אור ברסלב

שות אבן הראשה· רבי אליהו קלצ'קין

סימן לג

סימן לב

המל"מ (פרק י"א ממעה"ק) כתב להסתפק בשוחט קדשים בפנים ואכל קודם זריקה אי מהני ליה שאלה לפוטרו דדלמא דוקא שוחט בחוץ דהויא שחיטה שאינה ראויה מהני ליה שאלה אבל בשוחט בפנים לא והביא מ"ש התוס' בכריתות (דף י"ג) ד"ה ארבע דהשתא שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן ליתיה בשאלה ומשמע דקודם זריקה מהני שאלה והביא דברי התוס' בסוטה (דף ו') יע"ש. וראיתי להגאון מהרי"ט אלגזי הלכות חלה בענין עיסת ארנונא שהביא להוכיח ממ"ש התוס' בפסחים (דף מ"ו) ד"ה הואיל שהקשו הא דאתה רואה של אחרים ושל גבוה דהא של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל אי בעי מיתשיל עליה וכתבו וז"ל ועוד תירץ ר"י היכא דאתא הקדש ליד הגזבר לא אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל עלה כו' דמוכח מדבריהם דהקדש נמי דינו כתרומה דהיכא דאתא ליד כהן לא מצי לאתשולי דה"ה הקדש כל היכא דאתי ליד גזבר לא מצי לאתשולי. ולענ"ד אדרבה מוכח מדברי התוס' דמהני שאלה מדלא כתבו בפשיטות דהיכא דאתי ליד גזבר ל"מ שאלה ואינו מתיישב מה שכתבו דלא אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל דהא פשיטא דכיון דלא מהני שאלה לא שייך לומר הואיל ומיתשיל עליה. וכוונת התוס' הוא כמו שסיימו בלשונם והואיל אי בעי פריק נמי לא אמרינן דא"כ היה קונה אותו דאטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו הואיל אי בעי קני ליה. ומש"ה גם כשבא ליד הגזבר סברי התוס' דל"א הואיל ומיתשיל דהוי כאילו היה קונה קנין חדש לעצמו דהרי החמץ כבר בא ברשות ההקדש ועתה בשאלתו חוזר ומפקיע מרשות הקדש וקונה אותו לעצמו וכל היכא דהוי קנין חדש לא אמרינן הואיל וכמו דל"א הואיל אי בעי פריק או קני ולא סברי התוס' דדוקא היכא שמחוסר ממון לפדות ל"א הואיל (וכסברת הר"ן הובא במ"א סימן תמ"א) אלא דכל היכא שצריך קנין חדש ל"א הואיל ודוקא היכי שלא בא עדיין ליד גזבר אמרי' הואיל ומיתשיל ונעשית כשלו לפי שאינו עושה בשאלתו קנין חדש דהא עדיין לא יצאה מרשותו והוי כמו שהיתה שלו מעולם משא"כ היכי שכבר זכה הקדש בהדבר וא"כ בשאלתו הוי הפקעת קנין וכזוכה בקנין חדש דבר שכבר יצא מרשותו ולא נחשב כשלו מטעם הואיל אי בעי קני:

אמנם יתכן לומר דל"מ שאלה כשבא ליד גזבר שאין בכחו להפקיע בשאלה ממון הקדש שזכה בו כבר הקדש ומש"ה בשוחט קדשים בחוץ דכיון ששחט נאסרו בהנאה ולא הוי ממון הקדש ולא הוי שאלתו אלא להפקיע האיסור מהני שאלה אף אחר שבא ליד הקדש (וכמבואר בט"ז יו"ד (סימן שכ"ג ס"ק ב') שכתב דאי מהני שאלה מחמת הפסד כו' איך מצינו כרת בשוחט קדשים בחוץ ע"ש שהביא מהרשב"ם ב"ב (דף ק"כ) יע"ש] כיון שאינו מפקיע ממון הקדש בשאלתו. ובזה יש לדחות לע"ד הוכחת המל"מ ממ"ש התוס' בסוטה (דף ו') ד"ה כי קדוש מעיקרא שפיר קדוש מש"ה נשרפת שהקשו אמאי נשרפת כיון דקיי"ל כב"ה דיש שאלה להקדש למה אינו נשאל עליה ותצא לחולין דש"מ דמהני שאלה אף אחר שבא ליד הקדש. די"ל דמש"ה התם מהני שאלה כיון שהמנחה עומדת להשרף בבית הדשן ואין כאן שום ממון הקדש בהמנחה ומש"ה יועיל שאלתו אף שכבר הוא ביד הקדש. ומש"ה ניחא נמי דברי התוס' בפסחים דכיון דמיירי בחמץ של הקדש בתוך הפסח דבהאי שעתא אין בו שווי ממון ואיכא למ"ד דהאוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל ודלא הוי כממון מה שגורם לממון לאחה"פ וגם איכא מ"ד שאסור אף אחה"פ ועמ"ש התוס' (דף כ"ט) ד"ה אין פודין דכיון דכמו שהוא עכשיו לא שוי מידי לא שייכא ביה מעילה אף אם יהא באפר ש"פ. ולהסוברים דאיסור הנאה הוי כמו שאין לה בעלים לא הוי החמץ של הקדש כלל] ומש"ה מהני שאלה כיון דבהאי שעתא אין בו שום שווי ממון (אף פחות מש"פ) להקדש ומש"ה הוצרכו לומר הסברא דכדאתא ליד גזבר ל"א הואיל ומיתשיל לפי דהוי קנין חד וכמ"ש. ולעולם ל"מ שאלה להפקיע ממון הקדש כשיש להקדש בו שווי ממון בהאי שעתא וכבר בא לרשות הקדש. ובדברי המהריט"א שם בענין גורם דגורם הארכתי במק"א בתשובה ויש להעיר ממ"ש התוס' במנחות (דף כ"ב) ד"ה ורבי יהודא ח"ל דלא דמי לדם קדשים דאפשר להיות כחולין כמו שפ"ה לקמן (דף כ"ג) דכשילין לילה אחד יצאו מקדושתן כחולין ויש להבין דהא גם כשילין לא יהא לגמרי כחולין אלא שיפסול לזריקה כחולין ועדיפא הו"ל לפרש דאפשר להיות כחולין ע"י שאלה אי נימא דגם לאחר שחיטה מהני שאלה (וחולין בעזרה לא הוי דכי שחט בהיתר קשחט) והתוס' בעצמם כתבו דחשיב אפשר להיות כמותו בעודה לתרומה ביד בעלים דאיפשר לאתשולי עלה (ולא משמע לפרש דכשילין ובלא"ה לא יהא להקדש יוכל טפי לישאל עליו ושישוב להיות חולין). ולכאורה י"ל דתליא בפלוגתא דבמעילה (דף י"ט) בהמפרש ד"ה עד שיצא מן ההקדש לחול דריש סבר דמאן דמחייב חטאת או אשם הוא חייב באחריותו עד שיביאנו לעזרה וכיון שהביאו נפטר מאחריותו ור' יהודא סבר לעולם הוא חייב באחריות עד שיזרק הדם ובנדרים דף ט' תוד"ה כהלל כתבו דאף כשהיא בעזרה איכא חששא שמא תמות ויהא חייב באחריותה ואתי לידי תקלה ומוכח דסברי דחייב באחריות עד שיזרוק הדם ועיין בחולין (דף קל"ט) רש"י ד"ה דמחסר הקרבה דכי אמר עלי ה"ק עלי להביאו לעזרה ועמ"ש התוס' בחולין (דף כ"ב) ד"ה והביא וז"ל א"נ כיון שהביאן ליד הכהן יצא ידי נדרו מאחר דמ"מ האחד מהן ראוי להקריב ותמה המל"מ (פי"ד ממעה"ק) דהא גם כששחטו שלא לשמו לא יצא ידי נדרו ומכ"ש היכא שאין הכהן יכול להקריבו משום ספק ואולי ס"ל להתוס' דלמ"ד שנפטר מאחריותו משהביאו לעזרה יצא ידי נדרו שאין עליו בל תאחר] והשתא י"ל דלר"ש דמכיון שהביאו לעזרה נפטר מאחריותו כבר יצא מרשות הבעלים ואין בידו לשאל עליו משא"כ לר"י דחייב באחריות עד שיזרק הדם ועומד ברשותו קודם זריקה הוא יכול ג"כ לשאול עליו שעדיין הוא עומד ברשותו ואחריותו. ועפ"ז י"ל אליבא דר' יהודא דאמר אין דם מבטל דם דלטעמיה הוא דסובר דגם אחר שחיטה יכול לישאל עליו ואפשר להיות כחולין ע"י שאלה. ואפשר דמש"ה פרש"י דכשילין לילה אחד כו' כדי שיתיישב גם לפמ"ש בספרי (פ' ראה) דר' יהודא סובר דעד באר הגולה הוא חייב באחריותו והארכתי בזה במק"א בדברי המהריט"א:

תוכן העניינים

שות אבן הראשה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה