שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן כד
אתרוג האסור שנתערב ברוב כשרים הפ"מ מצדד בזה להחמיר ונראה דהטעם הוא כיון דבר אכילה הוא הוי בכלל מבטל איסור כמו שנראה מדבריו אבל יש להבין דהא שרי לאחרינא. ואולי חושש לשיטת הרשב"א דבאיסור הנאה לא מהני מה דשרי לאחרינא. הוכחה מעירובין דף ל' דגם רש"י סובר חילוק זה תירוץ על קושית הכפות תמרים דלמה לן ולקחתם דבעינן לקיחה לכל אחד תיפוק לו דהא מצוה דעל גופו היא. יש להבין מאי שנא האי לכם דאתרוג מלכם דכתיב גבי יום טוב:
ומתורץ הכל בטוב ויצא מזה דבאתרוג של תרומה שאינו אסור רק באכילה אם ביטלו ברוב יוצאין בו מיהו י"ל דתרומה שאני דבע"כ צריך ליתנה לכהן משא"כ בשאר איסורי אכילה דאי בעי לא יהיב כמבואר ברשב"א פ' מפנין. הוכחה דאתרוג של תרומה מיירי ע"כ שנתנן לכהן ואח"כ חזר הכהן ונתנן לישראל לשיטת הרשב"א אין מוכרחין לפרש כן. ב"מ הטעם של הרשב"א דאיסור הנאה נחשב כשלו. מסקנא דאם אין לו אתרוג אחר מהודר כזה נוטלו ומברך עליו (דף ל' ע"א ש' כ"ח צ"ל ותירוץ זה מבואר הוא בירושלמי פ"ק דערלה ה' א' ועיי' תוס' סוכה דף כ"ז ד"ה כל):