שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן לז
בסירכא של"כ שסמוך אצלה ממש נחתכה הריאה ע"י סכין והסירכא עברה בקל רק שספק הוא שמא היתה על מקום החתך ג"כ. לדידן דלא חיישינן למיעוטא מ"מ היכא דאיכא ריעותא מחמרינן טפי אפילו מר"מ לפי"ז לר"מ דחושש בעלמא שמא במקום נקב שחט כש"כ לדידן היכא דאיכא ריעותא. עוד ראי' משיטת הרא"ש דסובר דסימנים קשים הם אצל דרוסה כמבואר בפנים עוד ראי' מבכורות כ"ה קושי' אמאי בספק דרוסה חוששין שמא במקום נקב שחט ומ"ש דמהני בדיקה לעור הפנימי של ושט לחוד ולא חיישינן לחיצון דאין לו בדיקה. תירוץ ע"ז בדין תרי קולי דלא מקילינן במקום הפסד"מ. חילוק בין כוליא שלא הספיקו לבודקה אם הגיע לחריץ דטריפה אף בהפ"מ ומ"ש במחט בביה"כ שלא נבדקה אי עברה מעל"ע דכשר במקום הפס"מ חילוק בין היכא דנגמרה הריעותא היא בודאי טריפה ובין שאפילו אם נגמרה יכול ג"כ להיות שהיא כשירה ביאור בדברי הרא"ש והפוסקים דאזלי בזה לשיטתם ומסקנא להקל