אור ברסלב

שות אבן הראשה· רבי אליהו קלצ'קין

סימן כט

סימן כח

בשו"ע אה"ע (סימן כ"ח סעיף כ"א) בהג"ה וז"ל אשה שנדרה הנאה מאדם אחד או מכל מה שיתנו לה שלא בפני פלוני ופלוני ועבר אחד וקדשה אינה מקודשת דהוי כאלו קדשה באיסור הנאה ודוקא שקדשה בתורת כסף אבל אם קדשה בשטר הוי קדושין (רשב"א סימן תר"ב ותר"ג) והח"מ תמה ע"ז וכתב שהמעיין בתשו' הרשב"א שם יראה דאף דבתחלת דבריו כתב דנ"ל דמקודשת דמדמה לה לגט מ"מ בסוף דבריו אסיק ע"פ הירושלמי דאף בגט יש לחלק בין איסור הנאה מד"ת לאיסור הנאה מדרבנן ואף דאפשר דגמרא דידן פליגא אירושלמי בגט מ"מ בקדושין לא אשכחן דפליגי ושאם כתב שטר על א"ה מדאורייתא אינו קדושין וא"כ כשנדרה הנאה ממנו לא הוי קדושין ועמ"ש הב"ש בזה ועמ"ש הגאון ח"ס זצ"ל (תשובה ק"ח) שאם בעל ג"כ פשיטא שמתקדשת ע"י הבעילה ואפילו אם תאסר עליה גם הנאת הבעילה מ"מ כיון שעברה על נדרה ונהנית הרי היא מתקדשת דהא ביאת חייבי לאוין לכ"ע אע"ג דעביד איסורה בביאתה מ"מ מתקדשת בה ולא דמי למקדש בכסף של א"ה דאע"ג דעברה ונהנית אינה מקודשת דהתם לא יהיב לה ולא מידי דעפרא בעלמא הוא בשעת נתינה אבל קדושי ביאה לאו משום הנאה אתינן עלה אלא מגזה"כ ובעלה ועוד הרי נהנית עכ"פ כמתעסק בחלבים ועריות שכן נהנה עכ"ד. ועמ"ש השעה"מ בקונטרס חופת חתנים (סעיף ט') להוכיח דאף כשקידשה בביאת איסור מקודשת וכמ"ש הר"ן גבי ההיא דנשבית ופדיתיה וכמ"ש התוס' ביבמות (דף נ"ז) וממ"ש בקדושין (דף ט') כעורה זו ששנה רבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה אי מהתם ה"א עד דמקדש והדר בעיל ואס"ד דביאת איסור לא קני אדפריך נערה המאורסה היכי משכחת לה תיקשי ח"ל דקדושין תופסין היכי משכחת לה (לענ"ד אי מהא י"ל דעדיפא פריך דהו"מ לדחות דגזה"כ דקני אע"פ דהוי ביאת איסור ואי לא הוה כתיב קרא וסד"א דלא מיקדשא בכסף לחוד הוה אמרינן כן ולעולם לפי האמת דבכסף לחוד מתקדשת י"ל דביאת איסור לא קניא) ומ"ש הר"ן רפ"ק דקדושין גבי איבעיא דתחלת ביאה קונה וז"ל ואיכא למידק ביאה דקניא בתר קדושין ה"ד אי דאיכא חופה ביאה למה לי ואי דליכא חופה כיון שביאת איסור היא דהא קיי"ל דבא על ארוסתו בבית חמיו כו' אינו בדין שתקנה דהאמרינן בפ' ד' אחין דאפילו למ"ד מאמר קונה קנין גמור מאמר דהיתרא קני מאמר דאיסורא לא קני כו' כוונת הר"ן הוא להקשות עמ"ש הרי"ף דביאה דבתר קדושין קני לה ליורשה ושזכאי במציאתה ובמע"י דאינו בדין שיקנה אותה לדברים הללו כיון דביאת איסור הוא דא"כ מצינו חוטא נשכר יע"ש:

ולענ"ד פשטות לשון הר"נ לא משמע הכי וגם הדוגמא ממאמר דאיסורא דחוק לפ"ז. ולזאת י"ל דקושיית הר"נ הוא דכיון דהוי ביאת איסור אינו בדין שתקנה ולאו דוקא מטעם שלא יהא חוטא נשכר אלא שבדין הוא דלא תהני ביאת איסור והא דקדושין תופסין בח"ל אף כשקדשה בביאה היינו משום דנפקא לן דקדושין תופסין בח"ל מקרא דכי תהיין ואין לחלק בין ק"כ לקדושי ביאה דהא איתקש הוויות להדדי ולא ידעינן מזה אלא דהוי קדושין ואירוסין דומיא דק"כ וליכא ילפותא מקרא דתהני ביאת איסור להיות גם נשואין. והנה לפמ"ש הנוד"ב מהד"ת אה"ע (תשובה נ') דמש"ה גם אם קידש חייבי לאוין בביאה תפסי קדושין גם לפום דקיי"ל כרבא דכל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והביאה היא בעילה אסורה מה"ת דהיינו כמ"ש הש"כ בחו"מ (סימן ר"ח) לענין מוכר בשבת דלא אמר רבא דאעל"מ אלא במעשה שאי אפשר לעשותו בהיתר אבל במוכר בשבת כיון שהקנין היה יכול להיות בהיתר אלא שהוא עושה באיסור אי עביד מהני וה"נ כיון שגוף הקדושין היו יכולים להיות בהיתר שיקדש בכסף ושטר אלא שהוא עושה הקדושין באיסור ע"י בעילה ולכן הקדושין קיימין יע"ש יש לצדד לאמר שאם נדרה הנאה ממנו אינה מתקדשת בביאה דאיסורא וגם בביאה של"כ יש לה הנאה וכמ"ש בקדושין (דף כ"ב) מאן לימא דלאו הנאה אית להו לתרווייהו (והובא ג"כ בפ"ת סימן ל"ג יע"ש) ומשום דכיון דא"א להיות הקדושין בהיתר לא בכסף ולא בשטר ממילא נ"מ ביאת איסור לדעת הגהות מרדכי וכמ"ש בשו"ע יו"ד (סימן ר"ל) דכל מי שנשבע שלא לעשות איזה דבר כגון שנשבע שלא למכור חפץ פלוני ועבר ומכרו אין במכירתו כלום הואיל ועבר על שבועתו ודלא כמ"ש התוס' דכיון שהוא בדה את האיסור לא אמר רבא דל"מ וא"כ כיון דאיכא איסור עשה ול"ת אינה מתקדשת בביאת איסור וגם עליו יש איסור ובפרט אם גם הוא נדר הנאה ממנה (ולא משכחת בהיתר בקנין חופה הגם דקיי"ל יש חופה לפסולות כיון דקיי"ל דלא כרב הונא ואינה מתקדשת בכך וגם להסוברים שהוא ספק אכתי י"ל דגם חופה ל"מ במקום דל"מ לא קדושי כסף ושטר ולא קדושי ביאה ועמ"ש הר"ן דחופה היינו יחוד הראוי לביאה) וגם למ"ש התוס' וכ"כ בח"מ (סימן ר"ח) דכיון שהוא בדה האיסור אי עביד מהני וכן לפמ"ש המהרי"ט דכל היכא שלא יתוקן האיסור במה דנימא דלא מהני מעשיו מהני מעשיו אכתי י"ל דביאת איסור אינו בדין שתקנה וכמ"ש הר"ן והא דקדושי ביאה תופסין בח"ל היינו משום דאין לחלק בין ק"כ לקדושי ביאה דאיתקש הוויות להדדי וכל היכא דתפשי קדושי כסף תפשי גם קדושי ביאה וממילא י"ל דכשהדירה ממנו הנאה שאין תופשין בה גם ק"כ ושטר ממילא גם ביאה דאיסורא לא קני לה הגם דהא דלא תפשי ק"כ היינו משום דלא קא יהיב לה מידי אכתי אין הכרח לומר דקני ביאה דאיסורא כל היכא שגם שאר הקנינים לא תפשי בה. ועפ"ז יתכן ליישב מ"ש הרשב"א ריש יבמות גבי המגרש את אשתו ע"מ שלא תנשא לראובן ועמדה ונשאת לשמעון אחיו ומת ונפלה לפני ראובן וז"ל ומסתברא לי דאפילו היא עצמה חולצת ואין אני קורא בה כל שאינה עולה ליבום כו' דבתנאי לא קמיירי קרא ולא אמרינן אלא באיסור ערוה אבל בזו שאיסור דבר אחר גרם לה ליאסר דהיינו תנאי חולצת ואעפ"י שגם זו אם עמדה ונשאת לו הגט בטל ותיאסר לו איסור ערוה מ"מ אין איסורו אלא מחמת תנאו כו' והרי זו כנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה דתנן פ' ב"ש שחולץ והרי זו אינה עולה ליבום ד"ת דקיימא עליה בלאו ועשה ואפ"ה עולה לחליצה משום שדבר אחר גרם לה ליאסר. ותמה ע"ז בשעה"מ פרק ו' מהלכות יבום וחליצה וז"ל ולא זכיתי להבין דבריו דנודרת הנאה דבעינן חליצה לאו משום שדבר אחר גרם לה ליאסר אלא משום דריבה הכתוב יבמתו לחייבי ל"ת ועשה דבעיא חליצה ומשום דקדושין תופסין בחייבי לאוין ועשה והרי אלמנה לכה"ג מן הנשואין דאיסורה מחמת עצמה ולא רמיא ליבום ד"ת ואפ"ה בעי חליצה וא"כ איך כתב דנודרת הנאה טעמא משום שד"א גורם ליאסר דהא ליתא דאלמנה מן הנשואין יוכיח משא"כ באומר ע"מ שלא תנשאי כיון דלא חזיא ליבום כלל ולא תפשי לה קדושין דקאי עלה באיסור ערוה איכא למימר דה"ל כח"כ ממש עכ"ל ועמ"ש באב"מ (סימן קע"ד) ליישב דכל ח"ל ועשה ד"א גרם לה לאיסור והיינו חיוב עשה שבה יע"ש ופירושו מוקשה מאד כמובן. אמנם ע"פ האמור יתיישב דברי הרשב"א דשפיר מוכיח מההיא דנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה עולה לחליצה הגם שאינה עולה ליבום דהיינו משום שדבר אחר גרם לה ליאסר. דליכא למימר דהיינו משום דריבה הכתוב יבמתו לח"ל ועשה דליבעי חליצה דהא קאמר הש"ס ומאי ראית מסתברא ח"ל תפסי בה קדושין ח"כ לא תפסי בה קידושין ופרש"י דכיון דתפסי בה קדושין הילכך קרינן ביה לקחת בדיעבד וא"כ נודרת הנאה ממנו דלא תפסי בה קדושין היה דומה לח"כ אי לאו משום שד"א גרם לה ליאסר. והגם שאינו מצד חומר האיסור אלא משום דלא יהיב לה מידי אכתי עכ"פ אינו בכלל לקחת אי גם קדושי ביאה לא תפסי בה ולא דמיא לאלמנה לכה"ג מן הנשואין (והגם דכל נדר יש לו הפרה בדיעבד מחוסר מעשה ומי יימר דמזדקקי לה וכל ערוה פעמים שיש תקנה בגירושין והשתא אין קדושין תופסין בה). ולכאורה י"ל דגם אי תפסי בה קדושי ביאה לא קרינן ביה לקחת כיון דלא תפשי בה ק"כ דקיחה הוא בכסף ועמ"ש התוס' ביבמות (דף נ"ה) ד"ה קיחה קיחה דאי לאו ובעלה לא הוה גמרינן ק"כ והוה מוקמינן קיחה דקרא בקדושי ביאה והשתא דכתיב ובעלה ע"כ גמרינן קיחה משדה עפרון ק"כ דל"ל דאצטריך קיחה להעראה דא"כ לשתוק מובעלה יע"ש. אך ז"א דהכא דדרשינן מקרא דואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו מיירי מקדושי ביאה והגם דגבי יבמה אינו מתורת קדושין אלא מתורת קנין ומשום דכיון דקדושין תופסין בח"ל ה"נ קנאה בביאה דאיסורא כמו אם קדשה בביאה וא"כ אי תפשי בה קדושי ביאה שפיר קרינן ביה לקחת ודוקא לפמ"ש שיש מקום לומר שגם קדושי ביאה לא תפשי בה י"ל דלא קרינן ביה לקחת ודמש"ה שפיר הוכיח הרשב"א דהיינו דוקא מטעם שד"א גרם לה ליאסר. ועמ"ש התוס' ריש יבמות ומש"ש בארוכה:

תוכן העניינים

שות אבן הראשה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה