שות אבני חפץ· הרב אהרן לוין
סימן ח
א) בדבר הספק שנסתפק בשו"ת חינוך בית יהודה ח"ב סי' נ"ח, הובא בשערי תשובה או"ח סי' תפ"א, בשנים שהיו במדבר ואין להם רק כזית אחד של מצה בצמצום מה יעשו, אם יחלקו הכזית ביניהם וכל אחד יאכל חצי זית, או האחד יאכל כל הכזית והשני לא יאכל כלום, וענין הספק הוא איזהו עדיף, אם שיעשו הרבה אנשים מקצת המצוה, או שיעשה אחד כל המצוה בשלימות והאחרים לא יעשו כלל:
ונראה לפשוט הספק הזה מהא דאיתא בפסחים (פ' ע"א), דס"ל לעולא דאם הי' ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, משלחין אחד מהן לדרך רחוקה, וכתבו התוס' שם בד"ה משלחין, דמשלחין אחד מן הטהורים, וה"ט דלא משלחינן אחד מהטמאים, דמהדרינן שיעשו כולם בראשון ולא ידחו הטמאים עיי"ש, אלמא דכשיש ברירה לפנינו או שיעשו רבים המצוה שלא כיאות (כי גם עשיית הפסח בטומאה הוה שלא כיאות דהמצוה היא לעשות הפסח בטהרה), או שיעשו מעטים המצוה כיאות (היינו הפסח בטהרה), והאחרים ידחו לגמרי ולא יעשו כלל המצוה, אנו בוחרים שיעשו רבים המצוה שלא כיאות, משיעשו אותו מעטים כיאות והאחרים ידחו לגמרי. וה"נ י"ל דכשיש ברירה לפנינו, או שיאכל אחד כל הכזית והשני לא יאכל כלום, או שיאכלו שניהם וכל אחד לא יאכל רק חצי זית, מוטב שיאכלו הרבה אנשים חצאי זית משיאכל אחד כל הכזית, וזה דמיון נכון לפום ריהטא. אמנם יש לחלק בין הענינים, דבשלמא בעשיית פסח בטומאה, הנה רק מצוה מן המובחר לא קעבדי, אבל כל אחד מקיים המצוה, משא"כ באכילת חצי זית מצה י"ל דלא קעבדי מצוה כלל, וא"כ בודאי יותר נכון שיקיים עכ"פ אחד המצוה משנחלק הכזית מצה בין הרבה אנשים, אשר אז שום אחד לא יעשה המצוה, אכן י"ל דבזה באנו להספק הידוע, אם בעשיית מקצת מצוה יש ג"כ מצוה או לא, דאם נאמר דבעשיית מקצת מצוה יש ג"כ מצוה, הדמיון שכתבנו עולה יפה, דכמו שמוטב שיעשו הרבה הפסח בטומאה אף שלא תעשה המצוה כיאות משיעשו מעט בטהרה, ה"נ מוטב שיאכלו הרבה מקצת הכזית של מצה, שתתקיים ג"כ מקצת המצוה, משיאכל אחד כזית שלם ויקיים אמנם המצוה בשלימות, אבל לעומת זה האחרים לא יקיימו כלל המצוה וכמ"ש. ועיין לעיל בסימן שלפ"ז מה שכתבנו בפרט זה אי בעשיית מצוה שלא בשלימותה יש ג"כ מצוה דרוש משם:
ב) עוד נראה להעיר בזה, מדברי הגמרא ביומא (ל"ט ע"א), דמשמעון הצדיק ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובלתה"פ, וכל כהן מגיעו כפול, הצנועין מושכין את ידיהן, והגרגרנין נוטלין ואוכלין, ועיין בתוס' ישנים שביארו, דאילו הי' מגיע כזית לא הי' מושכין ידיהן כדי לקיים מצות אכילה, אבל כיון שלא הי' לקיים המצוה לכן משכו ידיהן. ויש להבין. סוף כל סוף מדוע מנעו מליטול אף אם הי' פחות מכשיעור. סייעת בני אדם שהי' מהלכין בדרך פגעו להן עכו"ם ואמרו תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו, ואם לאו הרי אנו הורגין את כולכם, אפי' כולן נהרגין לא ימסרו נפש אחת מישראל, וזה מתאים ג"כ לדברינו, ועיין בירושלמי שם דאם ייחדו להם אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו ואל יהרגו, וא"ר שמעון בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה, ור' יוחנן אמר אעפ"י שאינו חייב מיתה, ועיין ברמב"ם פ"ה מה' יסודי התורה ה"ד שפסק כר"י, ועיין בש"ע יו"ד סי' קנ"ז סעיף א' ברמ"א מ"ש בזה: