שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן מה
בציר של בשר כחוש שיצא מעצמו אחר מליחה והדחה ונפל לתבשיל של חלב וספק אם יש שם ששים. החו"ד הוכיח מתוס' חולין צ"ט שהוא רק זיעה בעלמא. התה"ב הארוך סובר דדרשה דהטמאים לאסור רוטבן של דגים הוא דרשה גמורה ויש להבין דלמה מהטמאים הנאמר בשרצים מרבינן אף צירן ובדגים צירן מותר וע"כ צ"ל כמש"כ הפוסקים דכ"ז קי"ל להו לחז"ל דבדגים אין טעם בצירן לפ"ז בבו"ח דליכא האי קבלה דינו כמו רוטב ואסור ודברי התוס' ג"כ יש לכוין כן וגם י"ל דכוונתם הוא עפ"י דברי הת"כ פ' שמיני דציר דגים ילפינן מזה תאכלו דמותר לפי"ז אין ראי' לציר בב"ח וע"כ הוא רק גזה"כ דהא חזינן דציר דגים ע"י בישול טעמו משובח אמת כי הוא אזיל לשיטתו בסי' ק"ה דאף תרומה היוצא ממנו מותר כיון דליכא בהדיא לאסור. אבל לא הבנתי דהא גמרא מפורשת בזבחים צ"ו דבתרומה אמרינן ג"כ טכ"ע עיי' מה שתירץ הרמב"ם לחכמי לוניל פט"ו ממ"א אבל הסוגי' שם עדיין אינה מתורצת ולכאורה י"ל דזה תלי בדון מינה ומינה או דאוקי באתרא ור"ש סובר דון מו"מ והסוגי' הא אזלי אליבא דר"ש והרמב"ם פ"ט מהלכות שביעית סובר דאוקי באתרא לפיכך אינו פוסק כסוגי' זו. ויותר נראה דר"ש כיון דסובר טכ"ע הוא מן התורה וגם קדירה בת יומא לא פגמה כלל והלכך לדידיה ע"כ הדרשה דאותה קאי על השטיפה כמבואר בסוגי' משא"כ הרמב"ם שסובר שהוא רק מדרבנן מוקי להא דקדירה שבישל בה תרומה לענין הבעין ואותה דריש שלא נאמר דגם תרומה נקרא קודש לפי"ז להראב"ד וש"פ דאסרי בתרומה טכ"ע אף דליכא קרא ע"ז ה"ה ברוטב של דגים ולא כמו שרוצה להתיר מסברא אף רוטב של דגים טמאים בהפ"מ יש לצרף דעת המרדכי דאף ציר של נבילה וטריפה הוא ג"כ מדרבנן השגה על הש"א שר"ל דמי חלב דמותר הוא משום דדינו כציר היוצא מדבר כשר אבל ז"א דהא מוהל היוצא מן השמן איני מכשיר לר"ש ומי חלב מכשיר קושיא על הח"ס בדין צילולתא דדמא ולפי מה שכתבנו דתלי בקבלת חז"ל ניחא קושייתו גם בלאו הכי שאני התם מטעם דדם בעינן שיהי' אדום דוקא הוכחה מדברי הרא"ש והפוסקים דמי חלב אינו בכלל ציר. הכרת דהרא"ש לשיטתו צריך לפרש הטעם במי חלב דמותר משום דלאו חלב אם נקרא סתירה מדברי הרמב"ם פ"ז מהלכות מ"א לפ' ט"ו קושיא על הב"ח שכתב דבחלב ליכא קרא על צירן מחולין ק"כ (ד' נ' ע"א ש' ט' נשמט עייי' בתוי"ט פי"ג דמנחות ד"ה שמן מה שהקשה בסתירת דברי הרמב"ם אהדדי ועיי' בדברי האחרונים שיש חילוק בין שני ענינים לענין אחד דבזה דוקא אמרינן דון מינה ומינה ע"ד ש' מ"ז נשמט עיי' בסמוך תשובה מ"ו):