אור ברסלב

שות אבני חפץ· הרב אהרן לוין

סימן נ

סימן מט

אשר שאלני לבאר לו דברי פסקי תוספות תענית סי' ח' שכתבו, ת"ח דרכו להודות לחבירו בין על האמת בין על השקר, שזה מאמר נפלא מאד וקשה להבינו:

א) הנה כבר עמד בזה בתשו' ח"ס חלק ששי סי' ס"ו, והביא שכמה לומדים התעצמו בזה. ולדעתי נראה לשער בזה, דהדברים מתאימים עם מ"ש בתוס' ב"ק (כ"ז ע"ב) ד"ה קמ"ל, דלכן בדיינים הולכין בממון אחר הרוב, אף דבעלמא אין הולכין בממון אחה"ר, משום דדיינים שאני דמיעוט דידהו חשוב כמי שאינו, וביאר בספר גט פשוט בכללים שבסוף הספר, דכונת התוס' דבדיינים חדל המיעוט להיות מכל וכל, כיון שגם המיעוט אחרי הכרעת הרוב מוכרח לחזור מדעתו ולהודות ולקבל דברי הרוב עיי"ש, וא"כ לא לבד היכי שעלה ביד הרוב להוכיח להמיעוט שהצדק אתם, המיעוט צריך להודות לדעת הרוב ולקבל דבריהם, כי אם אפי' במקום שהמיעוט עומדים בדעתם, ולפי דבריהם הרוב טועה, מ"מ אחרי שהרוב הכריע והמה נשארו במיעוטם מוכרחים המה בעצמם לחזור מדבריהם, ולקבל דעת הרוב ולהודות להם. וזה שכונו ג"כ התוס', שדרכו של ת"ח כן הוא להודות לחבירו, במקום שגברה ידו וההכרעה היא כדעתו, וכגון שהרוב נוטה אחריו, בין על האמת, כלומר בין שהוא בעצמו ראה ויוכח לדעת שהצדק עם חברו והאמת כדבריו, בין על השקר, כלומר אפי' אם לדעתו שקר בימינו והחטיא את המטרה, בכ"ז אם ההלכה כדבריו, כי הרוב נוטה אחריו, הוא מודה לו ומקבל דבריו נגד דעתו, כי כן היא אמנם שורת הדין, שהמיעוט גם נגד דעתו מוכרח להודות לדעת הרוב ולקבל דבריהם וכמו שכתבנו:

ב) ומזה הי' מקום להביא ראי' נאותה כמה שדן בתשו' חות יאיר סי' קמ"ז, באחד מהדיינים שלא רצה לחתום על הפסק דין, באמרו ששני חבריו טעו ורבו עליו, והדבר ברור לו שאין הדין כן, ואיך יחתום על שוא ושקר, וכתב בתשו' חו"י שם שאין בדבריו ממש, שאחרי שהוא הגיד דעתו לש"ש וחבריו רבו עליו, הנה כן הוא משפט התורה, שאחרי רבים להטות, ועליו לחתום הפס"ד עיי"ש, ומדברי פסקי התוס' שהבאנו יש סמוכין לזה, שכן היא דרכן של ת"ח להודות לחבירו (מובן מעצמו במקום ששורת הדין כן הוא והלכה כדבריו, דזולת זה מה יש להודות לו) אפי' על השקר, כלומר אפי' במקום שלפי דעתו דעת חבירו אינה אמיתית, ורק אם עפ"י משפטי התורה כן הוא ההכרעה, הוא מקבל דבריו ומודה לו וכאמור:

ג) ועיין בתומים סי' י"ט ס"ק ד' שהביא שכן היא דעת הב"י, שהדיין שנתבטלה דעתו מוכרח לחתום על הפס"ד, אף שלפי דעתו לא כן הוא הדין והראה מקום לדברי הירושלמי סנהדרין פ"ב הלכה י"א, שנחלקו בזה ר"י ור"ל, דר"י ס"ל שכופין את המחייב שיכתוב זכאי ור"ל פליג. והלכה כר"י לגבי ר"ל. ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר ע"ו ומאמר רי"ז מה שכתבתי בפרט זה, אי בדיינים מוכרח המיעוט גם נגד דעתו לקבל דעת הרוב ולהודות להם, ובחידושי אשר אתי בכתובים הארכתי עוד בזה:

תוכן העניינים

שות אבני חפץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה