אור ברסלב

שות אבני חפץ· הרב אהרן לוין

סימן יב

סימן יא

דרוש לשבת הגדול שנת תרע"ט בבהכ"נ הגדול דק' סאמבור (עת צר לנו מקול תרועת מלחמה אשר סביבותינו, המקום ירחם).

בפסחים (נ"ט ע"ב) ר' כהנא רמי כתיב לא ילין חלב חגי עד בוקר, עד בוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין, והכתיב עלי' השלם וכו', הוא מותיב לה והוא מפרק לה כשנתותרו. רמי לי' ר' ספרא לרבא, כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח, לבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין, והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט. א"ל כבר רמייה ניהלי' ר' אבא בר חייא לר' אבהו, ושני לי' הכא בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן. דחלבי שבת קריבין ביו"ט, א"ל משום דחלבי שבת קריבין ביו"ט אנן ניקו ונימא לי' דהאי קר בי"ד שחל להיות בשבת הוא דכתיב, א"ל שבקי' לקרא דהיא דחוק ומוקים אנפשי', עכ"ל הגמ':

א) ויש לדקדק, הלא הפסח הוא עיקר קרבנו של יום, והחגיגה היא באה עם הפסח וטפילה אליו, וא"כ כשיש קושיא על הקרא דלא ילין, הנאמר הן אצל הפסח והן אצל החגיגה, הי' מהראוי מתחלה לעסוק בקושיא הנוגעת לפסח שהוא עיקר קרבנו של יום, ואח"כ בקושיא הנוגעת לחגיגה שהיא טפלה אליו, ומדוע שנה הש"ס הסדר והביא מתחלה הקושיא על הקרא של החגיגה, ואח"כ הקושיא על הקרא של הפסח:

ומפאת זה אני אומר, דיש יחס וקשר בין שתי הקושיות האלה, והיינו דר"ס שהקשה הקושיא על קרא דפסח, ידע שיש לתרץ דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת, אכן חשב התירוץ הזה לדוחק, ולא הי' נכון בעיניו, וכמו שאמר משום דחלבי שבת קריבין ביו"ט אנן ניקו ונימא לי' דהאי קרא בי"ד שחל להיות בשבת, וע"כ המציא לעצמו תירוץ אחר, ולא הי' באמת מקשה קושיתו כלל, אכן כאשר שמע מר' כהנא שהקשה קושיתו על קרא דחגיגה ותירץ דמיירי כשנתותרו, הנה בזה נסתר תירוצו של ר"ס על קרא דפסח, ולכן אך אז נתעורר להקשות קושיתו, והשיב לו התרצן דבאין עצה אחרת אה"נ דההכרח לומר דקרא מיירי בי"ד שחל להיות בשבת, ומה שאמרו בגמרא רמי לי' ר"ס לרבא אין הכונה שר"ס רמי לי' לרבא, רק הכונה רמי לי' לר' כהנא דקדים שם, ולרבא הפירוש לשטת רבא, היינו לפי מה שדן רבא במק"א בדברי ר' כהנא נתעוררה הקושיא מקרא דפסח, וכה דברי בעזה"י:

ב) הנה בהא דהקשה ר' כהנא על קרא דלא ילין חלב חגי וכו' הא כתיב עלי' השלם, יש לתמוה לפמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' ק"פ ה"ז דהמלין אימורי פסח עובר בל"ת, שנאמר לא ילין חלב חגי עד בוקר עיי"ש ומשמע דהקרא הזה קאי על פסח, וא"כ מה קשיא לי' לר"כ מקרא דעלי' השלם, הרי פסח מצותו אחר התמיד וכמו שאמרו בפסחים (נ"ט ע"א), יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים מדבר שלא נאמר בו בערב אלא. בין הערבים, וכבר תמה בזה במל"מ על הרמב"ם, ונ"ל דר' כהנא שהקשה קושיתו, משום דקאי בשטתו להלן בפסחים (בדף ע"א ע"א), דדריש מקרא הזה דלא ילין חלב חגי דאימורי חג חגיגת ט"ו נפסלין בלינה, מדכתיב עד בוקר וסמיך לי' ראשית, למימרא דבוקר היינו בוקר ראשון עיי"ש, וע"כ דס"ל דקרא זה לא קאי על פסח ורק על ח חגיגה, ולכן שפיר הקשה והכתיב עלי' השלם, וכ"כ במל"מ שם, ובש"ס שם (בדף ע"א) מקשה רבא על ר' כהנא, מי איכא מידי ואלו תנא לבשר ל"צ קרא (לאשמעינן דבוקר היינו בוקר ראשון ורק צריך קרא להשמיענו דבוקר היינו בוקר שני, דמצד הסברא הו"א דבוקר היינו בוקר ראשון), ור' כהנא לאימורין בעי ראשית, להורות דבוקר היינו בוקר ראשון (דלולא זאת הו"א מצד הסברא דבוקר היינו בוקר שני), דתניא לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר, לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד וכו', טעמא דכתיב ביום הראשון לבוקר דמאי בוקר בוקר שני, הא כל היכא דכתיב בוקר סתמא בוקר ראשון, ואע"ג דלא כתב בי' ראשית, ונשאר רבא בקושיא, וצ"ל כיון דד"ז אי בוקר סתמא היינו בוקר ראשון או בוקר שני היא מחלוקת בין ראב"ע ור"ע, וכדאיתא בפסחים (בדף ק"כ ע"ב). דראב"ע דס"ל דהפסח נאכל עד חצות ס"ל דכל היכי דכתיב בוקר היינו בוקר ראשון, ור"ע דס"ל דנאכל כל הלילה ס"ל מאי בוקר בוקר שני עיי"ש, א"כ ר' כהנא דמצריך ראשית להורות דבקר היינו בקר ראשין יסבור ג"כ כר"ע, דסתם בקר היינו בוקר שני, ופסח נאכל כל הלילה, ולכן איצטריך קרא דראשית, אמנם התנא דברייתא דלא ילין מן הבשר וכו' יסבור כראב"ע דפסח נאכל עד חצות, ובוקר היינו בוקר ראשון, ולכן איצטריך לדידי' קרא להורות דבוקר היינו בוקר שני, ועיין תוס' פסחים (ע"א ע"ב) ד"ה כל ודו"ק:

ג) והנה בהא דהקשה ר"ס על הקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח, והרי עולת חול אין קריבין ביו"ט, הביאו התוס' דבירושלמי הקשה ג"כ קושיא זו על קרא דלא ילין חלב חגי, ותירץ שני תירוצים, האחד דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת, ודחה זאת דכתיב חגי וחגיגה לא דחיא שבת, ותירץ עוד דה"ק שמרהו שלא יבא לידי בל ילין עיי"ש, ולפום ריהטא גם בקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח אשר עליו הקשה ר"ס קושיתו, ג"כ יש לפרש כן דה"ק שמרהו שלא יבוא לידי בל ילין, וממילא לא תקשה קושית ר"ס, וא"צ לדחוק ולתרץ דמיירי דוקא בי"ד שחל להיות בשבת. אכן כאשר נעמיק בזה, נראה דשם בקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח אין לפרש כפירוש הירושלמי, לפמ"ש התוס' כאן בד"ה ולא, דקרא זה דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח קאי בין על בשר הפסח בין על האימורין, א"כ אם נאמר כר"ע דפסח נאכל כל הלילה יהי' נמצא דלגבי הבשר יהי' הפירוש של הקרא הזה כפשוטו, והיינו דלא ילין עד הבוקר, אבל כל הלילה ילין דפסח נאכל כל הלילה, משא"כ לגבי האימורין יהי' ההכרח לפרש שמרהו שלא יבא לידי בל ילין, שיקריבהו מבעוד יום בשעה הראוי' לו וכדאיתא בירושלמי, ומהצורך יהי' לפ"ז לפסוק הפסוק בסכינא חריפא ולחתכו לגזרים, באופן שיהי' בו פירוש אחר לגבי הבשר ופירוש אחר לגבי האימורין. וזה דבר שקשה להלום ואין הדעת סובלו, ולא יהי' עצה אחרת, רק לתרץ קושית ר"ס כמו שהוא לפנינו בש"ס, דקרא מיירי בי"ד שחל להיות בשבת. אכן נראה דזה דוקא אם נאמר כר"ע דפסח נאכל כל הלילה, אבל אם נאמר כר כראב"ע, דפסח אינו נאכל רק עד חצות. א"כ גם לגבי הבשר אין לפרש הקרא כפשוטו דלא ילין לבוקר הא כל הלילה ילין, דגם הבשר אסור לדידי' לאכול כל הלילה, וכיון שכן שפיר יש לפרש אליבי' כפירוש הירושלמי שמרהו שלא יבא לידי בל ילין. והיינו אצל כל אחד יש לשמור הזמן המיוחד לו שלא לבוא לידי בל ילין, אצל האימורין להקטירם מבעוד יום, ואצל הבשר לאוכלו קודם חצות, אבל לא כפשוטו שלא ילין עד הבוקר, דזה א"א לומר הן אצל הבשר והן אצל האימורין, דבשניהם לא נמשך הזמן עד הבוקר וכמו שביארנו וז"נ בסברא:

ד) ומעתה מה נכבדו הדברים לבאר לשון הגמ' בסגנון אשר יעדתי, דר"ס לא הי' מקשה קושיתו כלל על הקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח, משום דחשב שי"ל כפירוש הירושלמי, דה"ק שמרהו שלא יבא לידי בל ילין, והיינו דהי' ס"ל כראב"ע דפסח נאכל עד חצות, שאז אמנם הפירוש הזה עולה יפה וכמו שביארנו (והתירוץ דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת לא הי' נראה בעיניו, כי חשב זאת לדוחק לאוקמי קרא בכה"ג דוקא), אכן כאשר שמע שר' כהנא הקשה קושיתו על קרא דלא ילין חלב חגי, והכתיב עלי' השלם, ותירץ לנפשי' כשנתותרו, ובאמת הו"ל לתרץ בפשיטות דקרא זה מיירי באימורין של פסח, שמצותן אחר התמיד, וצ"ל משום דקאי בשטתי' להלן, דיליף מקרא הזה דאימורי חגיגת ט"ו נפסלין בלינה, ולפי מה שתמה עליו רבא שם, מי איכא מידי דלתנא לבשר ל"צ קרא ולדידי' לאימורין צריך קרא, בהכרח צ"ל דס"ל כר"ע דסתם בוקר היינו בוקר שני, ופסח נאכל כל הלילה וכמו שהבאנו למעלה, וכיון שכן הנה ל"ל כפירוש הירושלמי, דהפירוש בקרא דלא ילין שמרהו שלא יבוא לידי בל ילין. דהפירוש הזה לפי דברינו לא יתכן רק לראב"ע. אבל לא לר"ע, ולכן הקשה ר"ס קושיתו, אמאי כתיב לפ"ז לא ילין לבוקר זבח חג הפסח, ומשמע הא כל הלילה ילין, והרי עולת חול אינה קריבה ביו"ט וזה שאמרו רמי לי' ר"ם, היינו ר"ס רמי לי' לר' כהנא, אחרי שמעו ממנו התירוץ דמיירי כשנתותרו, לרבא כלומר לרבא שהקשה עליו להלן מקרא דלא ילין מן הבשר וכו', ועכצ"ל דס"ל כר"ע, א"כ מה יענה להאי קרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח וכמ"ש, והשיב לו דאה"נ דלדידי' ליכא לפרש כפירוש הירושלמי, ובהכרח לתרץ דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת, ודחה ר"ס דוכי משום דחלבי שבת קריבין ביו"ט ניקמו לקרא בכה"ג, והיינו דר"ס חשב זאת לדוחק לומר דקרא מיירי דוקא בכה"ג, ותפס העיקר כפירוש הירושלמי, והפירוש הזה לא יעלה יפה, לר' כהנא, והשיב לו ר' כהנא, שבקי' לקרא דהוא דחוק ומוקים אנפשי', והיינו דבאין דרך אחר לתרץ, ההכרח לאוקמי קרא בכה"ג, אף שהדבר נראה רחוק קצת והענין נחמד בדרך החידוד:

ה) ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר ס"ב אות ג', שהבאתי בשם ספר מלא הרועים שכ' בערך כמדארל"ת אות י"ט, דפירוש הירושלמי שמרהו שלא יבא לידי בל ילין לא יתכן רק לר"ע, דס"ל דסתם בוקר היינו בוקר שני, אבל לראב"ע דס"ל דבוקר היינו בוקר ראשון ל"ל הכי, וזה משום שביאר דברי הירושלמי שמפרש דאין כונת הכתוב שלא יקטיר הפסח בבוקר, שאז הי' משמע דכל הלילה מותר להקטיר, וקשה דהרי אין עולת חול קריבה ביו"ט, רק הכונה להזהיר להקטיר הפסח מבעוד יום, דאם לא יקריבו אותו מבעוד יום, יהי' מהצורך להלינו עד הבוקר, דבלילה לא יהי' אפשר לשורפו, דאין שורפין קדשים בלילה, ויש לתמוה דהרי גם בבוקר לא יהי' באפשר לשורפו, דאין שורפין קדשים ביו"ט, וע"כ דהירושלמי קאי בשטת ר"ע, דבוקר היינו בוקר ש שני, משא"כ לראב"ע דבוקר היינו בוקר ראשון ג"כ הכי, ואנכי בספרי שם תמהתי עליו דמצאנו להדיא בתוס' ברכות (ט' ע"א) ד"ה ראב"ע, שכתבו כן אליבא דראב"ע, לענין הקרא דלא תותירו ממנו עד בוקר וה"ה די"ל ג"כ אליבי' לענין הקרא דלא ילין, לכן מסתבר יותר כסברתנו, דאדרבה פירוש הירושלמי לא יתכן רק אליבא דראב"ע, משא"כ לר"ע ל"ל הכי, כיון דלדידי' הי' מהצורך לקרוע הכתוב לגזרים ולפרש בו פירוש אחר לענין הבשר ופירוש אחר לענין האימורין וזה לא ניתן להאמר, ומה שהעיר במלה"ר לפי סברתו, הרי לראב"ע לא יהי' באפשר לשרוף בבוקר, דאין שורפין קדשים ביו"ט, הנה באמת תמהו כן גם המפורשים על דברי התוס' בברכות שם שהבאנו, ותירוצים שונים נאמרו בזה, אבל בכל אופן שיהי' דברי התוס' קיימים, דגם לראב"ע יש לפרש כן ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ:

ו) והנה התוס' כאן בד"ה ולא הקשו, אהא דמקשה ר"ס הא כל הלילה ילין, והרי עולת חול אינה קריבה ביו"ט, והלא קרא בנותר דבשר מיירי ולא באימורין, ובישוב קושיא זו נראה עפ"י דברי רש"י בפירושו עה"ת בפ' ראה, שכתב על הקרא דלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר שני פירושים, הפירוש האחד דקרא זה היא אזהרה למותיר פסח דורות, לפי שלא נאמר אלא בפסח מצרים, ויום הראשון האמור כאן הוא י"ד בניסן, כמו שנאמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, והפירוש השני דקרא הזה מיירי בחגיגת י"ד, ואתיא להורות דנאכלת לשני ימים ולילה אחד, וכמו דאיתא בפסחים (ע"א) עיי"ש, וא"כ י"ל דר"ס שהקשה קושיתו בגמ' כאן הקשה כן לפי הפירוש הראשון בקרא דלא ילין מן הבשר שהבאנו, שאז ע"כ שמענו אזהרה לנותר דבשר מקרא דלא ילין מן הבשר שמוזכר בו להדיא בשר, וא"כ קרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח לא אתיא רק לאי לאימורין ולכן שפיר הקשה והרי עולת חול אינה קריבה ביו"ט. וממוצא הדברים יש ללמוד דאם נפרש קרא דלא ילין מן הבשר וכו' כפירוש השני וכברייתא המובאת בפסחים (ע"א), דאתיא להורות דחגיגת י"ד נאכלת לשני ימים ולילה אחד, אה"נ דלא יהי' מקום לקושית ר"ם, די"ל דקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח אתיא לנותר דבשר ולא לנותר דא דאימורין, וכקושית התוס' שהבאנו ודוק:

ז) שבתי וראיתי כי בדברינו אלה יעלה בידינו ג"כ ענין נכבד לבאר

דברי הש"ס כאן, ולמצוא יחס וקשר בין קושית ר' כהנא וקושית ר"ס בדרך אשר הלכנו, רק בסגנון אחר קצת, דהנה כבר הבאנו קושית המל"מ אהא דמקשה ר' כהנא על קרא דלא ילין חלב חגי עד בוקר והכתיב עלי' השלם והרי קרא זה מיירי באימורי פסח שמצותן אחר התמיד, וצ"ל כמ"ש דר"כ קאי בשעתי' להלן (בדף ע"א), דדרש לקרא הזה על אימורי חגיגת ט"ו שנפסלין בלינה, ולא קאי על אימורי פסח, ובש"ס שם מקשה רבא על ר' כהנא מהך ברייתא דמפיק לקרא דלא ילין מן הבשר וכו' לחגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד ונשאר בקושיא, וצ"ל דר' כהנא יחלוק על ברייתא זו, ויפרש קרא דלא ילין מן הבשר כפירוש הראשון שהבאנו, דאתיא למותיר פסח דורות, וכיון שכן לפי דברינו למעלה קרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח, ע"כ אתיא לדידי' לנותר דאימורין דלנותר דבשר ל"צ קרא, דזה נפקא מקרא דלא ילין מן הבשר וכמו שביארנו:

ומעתה מה נכבדו דברי הש"ס כאן, דר"ס לא הי' יכול להקשות תיכף קושיתו על קרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח, והרי עולת חול אינה קריבה ביו"ט, דיש לדחות ולומר דקרא לא אתיא לנותר דאימורין רק לנותר דבשר, וכקושית התוס' שהבאנו, אכן כאשר שמע דר' כהנא הקשה קושיתו על קרא דלא ילין חלב חגי והרי כתיב עלי' השלם, ותירץ דמיירי כשנתותרו, וקשה אמאי לא תירץ בפשיטות דקרא זה מיירי באימורין של פסח שמצותן אחר התמיד, ושפט מזה ר"ס דקאי בשטתי' להלן, דקרא זה אתיא לאימורי חגיגת ט"ו שנפסלין בלינה, וקשה עליו קושית רבא שם מברייתא דלא ילין מן הבשר, לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד, וכדאיתא בש"ס שם, ועכצ"ל דר' כהנא חולק על ברייתא זו, וכיון שכן בהכרח יפרש קרא דלא ילין מן הבשר וכו' כפירוש ראשון שהבאנו, דאתיא למותיר פסח דורות, וממילא ל"ל דקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח אתיא לנותר דבשר, דזה ידענו מקרא דלא ילין מן הבשר, וע"כ דאתיא לנותר ד דאימורין, והשתא דאתית להכא א"כ יקשה, מה זה דכתיב לבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין והרי עולת חול אינה קריבה ביו"ט, וזה שאמרו רמי לי' ר"ס, היינו דר"ס רמי לר' כהנא הקדום שם, לרבא, כלומר לפי מה שהקשה עליו רבא, אשר מזה הוכחה יוצאת דל"ל כברייתא דלא ילין מן הבשר וכו' וכנ"ל, א"כ קשה מה עביד בקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח, והלא עולת חול אינה קריבה ביו"ט, דהשתא ליכא לתרץ כמ"ש התוס' דמיירי בנותר דבשר, ומשני דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת, וחלבי שבת קריבין ביו"ט והענין נכבד:

ח) והנה לפנינו הגירסא בגמרא דר"ס רמי לי' לרב, ב, אכן בגליון הש"ס הגיה וגרס במקום לרב לרבא, וזה משום דר"ס הי' בימי רבא כמו שא"ל רבא משה שפיר קאמרת בשבת (ק"א ע"ב), ורב הי' קודם רבא, ולדעתי נראה לקיים הגירסא כמו שהיא לפנינו רמי לי' ר"ס לרב, ב, אבל הפירוש יהי' לא שר"ס הקשה הקושיא לרב עצמו רק שר"ס הקשה כן לשטת רב, כי הקושיא הזאת קשה רק שטת רב. דהנה בישי"ע או"ח סי' תצ"ה הקשה אהא דמקשה ר"ם, הא כל הלילה והרי עולת חול אינה קריבה ביו"ט. לפמ"ש התוס' ביומא (מ"ו ע"א) ד"ה אבל, דאף חלבי חול שנתותרו, נהי דאין קריבין בשבת, מ"מ סמוך לאור הבוקר קריבין, הואיל וניתן שבת לדחות לצורך עצי המערכה שהי' זאת סמוך לאור הבוקר נדחה ג"כ לצורך חלבי חול שנתותרו, א"כ ה"נ דילמא כונת הכתוב שלא ילין עד הבוקר, אבל סמוך לאור הבוקר הואיל דנדחה יו"ט אז לצורך הדלקת עצי המערכה נדחה ג"כ לצורך הקטרת חלבי פסח שנתותרו, אכן בישי"ע שם העיר ע"ד התוס' ביומא הנ"ל, דאיך נוכל להתיר להקטיר סמוך לאור הבוקר חלבי חול שנתותרו, משום דניתן אז שבת לדחות לצורך עצי המערכה, והרי בהקטרת אימורין יש ג"כ איסור מכבה, דבשרא אגומרי הוה מכבה, ואיסור כיבוי לא הותר בהדלקת עצי המערכה. אולם הכיבוי הוה משאצל"ג ובמשאצל"ג פטור, וזה דוקא אם נאמר דבמשאצל"ג פטור, אבל אם נאמר דמשאצל"ג חייבין עלי' אה"נ דל"ל כסברת התוס' עיי"ש, והנה רב ס"ל בכתובות (ו' ע"א) כר"י דדשא"מ אסור ומכש"כ דס"ל דמשאצל"ג אסור, וכמו שביאר בזה הרב המגיד בפ"א מה' שבת ה"ז, ועיין תוס' שבת (מ"ב ע"א) ד"ה אפי' וכיון שכן לדידי' ליכא למימר כסברת התוס' דיומא הנ"ל דיקטיר סמוך לאור הבוקר כיון שניתן לדחות לצורך עצי המערכה, דבהקטרה יש ג"כ איסור מכבה שלא ניתן לדחות וכנ"ל. ומעתה מה נכבדו דברי הגמ' דר"ס רמי לי' לרב, ב, היינו לשטת רב דס"ל דשא"מ אסור, ומכש"כ דס"ל משאצל"ג אסור, א"כ יקשה לדידי' אמאי כתיב עד הבוקר דמשמע הא כל הלילה יקטיר, והא חלבי חול אין קריבין ביו"ט דלשטתו ל"ל דהכונה שיקטיר סמוך לאור הבוקר, דלדידי' גם סמוך לאור הבוקר אין להקטיר וכמו שביארנו, ומשני דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת וחלבי שבת קריבין ביו"ט:

ט) ובזה יעלה בידינו פרפרת נאה לבאר דברי הש"ס בפסחים (ס"ו ע"א) שפעם אחת חל י"ד להיות בשבת, ושכחו בני בתירה ולא ידעו אם פסח דוחה שבת, ושאלו כלום יש אדם שיודע זאת, ואמרו להם אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו והוא יודע אם פסח ד"ש, ושלחו אחריו והודיע להם הגז"ש דמועדו שנאמר בפסח ובתמיד, מה תמיד ד"ש אף פסח ד"ש עיי"ש. ויש להבין מה הי' להם לבני בתירה ששכחו ולא ידעו אם פסח ד"ש, ובחידושי כתבתי השערות שונות בזה, ועפ"י דרכינו למעלה י"ל דלכאורה יש להבין נהי דבני בתירה לא ידעו הגז"ש דמועדו, אבל מדוע לא דייקו דפסח ד"ש מכח קושית ר"ס בש"ס כאן על הקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח, ומהצורך לאוקמי קרא בי"ד שחל להיות בשבת דחלבי שבת קריבין ביו"ט, וממילא ידענו דפסח דוחה שבת, וכבר עמדו בזה המפורשים, אכן אם נאמר כסברת התוס' ביומא שהבאנו, דחלבי חול שנתותרו מותר להקטיר בשבת סמוך לאור הבוקר, משום דניתן שבת לדחות לצורך עצי המערכה, ל"ק קושית ר"ס וכמו שכתבנו וא"צ לאוקמי קרא דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת, וממילא נסתרה ההוכחה הזאת לענין פסח ד"ש, אולם זה דוקא אם נאמר דמשאצל"ג פטור עלי', משא"כ אם נאמר דמשאצל"ג חייב עלי' ל"ל כסברת התוס' וקושית ר"ס והדיוק היוצא ממנו נשארו לפ"ז בתורתם:

י) ויש להוכיח אמנם דר' יהודה בן בתירה ס"ל דמשאצל"ג פטור עלי', דמצאנו בשבת (צ"ו ע"ב) דס"ל לר"ע דמקושש זה צלפחד, וא"ל ר' יהודה בן בתירה, עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין, אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלהו, ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק, ואמרנו במק"א בהבנת פלוגתתם, דלכאורה ל"ה זאת גנאי לצלפחד במה שגלה ר"ע שהוא הי' המקושש, לפי מה דאיתא במדרש הובא בתוס' ב"ב (קי"ט ע"ב) ד"ה אפילו, דמקושש לש"ש נתכוין להורות שלא נפטרו מחיוב המצות בשביל הגזירה שנגזרה עליהם אחרי מעשה מרגלים שלא לכנוס לארץ עיי"ש, א"כ אדרבה שבח הוא לו שמסר נפשו על קדושת השם ולא גנאי, אכן במהרש"א שם תמה ע"ד המדרש, דאם זאת היתה כונת המקושש ל"ה מחויב מיתה כלל דהוה משאצל"ג כמו חופר גומא וא"צ אלא לעפרה, אמנם זה דוקא אם נאמר דמשאצל"ג פטור עלי', אבל אם נאמר דמשאצל"ג חייב, שפיר י"ל כדברי המדרש, ולפ"ז י"ל דר"ע ור' יהודא בן בתירא קאי בשטתייהו, דר"ע ס"ל דמשאצל"ג חייב, (וכמו שהביא בישי"ע רס"י תצ"ה באו"ח בשם המהרש"א), וא"כ שפיר י"ל כדברי המדרש דמקושש לש"ש נתכוין, ולכן אמר דמקושש זה צלפחד דל"ה כלל גנאי לצלפחד במה שגילה שהוא הי' המקושש, אמנם ריב"ב ס"ל דמשאצ"ל פטור, ול"ל כדברי המדרש, ולכן התפלא ואמר דהתורה חסה על כבודו ולא רצתה לגלותו ואתה מגלהו (ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר ע"ו אות י"ב מ"ש עוד בדברי הש"ס בשבת שם), וכיון דס"ל לר"י בן בתירה דמשאצל"ג פטור, הנה נסתרה לדידי' ההוכחה מקרא דלא ילין, דא"צ לאוקמי לדידי' דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת, דקושית ר"ס יש לישב עפ"י דברי התוס' ביומא שהבאנו וכמו שביארנו. ומעתה מה נכבדו דברי הש"ס שפעם אחת שכחו בני בתירה ולא ידעו אם פסח ד"ש, והיינו דבני בתירה לא ידעו עוד מגז"ש דמועדו, ורק מכח ההוכחה מקרא דלא ילין רצו לדייק דפסח ד"ש, וכיון שהעלו על לבם הא דס"ל לריב"ב (וסתם בני בתירה הוא ר' יהודה בן בתירה כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה ריש ברכות) דמשאצל"ג פטור עלי', א"כ נסתרה ההוכחה הזאת, ולכן לא ידעו לשות עצות בנפשם אם פסח דוחה שבת, עד שבא הלל ולמד זאת מגז"ש דמועדו, והיינו שא"צ באמת להוציא דין זה מהדיוק, רק יש ע"ז גז"ש מיוחדת, ואז אמנם נפתר להם ספקם והבן:

יא) ובטרם אסיים מאמרי זה לא אמנע להציג פה מה שדקדקתי קצת בדברי הגמ' כאן בפסחים שאנו עוסקים בהם, דלבתר דמשני קושית ר"ס דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת מקשה, משום דחלבי שבת קריבין ביו"ט אנן ניקו ונימא לי' דהאי קרא בי"ד שחל להיות בשבת, ויש לתמוה דאטו הא דחלבי שבת קריבין ביו"ט הוא הגורם דמוקמינן לקרא בי"ד שחל להיות בשבת, הלא הגורם לזה הוא הא דחלבי חול אין קריבין ביו"ט, וע"כ ההכרח לאוקמי קרא בי"ד שחל להיות בשבת, ומדוע איפוא לא הזכיר הש"ס הסיבה העיקרית ותפס הסיבה הצדדית וצ"ע בזה כאשר ירחיב ד' לנו:

תוכן העניינים

שות אבני חפץ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה