שות אבני חפץ· הרב אהרן לוין
סימן צו
אשר נסתבך מעכת"ה בדברי הר"ן בריש מגילה שהעיר בהא דבני הכפרים מקדימין ליום הכניסה, מה הי' עושין בקריאת המגילה בלילה, וכתב הר"ן דאפשר שקורין אותה בלילה ביחיד ולמחר ביום הכניסה קורין אותה בעיירות בעשרה, והעיר מעכת"ה מדוע לא נימא דנהי שהקילו על בני הכפרים להקדים קריאת המגילה ביום הכניסה, זה רק ביום כדי שיהיו פנוים להספיק מים ומזון לאחיהם שבכרכים וכדאיתא בריש מגילה, אבל בלילה שבלא"ה קורין בביתם מדוע לא יקראו המגילה בזמנה בליל י"ד, והרי אף לבני הכפרים עיקר פורים הוא בי"ד, דשמחה ומשתה אינו נוהג אלא בי"ד, ורק שהקילו עליהם לקרות המגילה ביום הכניסה, א"כ כ"ז ביום שקורין בעיר, אבל בלילה שקורין ביחיד בביתם, מדוע לא יקראו המגילה בזמנה:
א) הנה בפשיטות י"ל, דהחיוב לקרות המגילה ביום הוה תמיד אחר שכבר קראוה בלילה, וכן משמע לשון הגמרא במגילה (ד' ע"א), חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום ומשמע דחיוב קריאת המגילה ביום היא לשנותה, אחרי שכבר קראוה בלילה, ולפ"ז אם בני הכפרים דוחין קריאת המגילה ביום על יום הכניסה, ממילא צריכים לדחות הקריאה בלילה ג"כ על הלילה שלפני יום הכניסה כדי שתהי' הקריאה ביום השנות הקריאה בלילה, ואינם יכולים איפוא לקרות המגילה בזמנה בליל י"ד. שאז תהי' הקריאה בלילה השנות הקריאה ביום, וזה אי אפשר, כיון שהקריאה ביום צריכה להיות השנות הקריאה בלילה, ולא להיפוך, שתהי' הקריאה בלילה השנות הקריאה ביום וכמ"ש:
ב) עוד י"ל בזה, עפ"י מ"ש בברכי יוסף הובא בשערי תשובה או"ח סי' תרפ"ז שכתב, דאם שכח או נאנס בלילה א"צ לשנות ולקרות המגילה ביום לתשלום קריאת הלילה, ומשמע דאם לא נקראת המגילה בלילה שלפני היום שקורין בו את המגילה, אז חיוב הקריאה בלילה נדחה ואין לו תשלומין עוד, וה"נ אחרי שכבר יצאו בני הכפרים חובת הקריאה ביום במה שקראו ביום הכניסה, אם לא הי' קוראין בלילה שלפני יום הכניסה, אז הי' חיוב הקריאה בלילה נדחה לגמרי, ולא הי' צריכין לקרות עוד, וע"כ קורין בלילה שלפני יום הכניסה, כדי שלא יתבטלו מחובת הקריאה בלילה:
ג) ויש להביא ראי' נאותה לדברי הר"ן, דאם הקריאה ביום קודמת לבני הכפרים על יום הכניסה, גם הקריאה בלילה קודמת על הלילה שלפני יום הכניסה, מהא דאיתא בסנהדרין (ל"ז ע"א), ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם, כל אחד ואחד מכיר את מקומו, הוצרכו לסמוך (כגון שמת אחד מן הדיינים), סומכין מן הראשונה, אחד מן השני' בא לו לראשונה, ואחד מן השלישית בא לו לשני', בוררים להן עוד אחד מן הקהל, מושיבין אותו בשלישית, ולא הי' יושב במקומו של ראשון, אלא יושב במקומו הראוי לו, ועיין בגמרא שם דקאמר אביי, ש"מ כי ניידי כולהו ניידי, ופירש"י דאם חסר אחד, כל בני השורה נמשכין איש איש למעלה ממקומו, וממלאין זה מקומו של זה וכו', הלכך כי ניידי כולהו ניידי, כשמת אחד, מהן, ומושיבין אחר חליפיו, כולן צריכין לנוד איש איש ממקומו עיי"ש. וה"נ י"ל שאם הקריאה ביום ניידה ממקומה, גם הקריאה בלילה שלפני' ניידה, ומה"ט אם הקריאה ביום מוקדמת לבני הכפרים ליום הכניסה, גם הקריאה בלילה צריכה להיות מוקדמת לבני הכפרים ללילה שלפני יום הכניסה, דכי ניידה הקריאה כולה ניידה הן ביום והן בלילה:
ד) ועיין תמיד פרק ז' משנה ג', בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר, הי' עולה בכבש והסגן בימינו וכו', הושיט לו הראשין הראש והרגל וסמך עליהם וזרקן, הושיט השני להראשון שתי הידים, נותנן לכהן גדול וסמך עליהם וזרקן, נשמט השני והלך לו, וכך הי' מושיטין לו שאר כל האברים, ובתפארת ישראל שם העיר אמאי הושיט השני להראשון והראשון לכהן גדול, ולא הושיט הראשון להסגן והסגן ימסור לכהן גדול, וכדוגמא שמצאנו בס"ת ביוה"כ, שחזן הכנסת נוטל ס"ת, ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול כדאיתא ביומא (פ"ז ע"א), ותירץ דכיון שהכהן הראשון זכה להקריב חלקו ע"ג המזבח ורק ע"י שרצה כ"ג להקריב נפקע זכותו, הנה לא נפקע זכותו רק נגד הכה"ג, אבל לא כנגד הסגן, ולכן הסגן נדחה מפניו והוא מוסר הנתחים לכה"ג, וכיון שזכה בזה לתת חלקו לכה"ג, אי, אפשר שוב להעבירו ממנות האחרות, שימסרו אותן האחרים להסגן, שלא יהי' נראה כאלו עליו למשא לשמש את הכה"ג גם במנות האחרות עיי"ש. ויש להבין נהי שאי אפשר להעביר את הראשון אחרי הושטת חלקו שלא יהי' נראה עליו כמשא, אבל מדוע לא יתנו האחרים מנותיהם להסגן, והסגן יתן להראשון והוא יתן לכה"ג הרי לגבי אחרים ל"ש הטעם, שכיון שזכו להקריב לא נפקעו רק מחמת הכה"ג ולא לגבי אחר, דהרי בלא"ה נפקעו לגבי הראשון שנעשה ממוצע בינם ובין הכה"ג, וא"כ יפקעו גם לגבי הסגן וימסרו להסגן והסגן ימסור להראשון והראשון לכה"ג, ומדוע ידחה הסגן לגמרי גם מהאחרים. ונראה דהסברא היא ג"כ ע"ד שאמרו בגמרא דסנהדרין (ל"ז ע"א) שהבאנו, כי ניידי כולהו ניידי, וה"נ כיון שהראשון נייד ודוחה להסגן, כולהו ניידי אחריו, וגם השני הבא אחריו דותה להסגן וכן השלישי וכן להלן, ומזה יש להסתייע ג"כ לדינו של הר"ן שהבאנו, שכמו שאנו רואים שתנועת הראשון פועלת לאחור, ואחרי שהוא דוחה להסגן, גם הבאים אחריו מתנועעים אחריו ודוחים להסגן, כן פועלת התנועה של איזה דבר גם לפנים להניע את אשר לפניו ג"כ, ולכן אחרי שהקריאה ביום גבי בני הכפרים מתנועעת לפנים על יום הכניסה, גם הקריאה שהיא לפני הקריאה ביום מתנועעת גם היא לפנים, וקובעת לה זמן בלילה שלפני יום הכניסה, והבן:
ה) ודע דמדברי המשנה בתמיד שהבאתי יש להביא גם ראי' נחמדה למה שדן בתשו' פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ו, בשנים שהי' להם חזקה לתקוע בר"ה, האחד ביום ראשון והשני ביום שני של ר"ה, וחל יום ראשון של ר"ה בשבת, מי נדחה, אם הראשון הואיל וזמנו חל בשבת, או דילמא הראשון בא במקום השני, והשני נדחה, ומדברי המשנה בתמיד שהבאנו יש ראי' נכבדה שהראשון נדחה, דכמו שאנו רואים שם, שהסגן שנדחה מפני הראשון אינו בא במקום השני והשני יהי' אחריו, רק כיון שנדחה מהראשון נדחה לגמרי והשני עומד במקומו אחר הראשון, וה"נ כיון שהראשון נדחה מחזקתו מחמת השבת אינו בא במקום השני, רק נדחה לגמרי, והשני עומד במקומו ותוקע ביום השני, וזה ראי' נפלאה לדינו של הפמ"א שהבאתי. ובתשובה אחת אשר אתי בכתובים (והיא נדפסה למעלה בספרי זה סי' ו') דנתי בכיוצא בזה לענין מקומות בהכ"נ, שהמקום הראשון אחר מקום הרב בספסל המזרחי נתוסף למקום הרב, כדי להרחיבו, ולעומת זה נתוסף מקום בקצה הספסל בצד דרומי, ורוצה בעל המקום הראשון שנתוסף למקום הרב, שהוא יקח המקום השני, והשני יקח המקום השלישי, וכן להלן עד בעל המקום האחרון, שהוא יקח המקום החדש שנתוסף בספסל, ובעל המקום השני אינו רוצה לזוז ממקומו באמרו שמקומו לא נשתנה, וכן השלישי והרביעי, ורק רוצים שבעל המקום הראשון שנדחה ממקומו ידחה ויקח המקום החדש שנתוסף בקצה הספסל, ומדברי המשנה בתמיד שהבאנו יש ג"כ ראי' נכבדה שהראשון נדחה, כמו שאנו רואים שהסגן שנדחה ע"י הראשון אינו בא אחרי הראשון, רק נדחה לגמרי והשני נשאר במקומו, וה"נ י"ל שבעלי המקומות אחרי הראשון נשארו במקומם ובעל מקום הראשון שנדחה ידחה לגמרי עד קצה הספסל, אמנם בתשובתי הנ"ל הבאתי גם ראיות נאותות להיפוך, עיי"ש שהארכתי בזה:
ו) ובהיותי בזה אזכיר מה שדקדקתי בדברי המשנה בתמיד שם, שנאמר שבזמן שהכה"ג רוצה הוא סומך ואחרים זורקין, ותמי' לי מדוע כשרצתה המשנה להשמיענו שהכה"ג שרצה לעבוד עבודה בשאר ימות השנה והתחיל בעבודה, אינו מוכרח לגומרה, רק יכול לעשות מקצת העבודה וכהנים אחרים יגמרו אותה, תפסה רק שהי' סומך ולא יותר, ואח"כ אם רצה אחרים זורקין, ואמאי לא אמרה בדרך כלל שבכל עת שהי' רוצה הי' רשאי להפסיק העבודה, ואחרים יגמרו אותה, ולדוגמא אם אחרי שהקטיר הראש והרגל שהושיט לו הראשון רצה להפסיק רשאי, ואחרים יקטירו יתר הנתחים ויעשה שאר חלקי העבידה:
ומפאת זה רציתי לצדד דאם התחיל הכה"ג לעשות העבודה, אה"נ דלא הי' רשאי להפסיק ולתת לגמור העבודה ע"י כהן הדיוט. דזה בכלל מעלין בקודש ולא מורידין, וכדוגמא שמצאנו בהקמת המשכן שמשה בעצמו הקימו ולא סייעוהו אחיו הכהנים בהקמת העמודים והאדנים, אשר מזה ילפינן דמעלין בקודש ואין מורידין, כדאיתא במנחות (צ"ט ע"א), וה"ג אחרי שהתחילה העבודה בכה"ג, אין להורידה עוד ולעשותה בכהן הדיוט, וע"כ תפסה המשנה רק שאם רצה הכה"ג להפסיק העבודה אחרי שסמך רשאי, כיון שהסמיכה שסמך הכה"ג לא היתה עבודה, רק היתה מחמת יקרא דכה"ג וכבודו, להראות שהקטרתו חשובה יותר משל שאר הכהנים (עיין בפירוש הרע"ב בתמיד שם), ולכן אם רצה להפסיק אחרי הסמיכה הי' רשאי ואחרים יקטירו, אבל אם התחיל כבר הכה"ג העבודה עצמה, אה"נ דלא הי' רשאי להפסיק ולתת לגמור העבודה ע"י כהנים אחרים, דמעלין בקודש ואין מורידין. ובזה הי' מקום לומר ג"כ בדבר מה שהערנו למעלה, מדוע לא עמד הסגן בין הראשון להשני, והשני יושיט להסגן, והסגן יושיט להראשון, והראשון יושיט הנתחים לכה"ג, ולפמ"ש י"ל דכיון שהסגן גדול במעלה מכהן הדיוט, אם הי' השני מושיט הנתחים להסגן, לא הי' רשאי הסגן להושיטם להראשון, משום דמעלין בקודש ולא מורידין, ולכן אחרי שהראשון מוכרח להיות סמוך להכה"ג, כיון שזכה להקריב חלקו ע"ג המזבח והסגן לא יוכל להפקיע זכותו, ממילא מוכרח הסגן להיות נדחה לגמרי ולא יוכל להיות הממוצע בין הראשון והשני, כדי שלא יהי' הורדה במעלה מהסגן להראשון ומעלין בקודש ואין מורידין וכמו שכתבנו, וזה ענין חדש שמהראוי להתהלך בו ברחבה לעת מצוא:
ז) ויש להביא עוד דמיון לדברי הר"ן שאנו עוסקים בהם, דבני הכפרים שמקדימין הקריאה ביום ליום הכניסה מקדימין ג"כ הקריאה בלילה ללילה שלפני יום הכניסה, מדיני המגילה עצמם, דאיתא במגילה (ד' ע"ב), שאם חל פורים להיות בע"ש כפרים ועיירות גדולות מקדימין ליום הכניסה, ומוקפין חומה קורין בו ביום, הרי כיון שעיירות קודמות לקריאה לפני מוקפין חומה, היכי שמוקפין חומה מקדימין לקרות בי"ד, גם עיירות שקודמין לפניהן מקדימין מזמנן ליום הכניסה, וא"כ ה"נ כיון שהקריאה בלילה קודמת להקריאה ביום, אם הקריאה ביום קודמת לפני יום י"ד, ה"ה שגם הקריאה בלילה קודמת לפני היום שבו נקראת המגילה ביום, ולכן אם בני הכפרים מקדימין הקריאה ביום ליום הכניסה, ה"ה שמקדימין הקריאה בלילה ללילה שלפני יום הכניסה. אמנם רבי בגמרא דמגילה שם חולק ע"ז וס"ל, דאם חל י"ד להיות בע"ש לא ידחו עיירות ממקומן, אלא אלו ואלו קורין בו ביום עיי"ש, ולדידי' י"ל דאף שהקריאה ביום קודמת לגבי בני הכפרים על יום הכניסה, אבל הקריאה בלילה לא זזה ממקומה, וגם בני הכפרים קורין אותה בזמנה היינו בליל י"ד:
ח) ובלמדי אח"כ הלכות פסח עם בני הצעירים והחביבים בחורי חמד חריפים ושנונים כ' שמואל דוד שיחי' וכ' מרדכי שיחי' והגענו לדברי הטו"ז בסי' תמ"ד ס"ק ז' שכתב, דאם חל י"ד להיות בשבת, יש לבטל החמץ בליל י"ג ולברך על הבדיקה, ואעפ"י שאינו אור לי"ד, כיון שזה נכלל במה שאמרו מבערין הכל לפני השבת, היינו כדין ביעור ביום י"ד והשייך קודם לו עיי"ש, ונתעוררתי מבני שיחי' שי"ל שזה ג"כ סברת הר"ן שהבאתי, דכיון שאמרו חכמים שבני הכפרים מקדימין ליום הכניסה, א"כ הכל בכלל הקדימה, והיינו שצריכים להתנהג ביום הכניסה בכל הפרטים כמו ביום י"ד עם כל השייך קודם לו, וא"כ כמו שקורין המגילה בלילה לפני יום י"ד, כן קורין גם בני הכפרים בלילה לפני היום שקורין בו, והיינו יום הכניסה, והטיבו אשר דברו:
ט) עודני עומד בעניני מגילה אזכיר פה, מה שהרהרתי בהלין יומא דפוריא מדי עסקי בהלכות היום, בהא דאיתא באו"ח סי' תרפ"ח סעיף ד', דכרך שהוא ספק אם הוקף בימי יהושע אם לאו, קורין בי"ד ובט"ו ובליליהון, וראיתי מקשים (עיין בתשו' שואל ומשיב מהדו"ד ח"ב סי' קצ"ג) אמאי לא נוקי אחזקה קמייתא, ונימא דבזמן מאוחר הוקף, כיון שע"כ לא הי' מתחלה מוקף, ורק אח"כ הוקף, נוקי אחזקה שהוקף אח"כ, ובימי יהושע לא הי' מוקף עוד:
י) ונראה עפ"י דברי התוס' בכתובות (כ"ו ע"ב) ד"ה אנן שהקשו אהא דאמרינן בעירובין (ל"ה ע"א) במתניתין גבי תרומה ונטמאת וכו', ספק הרי זה חמר גמל, ואוקמינן לה בגמרא שם בשתי בתי עדים אחת אומרת מבעוד יום נטמאת ואחת אומרת משחשיכה, ואמאי לו מוקמינן לה להתרומה אחזקתה שלא נטמאת, ותירצו בתירוץ השני, דכיון דאיכא ריעותא דהרי נשמאת לפניך ל"ש לאוקמי אחזקה, וביאור דבריהם כיון שהשתא התרומה ודאי טמאה, רק שהספק מתי נטמאה, בזה לא מוקמינן אחזקה עיי"ש. וא"כ ה"נ י"ל, כיון שעתה בודאי הוקף, ורק שהספק הוא מתי הוקף, בזה ל"ש לאוקמי אחזקה, ולכן אנו חוששים שמא הוקף עוד בימי יהושע וע"כ יש להחמיר ולקרות בשני הימים היינו בי"ד ובט"ו, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חיו"ד ח"ר סי' ע"ו מ"ש בדברי התוס' בכתובות שהבאנו, ואחרי אשר יום שמחות הי' אז לא יכלתי לעיין בזה, ועוד חזון למועד: