שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן קד
במה שחקרו אם חליצה מצוה בפ"ע היא או דינה רק כגירושין ואם רצונם להשאר כך ולא להנשא לא איכפת לן בזה. בדברי התוס' מבואר שיש חילוק דהיכא דהוא מצוה אז אמרינן דסתמא לשמה משא"כ בגירושין כיון דלאו מצוה היא לא אמרינן בו דסתמא לשמה לפי"ז כיון דחליצה סתמא פסולה ויבום סתמא כשר וע"כ משום דהאי מצוה והאי לאו מצוה ומזה הטעם קי"ל דמברכין על יבום ולא על חליצה ראיה מגמרא דחליצה מצוה היא ראי' דהפנ"י סובר ג"כ דהוא מצוה ביאור ברש"י סנהדרין י"ט וברמב"ם הלכות מלכים ומתורץ בזה כמה קושית דלא כאחרונים בזה. ביאור בדברי תשובת הרשב"א סי' י"ח במה שכתב שכל מצוה היא באה ע"י עבירה כמו שלות הקן אין מברכין עליה. ב"מ בדין דעיקר תקנות חז"ל בברכות הוא דוקא אם בקרא נאמר דרך ציווי אבל בלאו הכי אף דהוא מצוה אין מברכין. אף שהרדב"ז כתב שיש לזהר מחליצה אין ראי' מדבריו לדידן ויתר הדברים מבוארים בפנים:
סוף הספר