שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן פט
באחד שנתן מטבע לבתולה ליקח בעדו דבר מה וכשנתן לידה אמר לה הרי את מקודשת לי ראיה דהיכא דאמר לה בתורת פקדון ואח"כ אמר לה הרי את מקודשת אין כוונתו שאם לא יהי' בתורת קידושין יהי' פקדון כמעיקרא בח"מ סי' קע"ו במי שהיה לו מלוה ביד אחר ואח"כ אמר יהי' למחצית שכר תירוץ ע"מ שהקשה לי גדול אחד על סוגי' דציפתא מדברי הרמ"ה בסי' כ"ת סעי' ד' וגם תירוץ על המהר"פ שם מקושית המהרי"ט בסי' ס"ג ומקושית הט"ז בסי' כ"ח. השגה על המח"א בהלכות שומרין סי' י"ב ועל הבא"י באה"ע סי' וא"ו שהקשו מה קאמר אי לא ניחא לה תשדינהו מ"ש זאת מנמצא מום במקח דמ"מ הוי שומר על המעות חילוק בין הא דאמרינן מדהשתא ניחא לו מעיקרא נמי ניחא לו לבין הוכיח סופו על תחילתו. ב"מ דבהוכיח סופו על תחילתו לא בעינן שהסוף יהי' מוכח מההתחלה ודלא כהח"ס בזה. בדין אומדנא בקידושין וקושיא על האו"ת בסי' צ' ועל הח"ס אה"ע סי' ק"א אומדנת לא שייכי לדין רובא דלא כהאחרונים בזה בדין אם הבנת והרגשת שאר חושים נמי דינם כהרגשת ראי'. הוכתה להרשב"א בדין קידשה דרך תור מהא דקידושין שאין מסורין לביאה ראי' דכל דנתברר אח"כ דלבר חיובא הרג אף דבעת מעשה לא היה ידיעה ברורה רק ע"י רוב נמי חייב ולא הוי זאת ג"כ כלל התראות ספק בקידושין אין צריכין העדים לידע דוקא בעת הקידושין למי הוא מקדש דלא כהח"ס. ביאור בתשובת הרשב"א הובא במ"א בסי' תר"צ ס"ק ט"ו. בדין קריאת המגילה אם השומע צריך לכוין בכל תיבה: