שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא
מפתח הענינים · סימן יב
למה קי"ל ביוצאין התפילין חוץ למקומן אפילו מקצתן נמי אינו יוצא בהנחתן ואמאי לא אמרינן כיון דרוב התפילין מונחין כד"ת שוב אמרינן בזה רובא ככולא. ועל כל מה שתירצו המחברים בזה יש להקשות מזבחים ד' כ"ו מישחט אותו על ירך המזבח דאם רוב מונח על המזבח כשר:
מתורץ זאת עפ"י הגמרא מנחות מ"ט ועפ"י חידושי הרשב"א מנחות כ"ט ומחמת כן אף אם מקצת מהתיתורא יוצא לחוץ נמי אינו יוצא ידי תפילין. ב"מ חילוק בין היכא דהרוב צריך לביא להמיעוט ובין היכא דדי לסמוך על הרוב לחוד השגה על מי שר"ל שאם נפסל אות אחת בס"ת וקודם שתיקנו איתו נאבד ואין יודע מקומו איה בטל ברוב הס"ת ביאור בדברי המהרי"ט במי שנדר הנאה מחבירו והוא מקבל צדקה מהקהל ומעורב בהמעות מנדבת המודר אי רשאי להנות מאותו הממון. ובסברא שלו מתורץ הקושיא שהקשו מתמורה ד' ל' תירוץ על קושית רע"א שם. תירוץ על קושית השו"מ בתמורה ד' ט"ו בחטאת שמתו בעליה. תירוץ על קושית המל"מ פ"ז מהלכות מעילה מהא דעירוכין דאין כהנים נותנים נדבה בתרומות הלשכה ביאור ברש"י שם: