שות אהל משה· רבי משה קרינס
הקדמת המחבר
מהולל שם ה' בכל עצמותי אודה ואברך ואשבח ואפאר וארומם את שם מלכנו על כל הטובות אשר הגביר עלי הרועה אותו מעודי באהלו של תורה. ובה שמתי כל מעייני מיום עמדי על דעתי לילות כימים שמתי ולעולם לי ארשתיה. ובאהבתה אשתעשע. עד כי על כפי חקותיה ועל לוח לבי חרותיה. ותאר פניה לנגדי תמיד כי רחוק מפנינים מכרה לבי בטח בה כי תביא ממרחק לחמה כדאמרינן בירושלמי ר"ה עשירים ממקום אחר אף כי חיצי ההשגחה נחתו בי עד כי דבקה לעפר נפשי עמוס התלאות רגז ואין נחת בכל יום חיי תלוים לי מנגד ע"ד מאמר חז"ל (מד"ר קהלת) על פסוק ושנאתי דאת פניא לההוא גברא מן תלת ניסיסין בישין עי"ש. גם משפטיך אל, ירהיבו לבב אך לך איחל ואוסיף כח. אף כי תיסרני, אותך אחבב. גם תקטלני, אך לך אשוחח. כי ידעתי כי עונותי גרמו לי והרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי ולולא תורתך שעשועי כל היום היא שיחתי עד כי חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותי לעשות חיל בתורה ראו שרים ויהללו ויפארו את חיבורי אשר זכני ה' ברוב רחמיו וחסדיו אך עד היום לא יכולתי בשום אופן להוציאו לאור מגודל דוחקי וצערי עד כי כחי עזבני מכל התלאות אשר השתרגו עלי. אך היום מוכרח אנכי להוציא לאור ברחמי ה' חלק קטן מחיבורי הגדול בשאלות ותשובות. והיה כאשר ירצה ה' את פעלי נכון אנכי להוציא לאור את יתר חיבורי. כי באמת ידעתי כי חיבורי זה הוא דל ורזה נגד יתר השו"ת שיש תחת ידי. אך מה אעשה כי העת דוחקני ואין לאל ידי להעתיקם ולהגיהם משגיאות אך זה הוא רק מה שחנני ה' בזה השנה ולא יוצרכו להגיהם ואבטח בצור ישועתי כי ימצאו חן לפני גדולי תורה:
ואכתוב מה שחנני ה' על הא דגרסינן מכילתא (פ' בשלח) רבי אליעזר אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים היתה של ארבע מכות שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים עברה אחת וזעם שתים וצרה שלש משלחת מלאכי רעים ארבע ר' עקיבא אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים היתה של חמש מכות שנאמר ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים חרון אפו אחת עברה שתים וזעם שלש וצרה ארבע משלחת מלאכי רעים חמש. ויש לבאר במה פליגי ר' אליעזר ור' עקיבא דר"א לא חשיב לחרון אפו לאחת ור"ע חשיב חרון אפו לאחת:
ויתבאר דר' עקיבא לשיטתו אזיל דגרסי' פסחים (מ"א ע"ב) אמר רבא אכלו נא הי' לוקה שתים משום לא תאכל נא ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש דכי אם צלי אש נמי אלאו דלא תאכלו קאי כדפי' רש"י ז"ל שם. מבושל הי' לוקה שתים משום מבושל ומשום לא תאכלו כי אם צלי אש נא ומבושל הי' לוקה שלש משום לא תאכל נא ומשום לא תאכלו מבושל ומשום כי אם צלי אש אביי אמר לא היו לוקין על לאו שבכללות ופי' רש"י ז"ל דכולל בו כל מיני בישולים שאינן צלייה לאסור. איכא דאמרי תרתי הוא דלא היו לוקין חדא מיהת הי' לקי פי', רש"י ז"ל תרתי הוא דלא היו לוקין כיון שהוא היה לוקה משום נא ומשום מבושל תו לא לקי משום כלל דכי אם צלי אש אבל חדא מיהא הי' לוקי כגון המבשל בחמי טבריא ואכלו דאין כאן מלקות דבישול ולא של נא הי' לוקה משום כי אם צלי אש. איכא דאמרי חדא נמי לא הי' לוקין דלא מייחד לאו כלאו דחסימה וכתב הרמב"ם ז"ל (בה' קרבן פסח פ"ד ה"ד) וז"ל ושניהם אינן נאכלין אלא צלי אש דהאוכל מהן כזית נא או מבושל הי' לוקה שנאמר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים. אכל נא ומבושל כאחת לא הי' לוקה אלא אחת לפי ששניהם נכללו בלאו אחד והנה מרן הכ"מ ז"ל כתב דלרבינו היה לו הגירסא דלא כבגמרא דידן דרבא סבר הי' לוקה שתים ואביי סבר לא הי' לוקה אלא אחת דא"כ תקשה לן אמאי פסק רבינו דלא כרבא לגבי אביי שהי' לוקה שתים אלא דהיה הגירסא לפני רבינו, אביי אמר אכל נא הי' לוקה שתים. ורבא אמר לא הי' לוקין על לאו שבכללות. ולא הי' לוקה אלא אחת:
ואמינא בזה דהכריחו לרבינו הגדול ז"ל משו' דלשיטתו אזיל. מהא דגרסינן בשבועות (ל"ח ע"א) תן לי חיטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת אמר ר' יוחנן פרוט' מכולם מצטרפין פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר אפרטא מחייב אכללא לא מחייב. ופי' רש"י ז"ל דחייב על כל אחת ואחת דקתני במתני' חייב שלש קאמר חדא אחיטין וחדא אשעורין וחדא אכוסמין ארבעה לא מחייבין ליה למימר שבועה שאין לך בידי חדא שבועה באנפי נפשה היא שכלל בה אין לך בידי כלום וחזר ופרט לא חיטין ולא כוסמין ולא שעורין אלא פרטא פירושא דשבועה שאין לך בידי הוא וכי אמר ר' יוחנן פרוטה מכולן מצטרפת לאו אסיפא דמתני' דחייב ליה על כל אחת ואחת קאי כיון דכל חדא וחדא באנפי נפשה הוא לא מצטרפי אלא ארישא אמר שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת פרוטה מכולן מצטרפין לאותה שבועה דהא חדא היא וחד אמר אכללי נמי מחייב דחייב על כל אחת ואחת דקתני במתניתין ד' נינהו חדא אכללא פי' על שבועה שאין לך בידי ותלת אפרטא ודר' יוחנן אסיפא נמי קיימא ואשבועה דכללא מחייב מיהא חדא. והא תני ר' חייא הרי כאן חמש עשרה חטאות ואם איתא עשרים הויין האי תנא דפרטא קא חשיב דכללא לא קא חשיב פי' אע"ג דאיתנייהו והא תני ר' חייא הרי כאן עשרים חטאות ההיא אפיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה. ותו אמרינן התם בעיא מיניה רבא מרב נחמן היו חמשה תובעין אותו ואמרו לו תן לנו פקדון תשומת יד וגזל ואבידה שיש לנו בידך אמר לאחד מהן שבועה שאין לך בידי פקדון תשומת יד גזל ואבידה ולא לך ולא לך ולא לך ולא לך מהו אחדא מיחייב או דילמא אכל חדא וחדא מיחייב פי' דולא לך דקאמר לאו אפרטא דפקדון ותשומת יד קאי ואין כאן אלא ח' חטאות ד' משום ראשון ואחד לכל אחד מן האחרונים או דילמא אכל חדא וחדא מיחייב פי' דולא לך אפרטא קאי ויש כאן כ' חטאות תא שמע דתני ר' חייא הרי כאן עשרים חטאות היכא דמי אי דפריש פי' דפירש לכל אחד ואחד ולא לך פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה רבי חייא מנינא אתא לאשמועינן אלא לאו דלא פריש וש"מ פרטא הוה. הרי מוכרח לנו מזאת הסוגיא הא דאמר ר' חייא הרי כאן עשרים חטאות בלבד ולא קאמר כ"ה חטאות דסבר דעל שבועה שאין לך בידי לא מיחייב כלום משום דלא הוה אלא כללא על פרטא ונפשט לנו דמסקנת הגמ' דהלכה כחד דאמר אפרטא מחייב אכללא לא מחייב ולכך לא מחייב על שבועה שאין לך בידי חדא. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות שבועות (פ"ז הי"ד) היו חמשה תובעין אותו ואומרין לו תן לנו פקדון גזל ואבידה ותשומת יד שיש לנו בידיך ואמר לאחד מהם שבועה שאין לך בידי פקדון וגזל ואבידה ותשומת יד ולא לך ולא לך ולא לך ולא לך הרי זה חייב על כל טענה וטענה וכל אחד ואחד ונמצא זה חייב כ' אשם וכדכתב הלח"מ שם. הרי דסבר רבינו דהלכה כמאן דאמר אפרטא מחייב אכללא לא מחייב דלא מחייב על שבועה שאין לך בידי חדא. א"כ שפיר מוכרח היה לרבינו הרמב"ם ז"ל לגרוס דרבא סבר אכל נא הי' לקי חדא ואביי סבר דהי' לוקה שתים אחת משום נא ואחת משום כי אם צלי אש כדי שלא יהא תקשה לן להלכה דהא אנן פסקינן דהלכה כרבא לגבי אביי ואם הגירסא באמת היא כבגמ' דידן דרבא סבר אכל נא הי' לוקה שתים אף על כי אם צלי אש ואף דהא כי אם צלי אש לא הוה אלא כלל על נא ומבושל והלכה כרבא דהי' לוקה אף על כי אם צלי אש דאכללא נמי מחייב ואמאי מסקינן בשבועות (ל"ח ע"ב) דהלכה כמאן דאמר אפרטא מחייב אכללא לא מחייב דלא מחייבינן חדא על שבועה שאין לך בידי חדא משום דלא הוה אלא כללא על פרטא ולמה אנן פסקינן דהלכה כרבא דאכל נא הי' לוקה שתים אף על כי אם צלי אש הא לא הוה כי אם כללא על הפרט אלא מוכרח לרבינו ז"ל לגרוס דרבא סבר אכל נא הי' לוקה אחת וזה ברור בעזרת יתברך שמו ויתעלה:
וגרסינן תו התם (פסחים מ"א ע"ב) תניא אידך יכול אכל כזית מבעוד יום יהא חייב ת"ל אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש שאין ת"ל כי אם צלי אש ומה ת"ל כי אם צלי אש לומר לך בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא והנה התניא אידך פליג על רבא דסבר אכל נא הי' לוקה שתים דהא אצטריך להלקות משום כי אם צלי אש וכדאמרינן ב"מ (קט"ו ע"ב) אמר לך רבא אנא דאמרי אפי' כרב יהודא אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא שמע מינה ללאו ואביי אמר לך אנא דאמרי אפי' לרב הונא אבל הכא כי אם צלי אש לאו יתירה היא דמיבעיא ליה לכדתניא בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא ובשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא ואמרינן תו התם רבי אומר אקרא אני בשל מה ת"ל מבושל שיכול אין לי אלא שבשלו משחשיכה בשלו מבעוד יום מנין ת"ל בשל מבושל מ"מ. והנה ע"כ רבי פליג על התניא אידך דלפי שיטתו של רבי ידעינן שפיר דאם אכל נא מבעוד יום דפטור מהקרא דבשל מבושל דהא לכך בעי לן הקרא משום דהוה אמינא דאם בשל מבעוד יום דהוה זמן הפטור לאכילה הוה אמינא דאף אם אכל אותו מבושל שבשלו מבעוד יום דפטור אף דאכל משחשיכה ת"ל בשל מבושל מ"מ דאף שבשלו מבעוד יום דפטור אם אכל אותו מבעוד יום אפי"ה חייב אם אכלו משחשיכה הרי שפיר ידעינן ע"כ דאם אכל נא מבעוד יום דפטור:
ובזה יתיישב קושית התוס' ב"מ (קטו ע"ב) דה"מ אכל דכתבו על הא דאמרינן התם אמר רב הונא חבל ריחים הי' לוקה שתים משום ריחים ומשום כי נפש הוא חובל ריחים ורכב הי' לוקה ג' משום ריחים ורכב ומשום כי נפש הוא חובל ור"י אמר חבל ריחים לוקה אחת ורכב הי' לוקה אחת ריחים ורכב הי' לוקה שתים כי נפש הוא חובל לשאר דברים הוא דאתא לימא אביי ורבא בפלוגתא דר"ה ור"י קמיפלגי דאמר אכל נא הי' לוקה שתים משום נא ומשום כי אם צלי אש מבושל הי' לוקה שתים משום מבושל ומשום כי אם צלי אש נא ומבושל הי' לוקה שלש משום נא ומשום מבושל ומשום לא תאכלנו כי אם צלי אש אביי אמר אין לוקין על שבכללות לימא אביי דאמר כר"י ורבא דאמר כר"ה אמר לך רבא אנא דאמרי אפי' כר"י עד כאן לא קאמר ר"י התם אלא דכי נפש הוא חובל לא משמע ריחים ורכב הלכך לשאר דברים הוא דאתא אבל הכא כי אם צלי אש למאי אתא שמע מינה ללאו וכתבו וא"ת והא איצטריך לכדתניא כדקאמר אביי בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא ע"ש ולפי דברינו אתא שפיר על נכון דרבא ידע דאם אכלו מבעוד יום דפטור כיון דמצריכינן להקרא דבשל מבושל על אם בשלו מבעוד יום ואכלו משחשיכה דחייב דהוה אמינא דפטור כיון שבשלו בזמן דאם הוה אוכלו הוה פטור פטור נמי אם אכלו משחשיכה הרי מהקרא דבשל מבושל ידעינן ע"כ דאם אכל נא מבעוד יום דפטור ועי' ברש"א פסחים (מ"א ע"ב) דה"מ בפי' רש"י אין לו שנדחק שם וזה ברור בעה"י:
וא"כ סבר רבי כרבא דאכל נא הי' לוקה שתים דהא הקרא דכי אם צלי אש מיותר. וע"כ רבי סבר לא דברה תורה כלשון בני אדם ולשיטתו אזיל גיטין (מ"א ע"ב) דאמרינן התם ורב יוסף אמר מחלוקת בכסף דרבי סבר והפדה לא נפדתה פדויה ואינה פדויה ורבנן סברי דברה תורה כלשון בני אדם ולכך דריש נמי כאן בשל מבושל. ורבי עקיבא ע"כ סבר לא דברה תורה כלשון בני אדם כדאמרינן כריתות (י"א ע"א) והפדה יכול כולה ת"ל לא נפדתה יכול לא נפדתה ת"ל והפדה הא כיצד פדויה ואינה פדויה חצי' שפחה וחצי' בת חורין ומאורשת לעבד עברי רבי ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר ומאורשת לעבד עברי א"כ מה ת"ל והפדה לא נפדתה דברה תורה כלשון בני אדם. הרי דסבר ר' עקיבא לא דברה תורה כלשון בני אדם וכדאמרינן בירושלמי נדרים (פ"א ה"א) עד כדון ר' עקיבא דאמר לשונות ריבוין הן ועי' משל"מ בהל' דיעות (פ"ו ה"ז) וא"כ ר' עקיבא דסבר לא דברה תורה כלשון בני אדם סבר כרבי דידעינן אם אכל כזית נא מבעוד יום דפטור מהקרא דבשל מבושל וע"כ סבר אם אכל נא היה לוקה שתים אף על כי אם צלי אש דנחשוב נמי לכללא לחדא וכמאן דאמר בשבועות (ל"ח ע"ב) אכללא נמי מחייב משום דחשבינן לכללא למילתא באנפי נפשי' וא"כ שפיר ר' עקיבא לשיטתו אזיל הא דחשיב לחרון אפו לאחת אף דהוה כלל על הפרטא עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים אפי"ה חשבינן נמי לחדא ולכך הוה שפיר של חמש מכות אבל ר' אליעזר סבר דאכלל לא מחייב משום דלא חשבינן ליה למילתא באנפי נפשי' אלא אם אכל נא היה לוקה אחת ולא היה לוקה על כי אם צלי אש משום דכללא לא מחשבינן לחדא ולכך נמי לא חשבינן לחרון אפו לאחת משום דלא חשבינן לכללא למילתא באנפי נפשיה כאשר בארנו בעזר יתברך שמו ויתעלה:
לזכר עולם יוחק לברכה כבוד ידידי מר חביבי הרב הגאון התייר בחכמה מאן דקרא טבוואות אזיל לגבי' מאן דתני טבוואות אזיל לגבי' לית קלרין חסר כלום הגביר הנודע בשערים העומד לנס ולצפירת עדתינו בית ישראל כבוד קדושת שמו מו"ה מתתיהו שטראשון שי' ראש יחוסי עדתינו פ"ק ווילנא יצ"ו בן לאותו צדיק הגאון האמיתי צדיק נשגב קדושת שמו ר' שמואל שטראשון זללה"ה בעל הגהות הרש"ש על כל הש"ס ומדרש ורמב"ם. ונות ביתו הגבירה הכבודה המפורסמת ברוב צדקתה מרת חנה ת' בת הרב הגביר הנודע בשערים גדול בתורה ויראה כבוד שמו תפארתו מו"ה יוסף אליהו אלישבערג שי' אין במו פי להביע רבבות תודות וברכות היאות לו על כל החסד אשר עשה עמדי עת משכני פה עד היום:
ואכתוב מה ששמעתי מאתו ביום שושן פורים דהאי שתא.
תוספתא פ"ב דמגילה) העושה מנורה ונר לבהכ"נ עד שלא נשתקע שם הבעלים מהן רשאין שנותן לד"א. משנשתקע שם הבעלים מהן אין רשאין לשנותן לד"א, ע"כ והוא אינו מובן דאיפכא מסתברא וכמו דאיתא בערכין (ו' ב') ר"א א"ר יוחנן עובד כוכבים שהתנדב מנורה או נר לבהכ"נ עד שלא נשתקע שם בעליה אסור לשנותה משנשתקע ש"ב מותר לשנותה ע"כ. ומצאתי בשו"ת שער אפרים סי' ס"ו (דף ל"ה ב') שהביא את התוספתא הלז. וכתב שהיא תמוה ומרפסן איגרי כו' ורציתי ליישבו שקאי על הבעלים כו' אבל מ"מ צע"ג כו' אם לא נאמר שהוא ט"ס שם עכ"ל. ובחסדי דוד הגיה שצ"ל עובד כוכבים העושה כו' עד שלא נשתקע כו' אין רשאין לשנותן לד"א משנשתקע כו' רשאין. כמו שאיתא בגמרא. וכתב עוד וז"ל ואם נפשך שלא להגיה עובד כוכבים ברישא מתוקמא הכי. עד שלא נשתקע אין רשאין לשנות לדבר הרשות דוקא. אבל ד"מ יכולין ומשנשתקע כו' רשאין לשנות אף לדבר הרשות כמו שאיתא התם בגמרא כו'. אבל טפי נראה להגיה עובד כוכבים כו' ע"כ. וכן במנחת בכורים הגיה ג"כ ברישא אין רשאין ובסיפא הגיה רשאין. ופירש דבעובד כוכבים מיירי [אמנם מש"כ דלדבר הרשות אסור בין בישראל בין בעובד כוכבים אף אחר שנשתקע עכ"ל. הוא תמוה כי הרי"ף (בפ"א דב"ב) והרא"ש שם וכן הרמב"ם (בהל' מ"ע פ' ה') והטור ושו"ע יו"ד (סי' רנ"ט) כולם פסקו דבישראל אחר שנשתקע מותר אף לדבר הרשות רק מדברי התוס' נראה שס"ל דאסור עי' ש"ך שם סקי"ג ועי' ש"א שם. ואיך כתב זה למילתא פסיקתא בהחלט דאסור] ועתה נדפס התוספתא מכ"י (ששלחה לי הרב המו"ל מוהר"מ צו"מ) ומצאתי שם הגירסא כמו שהגיהו החס"ד והמ"ב. אבל תיבת עובד כוכבים ברישא ליתא ובקל יש לומר דבעובד כוכבים מיירי כמ"ש המ"ב:
והנה לכאורה תמהתי על רבינו הגר"א ז"ל שהגיה את התוספתא הרבה. מדוע לא הגיה כאן כלום ועיינתי בביאורי הגר"א ליו"ד (סי' רנ"ט סעיף ג') וראיתי אשר על מה שכתב מרן שם הלשון ישראל שהתנדב כו' אם נשתקע שם בעליה כו' יכולין הציבור לשנותה אפי' לדבר הרשות. כתב הגר"א וז"ל בזה מתורץ קושית תוס' שם ד"ה אילימא כו' [כיון על התוס' בערכין שם. וכבר העיר זה בש"ך] וכ"ה בתוספתא פ"ב דמגילה העושה מנורה ונר לבהכ"נ עד שלא נשתקע שם בעלי' מהן רשאי לשנותן לד"א משנשתקע שם הבעלים מהן אסור לשנותן לד"א. וע"כ צ"ל דמיירי לשנותן לדבר הרשות. דשם בישראל תניא ע"ש וכ"ה בירושלמי פ"ג דמגילה העושה נר ומנורה לבהכ"נ עד שלא נשתקע שם הבעלים מהן אתה רשאי לשנותה למ"א אם משנשתקע כו' עכ"ל ודבריו נפלאים וצריכים תלמוד. ונגד דברי השו"ע. ולא די לנו זה הצער מהתוספתא שהעתיקה כהנוסחא הנדפסת ולא הגיה אותה כלום כדרכו בקודש ופירושו בלתי מובן כמ"ש אלא שהוסיף להעתיק את לשון הירושלמי לא כפי הנדפס בכל הדפוסים. בהיפוך עד שלא נשתכח שם הבעלים מהן אין אתה רשאי לשנותן למ"א. משנשכח שם הבעלים מהן את רשאי לשנותן למ"א ע"כ. סוף דבר דברי רבינו הגר"א ז"ל כאן מרפסין איגרי. ואולי שלטו בהם ידי זרים, להכניס דבריהם בדברי רבינו הקדושים:
ואכתוב מה ששמעתי מאתו בחג הפסח דהאי שתא.
בספרי פ' ראה (פיסקא קי"ט) ומנין שאם הענקת לו פעם אחת תעניק לו אפי' מאה פעמים ת"ל העניק תעניק עכ"ל. לכאורה תמוה להטיל החיוב על הבע"ב שיצא העבד חפשי מאתו. שיעניק להעבד תמיד בלי שיעור ובלי תכלית. והרב המפרש (זרע אברהם) לא העיר בזה כלום. (ומה שהראה מקום להברייתא הזאת בב"מ ל"א. הוא טעות כי לא נמצא שם). ואח"ז נדפס הספרי עם הגהות הגר"א ז"ל וראיתי שמחק את כל המאמר הזה. (וגם שם ציין המדפיס לב"מ ל"א. בטעות) ובא לידי הס' ספרי דבי רב להגאון מוהר"ד פארדו ז"ל. וראיתי שמפרש שאם חזר עבד זה כשיצא לחירות לגנוב ונמכר שנית לרבו הראשון דסד"א דלא חייב אלא פ"א. אבל לזה ששנה בחטא אימא ליפטר מההענקה כו' קמ"ל דאפי' מאה פעמים חייב עכ"ל. והוא דוחק והגוזמא של מאה פעמים בעבד אחד זהו דבר שא"א במציאות כלל. ולי נראה שאפשר לפרש מ"ש אפי' מאה פעמים. ר"ל אפי' שיש לו מאה עבדים (עי' שבת כ"ה ב' איזהו עשיר רע"א כל שיש לו כו' ומאה עבדים) חייב להעניק לכולם בעת צאתם לחפשי. ומ"ש הענקת לו, תעניק לו הוא שלא בדוקא. ור"ל לכל עבד. ובפס"ז איתא הלשון "העניק תעניק לו אפי' מאה פעמים" ומ"ש בספרי להלן (פיסקא ק"כ) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. הענקתי ושניתי לך אף אתה הענק לו ושנה לו. לא פירש בז"א מה הוא אומר הענק ושנה לו. וראיתי בפס"ז שהשמיט את המאמר הזה. וכן בילקוט ליתא. ובספרי דב"ר מפרש. שר"ל דאע"ג דכבר נתן לו שיעור הענקה אם נתברך הבית בגללו צריך לחזור ולהוסיף כפי ברכת הבית. א"נ דהאי תנא ר"מ הוא. וה"ק אע"פ שנתן לו שיעור הענקה כו' אם נשאר מין אחד שלא נתן לו צריך לחזור וליתן לו מאותו המין עכ"ל וכמה דחוק הוא. ותמהני מדוע לא פירש דהכוונה להיכי דנמכר ונשנה. כמ"ש הוא עצמו לעיל על הא דאפי' מאה פעמים.
ומצאתי בס' פרשת דרכים (דרך מצרים דרוש ה') שכתב וז"ל. דאמרינן בספרי העניק תעניק לו כו' וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. כשם שאני הענקתי לך במצרים שנאמר וינצלו את מצרים אף אתה העניק תעניק נו ע"כ. וכן פירש"י וזכרת כי עבד היית והענקתי ושניתי לך מביזת מצרים וביזת הים אף אתה הענק ושנה לו. ע"כ. הן אמת שדברי רש"י הללו דדריש העניק תעניק לומר שיעניק וישנה לו, לא ידעתי פירושו גם בהרמב"ם לא מצאתי רמז לדין זה. ומהסוגיא דפ"ק דקדושין (י"ז) נראה היפך מזה. דאמרינן אשר ברכך ה' אלהיך. יכול נתברך הבית בגללו מעניקין לו. לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו. ת"ל העניק תעניק מ"מ. הרי דרבויי דהעניק תעניק איצטריך לומר דאפי' לא נתברך הבית בגללו דמעניקין לו. וראב"ע דס"ל דברים ככתבן כו' לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו. אמרינן התם דלדידיה מאי דכתיב העניק תעניק הוא משום דדברה תורה כלשון בני אדם. הרי דדרשא הלזו דרש"י דיעניק וישנה לו. לא אתי לא כרבנן ולא כראב"ע. ודברי רש"י אלו צריכין לי תלמוד. עכ"ל הפר"ד. ואני אומר שדבריו צריכין לי תלמוד. כי הלא דברי רש"י הם דברי הספרי בלשונו ממש. ורש"י לא כתב כלל דהא הענק ושנה הוא מכפל דהעניק תעניק. ונראה בהדיא אשר אף שהזכיר הפר"ד כאן את הספרי לא עיין אז בפנים הספרי. כ"א כתב מזכרונו. (ולכן לא העתיק דברי הספרי ככתבם) ושכח כי דברי רש"י הוא בספרי. ולא דרש כלל מכפל הלשון של העניק תעניק. אתמהה:
ובא כעת לפני ס' מנחת חינוך הנדמ"ח. וראיתי לו במצוה תפ"ב שהביא דברי רש"י אלו בפי' התורה וכתב ע"ז וז"ל ואיני מבין מה זה הפירוש הענק ושנה לו' ונראה דהיינו דצריך ליתן לו יותר מהשיעור כפי הברכה. אף דבגמ' דידן ילפינן ד"ז מאשר יברכך רש"י מפרש על פסוק וזכרת וגו' דזה טעם המצוה כמו ביזת מצרים וביזת הים עכ"ל. וגם ממנו נעלם במח"כ כי מקור רש"י הוא מהספרי. וגם לא הביא מהפר"ד. ואח"ז ראיתי בס' פנים יפות להגאון בעל הפלאה שהעתיק הדרש הזה בשם הילקוט (ולא מספרי ומרש"י) ופירש ג"כ כמ"ש דע"ע נמכר ונשנה כמו שפרשתי ושמחתי:
ועל מ"ש בספרי העניק תעניק לו. לו ולא ליורשיו כתב הרב המפרש זרע אברהם דבגמ' (ט"ז ב') הביאו בברייתא ענק ע"ע לעצמו וענק אה"ע לעצמה ופריך בשלמא ענק אה"ע לעצמה למעוטי אחין כו' אלא ענק ע"ע לעצמו פשיטא אלא למאן כו' א"ר ששת הא מני תוטאי היא דתניא תוטאי אומר לו ולא לבעל חובו, ע"כ. וקשה אמאי לא משני לו ולא ליורשיו ומאי דוחקיה לאוקמיה כתוטאי. ושמא י"ל כו' עכ"ל. ובמח"כ אישתמטתיה מ"ש בגמ' בדף לפני זה (ט"ו א') לו ולא למוכר עצמו. ואידך ההוא מבע"ל לו ולא ליורשיו. יורשיו אמאי לא שכיר קרי' רחמנא כו' אלא לו ולא לבע"ח ע"כ הרי דגמ' דידן דחתה לכ"ע הך דרשא דספרי לו ולא ליורשיו. וס"ל דהענקה ליורשיו. עכ"ל הרב הגאון ר' מתתיהו שטראשון שי'. ודבריו מזהירים:
כפי פרושות לברכם מקרב לבבי יאריך נא ה' ימיהם ושנותיהם ושלותם ובריאתם לעולם על הגדולה בקרב כל ישראל יבלו חייהם בטובה עד זקנה ושיבה כברכת ידידו המברכו מקרב לב עמוק:
וכפי פרושות לברך את כבוד ידידי שב"ז הרב הגביר המפורסם המופלג בתורה ויראה כבוד שמו מו"ה זאב וואלף שחור שי' בן לאחי חמותי היקרה הצדקנית המפורסמת מרת עטקה ת'. הרב המפורסם בתורה ויראה כבוד שמו תפארתו מו"ה מרקול זלה"ה. ששבחל"ח בעיר הקדושה תבנה במהרה. בן הרב הגביר המפורסם ר' נח שחור ממיר זל"ה. ולנות ביתו הגבירה המפורסמת בצדקתה מרת ראשה ת' נכד הגאון הגדול ר' דוד זצלה"ה אב"ד דק"ק מיר. יתברכו משוכן מענה ברוב חיים ושלום ורוב אושר ועושר במדה גדושה על כל הטוב והחסד אשר עשו עמדי עת משכני פה יאריך נא ה' ימיהם ושנותיהם ושלות בריאתם ואת זרעם היקרים והנעימים הגבירים שי' כברכת ידידו המברכו מקרב לב עמוק:
תהלה וברכה לכבוד מטיבי איש חסדי הגביר המפורסם הנודע לתהלה יראת ה' אוצרו כבוד שמו מו"ה ראובן הערץ געגוזין שי' ולנות ביתו הגבירה המפורסמת מרת בת שבע חייה ת'. יואל נא אלוה להריק שפע ברכה והצלחה עושר ואושר במדה גדושה ולראות נחת מאת זרעם היקרים והנעימים שי' כי הגדיל חסדו ואמיתו עמדי עת משכני פה עד היום יברכם ה' שלותם ובריאתם לעולמים ישגה כברכת ידידם המברכם מקרב לב עמוק:
ברכה משולשת לכבוד ידיד נפשי הרב המאוה"ג סוע"ה הגביר המפואר כבוד קדושת שמו מו"ה מיכאל ירמיהו אייזינשטאט שי' מקרב לבבי אברכהו כיאתה לו על הטוב ועל החסד אשר עשה עמדי עת משכני פה. עולמו יראה בחייו יתרבה גבולו בתורה ויראה נחת מאת זרעו היקרים ישגה שלותם ובריאתם ברוב עושר ואושר במדה גדושה בגדולה בקרב כל ישראל כברכת ידידו מקרב לב עמוק:
ברכה ותהלה לכבוד ידידי ה"ג המופלג בתורה ויראה היקר ונכבד כבוד שמו מו"ה מרדכי זאלקינד שי' בן דוד זוגתי תי'. הרב המפורסם בתורתו ויראתו כבוד שמו מו"ה אורי' זאלקינד זל"ה אחי מר חמי הרב הצדיק המפורסם הגדול בתורה כבוד שמו מו"ה שלמה זאלקינד זצלה"ה. רבבות תודות וברכות מעמקי לבבי על הטוב והחסד אשר עשו עמדי עת משכני פה אנא ה' תריק לו שפע ברכה והצלחה ורוב עושר ואושר במדה גדושה ויראה נחת מאת זרעו היקרים והנעימים כברכת ידידו מקרב לב עמוק:
לזכר עולם יוחק לברכה כבוד אדוני אבי זקני הנגיד המפורסם הירא וחרד לדבר ה' כבוד שמו מו"ה דוד קריינעש מסלוצק זל"ה ואמי זקנתי המפורסמת בצדקתה מרת ביילקה ת'. אשר גדלני על דרכי התורה והמצוה מעת נלקח מאתי עטרת ראשי הוא א"א הרב המופלא בתורה ויראה הנגיד היקר ומהולל מו"ה נחמן קריינעש ז"ל בשנת תר"י כ"ו אדר ובזה השנה נלקח מאתי עטרת ראשי היא אמי הצדקנית מרת שרה זלאטה זל"ה מאיוויניץ בשנת תרי"א יום ב' דר"ח אדר שני ואני הייתי כבן שמנה שנה והם גדלו אותי על דרכי התורה ובכל נפשם הטיבו עמדי ישלם ה' שכרם בזה ובבא ויאריך נא ה' את ימי א"ז הצנועה היקרה ת' ותראה נחת מאת נכדיה היקרים והנעימים שי' כעתירת נכדה המברכה מקרב לב עמוק:
לזכר עולם יוחק את שם אחי המופלא בתורה ויראה כבוד שמו מו"ה זאב וואלף קריינעש זל"ה אשר נקטף בימי עלומיו כו' הוא היה איש מצויין בדרכי התורה והיראה, יתן ה' שלא יוסיף לדאבון עוד לראות נחת מאת זרעיו בנותיו שהשאיר אחריו ברכה ישגה קרנם לעד אמן:
ואפיל תחינתי לפני צור ישועתי ומשגבי שיאיר עיני בתורתו הקדושה ויזכני ללמוד תורתו לשמה בלי טרדת הזמן ויתן חיבורי זה לחן ולחסד בעיני כל רואיו ושלא אכשל בדבר הלכה ונמצא תאות לבי ליראה את שמיך ותן בלבי אהבתך ויראתך בלבב שלם ותרבה גבולי בתורה שאזכה שיצליח ה' את בני השנון ובקי מתמיד גדול בתורת ה' תמימה יראת ה' על פניו כמר נחמן שיחי' בתורה, לבו יהגה חכמה ותבונה ורק בתורה וביראה יהיה כל מעייניו בבית מחותני הוא גיסי יקירי הגביר המופלג היקר והנכבד מו"ה הילל קאזאנסקי שיחי' מסראצין וזוגתו היא גיסתי אחות זוגתי ת' הגבירה המשכלת הצנועה המפורסמת מרת חנה חייה ת' יברכם ה' בכל טוב ברוב עושר ואושר במדה גדושה. ואזכה לראות חתנא רבנן גדולים בתורה לבנותי היקרות שיחי' גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך ואזכה להוציא לאור יתר חיבורי מה שחנני ה' ברוב רחמיו. כעתירת בקידה ובהשתחויה הנדכה ולתשועת ה' מחכה עת יבא המבשר לציון ברנה ואז ישמח לבב המחכה בכל יום:
המחבר.