אור ברסלב

שות אבן הראשה· רבי אליהו קלצ'קין

סימן מז

סימן מו

להרב הה"ג ר' לוי שפירא ז"ל הרב דק"ק טרישק בזאמוט: מ"ש כת"ר בדבר קושיית אחי הרה"ג ר' איסר שי' בההיא דריש זבחים דהא מצינו גט חשה דסתמא לגירושין קאי ברמ"ת לפמ"ש בתשובת מהר"ם הובא בב"י אה"ע (סי' קי"ז) דרמ"ת חייב לגרשה ויכשר הגט כשנכתב סתמא ודצ"ל משום דאיסור רמ"ת הוי מדרבנן ומה"ת אינה עומדת לגירושין סתמא לאו לגירושין קאי, והקשה למה לא כתב מהר"ם סברת התוס' ביבמות (דף ל"ו) דבאיסור דרבנן חיישינן טפי לקלקולא וא"כ בלא"ה זינתה שאני לפי שאסורה מה"ת גם בלא טעמא שהיא מאוסה בעיניו עכ"ד אחי הרב שי'. וכתב כת"ר בזה שיש לבאר מנ"ל להתוס' דגם זינתה לאו לגירושין עומדת דהא ההיא דכותב טופסי גיטין י"ל דלא מיירי בזינתה דהא למ"ד דטעם התקנה הוי שלא יעגנה בגט לא מיירי בזינתה מדחשו חכמים לתקנתה והוכחת התוס' הוא מההיא דגיטין (דכ"ג) דקאמר מדקפסיל לארמאי לענין הבאה מכלל דלענין כתיבה כשר ולא דחי דמש"ה לא קתני כתיבה משום דלא פסיקא ליה דבזינתה דסתמא עומדת לגירושין כשר וא"כ א"א לתרץ משום דרמ"ת דרבנן דהא בגיטין שם ר"נ לר"ה קא"ל ואיהו ס"ל דוסתות דאוריי' גם דרמ"ת הוי לכ"ע דאורייתא לסברת הנוד"ב (סי' נ"ה):

מה דפסיקא לכת"ר דרמ"ת הוי לכ"ע דאורייתא הנוד"ב (סי' מ"ו) כתב להיפוך דלכ"ע הוי רק מדרבנן משום דהוי כוסת הנקבע ע"י קפיצות שהוסת נקבע במעשה התשמיש וכוסת שאינו קבוע ומש"ה ניתרת בבדיקת שפופרת בפ"א אף אם לא מצאה כלל ונעקר בפ"א וסת שנקבע בג"פ (ולכאורה לפמ"ש דכיון דבמעשה תליא מילתא אימא לא קפיץ ולא חזאי מבואר דאם ודאי קפצה הוי וסת דאורייתא וה"נ ע"י תשמיש) ומ"ש רו"מ דלהטעם שלא יעגנה בגט לא מיירי בזינתה ז"א אלא לפום דמוקי מתני' כר"מ והש"ס בזבחים דבעי להוכיח דסתמא לאו לגירושין קאי מוקי מתני' כר"א וכמ"ש התוס' (דף ג') ד"ה ואר"י והגם דאפשר לאוקי שלא בזינתה ולמ"ד דאוקי כר"א ובדין הוא דאפי' טופס נמי לא לכתוב כו' ואזיל ומעגן ומותיב לה ג"כ לא איירי כ"כ בזינתה מדחשו חכמים לתקנתה מ"מ ניחא דברי התוס' דבעו לאוקי ההיא דכותב טופסי גיטין בכל גונא ודמ"ש שנכתב שלא לשם אשה פסול ה"ה סתמא פסול בכ"מ:

ומ"ש כ"ת דעל הרמ"ה לק"מ דהא כשרוצה להשהותה ע"י שליש א"צ לגרשה אלא דיש להקשות מנושא חייבי לאוין דממ"ש הרמ"ה הטעם דזינתה א"צ לגרש משום דמאיסה בעיניו מוכח דבשאר איסורי תורה חייב לגרשה לדעתי לק"מ גם מנושא ח"ל לפי מ"ש כ"ת בעצמו שהוצרך לטעמא דמאיסה בעיניו דמש"ה מותרת לשמשו כשפחה הא לאו הכי הוה בעי הפרשה גם באיסור תורה ומ"מ עכ"פ אינו חיוב לגרשה והמעיין בתשובת הרשב"א (סימן תתל"ט תת"מ) שהביא תשובת מהר"ם ז"ל יראה שהביא סברת וחילוק התוס' דרמ"ת תתגרש לאלתר דכיון דכשתטבול ליכא אלא איסור דרבנן דקיי"ל וסתות דרבנן יוציא כמו מעוברת חבירו דמשום דאיסור דרבנן קילא ליה חיישינן שמא יבא עליה, וכתב עוד דכיון דהכא אסורה ליה עולמית איכא למיחש אפי' באיסור דאורייתא וכמ"ש כתובות (דף כ"ח) והשתא ניחא בפשוט מה שהביא שם מהר"ם ז"ל דמ"ש התוס' ריש זבחים דאפי' זינתה יכולה להיות תחתיו ותשמשנו כשפחה שאני התם דליכא למיחש כולי האי דכיון שזינתה תחתיו שונא אותה ומאוסה בעיניו דבלאו האי טעמא חיישינן לקלקולא כיון שאסורה עליו עולמית ואין היתר לאיסורה ומ"ש התוס' ביבמות (דף ל"ו) דל"ח כיון דאסורה עליו מה"ת היינו משום דהתם יכול להחזירה לאחר זמן ויש היתר לאיסורה ולא תקיף יצריה כ"כ ומש"ה בזינתה צריך לטעמא דמאיסה בעיניו וכמ"ש התוס' בשם הירושלמי דב"ש דלא גזרי בגט ישן כו' לטעמייהו דסברי דלא יגרש את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה הלכך מזוהמת היא בעיניו ואינו בא עליה:

ומ"ש כ"ת על מ"ש הרי"ו הובא בב"ש דבקו"ס וע"א כופין אותו לגרש ובקו"ס לבד אין כופין ולא אמרי' דאדרבה כשיש ע"א מאיסה בעיניו טפי דס"ל כהרמב"ם פ"ג מסוטה דע"א אינו נאמן רק שלא תשתה ונשארת בספק ואינה מאוסה בעיניו. לדעתי ז"א דנהי דגזה"כ שאין דשב"ע פחות משנים מ"מ מאוסה בעיני הבעל טפי כשראה ע"א שזינתה. ומ"ש כ"ת להוכיח דלא כהתוס' דס"ל דע"י עדות ע"א הוה ודאי ממ"ש בירושלמי ע"א נאמן לחיוב בעלה מלקות בכהן משום זונה ומוכח דבישראל לא שאין דשב"ע פחות משנים ושאני איסור זונה לכהן דהוי לשיטת הרמב"ם כשאר איסורין אין צורך לזה דבפשוט יש לחלק דלישראל שאינה נאסרת אא"כ זינתה ברצון אין ע"א נאמן להוציאה מחזקת כשרות שלה ובכהן ע"א נאמן לומר שנאנסה שאינו מוציאה מחזקת כשרות שלה והרמב"ם פסק דא"כ שנאנסה לוקה עליה משום זונה. ובישראל ע"א בלא קו"ס לא הוי ודאי כמ"ש קדושין (ס"ו) וגם לאביי אינו אלא משום ששותק וע' סוטה (ג') ד"ה ת"ל ואחר קו"ס דאיתרע חזקתה נאמן ע"א וע' סוטה (ו') ד"ה ושבאו וע' פי"א מגירושין ופ"א מא"ב אי ליכא מלקות דהוי לשב"כ דבלא"ה א"ש דנקט דוקא בכהן: והנה מה שהביא הגרע"א בתשובות שבדו"ח מה שהקשה המג"א מדברי התוס' בכתובות (דף ס"ג) שכתבו דהא דשלהי נדרים ע"כ מיירי באומרת טא"ל ורוצה להפסיד כתובתה וכי לא מרכס שריא ותהא נאמנת במיגו דמאיס עלי ומשמע מדבריהם דלר"ת ניחא ואי נטמאה אין כופין להבעל להוציאה מוכרח דמ"ש איתתא שריא היינו לבעלה ויקשה גם לר"ת תהא נאמנת לישב לבדה במיגו דמאיס עלי אע"כ דנטמאה כופין אותו לגרשה ומ"ש איתתא שריא היינו דאין כופין ליתן גט ואין לה מיגו דבמאיס עלי ג"כ אין כופין לר"ת:

לכאורה י"ל שאם בודאי זינתה ההיא מאיסה בעיניו טפי ל"ח לקלקולא ואין כופין אותו לגרש משא"כ בספק וכמו הכא שכל האיסור אינו אלא מצד שאומרת טא"ל יש לחוש לקלקולא דשמא תחזור ותאמר לו לא נטמאתי והבעל יתן אומן בדבריה ומש"ה יכפו אותו לגרשה [ובפרט דמתני' מיירי בא"כ שאמרה טא"ל באונס שאינו שונא אותה ויש לחוש טפי לקלקולא] ויתיישב בזה קושיות העולם דמה הועילו חכמים בתקנתן דהא יכולה שתאמר טמאה ונטולה ביחד דלסברת הר"נ שנפקע הקדושין למפרע לא יוכל להפר וכן קושיית המרדכי דתהימן במיגו שתאסר ע"ע תשמיש ברבים דל"מ הפרה דלפ"ז י"ל דכיון שאם תאמר כן לא יכופו אותו לגרשה דליכא חשש קלקולא כיון שיודע בבירור שהיא אסורה עליה מה"ת (ובפרט לפמ"ש הר"נ דנטולה הויא אנוסה דתשמיש קשה לה) ולא יחייבו אותו לגרשה כיון שלא תנשא וחשש קלקול ליכא וכמ"ש שפיר הועילו חכמים בתקנתה שלא תפק זממה מה שנתנה עיניה באחר כיון שבידו שלא לגרשה ותשב בעיגון כל ימיה ואין לחוש שמא תחזור ותאמר לא נטמאתי ותתן אמתלא שיאמין לה ויחשוב דממילא א"צ להפקעת קדושין למפרע ודמהני ההפרה שלו ואיכא חשש קלקול שיפר נדרה ויחשוב שמותרת לו די"ל שמיד כשאומרת טא"ל נפקע הקדושין מצד תקנת חכמים גם אם לא נטמאה וא"כ הוא יודע שאסורה לו מצד נדרה ומ"מ אין להוכיח מזה שגם אי באמת לא נטמאה נפקע הקדושין למפרע וצריך לקדשה מחדש דעל הך קושיא יש הרבה תירוצים (וי"ל ג"כ קצת דלהך תירוצא דהוי מצד הפקעת קדושין יש לפרש שאין נדרה חל על האחרים משום דאאחע"א וכמ"ש בת"י דכולי פרקין ר' יוסי דל"ל איסור כולל ומ"ש ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים היינו דכיון שתהא משמשתו תהא נטולה מן היהודים באיסור א"א ויתקיימו דבריה לא מצד נדר אלא מצד איסור א"א ותפש התנא הלשון בדרך צחות שיתקיימו בזה דבריה וניחא הא דחזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר לפי שאין נדרה חל על אחרים דאאחע"א ושלא יחול גם אחר שתתגרש כמ"ש במק"א ולא נצטרך לחוש שמא תלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה ותנשא וממילא ליכא חשש שתאמר טמאה ונטולה דכי פקע קדושין למפרע יחול נדרה על כל העולם). ויתכן עוד ליישב ההיא דזבחים ויתיישב גם קושיית הגרע"א זצ"ל דהא מעוברת חבירו או שהה עמה י' שנים ולא ילדה מחוייב מדרבנן לגרשה וסתמא לגירושין עומדת דעכ"פ עומדת לגירושין מדרבנן דבלשון התוס' וז"ל ואפי' זינתה תחת בעלה מ"מ לאו להתגרש בגט זה עומדת וגם אם לא ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו ויתכן שהוצרכו לטעם השני משום דמשכחת שעומדת להתגרש בגט זה דוקא וכגון שנדר ונשבע שלא לגרש בגט אחר, חוץ מזה וכ"ז בזינתה וכל היכי דאין כופין לגרשה משא"כ בהנך דכופין לגרשה שאם יארע פסול בגט זה ע"כ יפר נדרו לדבר מצוה ולגרשה בגט אחר בל"ז א"ש דלאו להתגרש בגט זה עומדת ומ"מ מלשון התוס' משמע שכאו"א מהטעמים מספיקים:

וי"ל עוד בישוב דברי התוס' לפי מ"ש כת"ר דהוכחת התוס' הוא מדקאמר מדקפסיל ליה לארמאי לענין הבאה מכלל דלענין כתיבה כשר דלא דחי דכתיבה לא פסיקא ליה משום דזינתה סתמא עומדת לגירושין והגם שאינו חושש למצות התורה מ"מ כיון דמהני במילה משום דסתמא קאי לשמה ה"נ בגט כשעומדת לגירושין וא"כ י"ל דמילה שאני דגוף המעשה מוכיח שהוא לשם מצות התורה וכדפרש"י לפי שאין דרך ארמאים למול בניהם משא"כ בגט דמה שכותב כדת מו"י אינו אלא לבסוף (וגם לא מוכח עדיין הכוונה למעשה מצוה) ומ"מ דייקו התוס' מסוגיא דגיטין משום דזנות גם בב"נ נזהרין מזה השומרין מצות ודיני ב"נ וע' סנהדרין (דף פ"ב) נשייהו ודאי לא מפקרי וכשזינתה עליו הוא מגרשה וגם אי אין אצלם גירושין ע' ירושלמי, (פ"א דקדושין) וחי' הר"נ סנהדרין (נ"ח) מ"מ גם גבייהו עומדת לגירושין ותו י"ל דגם כשכותב ארמאי הוי סתמא לשמה לפי שיודע שהיא עומדת לגירושין ועמ"ש התוס' דהא דקאמר ארמאי לדעתיה דנפשיה קא עביד היינו שכותב סתם וסתם לאו לשמה קאי דלאו לגירושין עומדת והוצרכו לתרץ דגם כשזינתה אינה עומדת לגירושין שיכול שלא נגרשה אלא שלא תשמשנו אבל שהה עמה י' שנים ולא ילדה וכה"ג שאינו נוהג אלא בדיני ישראל פשיטא שאינה מומרת לגירושין לפי דעת ארמאים שהם אינם מגרשין נשותיהם, בשביל כך וכן נושא מעוב"ח וכה"ג וא"כ אם בכתיבת הגט בעלמא פסול כתיבת ארמאי משום דלדעתיה דנפשיה קא עביד יפסול גם בשהה י' שנים וכה"ג דג"כ לדעתא דנפשיה אינה עומדת לגירושין ועמ"ש התוס' בעירובין (י"ג) (סוף הענין נאבד):

תוכן העניינים

שות אבן הראשה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה