין את הדולק אלא מונעם שלא יתפשט האור אבל הכא בפ' כירה טפי מגרם הוה אבל לכולם הוי פירושו של הגמ' הא דקאמר רב אשי שאני התם דמקרב את כיבויו משום דהוי מעשה בידים ולא גרמא:

והשתא אתא שפיר דהא אמרינן שבת (ק"ך ע"ב) ורמי דרבנן אדרבנן ורמי דר' יוסי אדר' יוסי דתניא הרי שהיה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופות נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי ויורד וטובל ר' יוסי אומר לעולם יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף ופי' רש"י ז"ל דקס"ד השתא כדי שלא ימחוק את השם במים אלמא לרבנן גרם מחיקה אסור ולר"י שרי ומשני הגמ' שאני התם דאמר קרא ואבדתם את שמם לא תעשון כן לד' וכו' עשייה הוא דאסר גרמא שרי אי הכי הכא נמי כתיב לא תעשה מלאכה עשייה הוא דאסר גרמא שרי מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית אתי לכבויי אי הכי קשיא דרבנן אדרבנן ומה התם דאדם בהול על ממונו שרי הכא לא כ"ש ותסברא האי גמי היכי דמי אי דמהדק קא הוי חציצה אי לא מהדק עייל בה מיא חציצה תיפוק לי' משום דיו בלחה אלא אמר רבא ב"ר שילא היינו טעמא דרבנן דקסברי אסור לעמוד בפני השם ערום ולאהדורי אגמי פליגי דרבנן סברי טבילה בזמנה לאו מצוה ומהדרינן ור"י סבר טבילה בזמנה מצוה ולא מהדרינן הרי דמסקנת הגמ' דלא פליגי רבנן ור' יוסי מטעם שלא ימחוק את השם דהא לא הוי כי אם גרמא וגרמא שרי גבי מחיקת השם. וכן מוכח מהא דכתב הרמב"ם ז"ל (פ"ו ה"ו בה' יסודי התורה) וכן אם היה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופות נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו ולא יהדק כדי שלא יחוץ שלא אמרו לכרוך עליו גמי אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם ערום. הרי בפירוש סבר הרמב"ם ז"ל דגרמא מותר מן התורה במחיקת השם וכן כתב מרן הכ"מ שם דמסקנת הגמ' דגרמא מותר במחיקת השם וכל הענין דכורך עליו גמי אינו אלא מטעם אסור לעמוד בפני השם ערום:

וזה לא תיקשא לן על שיטת הרב אלפסי ז"ל והרמב"ם והר"ח והר"ת ז"ל דסברי דזה לא הוי גרמא היכא דלא מפסיק ולא מידי הא הכא גבי שם כתוב על בשרו דמקשי הגמ' הא הוי גרמא ולא אמרינן דהכא לא הוי גרמא כי אם מעשה בידים כמו מחיצה של מים דלא מפסיק הכלי הוה מעשה בידים ולא גרמא כבר תירץ בזה רבינו הגדול הרשב"א ז"ל בחי' שבת (ק"ך ע"ב) דכתב וז"ל תמיה לי דהא מכיון שהוא מכניס ידו במים הרי זה מקרב את כיבויו וי"ל דלא קרינן מקרב את כיבויו אלא כענין נותן מים בכלי שתחת הנר ואי נמי בנותן בצד הטלית שאחז בו האור משום דאם יפלו שם ניצוצות או תגיע שם הדליקה ודאי תכבה אבל כאן אפשר דלא ימחוק שאילו ודאי נמחק היינו כשמשפשף שהרי הוא נותן ידו במים ע"ש:

והשתא אתא שפיר דלכך סובר הירושלמי דמגילתה נגנזת תחת צירו של היכל ולא הוה בה איסור מחיקת השם להנותן תחת צירו של היכל דהא זה הוי רק גרמא לשיטת הירושלמי דלא סבר התירוץ של רב אשי דשאני התם דמקרב את כיבויו ולפי שיטתו של הירושלמי אף שלא מפסיק ולא מידי גם זה לא הוי מעשה בידים דהא גם מחיצה של מים נמי שרי לרבנן אם כן הכא גבי מגילתה שפיר היתה נגנזת תחת צירו של היכל ולא הוה בה להנותן איסור מחיקת השם דהא זה הוי רק גרמא אף דלא מפסיק ולא מידי וגרמא שרי במחיקת השם:

ואף למסבב את הדלת צירו של היכל ליכא בזה איסור מחיקת השם מהא דכתב רבינו הגדול רש"י ז"ל זבחים (צ"א ע"ב) גבי הא דאמרינן התם אמר שמואל המתנדב יין מביא ומזלפו על גבי האישים מ"ט א"ק ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח נחוח לה' והא קא מכבה כיבוי במקצת לא שמי' כיבוי איני והא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוריד גחלת מעל גבי המזבח וכיבה חייב דליכא אלא האי ת"ש יין כדברי ר' עקיבא בספלים שמן כדברי ר' טרפון לאישים ועוד תניא יין נסך לספלים או אינו אלא לאישים הא כר' יהודה דסבר דבר שאין מתכוין אסור והא כר' שמעון דסבר דבר שאין מתכוין מותר ופי' רש"י ז"ל הא דתניא יין נסך לספלים ולא לאישים כר' יהודה דסבר דבר שאין מתכוין אסור הוי לא תכבה אפי' בלא מתכוין הלכך עקר ליה למשמעותא דקרא דאשה למדרשיה נחת רוח הוא לפני כאישים והא דשמואל דקאמר דמזלפו על גבי אישים ר' שמעון היא דסבר דבר שאין מתכוין מותר דכיון דאין מתכוין לכבות אין לא תכבה ראיה עליו לאסור למעקר ממשמעותא דקרא דאשה משום קושיא דלא תכבה וכתב רש"י ז"ל וא"ת פסיק רישא ולא ימות הוא אפשר דמזלף ליה בטיפין דקות הלכך אי נמי מכבה בטיפין גסות דבר שאין מתכוין הוא ע"ש:

המתבאר לנו מדברי רבינו הגדול רש"י ז"ל דכל פסיק רישא דאסר לנו אף ר' שמעון לא הוי אלא היכא שאין לו לעשות באופן אחר רק בדרך אסור בזה הוה פסיק רישא אבל היכא דיש לו לעשות שלא בדרך איסור אף שעשה בדרך איסור זה לא הוי פסיק רישא ומותר לר' שמעון בדבר שאין מתכוין וראיה גדולה לזה מהא דכתב רש"י ז"ל בכורות (ל"ג ע"ב) בכור שאחזו דם אפי' מת אין מקיזין לו דם דברי ר' יהודה וחכ"א יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ר' שמעון אומר יקיז אע"פ שהוא עושה בו מום ורש"י ז"ל גרס על ר' שמעון יקיז אפי' במקום שעושה בו מום ואף דהא הוי פסיק רישא דמודה בה ר' שמעון דאסור אפ"ה יקיז אפי' במקום שעושה בו מום משום דהא לא הוי פסיק רישא דהא יכול להקיז בו במקום שאין עושה בו מום ולכך שרי נמי להקיז אף במקום שעושה בו מום דזה לא הוה פסיק רישא ואין צורך לנו לפרש כדברי הברטנורה דפירש אף במקום שעושה בו מום אם הוא צריך להקיז מאותו אבר משום דקשיא ליה דהא הוי פסיק רישא דמודה בה ר' שמעון והוכרח לפרש כן כשיטת הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שלו דאין כונתו במה שנאמר כאן אע"פ שהוא עושה בו מום שאירע מום בשעת מעשה הקזה בהכרח לפי שמודה ר' שמעון בפסיק רישא אלא הוא אומר שאין חוששין אם אירע בו מום אחר הקזה לפי שהוא דבר שאין מתכוין ולא נפל בו מום מחמת הקזה בהכרח כדי שנדמה אותו לפסיק רישא שהרמב"ם ז"ל יפרש אף שעושה בו מום אף דאפשר שאירע בו מום מחמת הקזה. אבל אם בודאי בשעת מעשה הקזה נעשה בו מום לא הוי שרי אף לר' שמעון דהא הוי פסיק רישא אבל לפי שיטת רש"י ז"ל יתפרש בפשיטות כשיטתו בזבחים (צ"א ע"ב) דכל שיכול לעשות בלא איסור שרי נמי לעשות דרך איסור דזה לא הוי פסיק רישא כן הכא הא יכול להקיז במקום שאין עושה בו מום הלכך שרי נמי להקיז אף במקום שעושה בו מום בהכרח:

והשתא נמי הכא גבי מגילתה נגנזת תחת צירו של היכל אף להמסבב לא יהיה בה איסור דמוחק את השם בידים דהא הוי דבר שאין מתכוין ושרי ואף דהא הוי פסיק רישא דזה לא הוי פסיק רישא דהא יכול לסבב את הדלת לאט לאט כל היום בדרך שלא ימחוק את השם בשום אופן והלכך שרי נמי ליה לסבב את הדלת אף במהירות ואף שימחוק השם אפ"ה שרי כל שיכול לעשות שלא בדרך איסור זה לא הוי פסיק רישא והלכך שפיר הירושלמי לשיטתו אזיל דמגילתה נגנזת תחת צירו של היכל אבל הרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דסבר דמחיצה של מים אסור לעשות אף דסבר גרם כיבוי מותר אפ"ה אסור לתת מים לקבל הניצוצות דכל שלא הוה הפסק זה לא הוי גרמא אלא מעשה בידים הילכך השמיט רבינו ז"ל מהלכה הא דמגילתה נגנזת תחת צירו של היכל דהא זה לא הוה גרמא אלא מוחק את השם בידים וגם על המסבב את הדלת צירו של היכל נמי לשיטתו אזיל בפי' המשנה שלו בבכורות דלא סבר כשיטת רש"י ז"ל וכל שיכול לעשות על דרך היתר מותר לעשות באיסור אלא דגם זה הוי פסיק רישא ואסור אף לר' שמעון כן הוי להמסבב איסור מוחק את השם בידים ולכך אסור לגנזו תחת צירו של היכל וזה ברור בע"ה יתברך שמו ויתעלה:

ובזה יתיישב מה דקשה הא דאמרינן מגילה (כ"ו ע"ב) ואמר רבא ספר תורה שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם ואפי' שונה הלכות אמר רב אחא בר יעקב ובכלי חרס שנאמר ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים וכן פסק הרמב"ם ז"ל (בה' ס"ת פ"י ה"ג) ספר תורה שבלה או שנפסלה נותנין אותו בכלי חרס וקוברין אותו אצל תלמיד חכם וזו היא גניזתן הא כל הטעם דרב אחא בר יעקב דבעינן דוקא בכלי חרס ולא בקרקע גופה משום איסור מחיקת השם כדמוכח מדברי הר"ן ז"ל שם דכתב ובכלי חרס שאין נותנין אותו בעפר דאע"פ שגונזין אותו עושין ליה תקנה כמה דאפשר לקיימו ואם כן לפי מסקנת הגמ' (שבת ק"ך ע"ב) דגרמא במחיקת השם שרי אם כן למה לן דוקא כלי חרס הא בקרקע ממש נמי לא הוה איסור דהא לא הוי אלא גרמא ולפי דברינו אתא שפיר דהא אם הוה נותנין הס"ת בעפר ממש ולא בכלי חרס הוי מחיקת השם בידים דהא זה לא הוה גרמא דהא לא מפסיק ולא מידי והוה כמו מחיצה של מים שאסור שלא תעבור הדליקה או כמו שאין נותנין מים תחת הנר לקבל הניצוצות מפני שמקרב את כיבויו לפי פי' הר"ח והר"ת ז"ל כן הכא הא לא מפסיק ולא מידי בין הקרקע ובין הספר תורה והוה מעשה בידים ואף דכעת אין לחלוחית כל כך כדי שימחוק את השמות הקדושים אפי"ה הוה מעשה בידים כדאמרינן סנהדרין (ע"ז ע"א) אתמר כפה עליו גיגית ופרע עליו מעזיבה רבא ור' זירא חד אמר חייב וחד אמר פטור תסתיים דרבא הוא דאמר פטור אדרבא תסתיים דר' זירא אמר פטור דאמר ר' זירא האי מאן דעייליה לחבריה בביתא דשישא ואדליק ליה שרגא ומת חייב טעמא דאדליק ליה שרגא הא לא אדליק ליה שרגא לא אמרי בלא שרגא לא מתחיל הבלא בשעתיה הכא בלא שרגא נמי מתחיל הבלא בשעתיה הרי דכל שמתחיל ביה בשעתיה רק מעט ואין בה כדי להמית אפי"ה הוי מעשה בידים וחייב כן הכא אף דלא יהיה בקרקע בעת שמניחין הס"ת לחלוחית מים כדי שימחקו השמות הקדושים אפי"ה הוי מעשה בידים דהא בשעתיה מיהו איתא הא כל שיש מעט התחלת מחיקת השם דהא מעט לחלוחית יש בקרקע שפיר הוי בה איסור מעשה בידים:

והשתא נמי ניחא דלא תיקשא לן לפי סוגית הגמ' (שבת ק"ך ע"ב) דאמרינן התם דגרמא שרי במלאכת שבת שלא בכיבוי אמאי אמרינן דאם מניחין קדירה אצל האש לבשל דהוי בה איסור דאורייתא ולא אמרינן דהא הוי רק גרמא ומ"ש מהך דעושין מחיצה של כלים מלאים מים דהוי רק גרמא דמאי שנא מקרב הקדירה אצל האש לבשל ומאי שנא מחיצה של כלים דשרינן ולפי שיטת הרב אלפסי והרא"ש ז"ל דסברי דטלית שאחז בה האור נותנין עליו מים מצד אחר משום דמדמין זה להא דרב אשי סוף כירה דאין נותנין מים לנר לקבל הניצוצות דהוה מעשה בידים דלא מחלקין בין הא דטלית הוי רק מניעת שלא יתפשט האור ובין אור דהוי מכבה ממש וכדמחלק הר"ן ז"ל סוף כירה. ולפי דברינו אתא שפיר דהא היכא דמקרב קדירה אצל האש הוה שפיר איסור דאורייתא ולא גרמא דהא בשעתיה מיהו איתא דהא תיכף כשמגיע הקדירה לאש הוה בה מעט חמימות הקדירה והמים ולא נקרא הפסק הקדירה למים דהא בשעתיה מיהו איתא דהא מעט חימום הוה למים תיכף שיקריבו הקדירה לאש ולא הוה זאת גרמא אלא מעשה איסור דאורייתא בידים אבל גבי מחיצה של כלים הוה שפיר גרמא דהא בשעתיה ליתא כלל כיבוי דהא כשיגיע הכלים לאש לא מהניא כלל לאש אלא לאחר שיתבקעו הכלים הוי כיבוי ולא מתחיל כיבוי בשעתיה וזה ברור:

איברא דקשיא לן על הא דמקשי הגמ' (שבת ק"ך ע"ב) אי הכי הכא נמי כתיב לא תעשה מלאכה עשייה הוא דאסר גרמא שרי אמאי לא משני הגמ' שאני לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכדאמרי' ב"ק (ס' ע"א) ליבה וליבתה הרוח כולן פטורין ת"ר ליבה וליבתה הרוח אם יש בליבויו כדי ללבותה חייב ואם לאו פטור אמאי להוי כזורה ורוח מסייעתו אמר אביי הכא במאי עסקינן כו' רב אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו הני מילי לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור הרי להדיא דגרמא לענין שבת חייב משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה כדפרש"י דנתקיימה מחשבתו דניחא לי' ברוח מסייעתו ואמאי לא משני הכא הגמ' שאני לענין שבת ממחיקת השם דמלאכת מחשבת אסרה תורה:

ואמינא בזה דאתא שפיר משום דהכא קאי אליבא דר' יוסי ור' יוסי לשיטתו אזיל מהא דאמרינן זבחים (מ"ז ע"א) שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד מתניתין דלא כהאי תנא דתניא אמר ר' אליעזר בר' יוסי שמעתי שהבעלים מפגלין אמר רבא מאי טעמא דר' אליעזר בר' יוסי דאמר קרא והקריב המקריב אמר אביי ר' אליעזר בר' יוסי ור' אליעזר ור' שמעון בן אלעזר כולהו סבירא להו זה מחשב וזה עובד הויא מחשבה ר' אליעזר ב"ר יוסי הא דאמרן ר' אליעזר דתנן השוחט לכומ"ז שחיטתו כשירה ור' אליעזר פוסל ר' שמעון בן אלעזר דתנן כלל אמר ר' שמעון בן אלעזר כל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו ובא אחר והוציאו נתחייב זה במחשבה של זה תרווייהו אית להו דר' אלעזר בר' יוסי השתא בחוץ אמרינן בפנים מיבעיא ר' אלעזר בר' יוסי לית להו דתרוייהו דלמא בפנים הוא דאמרינן בחוץ לא אמרינן ר' שמעון בן אלעזר אית ליה דר' אליעזר השתא בשבת אמרינן בכומ"ז מיבעיא ר' אליעזר לית ליה דר' שמעון בן אלעזר דילמא בכומ"ז הוא דאמרת כעין פנים אבל שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ופי' רש"י ז"ל דר' אליעזר לית ליה הא דר' שמעון בן אלעזר הא דאמר דהוכשר לזה ובא אחר והוציאו חייב זה במחשבה של זה אלא דסבר מלאכת מחשבת אסרה תורה שנסמכו שבת לפרשת המשכן בויקהל ומלאכת מחשבת שהעושה אותה נתכוין למלאכה גמורה אלא ששגג בשבת או סבור דמלאכה זו מותרת בשבת וזה שאין שיעור זה חשוב בעיניו אינו מתכוין למלאכה והנה הגמ' דקאמר דר' אליעזר בר' יוסי לית ליה לתרווייהו דלית ליה הא דשוחט לכומ"ז והא דהוכשר לזה ובא אחר והוציאו חייב דילמא בפנים הוא דאמרינן בחוץ לא אמרינן ולא קאמר הגמ' דלכך לא סבר ר' אליעזר בר' יוסי להא דר' שמעון בר' אלעזר דהוכשר לזה ובא אחר והוציאו חייב זה במחשבה של זה משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה אלא דקאמר רק זה הטעם על שניהם דילמא בפנים הוא דאמרינן בחוץ לא אמרינן אבל הטעם של מלאכת מחשבת אסרה תורה לא סבר אלא דטעם אחר יש הא דלא סבר הוכשר לזה ובא אחר והוציאו חייב זה במחשבה של זה ולכך שפיר קאמר הגמ' שבת (ק"כ ע"ב) הא גם בשבת גרמא מותר לר' יוסי דהא כל הטעם דאמרינן (ב"ק ס' ע"א) גרמא אסור בשבת אינו אלא מטעם מלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא קאי אליבא דר' יוסי ור' יוסי ע"כ לא סבר מלאכת מחשבת אסרה תורה דאם לא כן תקשא לן אמאי לא קאמר הגמ' דר' אליעזר בר' יוסי לא סבר הא דהוכשר לזה מטעם דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל השתא אתא שפיר דר' אליעזר בר' יוסי ע"כ בשיטת אביו קאי ור"י לא סבר דמלאכת מחשבת אסרה תורה ולכך שפיר מקשי הגמ' אדר' יוסי ך אי הכי הכא נמי כתיב לא תעשה מלאכה עשייה הוא דאסור גרמא שרי כאשר בארנו:

ובזה יתיישב לנו דברי רבינו רש"י ז"ל יומא (ח' ע"א) הא דכתב על הא דהיה שם כתוב על בשרו דלא ירחץ שלא ימחקנו ואזהרה למוחק את השם ואבדתם את שמם וסמיך ליה לא תעשון כן לד' וכו' נזדמנה ליה טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל להגן עליו חוזק שטף המים וקשה הא לפי מסקנת הגמ' שבת (ק"כ ב) לא הוי מטעם מחיקת השם משום דלא הוי אלא גרמא וגרמא שרי וכדמקשי הת"י שם ד"ה לא דהטעם אינו אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם ערום ואמאי כתב רש"י ז"ל דלא כמסקנת הגמ' ולפי דברינו אתא שפיר משום דרש"י ז"ל לשיטתו אזיל הא דסבר סוף כירה (מ"ז ע"ב) דהא דאמרינן אמר רב אשי שאני הכא מפני שמקרב את כיבויו הוה הפי' דהוי מעשה בידים כשיטת הר"ח והר"ת דמחלקין בין מפסיק מידי ללא מפסיק מידי דהיכא דלא מפסיק הוה מעשה בידים והיכא דמפסיק מידי לא הוה אלא גרמא והלכך הא דפריך הגמ' שבת (ק"כ ע"ב) האי גמי היכי דמי אי דמיהדק קא הוה חציצה אי לא מיהדק עייל בה מיא הוה שלא להלכה דהא לפי שיטתו של רב אשי סוף כירה הוה מצי הגמ' לשנויי דלכך בעינן דוקא כורך עליו גמי דהיינו דגמי יהיה מיהדק בשעת כניסתו למים אך לשעה היא נקרע מחמת המים דהשתא חציצה לא הוי דהא הוא עדיין במים לאחר שנקרע מחמת שטף המים ולא מיהדק ולא הוי חציצה וגם איסור מחיקת השם לא הוה הא כל שמפסיק בין השם ובין המים לא הוי אלא גרמא והכא הא הוי הפסק בין השם ובין המים ע"י הגמי הכרוך עליו בעת כניסתו למים והלכך אי לאו גמי יהיה בזה איסור מחיקת השם בידים אלא דע"י הגמי נעשה רק גרמא וחציצה לא הוי דהא הוא עדיין במים בעת שנעשה אינו מיהדק מחמת שטף המים וגם איסור למוחק את השם לא הוי דהא מפסיק הגמי בעת כניסתו למים ולא הוה מעשה בידים כי אם גרמא דשרי ולא סבר רש"י ז"ל כשיטת הרשב"א ז"ל בחי' שבת (ק"כ ע"ב) דכתב דהכא שפיר הוי רק גרמא אף דידו במים משום דלא ברי ליה שימחוק את השם ולכך שפיר כתב רש"י ז"ל הטעם של מחיקה ולא משום דאסור לעמוד בפני השם ערום והא דכתב רש"י בסוטה (כ' א') דמגילתה נגנזת תחת צירו של היכל אף דסובר דזה לא הוי גרמא היכא דלא מפסיק ולא מידי אלא דכתב זאת רק לפי שיטת הר"ר פורת דזה לא הוי מעשה בידים אף שלא מפסיק ולא מידי אבל באמת סבר רש"י ז"ל דבלא גמי הוי איסור מוחק את השם בידים והשתא לפי שיטתו לא פריך הגמ' מידי האי גמי היכי דמי ולכך לא מצרכינן לשנויי משום שאסור לעמוד בפני השם ערום וזה ברור בע"ה יתברך שמו ויתעלה:

ובלא זה נמי לא קשיא כלל אמאי בעינן דוקא גניזה בכלי חרס אף דגרמא שרי דהא עד כאן לא שרינן מחיקת השם על ידי גרמא אלא היכי שיש מצוה בדבר כגון טבילה אבל בלי ספק דבלא מצוה לא הוי שרינן מחיקת השם ע"י גרמא דאי לא תימא הכי אלא דאף שלא במקום מצוה נמי גרמא מותר אם כן תיקשא לן אמאי לא מקשה הגמ' אי הכי מאי איריא נזדמנה לו טבילה של מצוה הא אף לרחוץ כדרכו בלי טבילת מצוה נמי שרי דהא גרמא מותר אלא בודאי אף דאמרינן גרמא שרי היינו דשרי מדאורייתא אבל מדרבנן בודאי אסור ולכך דוקא בטבילה של מצוה שרינן וע"כ הא דמסיק הגמ' דפליגי רבנן ור' יוסי לאהדורי אגמי רבנן סברי טבילה בזמנה לאו מצוה ור' יוסי סבר טבילה בזמנה מצוה ולא מהדרינן היינו לאו מצוה לענין שלא יהדר אגמי מחמת הטבילה ויעבור על איסור לעמוד בפני השם ערום לא הוי הטבילה מצוה דהטבילה לא הוה כל כך מצוה שיעבור עבורה איסור דאורייתא דלא יראה בך ערות דבר דזימנא דמשתלי ושקיל ידיה ולכך מהדרינן אגמי אבל מצוה היא לענין איסור דרבנן לענין גרמא דאם לא כן תקשה לן אמאי לא מקשה הגמרא אי הכי מאי איריא נזדמנה ליה טבילה של מצוה דעל זה פליג ר' יוסי וקאמר לעולם יורד וטובל כדרכו ורוחץ כדרכו מיבעי ליה דהא גרמא שרי אלא ע"כ אף דאמרינן עשיה הוא דאסור גרמא שרי היינו דשרי מדאורייתא אבל מדרבנן אסור אך במקום מצוה קצת שרי רבנן ולכך שפיר בעינן בספר תורה שבלה לגונזה בכלי חרס וזה ברור:

איברא דלכאורה יקשה לן אי אמרינן דגרמא שרי במחיקת השם מהא דאמרינן שבת (י"ד ע"א) וספר מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה אמר רב משרשיה שבתחילה היו מצניעין את אוכלין דתרומה אצל ספר תורה ואמרו האי קדש והאי קדש כיון דקחזי דאתי לידי פסידא גזרו ביה רבנן טומאה ואי אמרינן דגרמא שרי מן התורה במחיקת השם אמאי גזרו רבנן טומאה לתרומה דנגע בספר הא הוה רק גרמא שיבא לידי מחיקה הספר תורה על ידי האוכלין כן הקשה לי ידידי הרב הגאון ר' אלי' אליעזר שיחיה מ"ץ דפה ובאמת אין כאן התחלת קושיא דהא עד כאן לא אמרינן דגרמא שרי במחיקת השם אלא לגרום שימחוק שלא ע"י בזיון אבל לגרום מחיקה ע"י בזיון בוודאי אסור אף ע"י גרמא וראיה גדולה לזה מהא דאמרינן ראש השנה (י"ח ע"ב) וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהיו מזכירים שם שמים אפי' בשטרות וכך היו כותבין בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון וכששמעו חכמים בדבר אמרו למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה וביטלו הרי דאף דמחיקה ע"י גרמא שרי אפי"ה כל דרך בזיון אסור אף דהכא הוה במקום מצוה קצת להזכיר שם שמים אף על השטרות אפ"ה כל דרך בזיון אסור מן התורה וזה ברור:

אך עדיין נשאר לנו קושיא על זאת הסוגיא הא דפריך הגמ' שבת (ק"כ ע"ב) חציצה תיפוק ליה משום דיו הא לפי מה שכתב הרמ"א (ביו"ד ס' קצ"ח ס"ו) דאותן שיש להן כמין קליעת שערות דבוקות זו בזו ונעשית ע"י שד וסכנה להסירם לא חייצי א"כ הכא נמי אמאי הוה הדיו חציצה הא ע"כ אי הוה מוחק הדיו הא הוה בזה איסור מחיקת השם א"כ הא הוה אי אפשר להסירם ואינו חוצץ כן הקשה לי ידידי הרב הגאון ר' אלי' אליעזר שיחיה מ"ץ דפה:

ואמינא בזה דשפיר אתיא מהא דאמרינן (זבחים י"ט ע"א) בעי ר' זירא תפילין מהו שיחוצו אליבא דמאן דאמר לילה לאו זמן תפילין הוא לא תיבעי לך כיון דלילה חייצי יום נמי חייצי כי תיבעיא לך למאן דאמר לילה זמן תפילין מאי מצוה דגופא חייץ או לא חייץ איגלגל מילתא ומטא לקמיה דר' אמי אמר ליה תלמוד ערוך הוא בידינו תפילין חייצי המתבאר לנו מזאת הגמ' דהוה איבעיא להו אי תפילין חייצי או לא חייצי והטעם דתפילין לא חייצי משום דהוה מצוה דגופא דמצוה להניח תפילין כל היום והוה כגופא משום חביבותא דמצוה וכדכתב רבינו רש"י ז"ל דה"מ לא תבעיא לך דוודאי חייצי כדמפרש טעמא כיון דבעבודת לילה חייצי דהא לאו מצוה הוה דניהוי כגופא משום חביבותא דמצוה דכיון דיש מצוה בתפילין ואינו רשאי להסירן מעל ראשו שילך בלא תפילין דהא חובה היא כל היום הוה כמו גופא ולא חייצי משום חביבותא דמצוה או לא חייצי דגם דאינו יכול להסירם ואפי"ה נמי חייצי ומסקנת הגמ' דתפילין חייצי ואף דהא יש בה חביבותא דמצוה והוה כגופא אפי"ה נמי חייצי. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות כלי המקדש (פ' י' ה' ו') דכתב נאמר בבגדי כהונה על בשרו ולבשם מלמד שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו לבגדים אפי' נימא אחת או עפר או כינה מתה אם היתה בין בשר לבגד הרי זה חציצה ועבודתו פסולה לפיכך אין הכהן יכול לעבוד בתפילין של יד שהרי חוצצות:

וראיתי למרן הכ"מ ז"ל שם דמקשה על הרמב"ם ז"ל למה השמיט מהלכה הך דינא דבית השחי מהו שיחוץ הא דבעיא לרבא (זבחים י"ט ע"א) בעיא רבא נכנסה לו רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן והא ליכא או דילמא דרך לבישה בכך כינה מהו שתחוץ מתה לא תבעיא לך דוודאי חייצא חיה מאי מי אמרינן כיון דאתא ואזלא רביתא היא ולא חייצי או דילמא כיון דקפיד עלה חייצי עפר מהו שיחוץ עפר וודאי חייץ אלא אבק עפר מהו בית השחי מהו שיחוץ על בשרו בעינן והא ליכא או דילמא דרך לבישה בכך ופי' רש"י ז"ל בית השחי מהו שיחוץ אויר בית השחי כגון בתי זרועותיו של חלוקו שהוא רחב ואינו נוגע בבית השחי מהו שיחוץ וצריך שיהו בתי זרועותיו דחוקים ונוגעין בבשר והנה הרמב"ם ז"ל הביא להלכה כל הנך האבעיות של רבא דכתב בהלכה ז' וצריך להזהר בשעה שלובש שלא יהיה אבק בין בגדו לבשרו ולא כינה אע"פ שהיא בחיים ושלא תכנס הרוח בשעת העבודה בין בשרו לבגדו עד שיתרחק הבגד מעליו ולא יכניס ידו תחת חלוקו לתוך חיקו ולא יצא שערו מן הבגד ולא יהיה בבגד נימא מדולדלת ואם היה שם אחד מכל אלו עבודתו כשרה, משום דלא איפשטו כל הנך בעיי ולפיכך פסק בהם רבינו דלכתחילה יש להזהר ומיהו בדיעבד אין לנו כח לפסול העבודה בכך ולאמר יביא קרבן אחר דאיכא למיחש שמביא חולין בעזרה והך אבעיא דבית השחי השמיט רבינו מהלכה ונראה דסבר רבינו דאין צריך להזהר מזה אף לכתחילה וכתב מרן הכ"מ ז"ל שרבינו לא היה גורס בית השחי מהו שיחוץ:

ואמינא בזה דשפיר אתא דלרבינו נפשט לו זאת האבעיא של רבא דבית השחי דאינו חוצץ מהא דאמרינן נדה (י"ג ע"ב) אמר רב פפא שמע מינה מכנסים אסורים והא כתיב ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה ההוא כדתניא מכנסי כהנים למה הם דומים כמין פולניא של פרשים למעלה עד מתנים למטה עד ירכיים ויש להם שנצים ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה ופי' רש"י ז"ל וכן הרמב"ם ז"ל בהלכות כלי המקדש (פ' ה' ה' י"ח) פלמניא תלוי למטה ברוחב שלא יתעטף בית הערוה ויתחמם ואין להם לא בית הנקב ולא בית הערוה כלומר חללו רחב ותלוי למטה ולא היה תיק בין הירכיים להיות הערוה מתעטף בו שלא יבא לידי הרהור הנה מוכרח לנו מזאת הגמ' דגם אם לא הי' בגדי כהונה דחוקים על בשרו ונוגעין תחת זרועותיו נמי לא הוה חציצה דהא כל על בשרו כתיב גבי מכנסים ואפי"ה לא היו המכנסים נוגעין תחת הירכיים אלא היו רחבים ולא היו נוגעין תחת בשרו ולא הוה חציצה ולכך שפתים יושק דברי רבינו הרמב"ם ז"ל דהשמיט הא דבית השחי מהלכה וזה ברור בעזר השם יתברך שמו ויתעלה:

והשתא הא לפי מסקנת הגמ' הוה דתפילין נמי חייצי ואף דהא לא היה יכול להסירם והוה כגופא מחמת חביבותא דמצוה אפ"ה חייצי וכן מוכח מהא דאמרינן פסחים (ס"ה ע"ב) אמר להם ר' יהודה לחכמים לדבריכם למה פוקקין את העזרה אמרו שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם והא קא חייץ לח הוא ואינו חייץ הרי דאף לגבי מצוה נמי אמרינן דחייץ ולא אמרינן דהא מחמת חביבותא דמצוה לא מקפיד ולא חייץ כן הכא שפיר מקשה הגמ' הא הוה חציצה הדיו ואף דניחא לי' הדיו ולא יכול להסירם דהא אי הוה משיר הדיו הוה איסור מחיקת השם אפ"ה הוה חציצה הא לא גרע מתפילין ומדם אף דניחא ליה שלא להסירם משום חביבותא דמצוה אפי"ה הוה חציצה ולא הוה כגופא כן הכא נמי הוה חציצה הדיו ואף דאי אפשר להסירם מטעם מחיקת השם. אבל התם גבי קליעת שערות שפיר אמרינן דלא הוה חציצה משום דהא יש סכנה אם יסירם ובזה בודאי אמרינן דלא הוה חציצה וחילוק גדול יש בין סכנה לאיסור:

ואמינא לה מהא דאמרינן גיטין (פ"ד ע"א) תנו רבנן הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע על מנת שתרדי לתהום על מנת שתעביר את הים הגדול ברגליך אינו גט ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט משום דכל תנאי שאי אפשר לו לקיים בסופו והתנה עליו מתחילתו אינו אלא להפליג בדברים וכשר איבעיא להו הרי זה גיטך על מנת שתאכלי בשר חזיר מהו לר' יהודה בן תימא אמר אביי היא היא פי' כמו דסבר ר' יהודה בן תימא על מנת שתעביר את הים ברגליך הוה הגט כשר משום שאי אפשר הוה מיקרי כן אמר הכא גבי איסור דאי אפשר לקיים מיקרי והגט כשר ורבא אמר אפשר דאכלה ולקיא דאיסור אפשר לקיים מקרי. כן הכא אף דגבי סכנה לא הוה חציצה משום דהא הוה מטעם סכנה וסכנה אי אפשר הוה מיקרי וכל שאי אפשר להסירם לא הוה חציצה אבל גבי דיו הא הוה איסור ואיסור אפשר לקיים מקרי ולכך הוה חציצה ושפיר מקשה הגמ' דיו תיפוק ליה משום חציצה וזה ברור בעזרת השם יתברך שמו ויתעלה:

והשתא לפי מה שבארנו דלשיטת הרב אלפסי והרמב"ם ורש"י ור"ח ור"ת והרא"ש ז"ל הוה הדין דגרמא במחיקת השם לא הוה אלא מדרבנן אך קבורה בלא כלי חרס הוה איסור מעשה בידים ואף בכלי עץ הוה איסור דאורייתא דהא בשעתא מיהו איתא מעט מחיקה דהא הלחלוחית יפעול מעט מעט בכלי עץ וכדאמרינן סנהדרין (ע"ז ע"א) הכא בלא שרגא מתחיל הבלא בשעתא כאשר בארנו לעיל:

והנה ע"כ מוכרח לנו דשריפה וקבורה בלא כלים שוין הם לענין דזה לא הוה בזיון יותר מזה דאם לא כן יקשה לן הא דאמרינן תמורה (ל"ד ע"א) כל הנקברין לא ישרפו וכל הנשרפין לא יקברו ור' יהודה אומר אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברין רשאי אמר לו אינו מותר לשנות. והנה הא דכל הנשרפין לא יקברו מפרש רש"י ז"ל הטעם דילמא אתי אינש ואשכח להו ואכל להו אבל הא דכל הנקברין לא ישרפו פריך הגמ' מאי טעמא ואמרינן משום דכל הנקברין אפרן אסור והנשרפין אפרן מותר אבל בלא זה הוה לן למימר דאף כל הנקברין ישרפו ולא אמרינן דשריפה הוה יותר בזיון מקבורה אלא ע"כ מוכרח לנו מזה דשריפה לא הוה יותר בזיון מקבורה בלי כלים:

והנה הא דכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות יסודי התורה (פ"ו ה' ח') כתבי הקדש כולן ופירושיהן וביאוריהן אסור לשורפן או לאבדן ביד והמאבדן ביד היו מכין אותו מכת מרדות הנה בודאי לא כתב כן אלא על שאר כתבי קדש שאין בהן אזכרות ושמות דהא כתבי קדש עם אזכרות אם שרפן הי' לוקה מן התורה וכדמוכח מהא דאמרינן סנהדרין (קי"ג ע"א) כתבי הקדש יגנזו מתניתין דלא כר' אלעזר דתניא ר' אלעזר אומר כל עיר שיש בה אפי' מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת שנאמר ושרפת באש את העיר ואת כל שללה והיכא דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב לא תעשון כן לה' כו' הרי דאם שרף את השם הי' לוקה מן התורה משום לא תעשון כן אלא ע"כ דהרמב"ם ז"ל קאי על כתבי קדש שאין בהם אזכרות אפ"ה אסור מדרבנן למוחקן וכדמוכח מהא דאמרינן שבת (קט"ז ע"א) הגליונים וספרי צדוקים אין מצילין אותן מפני הדליקה ר' יוסי אומר בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן אמר ר' טרפון שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם ואת אזכרות שבהן הרי להדיא דאף על כתבי קדש שאין בהם אזכרות נמי יש איסור שריפה והוא רק מדרבנן מדקאמר דשורפן אותם ואת אזכרות שבהם ומכלל דשלא ספרי צדוקים אסור לשורפן אף בלא אזכרות וגם דקאמר והשאר שורפן הרי שאינו של צדוקים אסור לשורפן ועל זה קאי הרמב"ם דאם שורף אותם הי' לוקה מכת מרדות:

והנה אמרינן בבא קמא (ס' ע"א) ליבתה הרוח כולן פטורין ליבה וליבתה הרוח אם יש בליבויו כדי ללבותה חייב ואם לאו פטור אמאי ליהוי כזורה ורוח מסייעתו כו' רב אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו הנ"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור הרי דמסיק הגמ' דלכך ליבה וליבתה הרוח אם אין בליבויו כדי ללבותה אלא על ידי הרוח דפטור מטעם דהוה גרמא בניזקין וגרמא בניזקין פטור הנה אף דהרמב"ם ז"ל בהל' נזקי ממון (פ' י"ד ה"ז כתב ליבה וליבתו הרוח חייב שהרי הוא גרם וכל הגורם להזיק משלם נזק שלם ולא מחלק בין שיש בליבוי שלו כדי ללבות לא משום דהרמב"ם ז"ל סבר דלא הוה גרמא אלא כמו שכתב הש"ך ז"ל בש"ע חו"מ (ס' תי"ח סע' ט' ס"ק ד') דלכך מחייב הרמב"ם ז"ל ליבה וליבתה הרוח ולא מחלק בין שיש בליבוי שלו כדי ללבות או לא משום דהרמב"ם ז"ל סבר דגרמא הוה כמו גרמי דחייב דאנן דיינינן דינא דגרמי וכדאיתא ב"ק (צ"ח ע"ב) אבל גם הרמב"ם ז"ל מודה דליבה וליבתה הרוח דאם אין בליבויו כדי ללבות הוה רק גרמא וכדברי רב אשי שם:

ולפי זה שפיר יש לנו תקנה לנידון דידן להני הקארעקטין דבאים אחרים ומוציאין אותן משם ומשתמשין בהן כל דבר בזיון יש לנו לאמר להמדפיסים שיעשו כן שיאמרו לא"י שיניחו את הכתבי קדש במקום אחד בחצר במקום שיש רוח ויקח הא"י גחלת ויניחו אצל הכתבי קדש בקש והם לא ילבו כל כך עד שיהא ללבותה בלא רוח אלא שיהא הרוח מסייעתם והוה רק גרמא ואף דאמרינן לעיל דגרמא אסור מדרבנן ולא שרינן גרמא רק במקום מצוה בטבילה של מצוה אבל בלא מצוה לא שרי' לנו, אך על ידי א"י הא יש מי שאומרים דשרי לעשות איסור מדרבנן וכדכתב מרן הב"י ז"ל בשלחנו הטהור או"ח (ס' ש"ז ס' ה') דיש מתירין היכא דצריך לדבר צורך הרבה ואף להיש אוסרין שם אף ע"י א"י אף בדבר שאסור מדרבנן:

אך הא אמרינן פסחים (כ' ע"ב) מי אמר ר' יהושע גרמא אין בידים לא ורמינהו חביות של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתיה חולין טמאין מודה ר' אלעזר ור' יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו ר' אלעזר אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד ר' יהושע אומר יטמאנה ביד והרמב"ם ז"ל פסק בהל' תרומות (פ"י ה"ד) כר' יהושע דכתב חביות שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה אם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו יציל בידו בלא נטילת ידים ואף שהוא מטמאה והטעם כל שעתיד ליטמא מטמאין נמי בידים דהא בלאו הכי כשתרד יטמא שרי לנו נמי לעשות טומאה בידים כן הכא אף דגרמא אסור נמי שלא במקום מצוה אפ"ה הא בלא שום גרמא נמי עתיד להתבזות וימחקו דאחרים באים ועושים בהם כל צרכן בוודאי פסקינן דשרי לעשות גרמא ע"י א"י:

וזה לא ניתן להאמר דשרי לעשותן ע"י א"י אף בלא גרמא כיון דגרמא שרי ועי' ברא"ש ב"מ פ' השוכר את הפועלים הכי נמי שרי לאמר לא"י האחד הא כבר הוכחנו לעיל דגרמא אסור מדרבנן וגם הא מפורש הוא בחולין (ו' ע"א) הנותן לשכנתו עיסה לאפות וקדרה לבשל אינו חושש לשאור ותבלין שבה במה דברים אמורים בשאמר לה עשה לי משלי אבל אמר לה עשה לי משליכי כמאן דערב ליה בידים דמי וכתב הר"ן ז"ל שם מכאן למד הרשב"א ז"ל שאסור לאמר לחנוני א"י שיעשה לו מרקחת או לפלטר לעשות לו פת דטעמא דשרי ליקח מהן מרקחת ופת היינו דסתם כלים של א"י אינו בני יומן כדמוכח (ע"ז ל"ח) והוה נותן טעם לפגם דבדיעבד שרי אבל כשאמר להם לעשות לכתחילה הרי הוא כמבשל בכליהם לכתחילה דאסור כדאמרינן הכא דכיון דאמר לה עשה לי משליכי כמאן דערב בידים דמי א"כ איך שרינן לומר לא"י היכא דגרמא שרי דהא כמאן דעביד בידים דמי אלא אין עצה רק כמו שכתבתי דוקא:

ומה גם דהא מוכח מהירושלמי מגילה (פ"א ה"ט) דכל שם שלא נתקדש מותר למוחקו מדאורייתא כדאמרינן התם דאמר רב שמעית מן חביבי אם יתן לי אדם ספר תילים של ר' מאיר מוחק אני את כל הללויה שבו לא נתכוין לקדשו הוה עיי"ש. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהל' יסודי התורה והא הקארעקטין לא נתקדשו דהא לא הוה כי אם לדוגמא בעלמא ואין בהם איסור תורה כי אם איסור דרבנן וכדכתב במחנה אפרים ז"ל בסופו. מכל הלין טעמא אסיקנא דיכול לעשות תקנה בזה האופן שבארנו לזאת אם יסכימו עמי גאוני דורינו שיח'. כל זה כתבתי שלא להלכה רק להעיר את המעיין. כה דברי הצעיר משה קריינעש מפ"ק ווילנא יצ"ו:

התשובה הזאת שלחתי להגאון מקאוונא אשר מכבר כתב תשובה בנדון זה לפה וזה אשר השיב:

תוכן העניינים

שות אהל משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה