שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן נה
בלבשה לבנים ובתוך ספירתה מצאה כתם על העד ובערב בדקה עצמה ונמצאת טהורה והחלוקה לא בדקה ובתוך ג' ימים נמצא על החלוקה כתם אם יכולה לתלות ולומר דבפ"א נכתם העד והחלוק לכאורה י"ל דדמי זאת למעלה מן החגור דתלינן דפ"א נכתם גם לכאורה מוכח מרש"י ל"ט דשומרת יום הוי בחזקת טומאה ולשיטה זו זאת חמור מג' ימים הראשונים ואפילו הכי מוכח בסוגי' דכתמים אם יש בהם משום זוב דאם ראה שני ראיות מגופה ונמצא כתם ג"כ בחלוקה שלבשה אז אמרינן דבפ"א נכתם ג"כ החלוק ואין בזה משום זוב מיהו מדברי הרמב"ם משמע היפוך גם בלמעלה מן החגור שאני דלא נכנסה כלל בגזרת כתמים דהא ע"כ עברה ולאו אדעתה לא כהגהות רע"א שם. בדין חזקה שאינה מבוררת גם היכא דאיתרע והריעותא יש לה קצת זמן דע"כ יצאה מחזקתה ובדין חזקה העומדת להתבטל בקושית הכד"ה אמאי כל הנשים דיין שעתן הא אין כאן חזקה מבוררת. ביאור בתוס' נזיר ס"ו דלא כהחו"ד. הוכתה דמאן דאית לו וסתות דאורייתא אית לו דעד אחד נאמן נגד חזקה רבא אית לו וסתות דאורייתא בדין אי ילפינן אפשר משאי אפשר תירוץ על כל הקושיות שהקשו על הנב"י סי' ס"ט בנידן דידן כיון שהיא עצמה מסופקת גרע כל שאם נמתין יתבטל הזמן שעבר לא נקרא אפשר לברורי. חזקת הגוף אף היכא דאתרע דוחה היא חזקה אחרת אף דלא איתרע. הכא גרע ממכתה מוציא דם מטעם דלא שייכי א"כ לא תטהר לעולם דהא יכולה להחליף חלוקה. תירוץ על מה שהקשה על הדג"מ בסי' קצ"ב: