אור ברסלב

שות אבני חפץ· הרב אהרן לוין

סימן צד

סימן צג

א) בסימן הקודם דברנו מדין חליצת איטר, אזכיר בזה במה שנחלקו הפוסקים לענין חליצת איטר, שהדין שחולץ בשתי רגליו, אם חולץ בשתיהן ביחד, או בזא"ז, כאשר כן הוא גם מנהגנו, וכמ"ש בב"ש סי' קס"ט ס"ק ק"ד, ובשו"ת שבות יעקב ח"א אהע"ז סי' קכ"ט צידד לחזק מנהגנו, דאף, שהחליצה היא בזא"ז, כיון שחליצת הרגל, השני' היא תיכף וסמוך לחליצת הרגל הראשונה בלי הפסק בנתים, חשוב זאת ג"כ כאלו היתה בבת אחת, והביא ראי' נחמדה לזה מדברי הגמרא ביומא (ה' ע"ב), שמשמע משם כיון דלבישת הבגדים ע"י בני אהרן היתה בזאח"ז בלי הפסק בנתים, נקראת לבישה בבת אחת עיי"ש:

ב) ונראה להביא ג"כ סמוכין לזה מדברי התוס' כתובות (ל' ע"ב) ד"ה לא צריכא שכתבו, דכיון דתחב לו בבית הבליעה ובלע ונהנה מיד חשוב באין כאחת, אעפ"י שאין כאחד ממש, כדאשכחן ביבמות (ל"ג ע"א), דמפרש בעל מום ששמש בטומאה דאתי בהדי הדדי, כגון שחתך אצבעו בסכין טמאה, אעפ"י שאי אפשר שלא יגע בסכין קודם. שיחתוך עיי"ש, וה"נ י"ל אף שאין חליצת שני המנעלים באה כאחת, כיון שנעשו מיד בזא"ז חשובה כאלו באה כאחת:

ג) עוד נראה להביא דמיון לזה מדברי הגמרא בזבחים (ל"א ע"א), כביצה אוכל ראשון וכבינה אוכל שני שבללן זה בזה ראשון, חלקן זה שני וזה שני וכו', נפל זה בעצמו וזה בעצמו על ככר של תרומה פסלוהו, נפלו שניהם כאחת עשאוה שני', וכתב רש"י שם דה"ה בזה אחר זה, אם נפל השני בעוד הראשון עלי' שניהם כאחד קרי לי' עיי"ש, ומשמע ג"כ דכל ששני המעשים הי' תכופים זה אחר זה בלי הפסק חשוב זאת בת אחת:

ד) ויש להביא עוד ראי' לזה מדברי התוס' בכורות (י"ח ע"א) סד"ה אפשר לצמצם שכתבו, דמה שאמרו בגמרא שם בדף (ט' ע"ב), לענין יצאו שנים בעשירי, דכל בבת אחת תרוייהו קדשי, לאו בבת אחת ממש בצמצום, רק אפילו ק קדם אחד משהו לחבירו ג"כ הוה בבת חת עיי"ש, ומשמע ג"כ דאפילו בזא"ז, אם ההפסקה מועטת מקרי בת אחת. ועיין תוס' יבמות (צ"ח ע"א) ד"ה על שכתבו, דכיון שהנבואה השני' של יונה היתה בא ותו היום חשוב הכל כנבואה אחת עיי"ש, ומשמע מדבריהם שאפילו אם יש הפסקה מרובה, כל שלא נמשכה ההפסקה יותר מיום חשוב הכל כמעשה אחד, ועיין במג"א סי' א' ס"ק ג', שכתב לענין מ"ש הרמ"א שם, דמיד כשיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת ה', מיד לאו דוקא אלא יש ישהה מעט ומשמע ג"כ דשיהוי מועטת לא חשובה הפסקה. ועיין בר"ש טהרות פ"ט מ"ד שכתב, דכל אותו היום מיד קרי לי', ומדברי התוס' ביבמות שהבאנו שכתבו דכל אותו היום חשוב בענין אחד ראי' נאותה לדבריו:

ה) עוד נראה להביא קצת דוגמא לעניננו, דכיון שחליצת המנעל השני נעשתה סמוך ממש לחליצת המנעל הראשון, חשוב זאת כחליצה בבת אחת מדברי הגמרא בפסחים (ק"ח ע"ב), שתאן בבת אחת וכו', ופירש הרשב"ם ששתאן רצופין, וכן פירשו התוס' שם בד"ה בבת אחת, הרי שאם נעשה בזא"ז רצופין בלי הפסק, חשוב זאת בבת אחת. ועיין גיטין (מ' ע"א), מי שאמר בשעת מיתתו, פלונית שפחתי קורת רוח עשתה לי יעשה לה קורת רוח, כופין את היורשים ועושין לה קורת רוח, וכיוצא בזה איתא ג"כ בקידושין (ס"ד ע"א), מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן, ושם ע"כ הכונה ש עת מיתתו סמוך למיתתו, ואפ"ה נקרא ש עת מיתתו, ועיין במהרי"ט ח"א סי' קכ"ב שדייק ממקומות האלה, דלשון שעת היינו כל עוד שלא נגמר הדבר, וה"נ י"ל כיון שחליצת המנעל השני היא ס מוך לחליצת המנעל הראשון, נחשב זאת כאלו נחלצו שניהם בשעתא חדא. ועיין בר"נ נדרים (ס"ז ע"א) שכתב ג"כ דלשון בת אחת הוא לאו דוקא. ואפילו מפיר זה שחרית וחבירו ערבית סגי, כל שלא הפסיק בנתים דבר שהוא מעכב הפרה עיי"ש, ויש להעיר עוד בזה מאיזהו מקומות ואכמ"ל:

תוכן העניינים

שות אבני חפץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה