אור ברסלב
שות אבן שתיה יורה דעה › סימן לט

שות אבן שתיה· רבי אליעזר דון־יחיא

יורה דעה · סימן לט

סימן לח

נשאלתי ע"ד נגלד פורתא והיה עליו קרום פרוס וראו המח הקרום הפרוס שקרום השני של הריאה הוא שלם ואח"כ נקרע הריאה ואי אפשר לבדוק עוד ונסתפקנו כיון דדעת המחברים הוא דבדיקת מראית העין מעכב בזה אפילו בדיעבד וא"כ יכול להיות מאחר שהקרום מכסה על הנגלד אף שהוא דק מ"מ אינו נראה כ"כ ואולי יש שם ג"כ נקב דק מאד ואינו נראה ועיי' במ"א סי' תל"ג לענין בדיקת חמץ דאף דמהני בדיקה כנגד ארובה שבבית מ"מ אם יש שם חלון של זכוכית לא מהני בדיקה מטעם שאינו נראה כ"כ יפה בחורין ובסדקין ועייי' בשבו"י ח"א סי' קכ"ו בדין ראי' הרוק של יבמה או בקידוש לבנה כנגד חלון של זכוכית מחלק שם דכל שהוא רואה דרך החלון עצמו זה מהני בכל מקום אף היכא דבעינן בדיקת חורין וסדקין והתם בדינא דהמ"א שאני דהזכוכית הוא המסתיר מול השמש בזה אינו נראה יפה ע"ש שהאריך בזה מיהו החוש מעיד שדרך הקרומים בודאי אינו נראה יפה כ"כ. אמנם מה שי"ל בזה הוא דהרשב"א בתה"א ד' ל"ב בריאה דאגליד כולה הביא דברי בה"ג דצריכה בדיקה וכתב ע"ז הרשב"א וז"ל וראוי לחוש לדבריו אעפ"י שלא נראה כן מן הגמרא משום דכשירה לגמרי משמע ואעפ"י שמצינו כשירה במתניתין ואפילו הכי צריכין בדיקה מ"מ אין דרכן של אמוראין לסתום אלא לפרש ע"ש מבואר מדבריו דאי לאו דחידש לן הבה"ג דצריכה נפיחה אנן הוי אמרינן דכשירה לגמרי משמע ואינה צריכה שום בדיקה אפילו מראית העין כדמוכח מדבריו ע"ש ויש להבין הא שיטת הרשב"א במחט שנמצא בביה"כ אפילו מצד אחד וכן בישב לו קץ בושט דאם נאבדו ולא בדקו הצד השני אם עברה המחט או לא טריפה משום דכיון דהתחיל מעשה הטורף ואין הספק רק בהגמר אסורה מספיקא לפי"ז הכא נמי כיון שניקב וניטל כל הקרום העליון הא אין לך התחלת מעשה הטורף יותר מזה ולשיטת הרשב"א הא כל כה"ג צריכין בדיקה מדינה ואם לא בדק טריפה וכאן מוכח מדבריו דאי לאו דחידש לן הבה"ג דבעינן בדיקה אנן מסברא הוי מכשירין בלא בדיקה כלל ואמאי במה עדיף טפי מביה"כ ואין לדחוק ולומר דכוונת הרשב"א הוא דכיון דאמר רבה האי ריאה דאגליד כאהונא סומקא משמע מהלשון דידעינן אנן ע"י מראית העין דלא נגלד רק קרום העליון וזה מרומז ג"כ בהלשון של אהונא סומקא ז"א דמ"מ מנא ידעינן זאת דילמא ניקב ג"כ קצת של קרום השני אלא ע"כ צ"ל דבדקינן היטב וידעינן בבירור שלא נגע כלל בקרום השני ורבה היא גופא קמ"ל דתתאה מגין א"כ הא שפיר יכולין לפרש ג"כ דרבה מיירי דבדקינן שפיר ע"י נפיחה שאין נקב בקרום השני רק הא קמ"ל דתתאה מגין. וגם מלשון הרשב"א עצמו מוכח כן דכתב ואף שבלשון המשנה איתא כשירה וצריכה בדיקה מ"מ אמורא צריך לפרש דבריו והיכא נזכר במשנה לשון כשירה שצריכה בדיקת נפיחה והא באלו כשירות ליכא שם שום דבר שצריכה בדיקת נפיחה כ"א בדיקת מ"ע לחוד יש שם כגון ניקב הכרס והקיבה וכו' שצריכין מ"ע אם לא ניקבו לחוץ. אלא ע"כ כוונתו על סתם בדיקה של מ"ע הרי מוכח מזה דבנגלד עור העליון סביר לו דאין צריכין שום בדיקה וא"כ קשה מ"ש זאת מושט וביה"כ ואין לומר שהרשב"א סובר שיש איזה חילוק ביניהם ז"א דלעיל ד' ל"ב בדין סירכא תלויה כתב הרשב"א שם וז"ל ואינו דומה לישב לה קוץ בושט או לספק דרוסה דהתם התחיל בה מעשה האוסר אלא שאנו מסופקים אם נגמר המעשה אבל בזו אין כאן שום הוכחת איסור שאפשר דבאה סירכא זו מחמת רירין ולא מחמת נקב וכו' ועוד דהוי ס"ס ספק מחמת נקב ספק אינו מחמת נקב ואת"ל מחמת נקב שמא קרום העליון לבד ניקב וממנה סירכא זו נמשכת ע"כ הרי מבואר מדברי הרשב"א שאם לא היה כאן הספק שני שמא אין כאן נקב כלל אז מטעם ניקב קרום אחד לחוד היה דינו ממש כמו ישב לו קוץ בושט או ספק דרוסה דקרינן בה התחיל מעשה האוסר וא"כ אמאי מותר כאן בנגלד אף בלא בדיקה כלל גם בגוף הדבר של בדיקת מ"ע איני יודע מה טיבו דמאחר דלשיטה זו בדיקת מ"ע מעכבת אפילו בדיעבד מטעם דמיישינן לנקב כמו דחיישינן בושט ובביה"כ וא"כ הא כל כה"ג שאינו מקום ידוע קי"ל דאנן לא בקיאין בבדיקה זו עיי' ש"ך סי' ל"ג ס"ק ח'. והא אפילו בושט דבר יונה דשטחה מועט לא סמכינן על בדיקתינו מטעם דעיניו משוטטות ואי אפשר לבדוק היטב א"כ מכש"כ היכא דניטל הקרום של חצי ריאה משור הגדול שצריכה להיות עיניו משוטטות בכל השטח הרב הזה בודאי כל כה"ג אין אנו בקיאין ובפרט בריאה דאף בזמן הגמרא נמי לא סמכי כ"כ על בדיקת מ"ע כדמוכח מהא דריאה דאוושא דאפילו אי ידעינן המקום דאוושא וחזינן דאין שם נקב בקרום העליון אפילו הכי אינו כשר עד דבדקינן בנפיחה ע"ש וכמו שכתבו המחברים מטעם דקרומי הריאה הם דקים ונכסה הנקב או הסדק ואי אפשר להכיר אם לא ע"י נפיחה הרי אף במקום ידוע לא סמכו חז"ל על בדיקת מ"ע והאיך נסמוך אנן ובפרט בשטח גדול כזה הלכך נראה דנגלד שאני כיון דלא הוזכר בגמרא כלל שצריכין בדיקה כמו דהוזכרו לענין מחט שנמצא בריאה או בביה"כ ע"כ צ"ל דקים להו לחז"ל משום דהדרך הוא של הריאה דפעמים נקלפים הימנה קרומים הרבה ומ"מ אין זה התחלת חולי כלל כי כן דרכה לפעמים ע"י סבה קלה משא"כ בשאר איברים ידוע הוא דאינה בא רק ע"י חולי הלכך צריכין לידע בבירור שלא נגע החולי בקרום השני כמו שכתבו התוס' בחולין ד' כ"ח ומה דהוצרכו בנגלד מ"ע לא משום חשש שמא יש שם בקרום השני איזה נקב קטן או סדק דלהא לא חיישינן רק דאיכא למיחש שמא בפעם הראשון שרואין אנו שזה המקום משונה וחסר בו הקרום הא יש חשש שבאותו הפעם עצמו ניטל בפ"א גם הקרום השני ולא היה כאן נגלד כלל אבל כל דחזינן אח"כ שלא נעשה בה רק מעשה נגלד בעלמא שוב לא חיישינן שמא יש שם נקבים או סדקים קטנים רק לכתחלה כמו בכל דוכתא דאיתרע קצת אבל בדיעבד כל דחזינן דאין זה רק נגלד בודאי שוב אינו מעכב בדיקה זו ואף בנגלד כולה דהבדיקה היא חיובית מדברי בה"ג מ"מ כתב הר"א בסי' ל"ו ס"ק וא"ו דאין צריכין רק לראות פן י ריעותא ניכרת לפנינו ע"ש והיינו ע"כ מטעמא דכתיבנא וכן כתב בספר בנין שלמה סי' נ"ה רק מה שמכריע שם לסברא זו מהא דמורנא על מקום הנגלד כשר והא אותו המקום מחוסר בדיקה אלא ע"כ דלא בעינן בזה בדיקה כ"כ ע"ש אי מהא לא איריא משום דמי יאמר דתחת נקב המורנא היה שם ג"כ הנגלד שמא היה שם שלם רק המורנא נקבה שני הקרומים נגדה אך לפי מה שכתבתי מוכרח הוא נמצא לפי"ז בודאי נמי כאן כיון דאפילו דרך הקרום המכסה למעלה נראה שהקרום השני של הריאה קיים ע"כ בודאי כן הוא דהא בזה אם לא ניטלו כל השני עורות לגמרי עפ"י רוב אינו מעכב הראיה מה שמכסה למעלה הקרום ולשמא נמצא שם איזו נקבים או סדקים קטנים להא אין אנו חוששין הלכך שפיר מהני בדיקה ובפרט הא יש פוסקים דסברי דבדיקת ראי' ג"כ אינו מעכב הלכך במקום הפסד"מ יש להקל וכן מצאתי אח"כ בספרי הבודקים שהביאו ג"כ בשם מחברים שהתירו בזה ואף שמדברי הטו"ז סי' ל"ו לא נראה כן מ"מ בהפד"מ יש להקל כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות אבן שתיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה