שות אבני חפץ· הרב אהרן לוין
סימן לג
אשר העיר מעכת"ה על מ"ש בספרי ברכת אהרן מאמר א' דבש"ס נמצאו מאמרים משלשה חכמים שהי' נקראים ר' גמליאל, ויש מאמרים שקשה להגביל למי מהם יש ליחסם, והארכתי בפרט זה, והעיר כמ"ה מדוע לא הבאתי שלא של שה כי אם ששה חוטרים מגזע הלל הי' שהי' נקראים בשם ר' גמליאל:
א) הנה ידעתי גם ידעתי מזה, דמלבד השלשה ר"ג שחשבתי שם, היינו ר"ג הזקן, ר"ג דיבנה ור"ג בנו של ר' יהודה הנשיא. הי' עוד שלשה אחרים ג"כ חוטרים מגזע הלל שנקראו בשם ר"ג, וביחד הי' ששה, והיינו השלשה שחשבתי, ועוד הי' ר"ג בנו של ר' יהודה נשיאה הראשון [בנו של ר"ג בן ר"י הנשיא], ור"ג בן ר' יהודה נשיאה השני [שהי' בן ר"ג הרביעי] ור"ג אחד שהי' כבר באחרית הימים אחרי כלות כל אמוראי הירושלמי, אכן הלא אנכי לא באתי לחשוב כרוכלא כל החכמים שהי' נקראים בשם ר"ג, רק דנתי בדבר המאמרים המובאים בש"ס סתם בשם ר"ג, ואנו מסופקים לאיזהו ר"ג יש ליחסם, ובזה הספק הוא רק על הג' הראשונים בלבד, היינו בין ר"ג הזקן ור"ג דיבנה [כי נמצאו מאמרים שאפשר ליחסם לזה ולזה], ובין ר"ג דיבנה ור"ג בנו של ר"י הנשיא [וכמו שנחלקו בזה רש"י ותוס' בחולין ה', מי הוא ר"ג המוזכר שם שאסר שחיטת כותי, דדעת רש"י שהוא ר"ג בנו של ר"י הנשיא, ודעת התוס' שהוא ר"ג דיבנה], אבל הג' האחרונים אינם נכנסים כלל בגדר הספק, כי חי' כבר בזמן מאוחר ומכלם לא נמצא שום מאמר בתלמוד בבלי, ומובאים רק בירושלמי, והאחרון גם בירושלמי אינו מובא, כי הי' כבר אחר כלות כל אמוראי הירושלמי וכמ"ש, ואין גם מאמר אחד בש"ס אשר יהי' ספק בידינו אם ליחסו. לאחד מהם, ומה הי' לי איפוא להביאם:
ב) ובעיקר החקירה שהארכתי בספרי שם, אם ר"ג הר הראשון שהוא ר ר"ג הזקן נקרא ג"כ סתם בשם ר"ג, או דילמא לא נקרא בשום פעם רק ר"ג הזקן, ובכ"מ שנאמר ר"ג סתם, הוא ר"ג די דיבנה, כאשר כן היא דעת רש"י בנדה (ו' ע"ב) ד"ה בשפחתו של ר"ג, וכמו שהבאתי בספרי שם, עלה בלבי כעת להביא ראי' המתנגדת לזה, מדברי המשנה בשקלים פ"ו משנה א', י"ג השתחויות הי' במקדש, של בית ר"ג ושל בית ר' חנינא סגן הכהנים הי' משתחוים י"ד, ושמה ע"כ הכונה ר"ג הזקן שהי' בזמן הבית. דאלו ר"ג השני, היינו ר"ג דיבנה, הלא הוא הי' אחר החורבן וכמ"ש בעשרה מאמרות מאמר ח', הובא בסדה"ד, דבעת החורבן כשנהרג ר"ש אביו של ר"ג דיבנה, הי' עוד ר"ג בנו קטן, ונכנס ריב"ז תחתיו לנשיאות עיי"ש, ואפ"ה נקרא סתם ר"ג, וש"מ דגם ר"ג הזקן נקרא סתם בשם ר"ג. עוד נראה להביא ראי' לזה מדברי המשנה בשקלים פ"ג מ"ג, של בית ר"ג הי' נכנס ושקלו בין אצבעותיו וזורקו לפני התורם וכו', ושמה ע"כ ג"כ הכונה ר"ג הזקן שהי' בזמן הבית, דאלו ר"ג השני היינו ר"ג דיבנה, כבר הי' לאחר החורבן, ואחר החורבן לא הי' שקלים נוהגים, כמבואר במשנה סוף שקלים, השקלים והבכורים אין נוהגין אלא בפני הבית, וכ"פ הרמב"ם בפ"א מה' שקלים ה"ד, וע"כ דר"ג זה הוא ר"ג הזקן, ואפ"ה נקרא בשם ר"ג סתם, וש"מ ג"כ דגם ר"ג הזקן הי' נקרא בשם ר"ג סתם, שלא כדעת רש"י שהבאתי:
ג) ועיין בספרי שם, שהבאתי דעת האומרים דגם לאחר החורבן הקריבו הפסח דקיי"ל דמקריבין אע"פ שאין בית, ויש שרצו לומר דגם שאר קרבנות הקריבו עוד אחר החורבן, וזה אינו נכון, דקרבנות צבור כעולת התמיד ומוסף באים רק מהשקלים, וכדאיתא במנחות (ס"ה ע"א), שהי' צדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד ואהדרו להו רבנן תשמרו שיהי' כולם באים מתרומת הלשכה עיי"ש, ואחר החורבן לא הי' שקלים נוהגין וכמ"ש, ואולי מלבד הפסח הקריבו גם שאר קרבנות יחיד כקוני זבים ויולדות, אבל קרבנות צבור כתמידין ומוספין לא הקריבו באמת, ועיין סנהדרין (י"א ע"ב) שבמכתב שכתב ר"ג להודיע שנתעברה השנה כתב, מהודעין אנחנו לכון, דגוזליא רכיכין ואימריא ערקין, וזמנא דאביבא לא מטא, ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חביריי, ואוסיפית על שתא דא יומין תלתא, ולפי פירש"י שם גדיים וטלאים הי' נחוצים לפסח, וגוזליא לקיני זבים ויולדות, והקרבנות האלה הי' אמנם אפשר להקריב גם אחר הבית, כיון שלא באו משל צבור, וע"כ עיבר ר"ג השנה בשבילם, אף שכבר הי' לאחר החורבן, דר"ג התם היינו ר"ג דיבנה, כדמשני בש"ס שם לבתר דעברוהו, והיינו שעברו אותו מנשיאתו וזה הי' ר"ג דיבנה כידוע, שאותו עברו מנשיאתו בימי ר"י וראב"ע, ועיין בשו"ת הגאון רצ"ח זצ"ל בקונטרס עבודת, המקדש שבסוף הספר, שהאריך בפרט זה ואכמ"ל:
ד) עוד נראה לי להביא ראי' דגם ר"ג הזקן נקרא ר"ג סתם, מהא דאיתא במ"ק (כ"ז ע"א), בראשונה הי' משקין בבית האבל, עשירים בזכוכית לבנה ועניים בזכוכית צבועה, והי' עניים מתביישין, התקינו שיהי' הכל משקין בזכוכית צבועה, מפני כבודן של עניים, בראשונה הי' מגלין פני עשירים ומכסין פני עניים וכו', התקינו שיהי' מכסין פני הכל, וחשב הש"ס שם עוד כמה תקנות, ואח"כ אמר, בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, עד שהי' קרוביו מניחין אותו ובורחין, עד שבא ר"ג ונהג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן, ומשמע מלשון הגמרא דכל התקנות שחשב בש"ס וגם תקנת ר"ג נתקנו בזמן אחד, ולפ"ז התקנות האלה נתקנו בהכרח עוד בימי הבית קודם החורבן, דלאחר החורבן לא הי' עוד זכוכית לבנה וכדאיתא בסוטה (מ"ח ע"ב) משחרב בהמ"ק בטלה שירא פרנדא וזכוכית לבנה, ול"ש לומר שהעשירים הי' משקין אז בזכוכית לבנה, וא"כ ר"ג זה הוא ר"ג הזקן שהי' עוד בזמן הבית, ואפי"ה קרי לי' ר"ג סתם, וש"מ דגם ר"ג הזקן נקרא ר"ג נ סתם. אכן ראי' זו יש לסתור, דהתוס' כתבו בב"מ (כ"ט ע"א) ד"ה בזכוכית, דמה שאמרו דמשחרב בהמ"ק בטלה זכוכית לבנה אין הכונה שבטלה לגמרי, דמצאנו זכוכית לבנה גם לאחר החורבן, כדמשמע בש"ס שם, דר' יוחנן אמר מי שהניח לו אביו מעות הרבה ורוצה לאבדן ילבש בגדי פשתן בכתנא רומיתא וישתמש בכלי זכוכית בזוגיתא חיורתא, [וכן מצאנו בברכות (ל"א ע"א) דר' אשי תבר כסא דזיגותא חיורתא בהילולא דברי'], רק שלא היתה שכיחא עוד, עיי"ש, וא"כ י"ל דלעולם התקנות האלה נעשו אחר החורבן ור"ג זה הוא ר"ג דיבנה, כי גם אז השקו העשירים בזכוכית לבנה שקנו בדמים יקרים, אף שלא היתה שכיחא, ותקנו שיהי' הכל משקין בזכוכית צבועה מפני כבודן של עניים:
ה) ובחידושי הבאתי ראי' לדברי התוס' בב"מ שהבאתי, דלשון בטל אינו משמע שחדל להיות לגמרי, מדברי הש"ס בב"ב (נ"ה ע"א), ר"ה ברי' דר' יהושע אמר אפי' שערי דכדי משתעבדא לכרגא, א"ר אשי וכו' א"כ בטלת ירושת בנו הבכור, ושם ע"כ הכונה היא שתתבטל ירושת הבכור באותו מקום שהאב חייב כרגא, אבל בשאר מקומות שפיר תתקיים, וכ"כ הרשב"ם שם, הרי דקאמר לשון בטול אף שלא נתבטל לגמרי. ודבר תמוה ראיתי בתפארת ישראל על משניות סוף סוטה שכתב, דה"ט דתפס התנא במשנה שם ג' לשונות, בטל, פסק, מת, דמת היינו שניטל כח חיות הענין, אבל עדיין נשאר גשמיות הענין ודמיון למה שהי' מתחילה, משא"כ נפסק משמע שנפסק לגמרי אבל עדיין יכול לחזור בקלות, אבל בטל משמע שנתבטל לגמרי וכאילו לא הי' מעולם, ודבריו תמוהים מאד מדברי התוס' שהבאתי שכתבו, דאדרבה כשנאמר לשון בטל כמו בזכוכית לבנה הפי' שלא נתבטל לגמרי רק שאינו שכיח. ועיין בב"י או"ח סי' תקנ"א בד"ה וכן המכובסין מקודם, שהביא בשם הרמב"ן בספר תורת האדם דלשון בטל לגמרי משמע וזה שלא כדברי התוס' שהבאתי, ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר רכ"א מ"ש בפרט זה, אי לשון בטל משמע לגמרי עיי"ש. ופלא בעיני שבגמ' דסוטה (מ"ח ע"ב) שהבאתי הגירסא אמר ר' אמי משחרב מקדש ראשון בטלה שירא פרנדא וזכוכית לבנה, ומשמע דלאחר מקדש ראשון אפי' בימי הבית השני כבר לא היתה זכוכית לבנה, והתוס' שהביאו המאמר הזה בשלשה מקומות היינו בב"מ (כ"ט ע"ב) ד"ה בזכוכית, בשבת (כ' ע"ב) ד"ה אנן ובחולין (פ"ד ע"א) ד"ה בזגותיא, הביאו בכל פעם המאמר משחרב בהמ"ק בטלה זכוכית לבנה, ומשמע דמשחרב בהמ"ק השני בטלה זכוכית לבנה, ועיין ירושלמי סוכה פ"ד ה"ג משחרב בהמ"ק פסק יין קרוש ופסקה זכוכית לבנה, מהו זכוכית לבנה שהיתה מתקפלת, עיי"ש, ומשמע ג"כ דלאחר חורבן בה בהמ"ק השני פסקה זכוכית לבנה, ולא, משחרב מקדש ראשון:
ו) ודע דלפי מה דמשמע ביבמות (קכ"א ע"א) הכיר עוד ר"ג דיבנה את זקנו ר"ג הזקן, דאיתא שם שר"ג נזכר, שר"ג הזקן התיר נשי ההרוגים בתל ארזא עפ"י עד אחד, ומשמע שהי' שם בילדותו בשעת המעשה ונזכר כעת ההוראה שיצאה אז מזקנו הלכה למעשה, וכן משמע מר"ה (כ"ה ע"א) דקאמר ר"ג מקובלני מבית אבי אבא אין חידושה של לבנה פחותה מכ"ט יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג חלקים, ומשמע ג"כ שהכיר בילדותו את זקנו ר"ג הזקן ושמע תורה מפיו. ויש לתמוה איך קרא ר"ש בן ר"ג הזקן את בנו ר"ג דיבנה כשם אביו בעוד הי' אביו בחיים, הרי אין קורין להבנים בשמות האבות החיים כידוע, וצ"ל דאז בזמן המשנה והגמרא לא הי' נזהרין עוד בזה שלא לקרות להבנים בשם האבות החיים, כאשר אנו רואים בכמה ענינים שנזהרים בהם היום בדיוק, ובימי המשנה והגמרא לא הי' נזהרים בהם, ולדוגמא במה שנזהרים היום ששמות החותן והחתן לא יהי' שווים והוא מצוואת ר"י החסיד ומקפידים ע"ז מאד כידוע, ובימי הגמרא לא הי' נזהרים בזה, וכאשר הוכיח בסדה"ד סדר תנאים ואמוראים ערך ר' שמואל סבא מדברי הש"ס בסוטה (י' ע"ב) שמואל סבא חמוה דר' שמואל בר אמי, ודומה לזה מצאנו ג"כ במנחות (כ"ט ע"ב) רמי בר תמרי דהוא חמוה דרמי בר דיקלא [ועיין חולין (ק"י ע"א) ששם הגירסא רמי בר תמרא דהוא רמי בר דיקולא וכן הגיה בשמ"ק מנחות שם אשר בגליון הש"ס דפוס ווילנא], וכמו כן נזהרים היום שאין קורין לילד אחר שם אדם חי, ונתנו רמז ע"ז קראו בשמותם עלי אדמות, עיין ספר חסידים סי' ת"ס ובפירוש הרב חיד"א שם, ובימי הגמרא לא הקפידו ע"ז. וכמו שמצאנו בחולין (מ"ז ע"ב) בר' נתן, שהובא לפניו ילד שמתו אחיו מחמת מילה, וצוה להמתין עד שיבלע בו דמו ומל אותו וחי, והי' קורין אותו נתן הבבלי על שמו, וכן יסופר שם מילד אחד שלא יכלו למולו, וצוה ר"נ להמתין עד שיפול בו דמו, והי' קורין אותו ג"כ נתן הבבלי על שמו וה"ה שי"ל שלא הי' נזהרים אז לקרות הבנים ע"ש האבות החיים, וע"כ נקרא ר"ג בשם זקנו בחייו. ועיין בספר חסידים שם שכתב וז"ל נכרים שקוראים לבניהם בשם אבותם אין בכך כלום, והיהודים מקפידים על כך, ומשמע מלשונו דהיהודים מקפידים שלא לקרות כלל כשם האבות. וזה חידוש דמקפידים רק שלא לקרות כשם האבות החיים אבל כשם האבות המתים קורין, ואדרבה מהדרין ע"ז לקרות כשם האבות המתים כידוע, ואולי גם כוונת הס"ח דמקפידין רק שלא לקרות כשם האבות החיים, אבל כשם האבות המתים קוראין, ולפ"ז צ"ל דמה שמסיים הס"ק באותו מאמר ויש מקומות שאין קוראין אחר שמות החיים אלא אחר שכבר מתו, אינו מאמר בפ"ע להורות שאין קורין בשם החיים. רק הוא סוף המאמר שלפניו, והיינו שיש מקומות שאין קורין אחר שמות האבות החיים, אבל אחר המתים קוראין, כמו שהמנהג באמת שאין קוראין אחר האבות החיים, אבל לאחר שמתו קוראין הבנים על שמם:
ז) ועיין רש"י גיטין (ל"ז ע"ב) שכתב, דלכן נקרא אביי בשם נחמני משום שהי' יתום, ורבה בר נחמני שהי' דודו (אחי אביו) גדלו בביתו ולמד תורה והשיא לו את שם אביו נחמני עיי"ש, ומשמע ג"כ דאז הי' הרגילות לקרוא הבנים ע"ש האבות. אכן אין משם ראי' שקראו כן עוד בחיי אביו, דדילמא אביו נחמני לא הי' אז כבר בחיים. ועיין רשב"ם פסחים (קי"ב ע"ב) ובר"נ נדרים (נ"ד ע"ב) שכתבו, דה"ט שנקרא אביי נחמני משום שנתגדל בבית דודו רבה עיי"ש, ומשמע דשמו העיקרי הי' אביי ולא נקרא נחמני רק לכינוי. אמנם בהכותב על העין יעקב סוף הוריות הביא בשם רב האי גאון ג"כ דאביי הי' שמו נחמני, ורבה לא רצה לקרותו בשם אביו, וע"כ קראו אביי בלשון ארמית, כאדם שקורא אבי, וכיון שהי' מן האבות והגדולה קראוהו רבנן ג"כ הכי עיי"ש. ועיין ירושלמי תענית ספ"ג, חד בר אביי עבר קומי תיבותא, ופירש בק"ע שם בר אביי כך שמו, וקשה קצת על הלשון חד בר אביי דקאמר, כי אין הסדר לומר כן ע"ש העצם כמו חד בר ראובן וכדומה, ולפירוש רב האי גאון דאביי נקרא כן ע"ש החשיבות והגדולה, י"ל דגם שם הכונה אדם חשוב אחד, כי שם אביי נעשה לתואר החשיבות, ולא שהי' נקרא כן, וזה השערה נאותה. ועיין בספר שדי חמד אסיפת דינים מערכת חתן וכלה אות ה' שכתב, דאצל הספרדים גם היום אדם קורא את בנו בשם אביו, אף שאביו חי, וכן קורא אדם את בתו בשם אמו, אף שאמו חי', ואין מקפידין כלל, כמו אצלינו שמקפידין שלא לקרות כשמות האבות, כל עוד שהאבות המה בחיים עיי"ש:
ח) ובהיותי בזה אעיר עוד על טעות הדפוס אחד, שנזדקר בספרי ברכת אהרן שם בסוף המאמר הראשון אות י"א, שמשחית הכונה ומהראוי לתקנו. בין שני חצאי עיגול נאמר שם שאגריפס הי' נכד הורדוס, אשר נשא האי תנוקת מרים בת המלך האחרון לבית חשמונאים כדאיתא בב"ב ג', ומשמע שכן נאמר שם בגמרא דב"ב, וזה ליתא, דבגמרא שם נאמר להיפוך דהורדוס לא נשא האי תינוקת, עיי"ש שנאמר, דכי חזית האי ינוקתא דקא בעי למינסבא סליקא לאגרא ורמא קלא ואמרה, כל מאן דאתי ואמר מבית חשמונאים קאתינא עבדא הוא, דלא אישתיירא מינייהו אלא ההיא ינוקתא וההיא ינוקתא נפלה מאיגרא לארעא, והעירני ע"ז הרב הגאון הצדיק כקש"ת מו"ה חיים זצלה"ה מאטיניא באחד ממכתביו אלי (בין יתר דברי תורה שכתב לי), אמנם באמת בכת"י הי' כתוב, כדאיתא ביוסיפון ועיין ב"ב ג', כי ביוסיפון החזיק בדיעה זו שהורדוס נשא האי תינוקת, וציינתי דברי הגמרא בב"ב ג' להעיר שחז"ל דיעה אחרת היתה אתם בזה, ובטעות נשמטו תיבות "כדאיתא ביוסיפון ועיין" ונשארו אך תיבות "כדאיתא בב"ב ג'," שזה מורה כאלו בגמרא נאמר כן, ובאמת בגמרא לא נאמר כן, וכמו שכתבתי: