אור ברסלב

שות אבן הראשה· רבי אליהו קלצ'קין

דרוש ג

דרוש ב

במדרש וילקוט משלי על הכתוב ובתחבולות עשה מלחמה ר' נתן ור' אחא בשם ר' סימון אם עשית חבילות חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות. עינים רמות והיו לטוטפות בין עיניך לשון שקר ולמדתם אותם את בניכם ידים שופכות דם נקי וקשרתם לאות על ידך, לב חורש מחשבת אין אשר אנכי מצוך היום על לבבך ורגלים ממהרות לרוץ לרעה הוי רץ אחר מילה שנתנה בין ברכים כו': ובראשית ההשקפה הדברים צריכין ביאור האם אין חיוב עשיית המצות אלא כשעשה חבילות חבילות של עבירות ? והאם יכופר עון שפיכת דם נקי בקשירת תפילין על ידיו ומה ענין חבילות חבילות למ"ש הכתוב ובתחבולות שהוא מענין עצה ומזימה למלחמה: ויתכן לבאר זה עפמ"ש הכתוב (משלי כ"ד) גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח כי בתחבולות תעשה לך מלחמה ותשועה ברב יועץ כי בשדה המערכה במלחמה לא ברוב חיל וכח וכלי נשק לבד יתגבר על אויביו כי בהיות שרי הצבא מנהלי הקרב יודעים בחכמת טכסיסי המלחמה (סטראטעגיע) ואת מצב מקומות מחנה האויב על מתכונתו את ההרים והבקעים והנחלים (טאפאגראפיע) אשר במחוזות ההם ובהיותם בעלי רוח אמיץ ואשר הסכינו ללמד ידיהם בקרב ברוח תבונתם יגברו חילים על אויביהם הרבים ועצומים מהם במספר חילם וכלי נשקם באין להם שרי צבא ואנשי חיל חכמים ויודעים בתכסיסי המלחמה, וכאשר יגברו מלכי אירופא בחיל קטן וגדודי צבא מעטים על אויביהם עמי אזיא ואפריקא הפראים אף אם חילם רב ועצום מהם ובידם כלי נשק טובים ומהוללים אשר יקחו להם בכסף מבתי חרושת המעשה אשר באירופא, ובכל זאת אף שרי צבא מצויינים ברוח חכמתם ותבונתם בעצות ומזימות למלחמה באין להם אנשי צבא וכלי נשק לא יוכלו לעמוד במערכה מול רבבות אנשי החיל החמושים בכלי נשק אף אם המה מנהליהם ושריהם אנשי חסרי מדע אשר לא ידעו מאומה מטכסיסי המלחמה. באשר למלחמה ידרש אנשי חיל וכח וכלי נשק טובים וגם רוח עצה ותחבולות וז"ש ואיש דעת מאמץ כח כי לא בחיל וכח לבד תעשה לך מלחמה כי אם גם ברוח דעת ועצות ותחבולות. והנה הכתוב מדבר ממלחמת היצר כמבואר מהכתובים הקודמים וראש הפרשה אל תקנא באנשי רעה ואל תתאו להיות אתם וגו' ואשר ידרש להאדם לעמוד כנגדו במלחמת תנופה חמוש כלי נשק תורה ומצות ומע"ט וכמ"ש בברכות (דף ה') לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר ופרש"י שיעשה מלחמה עם יצה"ר ובקדושין (דף ל') שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו כו'. ובאבות דר"נ (פרק כט) שכל שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות זה גבור ואינו מזויין וכל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש חלש וזיין בידו, יש בידו זה וזה גבור ומזויין, ומקודם אמר שמי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעם של חכמה ומי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם של יראת חטא והירא חטא בלא תורה וחכמה הוא כגבור שאינו מזויין ואין לו במה להתגבר על יצרו וגם לא ידע במה יכשל ומי שיש בידו תורה בלא יראת חטא הוא חלוש וחסר אונים להתגבר על יצרו אף בהיותו חמוש כלי נשק התורה ומחוסר יראת חטא יפול ברשת יצרו ולא יעמוד כנגדו בהכלי נשק אשר בידו ופעמים יקח הגבור הזיין מיד החלש וימיתהו בכלי זיין ההם וכן מי שיש בידו תורה בלא יראת חטא וכמ"ש ביומא (דף ע"ב) זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה וכן אמר בתענית (דף ז') ומי שיש בידו זה וזה שהוא גבור ומזויין ויוכל להתגבר על יצרו ידרש לו לבקש עצות ותחבולות למלחמה ברוח דעת ותבונה וכמ"ש בברכות (דף יז) מרגלא בפומיה דאביי לעולם יהא אדם ערום ביראה ופרש"י להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו וביארו רז"ל אופני התחבולות להתגבר על היצר שאם עשית חבילות חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות, וכאשר במערכת הקרב יפלג שר הצבא חילו לגדודים ואנפים אשר יפיצם במקומות רבות ויתאמץ להכתיר האויב מפנים ומאחור. ובערי המבצר והמקומות היותר נדרשים להמטרה ואשר משם יעברו ארחות ונתיבות רבות ברכסי הרים ונחלי מים יאחד (קאנצענטרירען) גדודים רבים מאגפי חילו ויבצרם בצריחים וסוללות בכלי תותח ונשק, כן במלחמה הפנימית על היצר ונטייה רעה אשר בלב האדם, ידע כל אדם בנפשו וירגיש אל מה יטהו יצרו ע"פ מזגו ותכונתו לחטוא כי לא כל האנשים דומין בטבעם ותכונתם. זה בטבעו אוהב בצע הון ועושר ויצרו מטהו לאהוב בצע ומעשקות או כי יעש עול ומרמה במסחרו ומלאכתו, וזה בטבעו ומזגו רודף עגבים ותענוגי בשרים נמבזים ויצרו מחטיאו לזנות אחרי מראה עיניו וללכת בשרירות לבו ויש אשר בתכונתו וטבעו הוא איש רע ולשונו חרב חדה אשר ע"פ נטייתו וטבעו יצרו מחטיאו בלה"ר ושנאת חנם לירד לחיי חבירו ולרדפו באף וחמה והאדם עלול ביותר ליפול ברשת יצרו ולעשות הרע בדברים שהוא נוטה לזה ע"פ תכונתו. והנה אף כי ימצאו אנשים רעים וחטאים אשר ע"פ רוע תכונתם הם עלולים לעשות כל רע לרצוח ולנאף לגנוב ולעשוק ולעשות כל תועבה. אנשים כאלה הם כיוצאים מן הכלל ואך מעט המה בתבל. ובדרך כלל יש לכל איש תכונה מיוחדת אשר ע"פ טבעו יטהו יצרו לחטוא: וזאת העצה היעוצה מרז"ל לבקש תחבולות לעקור ולשרש הנטייה הרעה אשר בנפשו שאם יצרו תוקפו להחטיאו לדבר רע בלשון שקר יתחזק בכל עוז בקיום מצות ולמדתם אותם את בניכם בשקידה יתירה ודבר זה הוא בידו באשר אין תוקף היצר והתאוה מפריעו בלי לעשות ולדבר טוב כתגבורת התאוה לדבר רע ואך מעצלות לא ישקוד בדברי התורה וכאשר יוסיף אומץ לשקוד בקיום המצוה הזאת יוסיף כח ועצמה לנפשו אשר יוכל להתגבר על תאות יצרו המחטיאו בלשון שקר ואם יצרו תוקפו ומחטיאו להיות רגליו ממהרות לרוץ לרעה ואין בידו לכבוש תאות יצרו הבוערת בקרבו ירוץ אחר מילה כו' שאין בזה תאוה חזקה ותוקף היצר המונעו מעשיית המצוה ובכח וזכות המצוה לש"ש יעלה בידו להוסיף כח בנפשו אשר יוכל לכבוש יצרו בלי לרוץ לרעה [וגם יש לפרש עפמ"ש בשבת (דף קנ"ו) יהי גברא אשיד דמא אמר רב אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא וישתמש בטבע אבירות הלב ואכזריות שבנפשו בשפכו דם מילה בכריתת ערלת התינוק שידרש להמוהל להיות אביר הלב ובזכות עשיית המצוה לש"ש ינצל שלא יטהו טבעו ותכונתו לענין רע ודבר עבירה]. והגם שהחוב הוא על כל אדם מישראל לקיים כל התרי"ג מצות בשלימות וגם המצות שאינם נוהגות בזה"ז ע"י לימוד הלכותיהם בכל פרטיהם וכמ"ש כל העוסק בתורת עולה כו'. בכל זאת יש להאדם להתאמץ בכל כחו ולשקוד ביותר על קיום המצות המסוגלות לעקור ולשרש הנטיה הרעה אשר בנפשו ולשום מצור על הנטיה ותכונה רעה אשר בה יתבצר אויבו בנפשו יצרו הרע המתגבר עליו בכל יום ומבקש להכריתו מחיי הנפש, וכמו שלתחלואי הגוף יש רפואות כוללות ופנימיות המחלימים ומבריאים הגוף ויש תרופות מקומיות להגהות מזור להאבר הכואב כאשר ישימו עליו תחבושת ורטיה מסמי רפואה. כן בתחלואי הנפש יש רפואה כוללת והוא בעסק התורה כמ"ש בעירובין (דף נ"ד) חש בראשו יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך שאם מחשב והוגה דעות זרות וכוזבות יעסוק בתורה ויאירו עיניו באור האמת והמאור שבה מחזירתו למוטב וחש במעיו יעסוק בתורה שאם יצרו תוקפו למלאות כרסו ובטנו במאכלות אסורות יעסוק בתורה שהיא אילת אהבים ומצלת מן העבירה וחש בכל גופו יעסוק בתורה שנא' ולכל בשרו מרפא שהוא סמא דחיי חיי הנפש. ובכל זאת כאשר בפצע וטריה בגוף ידרש לשום עליו תחבושת בסמי מרפא והרפואות הפנימיות יקחו רק במדה קצובה פעמים ביום והרטיה שעל המכה בל תזח ממנו כן ידרש תרופה מקומית לפצעי נפשו [והתורה מצלת מן העבירה רק בעידנא דעסיק בה ובעת שטרוד בעסקיו כמ"ש בברכות (דף ל"ה) הנהג בהן מנהג דרך ארץ יוכל להכשל בחטא. וקשירת תפלין היה עליהם כל היום בימי רז"ל דהיסח הדעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש וכן לפמ"ש הש"א עד שיעור מהלך ק' אמה אין בו משום היסח הדעת] ואם יצרו מחטיאו בעינים רמות ישקוד ביותר במצות והיה לטוטפות בין עיניך שיהיו עליו כל היום ולא יסיח דעתו מהן ובזה ימצא מזור ותרופה בל יוכל יצרו להחטיאו. ורז"ל בקדושתם מסרו לנו אופני התרופות לתחלואי הנפש בכל פרטיהם ואופני שמירת הבריאות להנצל מהחולי: ובזה יתכן לבאר מ"ש בשבת (דף קי"ח) א"ל רב יוסף לרב יוסף בריה דרבא אבוך במאי זהיר טפי א"ל בציצית יומא חד הוה קא סליק בדרגא איפסיק ליה חוטא ולא נחית ואתא כמה דלא רמיה. ולכאורה יפלא במה ידע שבמצוה אחת מהמצות היה זהיר ביותר וכבר אמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה כו'. ועפמ"ש יבואר זה שכאו"א מהצדיקים היה נזהר ביותר באחד מהמצות על שאר המצות [וע' בתשובת הגאונים העשרה מדות הקדושות שנהג בהן רב שכאו"א מתלמידיו לקח לו מדה אחת מהן] שגם בצדיקים יש יצה"ר וע' סוכה (דף נ"ב) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו כדי שיגדל שכרו בהתגברו על יצרו ובקדושת נפשו יוכל להתגבר עליו [ומה שאמר אביי אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקומי נפשיה הכוונה שהיה מסיתו לחטוא והיה צריך לכבוש יצרו בהרגזת יצ"ט ולא כההוא גברא שהכיר בו שלא הסיתו יצרו כלל לחטוא] ואילו היו כמלאכים בלא יצה"ר לא היו בעלי בחירה ומצד שהן בעלי בחירה ומתגברים על יצרן הן גדולים ממלאה"ש. וכאו"א מהצדיקים ידע תכונתו וטבעו ובמה יוכל יצרו לפתותו ולהחטיאו ובחרו להם המצוה המסוגלת לשמרם מהנטיה הזאת והתאמצו לזהור בה יותר עוד מזהירותם בכל מצות התורה ולדקדק בה הרבה יותר מכפי שורת הדין: ואולי יש לבאר בזה דברי הכתוב (ישעיה כ"ח) הכל היום יחרש החרש לזרע יפתח וישדד אדמתו הלא אם שוה פניה והפיץ קצח וכמן יזרק ושם חטה שורה וגו' ויסרו למשפט אלהיו יורנו וגו' ובסנהדרין (דף ק"ה) א"ל נביא לישראל חזרו בתשובה אמרו לו אין אנו יכולין יצה"ר שולט בנו א"ל יסרו יצריכם א"ל אלהיו יורנו. וצריך להבין ביאור והמשך הכתובים. ועפמ"ש יתכן לבאר שהחרישה לזרע הוא עמל האדם לחרוש ולזרוע על תלמי לבבו מטע התורה והיראה ע"ד הכתוב (ירמיה ד') נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קצים וביארו התוס' בפסחים (דף ק"ז) ד"ה נירו וז"ל דכתיב אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב ואם תסיר שקוצים וגו' פי' לאחר שתסירו שיקוצים אז תשובו אלי וכ"ז ששיקוצים עמכם ונתייאשתם ממנו לא תוכלו לשוב כו' ואל תזרעו אל קוצים כ"ז שהקוצים בתוכה אינה מועלת זריעתה כלום ע"ש. וז"ש שגם אם לא יעמול כל היום לחרוש ולזרוע על תלמי לבבו מטע התורה ויקבע עתים לתורה ויעסוק גם בד"א כמ"ש הנהג בהן מנהג דרך ארץ יעשה פרי לדבוק בה' ולהתרחק מרע (וכמ"ש אלהיו יורנו ויורה חטאים בדרך) וינצל מיצה"ר בעזרת תחבולות שונות הנדרשות לכל איש ואיש כפי מזגו וטבעו, והוא שאמר כי לא בחרוץ ידוש קצח וגו' כי במטה יחבט קצח וכמן בשבט, שצריך לידע אופני הזריעה והדישה לכל מין ומין השונה בסוגו הקצח בהפצה וכמן בזריקה כו' ועד"ז ידרש לכל איש ואיש כפי טבעו ותכונתו לעשות תחבולות שונות להשריש בקרבו נטעי נעמנים וכי יעש פרי כי ילך כל היום אורח משרים בדרכי ה' ותורתו: ובמדרש ובילקוט שם איתא גבר חכם בעוז זה בועז ואיש דעת מאמץ כח שנזדרז על יצרו הרע בשבועה שנא' חי ה' שכבי עד הבקר וגו'. וביאור הדברים הוא שבועז בדעת ותבונה עשה תחבולה להתגבר על יצרו שהיה ירא פן יפתהו יצרו לבא עליה לפי שהוא פנוי והוא פנויה ולעבור על החטא הקל לקנותה בביאה בלי חופה ועדים וברכה ושיש גואל אחר קרוב ממנו [ואם היה כעין יבום עיין באה"ע (סימן קס"ו) אי הביאה לקנותה צריך שיהיה בפני עדים] ומפני קלות החטא היה ירא פן יתגבר עליו יצרו לפתהו וכמ"ש בסנהדרין (דף ק"ג) ונגע לא יקרב באהלך שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך ופרש"י שקשה לו כשימצא את אשתו ספק נדה יותר מנדה ודאית שיצרו תוקפו ואומר טהורה היא ועל חנם אני מונע [ועמ"ש פר"י ריש ברכות שהחמירו על הספק יותר מן הודאי שעל הודאי משים האדם החטא על לבו ודואג ומתחרט כו' ע"ש] ועשה בועז תחבולה שנזדרז על יצרו בשבועה שאמר חי ה' שכבי עד הבקר וגו' ואז היה בטוח בנפשו שלא יתפתה לעבור על העון החמור עון שבועה. ועל דרך זה מצינו בנדרים (דף ח') מניין שנשבעין לקיים את המצוה שנא' נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך וכו' הא קמ"ל דשרי ליה לאינש לזרוזי נפשיה. וגם זה הוא אחת מן התחבולות המועילות במלחמת היצר, וכאשר יבקש לו האדם עצות ותחבולות בהליכות מסחרו וכדומה. יותר מזאת ידרש לו לבקש תחבולות לבל יפול ברשת יצרו:

ובברכות (דף ס"ג) דרש בר קפרא איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך אמר רבא אפי' לדבר עבירה ופרש"י תן לב אם צורך מצוה הוא כגון אליהו בהר הכרמל עבור עליה. אמנם לגירסת הע"י דאמר עלה רב פפא היינו דאמרי אינשי גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי ליכא לפרש הכי אלא דהוי לדבר עבירה בלא שום צורך מצוה, וכן משמע מדאמר שכל גופי תורה תלויין בה שהוא דבר הנוהג תמיד בכל עת וזמן ולא דרך הוראת שעה לבד. גם דהא כבר ידעינן זה ממ"ש עת לעשות לה' הפרו תורתך ופרש"י הפרו תורתו עושי רצונו כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה משום דעת לעשות סייג כו' וגם כבר ידענו זה ממקרא מפורש בתורה כמ"ש ביבמות (דף צ') אליו תשמעון אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע לו וע"ש בתוס' ובסנהדרין (דף פ"ט) אם ע"פ הדיבור עשה וצריך לבאר וליישב פרש"י ז"ל ועכ"פ לגירסת הע"י יפלא הדבר היתכן שיאמרו לגנב דעי את ה' בדרכך הרע וכאילו מעשה הגניבה ישר בעיני ה' כאשר ידרוש עזרתו? וע' שבת (דף קל"ט) ויומא (דף ט') רשעים היו אלא שתלו בטחונם בהקב"ה כו' לפיכך הביא עליהם הקב"ה ג' גזרות כנגד ג' עבירות שבידם ולא הועיל להם מה שאמרו הלא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה. וגם כאן כשחותר מחתרת וקורא ה' לעזרה מנאץ ה' ע"ד הכתוב בוצע ברך נאץ ה' ועיין ב"ק (ד' צ"ד):

ויתכן לבאר וליישב זה שדקדקו רז"ל ממ"ש הכתוב בכל דרכיך ואח"כ אמר ארחתיך בשינוי הלשון, שהחכם מכל אדם הורה בזה עצה ותחבולה לרשע המסור ביד יצרו הבוער בקרבו ולא יוכל לשום מתג ורסן לתאות לבו כאשר הן ברשות לבן. אשר בכל זאת יוכל לשוב מדרכי משובתו. כי כאשר אין יצרו של אדם מתאוה אלא מה שעיניו רואות שהעין רואה והלב חומד (וכמ"ש בסוטה (דף ח') וע"ש בתוס' ובפרט עון גזל וגניבה וכמ"ש בחגיגה (דף י"א) גזל בפניו נפיש יצריה (פרש"י כשהוא רואה לפניו שיכול לגזול) שלא בפניו לא נפיש יצריה]. וכאשר אין נגד עיניו הדבר המסובב מזימת ותאות לבו לא יכבד עליו לשוב ולהתחרט ולהסכים בדעתו כי לא ישוב עוד לכסלה ורשעים מלאים חרטות. וגם כשלא יוכל להתגבר על יצרו המסיתו לגנוב רכוש רעהו בעת לא תמצא ידו לעשות כזאת יוכל בנקל לשום הגיונו ומבטחו בה' המשביע לכל חי כי יכלכלו בידו הרחבה, וכאשר ישים מחשבתו והגיונו לבטוח בה' ישוב לו ההרגל לטבע עד כי גם בעת אשר תמצא ידו לעשות הרע ובשוב אליו תאות יצרו ויעמוד אפומא דמחתרתא יבטח בה' ויבקש עזרתו אף כי אין יצרו מסור בידו בלי לשוב לכסלה. וכאשר בדרכו הרע ידרש עזר ה' יש תקוה כי יעזוב דרכי משובתו בזכרו כי הוא מצפה לעזרת ה' אשר צוה באזהרה שלא לעשות כזאת וכי בטח יזמין לו פרנסתו ודי מחיתו בהיתר, ולא כן בעשותו הרע ולא ישים מבטחו בה' כמעט אין תקוה כי ישים אל לבו להטיב מעלליו וז"ש בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך שהדרך הוא ההילוך ונטיה לאיזה מקום ואורח הוא הנהגת האדם התמידית שגם אם דרכך ונטיית לבבך הוא לחטא ועבירה ואתה מסור ברשות לבך ויצרך דע תמיד את ה' עד ישוב לך לטבע שגם בעמדך אפומא דמחתרתא תצפה לעזרת ה' ויהיה ה' בעזרך לעורר בך רוח טהרה כי תלך ארח מישרים. ויש לבאר ג"כ עפמ"ש קדושין (דף ל') אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד ושיבא גם הוא לבהמ"ד, והוא באשר האנשים המסלפים אורחותם יבקשו להם כבוד וגדולה ויאמר אני ואפסי עוד ומי הוא פלוני הנמבזה אשר ירהב בנפשו להתדמות אלי ובבואם למלאות תאות לבבם הנמבזות יהפכו לענוים מבלי דעת כל בושת ובבקש מאתם נדבת כסף יהיו שפלים בעיניהם ויאמרו הלא גם פלוני קפץ ידו מתת ולמה זה אתן אני וישכחו אז את רום לבבם וגאותם וירדפו אחר הכבוד המדומה אשר המשכיל ידע כי אך הבל וריק הוא וכמ"ש גאות אדם תשפילנו ויתרחק מעשות צדקה המכבד את האדם באמת. וטוב יותר אם בגאותו ורום לבבו יפזר כסף והון לעניים למען ידעו כי נדיב הוא על נדיבות יקום ואף כי גם זה הבל ומצות הצדקה צריך שיהיה לש"ש לקיים מצות הי"ת. בכ"ז כשיודע בנפשו שהיצר מחטיאו בגסות הרוח ויבצר מאתו להכניעו ישתמש בו למדה טובה לעשות חסד וצדקה שגם בעשותו שלא לשמה הוא מחיה נפשות רעבות. וז"ש בכל דרכיך דעהו שיבקש תחבולות להשתמש גם במדה רעה שהוא דבר עבירה לדבר מצוה ופעולה ישרה והוא יישר ארחותיך שמתוך שלא לשמה הוא בא לשמה ויעזרהו ה' ללכת ארח מישרים. ואם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד ואף כי גם בשבתך בבהמ"ד לעסוק בתורה ימשוך היצר אחריך וירדוף להחטיאך בכ"ז אם אבן הוא נימוח כו' כי המאור שבה מחזירתו למוטב וכמ"ש הלא כה דברי כאש וגו' ומתוך שלא לשמה בא לשמה. וכאשר יתגאה בלבו בתורת ה' אשר בקרבו סופו שישים אל לבו כי תועבת ה' כל גבה לב ויעזרהו ה' לבא למדת הענוה [וגם ימצא בהמדה מה שיוכל להשתמש בה לטוב ע"ד מ"ש בסוטה (דף ה') שצריך שיהא בו א' משמנה שבשמינית וכמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה' שלא יאמר מי אני כי אעשה מצות ה' לדבקה בו ובכל הנטיות הרעות ימצא הערום ביראה איך להשתמש בהם לטוב] ואם לב אבן לו מחסרון רגשי יראת חטא הוא נימוח בתורה וביחוד חלק האגדה הנמשל למים כמ"ש בחגיגה (דף י"ד) הצפון במשכיותם דברי מוסר ויראת חטא ואם בחל הוא מתפוצץ שאם יצרו כברזל מכח התאוה הבוערת בקרבו מתפוצץ בלימוד ההלכות שמטריחהו במלחמתה של תורה וכמ"ש בסוף ה' א"ב להרמב"ם והוא בחלק ההלכות וכבר נתבאר מזה בדרוש (ב'):

תוכן העניינים

שות אבן הראשה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה