אור ברסלב

שות אבן הראשה· רבי אליהו קלצ'קין

סימן לד

סימן לג

בשו"ע או"ח (סימן תקצ"א סעיף ח') וז"ל לא יתפלל ביחיד תפלת מוסף בראש השנה עד אחר ג' שעות היום וכתב הט"ז וז"ל לפי שבג' שעות האלו הקב"ה דן עולמו ודוקא יחיד אבל רבים הן אל כביר לא ימאס ודוקא מוסף כיון שאינו מחוייב להתפלל אותה בזמן ההוא משא"כ תפלת יוצר שזמנו אז אין לדחות ותמה עליו הגאון ש"א (סימן ה') שהוא דלא כמ"ש הש"ס בע"ג (דף ד') דפריך אי הכי דיחיד דצפרא נמי לא ומתרץ דכיון דאיכא ציבורא דקא מצלו לא קא מדחי וגם קשה אמאי לא מתרץ הש"ס הכי דכיון שזמנה בשחרית אין לאחרה. וגם קשה דהא א"א לאחרה להתפלל אחר ג' שעות דהא צריך לסמוך גאולה לתפלה וזמן ק"ש הוא עד ג' שעות ואי אפשר לצמצם שיסיים ק"ש בסוף ג' שעות ויתפלל אחר ג' שעות הגם דמצינו לותיקין שהיו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאל"ת ונמצא מתפלל ביום והיו מצמצמין לגמור ק"ש עם הנץ ושיתחיל התפלה ביום אחר הנץ אין הכל בקיאין לעשות כותיקין וכמ"ש התוס' ביומא (דף ל"ז) ובברכות (דף ט') קאמר זימנא חדא סמך גאל"ת ולא פסק חוכא מפומיה כולי יומא וביארו התוס' דהיינו שסמך גאל"ת כותיקין שקורין ק"ש קודם הנץ ותפלה לאחר הנץ הרי שהוא דבר קשה מאד לכוון ולצמצם וגם הותיקין שידעו לכוון זה היינו משום שנץ החמה הוא דבר הנראה לעין משא"כ לסיים ק"ש בסוף ג' שעות ולהתפלל תיכף ושיהיה אחר ג' שעות דג' שעות אינו דבר הנראה לעין שבודאי א"א לצמצם במכוון וכהא דאמר בפסחים (דף י"ב) ובסנהדרין (דף מ"ב) לא שנו אלא בשעות אבל אחד אומר קודם הנץ ואחד אומר בתוך הנץ החמה עדותן בטילה ומשום שהוא דבר ניכר לכל וא"א לטעות בזה משא"כ כשזה אומר בב' שעות וזה אומר בג' שעות דעבידי אינשי דטעו בהכי וע' ברכות (דף ג') גבי הא דכתיב כחצות הלילה שכל אדם אינם יודעין לכוין השעה וגם במורה שעות מדוייק א"א לצמצם וע' בכורות (י"ז) בההיא דא"א לצמצם ועכ"פ הוא דבר בלתי אפשר לרוב בני אדם. וביו"ט של ר"ה צריך לסמוך גאל"ת כדמוכח בההיא דברכות (דף ל') ועמ"ש לעיל (סימן ב') בזה:

וגם יש להבין הא דפרש"י דמוספי כל השנה הם שבח וסיפורי מעשה אבל מוסף ר"ה מתוך שהוא מתפלל מלכיות זכרונות ושופרות מיפקד דינא טפי ועמ"ש המ"א דלפ"ז צ"ל דהא דפריך א"ה צפרא נמי קאי אשחרית של כל השנה שהוא ג"כ שאלת צרכיו, ולכאורה מנליה זה לפרש"י דהא בהא דא"ר יוסף לא ליצלי אינש צלותא דמוספין בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד משמע דהיינו דוקא בר"ה שהוא יום הדין ודמש"ה חיישינן כיון דמפקד דינא כו' [וכן משמע מכפל הלשון ביומא קמא דריש שתא דמשמע דוקא יום א' של ר"ה הגם דלרב יוסף גופיה דאמר בביצה (דף ה') דאף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה משום דהוי דבר שבמנין כו' הן קדושה אחת ולא הוי משום ספיקא דיומא לחוד ואלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם וכיון שהקדישו ב"ד גם ליום שני הוא קדוש למעלה כיום הראשון. דמ"מ לא חיישינן כל כך ביום ב' דדלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי לפי שכבר נתרפה תוקף מדת הדין ע"י התפלות והתקיעות של יום ראשון וכמבואר בספרים וקדושת ר"ה בודאי מתחלת מיום ראשון וגם ידעינן בקביעא דירחא. אבל לפרש"י דדוקא משום דמוספי כל השנה הם שבח וסיפורי מעשה ובלא"ה היינו חוששין אף בכל השנה ממילא ה"ה יום ב' של ר"ה דג"כ מתפלל זכרונות ושופרות והגם שכבר נתעורר מדת הרחמים ע"י התפלות והתקיעות של יום ראשון קשה לכאורה לומר דיותר אין להקפיד ביום ב' של ר"ה מבכל השנה]. ואולי י"ל דמש"ה פרש"י כן משום דלרב יוסף קיימינן ואיהו הוא דאמר בר"ה (דף ט"ז) כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום [ובנדרים (דף מ"ט) איתא רבא ושם הגירסא בלשון אחר] ולטעמיה בברכות (דף י"ב) דקאמר מאי הוי עלה אמר רב יוסף האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט דר"י לטעמיה שאדם נידון בכל יום ומש"ה אומר בהעשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ כבכל השנה וא"כ יש לחוש לדידיה בכל השנה דלמא מפקד דינא ודוקא משום דמוספי כל השנה הם שבח וסיפורי מעשה לא חיישינן לזה. ובטו"א הקשה דלר' יוסי מה ענין מלכיות זכרונות ושופרות שאומרים בר"ה ושיעלה זכרוניהם לפני ומה היום מיומים וכן הקשה מהא דבר"ה א"א הלל דאפשר מלך יושב על כסא דין כו' ומדקאמר (דף כ"ו) ור' יוסי אמר לך דקאמרת אין קטיגור כו' ותיפוק דלר' יוסי שופר לאו לזכרון אתי כיון שנידון בכל יום ומקרא דכי חק לישראל ומשפט לאלהי יעקב דקאי אר"ה והקשה מדוכתי טובא. ולענ"ד י"ל דר' יוסי מודה שהאדם נידון בר"ה והוא מחסדי הי"ת אשר יעד הימים האלה לימי דין ומשפט באשר אם ידון האדם כפי מפעלו בכל עת ורגע מי יעמוד במשפט ומלך במשפט יעמיד ארץ וכל דרכיו משפט וע' ב"ק (דף נ') ובידעו אשר ביום הזכרון הוא נשפט כפי מפעלו הוא מתעורר לשוב לה' ולבחור בטוב ובשמעו קול השופר הרומז לומר נרדמים הקיצו מתרדמתכם כו' כמ"ש הרמב"ם מתעורר לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה ויצא צדיק במשפטו שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה וע"ש בפרש"י ועמ"ש ע"ד הכתוב איש כדרכיו אשפוט אתכם וגו' שהי"ת שופט האדם לפי דרכו ונטייתו ואם החל לעזוב דרכי הרשע ולבחור בטוב יחשב להולך בדרכי הצדק אף כי היא רחוקה עוד ממנו עמש"ש והגם שהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה וצריך שיעיד עליו יודע תעלומות כו' כמ"ש הרמב"ם בכל זאת נקל יותר להאדם לשוב אז לה' בתשובה גמורה מלהיות צדיק וישר כל ימי חיי הבלו. וסובר ר' יוסי שנידון בר"ה ואם יצא אז צדיק במשפטו נגזר דינו לטובה וגם כאשר יעשה הרע בכל השנה לא יתבטל הגז"ד לטובה שכבר נגזר עליו (וע' ברכות דף ז' שבת דף נ"ה שאינו חוזר בו ממדה טובה) ואם יצא רשע בהשפטו לא יוגמר עדיין גזר דינו לרעה ויהא נידון בכל יום ויום לפי מפעלו. ורבנן ס"ל דגם לרעה ח"ו נגמר הגז"ד והגם שתשובה מקרעת גז"ד של אדם ויפה צעקה לאדם גם אחר גז"ד ואפילו חרב מונחת על צוארו אל ימנע עצמו מן הרחמים כמ"ש בברכות (דף י') צריך לזה זכות וצעקה ולא בנקל הוא לפעול קריעת הגז"ד וצריך לזה רחמים מרובים ובדרושים הארכתי בזה:

ועפ"ז י"ל לשיטת הסוברים דבשבת ויו"ט דעלמא א"צ לסמוך גאל"ת דשפיר פריך הש"ס דצפרא נמי לא דהיינו בשוי"ט כשמבקש צרכיו ביעלה ויבא שאומר והושיענו בו לחיים וכדומה ומ"מ א"צ לסמוך גאל"ת לפי שאינו יום צרה ובפרט שיתפלל אחר ג' שעות שאינו זמן דין [ובמוסף הגם שאומרים והשיאנו ברכת מועדיך לחו"ש הוא טפל לבקשת בנה ביתך וגו' ובש"ת הגם שאומר זכרנו וגו' אינו מעכב ואינו מעיקר התפלה וביוה"כ ל"ח לפי שאין קטיגור כמ"ש ביומא דף י"ט] ועפ"ז יתיישב קצת דברי הט"ז דהש"ס לא פריך אלא לרב יוסף לטעמיה דאדם נידון בכל יום וביו"ט (וכשחל בשבת אומר ג"כ יעו"י) יוכל להפסיק ולאחר התפלה משא"כ לפום דקיי"ל שאינו נידון אלא בר"ה ובר"ה כל היום צריך לסמוך גאל"ת שהוא יום הדין לכל השנה ממילא בלא"ה אין לדחות תפלת יוצר שזמנו אז וצריך לסמוך גאל"ת ועמ"ש במק"א בזה:

תוכן העניינים

שות אבן הראשה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה