אור ברסלב

שות אבני חפץ· הרב אהרן לוין

סימן פא

סימן פ

בעזה"י סאמבור ג' לסדר עקב תרס"ו. ע"ד השאלה באחד שנקרא בפ"כ זידל וכן חותם עצמו בשם זידל, ורק שכותב זידל בשני יודין אחר הזיין כזה זיידל, איך יש לכתוב השם הזה בגט, אם בחד יוד או בשני יודין:

א) הנה לכתחלה לית דין צריך בושש, דיש לכתוב זידל בחד יוד, דכללא הוא דכל שם שיש בו נקודת צירי במבטא כתיבתו בחד יוד, כמו פיגא בילא שינדל וכדומה, ורק במקום שמרגישין פתח חריף במבטא כותבין שני יודין, כמו אייזק פייבש בריינדל רייצא ועוד, ועיין בט"ג בשמות נשים אות ו' ס"ק ג' שכ' דאם במקום הרגשת צירי במבטא כתבו בשני יודין, כגון פרידא דיש לכתוב בחד יוד אם כתבו בשני יודין, אפי' בדיעבד יש לחוש דהוה שינוי השם, שיהי' קורין בפתח ובהרגשת היודין. ואתי לחשש לעז שהיא אשה אחרת עיי"ש, ואף דיש חולקים עליו בזה וס"ל דבדיעבד אם כתבו תמורת צירי ב' יודין אין לחוש, עיין בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ל"ז ובשו"ת בית דוד הובא בפת"ש בקונטרוס השמות אות פ' לענין שם פיגא שכתבוה בשני יודין, דבדיעבד הגט כשר, משום דפעמים שני יודין מורין ג"כ על צירי עיי"ש אבל לכתחלה הכל מודים דאין לכתוב על נקודת צירי רק חד יוד, וא"כ גם בשם זידל הדין כן, וכן ראיתי בשו"ת דברי חיים ח"ב חאה"ע סי' ק"ט שבהזכירו שם זידא (אשר ממנו יצא השם זידל) כתבוהו בחד יוד:

ב) אולם ראה זה מצאתי חידוש נפלא, כי השם הזה אשר בהשקפה ראשונה חדש הוא, וגם איננו שם העצם, רק שם השכיח בזמננו וניתן לסגולה להסתיר שה"ק, כמו שם אלטר, כבר נזכר בירושלמי ע"ז פ"ב ריש הלכה ג', עיי"ש ר' יהושע בן זיידל הי' לו יין מבושל וכו', ובירושלמי אמנם נכתב השם הזה בשני יודין, וזה חידוש גדול הן מצד עיקר השם שיהי' נמצא בירושלמי והן מצד אופן וסדר כתיבתו. ואולי אז בזמן סידור הירושלמי אה"נ דהי' נקרא השם הזה בפתח חריף, ולכן כתבוהו אז בשני יודין, כי ידוע דקריאת השמות ואופן הברתם נשתנה ממקום למקום (ועיין ברמ"א אה"ע ס"ס קכ"ט) ומזמן לזמן, וכמו שמצאנו לדוגמא בשם פרידא, שדעת הב"ש לכתוב בשני יודין והט"ג שם חולק עליו, וכתב דהב"ש לא כתב כן רק לפי המבטא שהיתה נוהגת בימיו, שהי' מרגישין פתח חריף, וע"כ צוה לכתוב בשני יודין, אבל בזמננו שאין מרגישין רק צירי כותבין בחד יוד עיי"ש, וה"ה בשם זידל י"ל כן. וראיתי מביאים בשם הגאון מהרש"ק שדן ג"כ בשם זידא איך לכותבו וכתב דאם נקרא בפתח חריף יש לכתוב בשני יודין ואם נקרא בצירי יש לכתוב בחד יוד. הרי דגם בזמננו יש חילוק בהברת השם הזה, ויש אומרים אותו בפתח חריף, וא"כ י"ל דגם בזמן הירושלמי הי' מבטא השם הזה כך ולכן נכתב בשני יודין. וכאשר עיינתי בזה ראיתי כי המאמר הזה שבירושלמי ע"ז מובא ג"כ בירושלמי תרומות פ"ח ה"ג ושם נאמר השם זידל בחד יוד עיי"ש:

ג) אבל מה שיש לעיין בנ"ד הוא משום דחותם עצמו בשני יודין, אם יש להשגיח על חתימתו. והנה לפום ריהטא באנו בזה למחלוקת הטו"ז והב"ש, לענין אי משגיחין על החתימה היכי שהיא בטעות, דדעת הטו"ז דהולכין אחר החתימה, ואם שנה מהחתימה אפי' בדיעבד הגט פסול, אולם הב"ש חולק עליו וס"ל דאין להשגיח על החתימה היכי שהוא בטעות. עיין בב"ש בסדר שמות אנשים, בשם באלי ובשם מתתיהו ובכ"מ. אולם אחרי העיון אין זה ענין לנ"ד, דע"כ לא כ' הב"ש דאין להשגיח על החתימה, רק היכי דהחתימה היא בטעות כל עיקר כגון בשם באלי שחתם בלא אלף, או בשם גדלי' שחתם באלף לבסוף, בזה אנו אומרים דאין לנו להשגיח על טעותו, אבל היכי דהחתימה כשהיא לעצמה איננה בטעות, דבאמת נמצא שם שחתימתו היא כך, ורק זה המגרש משתמש בחתימה זו בטעות, בזה גם הב"ש מודה דאין לנו לזוז מהחתימה, וכ"כ הב"ש בעצמו בשם מתתי', אחרי שהקדים לסתור דעת הטו"ז ולחדש דאין להשגיח על החתימה בטעות כ' וז"ל:

והיינו דוקא כשאין שינוי במבטא. ולא מצינו אותו שם נכתב כאשר הוא חותם א"ע, אבל כשיש שינוי במבטא או דנמצא אותו שם כאשר הוא חותם, אין משנין חתימתו עכ"ל, הרי שלמען שלא להשגיח על החתימה הצריך הב"ש ב' תנאים, האחד שלא נמצא בשום מקום שם שחתימתו יהי' כחתימת המגרש, והשני שלא יהי' שום שינוי במבטא בין השם שאנו רוצים לכתוב ובין השם שהמגרש חותם בו, ושני התנאים האלו לא שייכי בנ"ד, חדא שכבר הוכחנו דבירושלמי נמצא שם שכתיבתו כמו חתימת המגרש, והיינו זיידל בשני יודין, וגם יש שינוי במבטא, כי זיידל בשני יודין קריאתו בפתח חריף וזידל בחד יוד קריאתו בצירי, וא"כ בזה גם הב"ש יודה דאין לשנות ש מהחתימה:

ד) אמנם בעיקר דברי הב"ש יש להתפלא דהרי הסברא נותנת להיפוך, דאם אין שינוי במבטא, או אם ליכא שם אחר שחתימתו כשם המגרש, שפיר נוכל לשנות מחתימתו ולכתוב השם ככתבו, כיון דסוף כל סוף קריאת השם אחת היא, אבל אם יש שינוי במבטא, או אם איכא שם אחר כחתימת המגרש, איך נוכל לכתוב בגט השם כמו שהוא חותם, הרי הוא נקרא בשם אחר לגמרי, וא"כ יאמרו שאין זה המגרש, וכי החתימה קובעת השם הלא הקריאה בפ"כ קובעת, והרי עינינו הרואות דגם הטו"ז, שדעתו ללכת אחר החתימה, מ"מ ביש שינוי במבטא מודה, דאין להשגיח על החתימה, כמו שהביא הב"ש בעצמו בשם הטו"ז לענין שם אלעזר, שחתם עצמו ביוד אחר הלמד אליעזר, ובפ"כ הי' נקרא אלעזר בלא יוד, ופסק הטו"ז דיש לילך אחרי שמו שעולה לס"ת עיין בש"א אות א', ועיין בט"ג שם ס"ק ז' שהביא, דהטו"ז נתן טעם לדבריו, דלא מהני החתימה רק לברר הספק, משא"כ בזה דשמו מבורר אלעזר, ורק שהוא משתבש לחתום אליעזר לא אזלינן בתר טעותו, דקריאה לס"ת. ובין הבריות עיקר, וחתימה אינה בכלל קריאה לכתוב עלי' דמתקרי עיי"ש, וא"כ איך יתכן שהב"ש שחולק על הטו"ז, וס"ל דאין להשגיח על החתימה, יסבור דביש שינוי במבטא אזלינן בתר חתימה, הרי בכגון דא גם הטו"ז מודה דאין בחתימה ממש. והב"ש בעצמו הביא דבריו סתם, ומדלא השיג עליהם ש"מ דאודוי' אודי לי'. (ועיין בנובי"ת חאה"ע סי' קכ"ד שכ' באשה ששמה טאלצא וחתמה ביו"ד אם כתבו בגט באלף לבסוף הגט פסול, משום שמסדר הגט אשר עליו לקרות הגט בדקדוק יקרא טאלצא באלף כמו שכתוב בגט. ובאמת חתימתה היא ביו"ד עיי"ש, וקשה ג"כ כנ"ל הרי לסברא זו אם יכתבו ביו"ד כחתימתה. יגדל עוד יותר הקלקול, דהמסדר יקרא ביו"ד בדקדוק וכ"ע קורין אותה באלף, וא"כ יאמרו שאין זו המגורשת):

ה) והרב הגדול מו"ה יעקב ליינער נ"י (זצ"ל) דומו"צ דפ"ק סאמבור רצה לומר בהבנת דברי הב"ש, דאין כונתו דאם יש שינוי במבטא, או אם יש שם אחר כשם החתימה, יש לכתוב רק שם החתימה לבד, רק הכונה דבאופן כזה אין להשמיט גם שם החתימה, והחילוק הוא כך לדברי הב"ש דבאם אין שינוי במבטא או ליכא שם אחר כחתימת המגרש, אז אין משגיחין כלל על החתימה ומשמיטין אותה לגמרי, אבל אם יש שם אחר כשם החתימה ואיכא שינוי במבטא, אז משגיחין ג גם על החתימה והיינו דכותבין שני השמות, הן שם החתימה והן שם שנקרא (ולפ"ז תפרד דעת הב"ש מדעת הטו"ז הן הן בדליכא שינוי במבטא והן בדאיכא, דבדליכא שינוי במבטא, דעת הטו"ז דיש להשגיח על החתימה והב"ש חולק דאין להשגיח, ובדאיכא שינוי במבטא. דעת הטו"ז דאין להשגיח כלל על החתימה, ודעת הב"ש דיש להזכיר שני השמות וכנ"ל), ולכאורה צדקו הדברים ויש להביא סמוכין להם ממ"ש הב"ש בש"א בשם אביגדור, לענין אם יש לכתבו מלא, או חסר, וכ' הב"ש דהולכין בזה אחר חתימתו, ואח"כ כתב דזה דוקא בשם אביגדור, דהכל שם אחד, ורק החילוק הוא אם כותבין מלא או חסר, אבל אם שם חתימתו ושם שנקרא בו הם ב' שמות, אז שם חתימתו עיקר ושם שנקרא בו הוא הכינוי וכותבין שניהם עיי"ש, הרי להדיא דעת הב"ש דביש שינוי בין שם החתימה והקריאה אף דשם החתימה הוא העיקר, מ"מ גם שם הקריאה יש לכתוב וכנ"ל:

ו) אמנם לפ"ז יש להבין, אמאי כאשר הביא הב"ש דברי הטו"ז לענין שם אלעזר שחתם ביוד. דאין להשגיח על חתימתו דהוה בטעות, לא חלק עליו דלדעתו יש לכתוב דמתקרי ע"ש החתימה כיון שיש שינוי במבטא, וכמו שחלק עליו היכי דאין שינוי במבטא ועיין בב"ש בש"נ אות ב' בסופו כ' ח"ל, גם איירי כ"ז כשאינה רגילה לחתום כלל, אבל אם רגילה לחתום יש לכתוב אותו השם שחתמה בו, אפי' אם ידוע הוא דשם האחר הוא שם העריסה ושכל העולם קורין אותו בו ואין השמות דומין זל"ז עכ"ל, והוא ממש להיפוך ממ"ש הב"ש בעצמו בשם אביגדור, ועיין בט"ג בש"נ שם ס"ק י' מ"ש בזה, ותידוש כי לא העיר גם מדברי הב"ש שהביא דברי הטו"ז לענין שם אלעזר באין חולק וש"מ שהסכים לדבריו

ז) וראיתי בס' דברי חיים שער הנקודות נקודת צירי, שתמה ג"כ ע"ד הב"ש הנ"ל במ"ש דביש שינוי במבטא יש לכתוב כמו החתימה ורק בסגנון אחר קצת, והכריע מפאת קושיתו להיפוך מסברת הב"ש, ואדרבה אם איכא ש שינוי במבטא א"צ לכתוב כפי החתימה, דכל הרואה יראה שאין זה שמו ורק בטעות חותם כן עיי"ש, ועיין בחא"ש להגאון מהרש"ק זצל"ה סי' קס"ט שכ' ג"כ בפשיטות, דלא אזלינן בתר החתימה רק היכי דליכא שינוי במבטא, אבל היכי דאם נכתוב כמו החתימה יהי' שינוי במבטא, הוה שינוי השם ממש ואין הולכין בזה אחר החתימה עיי"ש ונפלאת היא כי לא הזכירו דדא היא אמנם שטת הטו"ז, דביש שינוי במבטא אין להשגיח על החתימה, ורק בד לי כא שינוי הולכין אחרי', והב"ש חולק עליו כנ"ל. ועכ"פ אם נאמר כן דהעיקר היא דביש שינוי במבטא אין משגיחין על החתימה, בנ"ד יש לכתוב זידל בחד יוד, ולא כמו שחותם בשני יודין, דע"י תוספות היוד יצמח ג"כ שינוי במבטא מצירי לפתח חריף וכמ"ש למעלה:

ח) והלום ראיתי בדברי חיים שם באות שלפ"ז, דן ג"כ בעובדא הדומה לנ"ד, באשה ששמה שינדל וחתמה א"ע שיינדל בשני יודין, וכתב דלצאת כל הדיעות טוב לכתוב שני גיטין, באחד יכתבו שינדל בחד יוד ובשני יכתבו שיינדל (בתרי יודין) דמתקריא שינדל (בחד יוד). והנה מה שצוה להקדים בגט השני השם של החתימה, הוא משום דחש לדעת הטו"ז שהבאתי למעלה, שכ' בשם אלעזר שחתם ביוד, דאין לכתוב ע"ש החתימה דמתקרי, ולכן צוה לעשות את שם החתימה לעיקר, וכיוצא בזה כתב הט"ג בש"נ אות א' סס"ק יו"ד דכדי לצאת דעת הטו"ז דע"ש החתימה אין לכתוב דמתקרי, יש להקדים שם החתימה תחלה, ולכתוב דמתקרי ע"ש שהכל קורין בו עיי"ש, ועיין בחא"ש סי' ח' ובכמה תשובות שכ"כ. ואף דלכתחלה אין להקדים שם הטפל, מ"מ כיון דבדיעבד אין קפידא כמבואר בש"ע אה"ע סי' קכ"ט סעיף ב', היכי דהוה ספיקא דדינא איך לכתוב חשוב ג"כ כדיעבד, ועיין בכנה"ג בכללים נפרדים כלל ס' שכ' בשם התוס' והפוסקים, דכל דבר שאין לו. תקנה חשוב כדיעבד עיי"ש, ועיין בשו"ת הראנ"ח ח"ב סי' ע"ט, דכל דבר שא"א לברר חשוב כמו דיעבד עיי"ש:

ט) אבל יש להעיר ע"ד הט"ג הנ"ל שסותר דברי עצמו מ"ש בש"נ אות י' סס"ק ז' באשה ששמה יענטא וחותמת ינטא, דיש לכתוב ב' גיטין, האחד בשם יענטא והשני בשם ינטא, וכ' דאין לכתוב גט אחד בשם יענטא דמתקריא ינטא, דעל החתימה ל"ש לכתוב דמתקרי וגם אין לכתוב איפכא ינטא דמתקריא יענטא, כיון דרובא דעלמא קורין אותה יענטא, אין לעשות לכתחלה הטפל עיקר עיי"ש, אלמא דלא ניחא לי' בעצה הנ"ל להקדים שם החתימה, ועיין בחא"ש סי' קס"ח שחילק בין דמתקרי והמכונה, דלשון דמתקרי לא יתכן ע"ש החתימה, אבל המכונה כותבין. ובאמת כתב בט"ג ש"א אות ח' סס"ק ג' דלשון המכונה עאכו"כ שאין לכתוב על החתימה עיי"ש, ועיין בח"ס אה"ע ח"ב סי' כ':

י) אמנם בעיקר סברת הד"ח הנ"ל היטב אשר דבר בזה, אא"ז מאוה"ג זצלה"ה בספרו חאה"ע ח"ב סי' נ', דסברא זו לא תתכן, דממנ"פ אם יקרא המסדר ב' השמות בצירי, אז אין לכתוב דמתקרי קרי ביניהם, דהיכי דאין הפרש בקריאה אין לכתוב דמתקרי, כמ"ש הט"ג בסוף הספר בכללים ס"ק ט"ז, דאין לכתוב יהודה בה' דמתקרי יהודא באלף, כיון דאין חילוק בקריאה עיי"ש, ואם יקרא המסדר שיינדל הראשון בפתח חריף ושינדל השני בצירי. יאמרו שאין זו המגורשת דלהמגורשת אין קורין בפתח חריף עיי"ש. ויש להעיר ע"ד מו"ז מאוה"ג זצלה"ה, שדן שם בעובדא דאתי לקמי', באשה ששמה הי' יענטא וחתמה יענטע בעיין לבסוף, ורצה לצדד דיכתבו ב' גיטין, ובגט השני יכתבו יענטא דמתקריא יענטע כסברת הד"ח ודחי לה כנ"ל, והפלא כי לא הזכיר דבט"ג במקומו בשם יענטא איתא ג"כ שאלה כזאת, שהחתימה היתה בטעות ינטא והצריך ג"כ לכתוב ב' גיטין, כמו שהבאתי לעיל דבריו, האחד בשם יענטא והשני בשם ינטא, ולא ניחא לי' למכתב יענטא דמתקריא ינטא וכנ"ל. ובאמת נפלאתי מאד גם על הט"ג, שכתב דמפאת זה אין לכתוב יענטא דמתקריא ינטא, דיש לחוש לדעת הטו"ז, דעל החתימה אין לכתוב דמתקרי, וכן להיפוך אין לכתוב דיהי' חשש לענין קדימת שם הטפל לעיקר, ואמאי לא כתב בפשיטות דבכגון דא ל"ש לכתוב דמתקרי, כיון דאין הפרש בקריאה וכאשר כתב הוא בעצמו בשם יהודה וכנ"ל וצ"ע:

יא) אולם בעיקר הדין גם דעת מו"ז זצלה"ה לכתוב בזה שני גיטין, האחד בשם שיינדל בשני יודין והשני בשם שינדל בחד יוד (וכיון בזה לדברי הט"ג בשם יענטא שהבאתי). והנה מ"ש מו"ז זצלה"ה בספרו שם להקדים הגט שנכתב בו שיינדל בשני יודין, הוא טעות הדפוס כפי הנראה, דבזה אין לספק כלל דיש להקדים הגט שנכתב בו השם ככתבו שינדל בחד יו"ד, דהגט הזה הוא העיקר, וכ"כ גם הט"ג בשם יענטא דבגט הראשון יש לכתוב יענטא ובגט השני ינטא, וגם בס' דברי חיים צוה להקדים הגט שנכתב בו רק שינדל לבד בחד יו"ד, ובלא"ה הסברא נותנת כן. דהרי אף אם נניח דשמה היא באמת שיינדל בתרי יודין. הנה אם כתב בחד יוד כשר, משא"כ אם נניח דשמה בחד יוד, אם כתב בתרי יודין הגט פסול אף בדיעבד, וכמ"ש הרלב"ח הובא בד"ח שם, דאם במקום שיש לכתוב בשני יודין כתב בחד יו"ד כשר עכ"פ בדיעבד, אבל להיפוך אם במקום חד יו"ד כתב שני יודין פסול אף בדיעבד עיי"ש, וכ"כ גם הט"ג בש"נ אות ו' ס"ק ג' שהבאתי למעלה, ואף שכתבתי דיש חולקים עליו בזה ומכשירין בדיעבד בכתב תרי יודין במקום חד יו"ד, אבל בכל אופן שיהי' הלא טוב לנו להכניס עצמנו בספק חסרון מלהכניס עצמנו בספק שינוי, כמ"ש המהרי"ק הובא ברמ"א ס"ס קכ"ח. ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"ב סי' נ"ו, שדן באשה ששמה פיגא וחתמה עצמה פייגי, וג"כ צוה לכתוב ב' גיטין ולהקדים הגט שנכתב בו השם כדבעי, וכ"כ שם בסי' נ"ג בשם העניך דהמגרש חתם עצמו בעי"ן אחר הנו"ן הענעך, דיש לכתוב ב' גיטין ולהקדים הגט עם שם הנכתב כהוגן (ועיי"ש בסי' נ"ו כתב מו"ז זצלה"ה, דאם א"א לכתוב ב' גיטין, כגון ע"י שליח לא ישגיחו על חתימתה, ורק יכתבו השם פיגא בחד יו"ד ככתבו, וחידוש שסותר דברי עצמו שכתב בסי' נ' שם בשם שינדל, דבגט ע"י שליח צוה לכתוב בשני יודין כחתימתה), ע"כ גם בנ"ד כדי לצאת מידי ספק טוב לכתוב שני גיטין, האחד והוא יהי' הראשון לנתינה בשם זידל בחד יו"ד, והשני בשם זיידל בתרי יודין:

תוכן העניינים

שות אבני חפץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה