אור ברסלב

שות אבני חפץ· הרב אהרן לוין

סימן יג

סימן יב

בעזה"י סאמבור א' י"ג ניסן תרע"ט. בשנה הזאת, עת צר לנו מפאת המלחמה שפרצה בין שני העמים הדרים בארץ הזאת, המקום ירחם עלינו ויוציאנו לרוי', הנה דרכי המסחר אבלות ולא יכלו סוחרי יין להביא כפי הצורך יין כשר לחג הפסח, ואך בקישוי גדול הביאו מעט יין אשר יספיק לשליש ולרביע מאנשי העיר, וע"כ רבים לא יהי' להם יין רק בצמצום, שלא יספיק לכל הכוסות, ורבו השואלים איך להתנהג בזה בליל התקדש חג הפסח:

א) הנה דבר זה מבואר במג"א סי' תע"ב ס"ק י"ד, עיי"ש שכתב דמי שאין לו רק ד' כוסות מצומצמות אחר מזיגה יקחם בלילה הראשונה ולא יקח ב' בלילה הראשונה לקידוש ובהמ"ז, וב' ללילה שני', חדא דהא בקיאין אנו בקביעא דירחי. ויומא קמא עיקר, ועוד דהא הקידוש של יו"ט הוא רק מדרבנן, וברהמ"ז י"א דאינה טעונה כוס, לכן פרסומי ניסא עדיף, ועוד דקידוש אפשר בפת עכ"ל, ובהשקפה ראשונה דקדקתי למה הוצרך המג"א לחפש אחרי טעמים להראות דהחיוב בליל שני הוא קלוש, וע"כ יותר נכון לקחת כל היין בליל ראשון, ומשמע הא אם הי' החיוב בשני הלילות שוה היתה הסברא נותנת דיש ליקח המחצה ללילה ראשון והמחצה לליל שני, ואמאי לא נימא בלא"ה, כיון שיש עליו חיוב לשתות ארבע כוסות, א"כ מהיכי תיתי שיחלק היין לשני חלקים, שאז לא יקיים המצוה כתיקונה לא בלילה הראשון ולא בלילה השני, הלא בודאי מוטב יותר שיקח כל היין בלילה הראשון, ויקיים עכ"פ פעם אחת המצוה כתיקונה:

ונראה דה"ט משום דסד"א שבאם יש על האדם לקיים מצוה איזה פעמים, ואין ידו משגת לקיימה רק פעם אחת, מוטב יותר שיחלק הדברים לחלקים אף שיקיים בכל פעם רק מקצת המצוה, משיעשה המצוה פעם אחת בשלימות. ויש להביא ראי' נאותה לזה, מדברי הב"י בה' חנוכה בסי' תרע"ב, שכתב בישוב הקושיא הידועה מדוע עושין חנוכה ח' ימים, הרי על יום אחד הי' להדליק בהפך הנמצא ולא הי' איפוא נס רק ז' ימים, דה"ט משום שחילקו השמן שבפך לח' חלקים, ובכל לילה הי' נותנים במנורה חלק אחד, והי' דולק עד הבוקר, ונמצא שבכל הלילות נעשה נס עיי"ש, ועיין בפר"ח או"ח סי' תר"ע שתמה איך הי' רשאין לעשות כן והא כתיב מערב עד בוקר ודרשינן תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר, וא"כ כיון שהי' להם שמן כשיעור הדלקת לילה אחד הי' להם לתת כל השמן במנורה בלילה הראשון, ועיין במאירי שבת (כ"א) שתמה ג"כ מדוע לא הדליקו כל השמן בלילה הראשון והלא אין סומכין על הנס, וע"כ צ"ל כיון שידעו שאם יתנו כל השמן במנורה לא יהי' להם במה להדליק בלילות הבאים, ותתבטל לגמרי המצוה, לכן בחרו לחלק השמן לחלקים קטנים, שאז אם אמנם שלא תתקיים המצוה בשום פעם בשלימות, אבל לעומת זה לא תתבטל בשום פעם לגמרי, ובנתים נעשה נס שהמעט הזה הספיק לקיום המצוה בשלימות, ובאמת לא משום שסמכו על הנס עשו כן, רק משום שאף אם לא הי' נס נעשה, ג"כ מהראוי הי' לעשות כן, דמוטב יותר לקיים המצוה הרבה פעמים שלא בשלימות, מלקיימה פעם אחת בשלימות ולבטלה אח"כ לגמרי, והנס נעשה, אח"כ ממילא וכמ"ש, וש"מ שכן מהיאות לעשות. ולפ"ז גם לענין ארבע כוסות מהראוי הי' לומר דאם יש בידו ארבע כוסות בצמצום, יש לחלקם, וליקח המחצה בליל ראשון והמחצה בליל שני, דמוטב שתתקיים המצוה שתי פעמים אפי' שלא בשלימות, משתתקיים פעם אחת בשלימות, וכמו שמצאנו שעשו בשמן של נס חנוכה, ולכן צידד המג"א דכיון דהחיוב בליל שני הוא קלוש, דבקיאין אנו בקביעא דירחא ויש עוד צדדים אחרים דקידוש של יו"ט הוא רק מדרבנן ובהמ"ז י"א דאינה טעונה כוס, ע"כ הסברא נותנת כאן דיש ליקח כל היין בליל ראשון:

ב) אבל ממוצא הדברים יש לצדד, דזה דוקא כשיש לו כל הארבע כוסות, אז אמנם מהראוי ליקח כולם בלילה הראשון, אבל אם אין לו רק ב' כוסות אז אה"נ דיש ליקח כוס אחד בלילה ראשון ולהשאיר כוס השני ללילה השני, והסברא דבשלמא כשיש לו כל הארבע כוסות שהיכולת בידו לקיים עכ"פ בלילה הראשון המצוה בשלימות, אז י"ל כסברת המג"א, דכיון דעיקר החיוב הוא בלילה הראשון, והחיוב בליל שני הוא קלוש, לכן מהראוי לקיים המצוה בליל ראשון בשלימות, ואין להניח לליל שני כלום, אבל אם אין לו רק ב' כוסות, דאז בלא"ה אין ביכלתו לקיים המצוה בליל ראשון בשלימות, א"כ בודאי מוטב יותר להניח כוס אחד לליל שני, דבכל אופן שיהי' אין מקיים בליל ראשון רק מקצת מהמצוה א"כ לא איכפת לן אם מקיים יותר מעט או פחות מעט, ומהראוי למעט בקיום מקצת המצוה כדי לקיים בליל שני ג"כ מקצת המצוה ולא תתבטל לגמרי אח"כ, בשגם שי"א דבהמ"ז אינה טעונה כוס כמ"ש המג"א, וא"כ תחת לקחת הכוס השני בליל הראשון לבהמ"ז, מוטב להניחו ללילה השני, לקידוש שיתקיים עכ"פ גם בלילה הזה מקצת המצוה של ארבע כוסות וז"נ בסברא, ובדין זה כשיש לו רק ב' כוסות כיצד יעשה, נחלקו המג"א והחק יעקב בסי' תפ"ז, דדעת המג"א שיקח שניהם בלילה הראשון ודעת הח"י שיקח כוס אחד בלילה הראשון, וכוס השני יניח ללילה השני, וממה שכתבנו יש להביא סמוכין לדעת הח"י וכמו שביארנו:

ג) וקצת י"ל בעיקר הדבר שחקרנו, אם מוטב יותר לעשות המצוה פעם אחת בשלימות, או לעשותה הרבה פעמים שלא בשלימות, דזה בכלל והכל לפי רוב המעשה שאמרו חז"ל באבות פ"ג, וביאר הרמב"ם בפירושו שם, דנתינת מאה פעמים צדקה, אף שנותן בכל פעם רק פרוטה, שכרה גדול יותר מנתינת מאה פרוטות בפעם אחת, ואעפ"י שההתפעלות בנתינת מאה פרוטות בפעם אחת גדולה יותר, מ"מ כיבוי ההתפעלות עדיף מגודל ההתפעלות, וזה שאמרו והכל לפי רוב המעשה ולא אמרו לפי גודל המעשה, דמעשים מרובים קלים עדיפי ממעשה אחת גדולה עיי"ש, וה"נ י"ל דעשיית המצוה הרבה פעמים, אפי' שלא בשלימות, עדיפא מעשייתה פעם אחת בשלימות. ועיין בשו"ת חינוך בית יהודה ח"ב סי' נ"ו הובא בשערי תשובה סי' תפ"א, שדן בכיוצא בזה לענין שני אנשים שיש להם כזית מצה בצמצום כיצד יעשו, אם יחלקו אותו לשנים וכל אחד יקיים עכ"פ מקצת המצוה, או מוטב יותר שיאכל אחד כל הכזית ויקיים כל המצוה והשני לא יקיים כלום, והארכנו מזה לעיל בסי' ח'. אמנם יש לחלק בין הנושאים דבשלמא התם ששניהם יקיימו המצוה תיכף י"ל, דכיון דהיכי דלא פשע אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך, וכדאיתא בתוס' שבת (ד' ע"א) ד"ה וכי, לכן אומרים לזה שיחטא ולא יקיים המצוה בשלימות, כדי שיזכה חבירו ויקיים ג"כ מקצת המצוה (ולפ"ז א"צ לומר דמיירי דוקא שהכזית מצה הי' של הפקר כמ"ש בשע"ת שם, ועיין לעיל בחידושינו שם בסי' ח' מ"ש בזה, דאפי' אם הוא של אחד מהם ג"כ יש מקום לומר, דמחויב לתת המחצה להשני משום דאומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך וכמו שכתבנו), משא"כ בענין חקירתנו שיש סיפוק בידו היום לקיים המצוה בשלימות, ואנו רוצים שלא יקיים היום המצוה בשלימות, כדי שיקיים למחר ג"כ מקצת המצוה י"ל, דזה הוה כמו חטא היום בשביל שתזכה למחר וכה"ג לא אמרינן, כדאיתא במנחות (מ"ח ע"א), עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן, עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בחול ל"א עיי"ש. ואולי י"ל דזה תליא ג"כ בחקירה הידועה אם בעשיית ח"ש של המצוה יש ג"כ מצוה או לא, וכמו שצדדנו שם בסי' ח' לענין חקירת הספר חינוך בית יהודה שהבאנו, ועיין לעיל בסי' ז' מה שכתבתי בפרט זה:

ד) ומי שאין לו יין כלל, שהדין שמקדש על הפת, כדאיתא בש"ע סי' תפ"ג, אם יברך אח"כ על הכרפס בפה"א, כיון שכבר בירך המוציא והוא בתוך הסעודה, הנה דעת המג"א בס"ק ב' שיש לברך בפה"א, וזה משום שאותן ירקות שלוקחים לכרפס דהיינו פיטרז"ל אין ממשיכין תאות המאכל, והוה, כדברים הבאים שלא מחמת הסעודה שאין ברכת המוציא פוטרתן ונראה דלפי מנהגנו שאין לוקחין לכרפס פיטרזי"ל רק ירק אחר כצנון או תפוחי אדמה, וכמו שפקפק באמת המג"א בסי' תע"ג ס"ק ב' בלקיחת פיטרזי"ל לכרפס, אה"נ דאין לברך בפה"א, דבזה ל"ש טעמו של המג"א כיון דירקות האלה נאכלים בתוך הסעודה ואה"נ דברכת המוציא פוטרתן, וכדאיתא בש"ע סי' קע"ז באו"ח וז"ב:

תוכן העניינים

שות אבני חפץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה