אור ברסלב

שות אבני חפץ· הרב אהרן לוין

סימן סז

סימן סו

א) בקידושין (נ"ב ע"ב) ת"ר, לאחר פטירתו של ר"מ, אמר להם ר' יהודה לתלמידיו, אל יכנסו תלמידי ר"מ בכאן, מפני שקנתרנים הם, ולא ללמוד תורה הם באים, אלא לקפחני בהלכות הם באים, דחק סמכוס ונכנס, אמר להם כך שנה לי ר"מ, המקדש בחלקו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים לא קידש, כעם ר' יהודה עליהם ואמר להם, לא כך אמרתי לכם, ל יכנסו תלמידי ר"מ לכאן, מפני שקנתרנים הם, לא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים, וכי אשה בעזרה מניין, אמר ר' יוסי וכו' וכי אין אדם עשוי לקבל קידושין לבתו בעזרה, ואין אשה עשוי' לעשות שליח לקבל קידושין בעזרה וכו', עכ"ל הש"ס. ומבלי משים יתעורר בנו הדקדוק, במה זה הכיר ר"י, שתלמידי ר"מ המה קנתרנים, כאשר אמרו לו הדין דהמקדש בחלקו לא קידש, ומדוע זה הצטער ער כ"כ בשמעו הדין הזה, עד כי חשד שבכונה באו תלמידי ר"מ לצערו:

ונלפע"ד לבאר דברי הש"ס בדרך החידוד, והסגנון יהי' כך, דמדין הזה דהמקדש בחלקו יוצמח לפום ריהטא סתירה לאיזהו דין של ר' יהודה במק"א, וע"כ כאשר שמע ר"י הדין הזה מתלמידי ר"מ הצטער מאד, וחשד אותם, כי באו עליו בערמה להראות לו בדרך זה שטעה במק"א. ובא ר' יוסי והוכיח, כי אין מהך מימרא דהמקדש בחלקו כלל סתירה לדינו של ר"י, וגם תלמידי ר"מ לא כונו זאת כלל, ובחנם הצטער וכעס, ואען ואומר:

ב) הנה בהא דחמה ר' יהודה על הדין הזה דהמקדש בחלקו, וכי אשה בעזרה מניין, פירש"י דקתני קדשי קדשים, והרי אם יוציאם חוץ לעזרה אפי' לעזרת נשים נפסלין, ונשים אין נכנסות לעזרה, ובתוס' ד"ה וכי תמהו ע"ז, דהרי קיי"ל בפרק כל הפסולין (דף ל"א ע"ב) דשחיטה כשירה בנשים, א"כ נשים יכולות לכנוס לעזרה, ועוד הרי סוטה נכנסת לעזרה להניף (מה שהקשו התוס' מסוטה הדברים תמוהים מאד דהרי סוטה היא אשת איש, ולא תוכל להתקדש, וראיתי בהגהות רש"ש שם שעמד בזה והדבר צע"ג), לכן פירשו התוס', דכונת ר"י הוא, וכי אשה בעזרה לה תקדש מניין הרי אין רגילות שתכנס לשם כדי להתקדש, שהרי בזיון ומילתא דלא שכיח היא, ולא איירי תנא מזה עיי"ש:

וקשה לי לפי המבואר בש"ס בקידושין (ז' ע"א), דאשה שאמרה תן מנה לפלוני ואקדש לך מקודשת מדין ערב, ערב לאו אע"ג דלא מטי הנאה לידי' קא משעבד נפשי', האי איתתא נמי, אע"ג דלא מטי הנאה לידה קא משעבדה נפשה עיי"ש, א"כ הרי משכחת שהקידושין יהי' בעזרה, אף שהאשה עצמה לא תוכל לכנוס לשם, וכגון שאמרה לכהן שיתן חלקו בעזרה לפלוני ותהי' מקודשת לו, דאז הו"ל להיות מקודשת מדין ערב, וקמ"ל דאינה מקודשת משום דהמקדש בחלקו אינה מקודשת, וזה קושיא נפלאה:

ג) אמנם בגוף דברי הש"ס בקידושין שם, דאשה תוכל להתקדש מדין ערב, תמה בפנ"י נהי דילפינן מערב דבכה"ג משתעבד, אבל אכתי מלוה היא, דבשעה שמקדש אותה אחר זמן הנתינה ל"ה הדבר בעין, וקיי"ל דהמקדש במלוה אינה מקודשת כדאיתא בקידושין שם, וראיתי בהפלאה שם שהאריך בזה וכתב דזה הוה כמקדש בהנאת מחילת מלוה דמהני עיי"ש. ולפענ"ד נראה להסביר הדבר ביותר, דכיון דמתורת ערבות יכולה האשה לחייב עצמה בנוגע לכסף קידושין עצמו, א"כ אם הקידושין לא יהי' חלין, אז תהי' האשה מחויבת להחזיר הכסף שקיבל האחר כדין ערב, ובזה שהיא מקדשת עצמה נפטרה מזה ונמחול לה החוב. א"כ הוה ממש כמקדש בהנאת מחילת מלוה דמהני וז"נ בסברא. ולפ"ז יצא לנו דאם נאמר דגם המקדש בהנאת מחילת מלוה אינה מקודשת, כדיעה השני' המובאה בש"ע אה"ע סי' כ"ח סעיף י', ועיין בח"מ ובב"ש שם, גם הדין הזה דאשה יכולה להתקדש בעזרה באופן שתצוה לתת כסף הקידושין לאיש אחר ע"ד שכתבנו ליתא, וא"כ י"ל דר' יהודה שהקשה וכי אשה בעזרה מניין, יסבור ג"כ דהמקדש בהנאת מחילת מלוה אינה מקודשת, ולכן שפיר תמה, וכי אשה בעזרה מניין, דלשטתו לא יתכן כלל שאשה תתקדש בעזרה, כיון דהוא ס"ל דקידושין כדרך זה, שתצוה לתת הכסף לאחר והיא תהי' מקודשת מדין ערב, לא מהני וכאשר ביארנו:

ד) ויש לחזק דברינו ולהוכיח דר' יהודה ע"כ לא ס"ל דאשה תוכל להתקדש מתורת ערב, דכבר כתבנו דכל עיקר הדין הזה לא יתכן. רק אם נאמר דהמקדש בהנאת מחילת מלוה מקודשת, ויש להוכיח דר"י ע"כ ס"ל דגם המקדש בהנאת מחילת מלוה אינה מקודשת. דהנה בהא דהמקדש בהנאת מחילת מלוה מקודשת, פירש"י בקידושין (ו' ע"ב), שם משום דהוה כאמר לה התקדשי בהנאה זו, שאת היית נותנת פרוטה לאדם שיפייסנו על כך עיי"ש, וראיתי בישי"ע אה"ע סי' כ"ח פי' הארוך ס"ק ח' שהעיר בדבר נכון, כיון שיש כאן שני דברים שתוכל להתקדש בהם, האחד הוא גוף המלוה, והשני הוא הנאת הפרוטה שהיתה נותנת לאדם אחר שיפייסנו כפירש"י, וא"כ מנ"ל שדעתה להתקדש בהנאת הפרוטה, דילמא דעתה להתקדש במלוה עצמה ול"מ, ותירץ דאנן קיי"ל מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה, וא"כ ה"נ בודאי דעתה להתקדש בהנאת הפרוטה, שהיתה נותנת לאדם אחר ולא במלוה עצמה עיי"ש. ולפ"ז מאן דס"ל דבמלוה ופרוטה דעתה אמלוה, לדידי' ע"כ גם במקדש בהנאת מחילת מלוה אינה מקודשת, דדעתה לא על הנאת הפרוטה שהיתה נותנת לאדם אחר שיפייסנו, רק על המלוה עצמה, וזה ל"מ. ודבר זה אי המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ומקודשת, או אמלוה ואינה מקודשת, היא מחלוקת ר"מ וחכמים בקידושין (מ"ח ע"ב), דר"מ ס"ל דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ומקודשת, וחכמים ס"ל דדעתה אמלוה ואינה מקודשת, וידוע דסתם חכמים דר"מ הוא ר' יהודה, וא"כ ר"י ס"ל דהמקדש במלוה ופרוטה אינה מקודשת, משום דדעתה אמלוה, וע"כ ס"ל ג"כ דהמקדש בהנאת מחילת מלוה אינה מקודשת וכמו שביארנו, וכיון שכן גם ד"ז שאשה תוכל להתקדש מדין ערב, אשר יסודו בהך מילתא דהמקדש בהנאת מחילת מלוה מקודשת כדברינו למעלה, לא יתכן לר' יהודה וכאמור, ולפ"ז יצא לנו דאם מאיזהו צד שיהי' יהי' לנו הוכחה דאשה תוכל להתקדש מדין ערב, ממילא יהי' מזה סתירה לשיטת ר' יהודה, בענין המקדש במלוה ופרוטה, דאם אשה תוכל להתקדש מדין ערב. ש"מ דהמקדש במלוה ופרוטה מקודשת, וזה להיפוך מדעת ר' יהודה דס"ל דאינה מקודשת והבן:

ה) ומעתה יתבארו לנו דברי הש"ס בקידושין הנ"ל בדרך חריף ומושכל, דכאשר שמע ר"י מתלמידי ר"מ שרוצים לכנוס ולהגיד לי ש הדין דהמקדש בחלקו אינה מקודשת, הנה הרגיש בזה סתירה לשטתו לענין המקדש במלוה ופרוטה דאינה מקודשת, והיינו דלכאורה קשה וכי אשה בעזרה מניין והרי גנאי לה שתתקדש בעזרה, וחשב ר"י דבודיא כוונתם דמשכחת לה שתתקדש בעזרה אף שלא תכנוס, וכגון שתתקדש מדין ערב, באופן שתאמר לכהן שיתך חלקו לאחר, וע"כ ס"ל דהמקדש בהנאת מחילת מלוה מקודשת, וכיון שכן הלא נסתר דינו של ר' יהודה לענין המקדש במלוה ופרוטה, דס"ל דאינה מקודשת, ומהך דינא של המקדש בחלקו מוכח דמקודשת וכאשר ביארנו, ולכן אמר שאל יכנסו תלמידי ר"מ כיון שקנתרנים הם ולקפחו בהלכות הם באים, והיינו שחושד אותם, שבכונה הם באים להגיד לו הדין הזה, כדי לעקצו בנוגע לשמיעתו לענין המקדש במלוה ופרוטה, וכאשר עכ"ז דחק סומכוס ונכנס, ואמר לו שכך שנה ר"מ דהמקדש בחלקו בין ק"ק בין ק"ק לא קידש, כעס ואמר הלא אמרתי לכם דאל יכנסו תלמידי ר"מ לכאן, מפני שקנתרנים הם ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים, וכי אשה בעזרה מניין, והיינו דלפום ריהטא לא משכחת שתתקדש אשה בעזרה, וצ"ל דמשכחת לה שתתקדש מדין ערב, ואך בזה הם רוצים, כי שוב ממילא מוכח מזה כדברי ר"מ, דהמקדש במלוה ופרוטה מקודשת, ונסתרו דברי ר' יהודה במה דס"ל דהמקדש במלוה ופרוטה אינה מקודשת. ובא ר' יוסי ופייסו, דבחנם חשד אותם וכעס עליהם, והיינו דהוא חשב שא"א באופן אחר שתתקדש אשה בעזרה, רק בתורת ערב, לזאת הוציא מכאן סתירה לדינו בענין המקדש במלוה ופרוטה, וזה הרע לו, ובאמת בלא"ה משכחת לה קידושי אשה בעזרה, וכגון שקיבל אבי' קידושין, או שעשתה שליח לקבל קידושין בעזרה, ואין לדין זה שום שייכות עם הדין דהמקדש במלוה ופרוטה, ובחנם איפוא חשד לתלמידי ר"מ שבאים לקנתרו ולקפחו בהלכות, והענין יקר ע"ד הפלפול:

ו) וכמה מעליא שמעתתא דא בישוב קושית העולם המובאה באור חדש בקידושין שם על הא דכעס ר"י על הך מימרא של תלמידי ר"מ, דהמקדש בחלקו אינה מקודשת, ותמה וכי אשה בעזרה מניין, והרי גם על עצמו יקשה כן, דהוא ס"ל בברייתא המובאת בש"ס שם, דהמקדש בחלקו מקודשת, וקשה ג"כ וכי אשה בעזרה מניין. ולדברינו למעלה הענין נחמד, דע"כ לא כעס ר' יהודה רק משום דהי' קאי בסברא, דא"א אופן אחר שתתקדש אשה בעזרה, רק מתורת ערב, וזה לא יתכן לדידי', דס"ל דהמקדש במלוה ופרוטה אינה מקודשת, אבל לבתר דעוררו ר' יוסי דבלא"ה משכחת קידושי אשה בעזרה, ע"י אבי' או שליחה, שפיר השמיענו דעתו ג"כ בדין הזה, דהוא אמנם חולק על ר"מ וס"ל דהמקדש בחלקו מקודשת ודוק. ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר רי"ז שכתבתי ענין יקר בהבנת הדבר שנתן ר"י את תלמידי ר"מ למקנתרים, כאשר כיוצא בזה מצאנו ג"כ בנזיר (מ"ט ע"ב), עיין בדברינו שם ותמצא נועם:

תוכן העניינים

שות אבני חפץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה