אור ברסלב

שושנת העמקים· רבי יוסף תאומים

כלל כג

כלל כב

בו יבואר מתי יכול לעשות שליח ושאר דיני שליחות ואקדים שאלה א' וזו תוארה.

שאלה סרח אשת לוי נתגרשה מבעלה גירושין בספק ויהודה שויא שליח לשמעון לאחר שתתגרש סרח הנזכרת גירושין וודאי לקדש לו בשבילו ועשה כן שמעון לאחר הגירושין שניים מהו הדין אם מקודשת ליהודא או לאו. גם אי יש לחלק בין אם נתקדשה סרח הנזכרת לבעלה לוי קידושין ספק ושוי יהודה שליח כנ"ל אי הוה קידושין.

תשובה דבר זה צריך להתיישב בו הוה קיי"ל דאע"ג שלוחו ש"א כמותו בתנאי שיכול האדם לעשות הדבר ההוא בעצמו מיד אז מהני שליחות אבל מה שאין יכול לעשות עתה בעצמו מיד אף שעושה שליח בפי' שיחול השליחות אח"כ צריך למנות אותו מחדש אח"כ לשליח כמבואר בנזיר י"ב ב' מנדרים דהאומר לאפוטרופוס דפריך כו' ועיין באה"ע סימן נ"ה סי"א ושם י"ל דמסתמא אין דעתו לכך והוא כלשון הר"מ ז"ל פ"ט מאישות ה"ו אבל בטור מבואר יותר ואין מינוי השליחות יע"ש וכבר תמה המ"ל בפ"ט ה"ו מה"א על מהרימ"ט שרצה לומר אי שויא בפירוש שליח שיקדש אח"כ כשיגרשה בעלה דמהני מגמרא דנזיר ועיין במגיה שם כתב במישרים דייקי כמהרימ"ט יע"ש והנה הדיוק שלו מדכתב שם כי כשעשאו שליח לא עשאו כו' משמע דאומד דעת הוא אבל עשאו בפירוש הוה שליח ואני אומר אם דברי הר"מ ז"ל שקולים ונאמר מ"ש אין אדם עוש"ה שליח כו' ה"ק דאין יכול ה"ה דברי רי"ו נוכל לפרש כן ועוד דרי"ו כתב נ"מ אף באותן שהיו ספק מקודשת דאם קידשה הוא היתה מקודשת בספק אפ"ה ע"י שליח לא הוה קידושי ספק דלא משוי אינש שליח מספיקא וכדבעינן למימר לקמן בעז"ה. ועט"ז י"ד רל"ד אות למ"ד דבריו צריכין תיקון קצת במ"ש פשיטא והא וודאי דה"ק נ"מ בנדרים שתדור ואח"כ יפר לה השליח לאחר שמעו דלא כיון דאיהו לא מצי שויא שליח אלא אפילו נדרה כבר וכ"כ הלח"מ פי"ג מנדרים ה"ט ומה שתי' הט"ז דל"מ לאחר שתדור דהוה ב' דברים לדידן בלא"ה כל דאיהו לא מצי כו' ולר' יאשיה מסיק בנזיר שם דאפשר כר"א סובר דמצי מיפר יע"ש. והמ"ל פ"ט מה"א ה"ו ד"ה ולפי עמד על חקירה זו אשה שהיתה מקודשת בספק ובא א' ושויא שליח שיתקדש לו לאחר שיתגרשה והעלה בד"ה ודע שהוא מחלוקת רש"י ותו' ביבמות פי"א גבי כהנת שנתערב וולדה עם וולד שפחתה וע"ש צ"ט ב' ד"ה ואין ואי"ה יבואר.

ודע דראיתי להמגיה במ"ל פ"ט מה"א ה"ו ד"ה ומ"ש ופ"ו מה' גירושין ה"ח ד"ה ובזה וד"ה דברים יש בהם מקו' ההבנה ואבארם בעזה"י הנה משמע מדבריו דלתו' ביבמות נ"ב ב' ד"ה ולאשה דהטעם דנתבטל מינוי השליחות ר"ל שאמר לאחד שיכתוב גט לאשה דעלמא שאם יכנוס אותה יתן הסופר הגט ליד האשה ועשה אח"כ כן דלא הוה שליחות מאחר דבשעת ציוויו לא מצי לגרש בעצמו לא מצי שויא שליח הא אם כתב הספר ונתן לבעל וגירשה הבעל כשכנסה הוה גט ולהר"מ ז"ל פ"ג מה' גירושין ה"ו אינו גט דלא נכתב לשמה יע"ש ולא ידענא דבגמרא משמע כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה כו' ולאשה דעלמא אף כה"ג אינו גט ואף כשנתן הבעל הגט לידה אינו גט וזה מוסכם לכ"ע אף לתו' אין חולק בו וכ"ת דהגמרא למ"ד דהבעל צריך לכתוב בעצמו או יצוה לסופר כו' ממ"נ אי מהני כתיבת עצמו ויניחו לאח"כ כשיכנס ונותן לשם גירושין א"כ מצי עביד שליח כה"ג במה דמצי הוא לעשות לכתוב לחוד ואי הטעם כיון דהקפידה התורה שיכתוב הבעל בעצמו או שלוחו בעינן שתהא ראויה לגירושין באותה שעה א"כ אף הוא בעצמו פסול ולאו מטעם דנתבטל השליחות סוף דבר לא הבינותי דברי המגיה שם ועיין בטור אה"ע סימן קל"ב ובמ"ל פ"ו מה"ג ה"א האריך בדבר הטור.

אבל בירורן של דברים נ"ל דלכ"ע התו' והר"מ ז"ל מודים אף בכותב הבעל בעצמו הגט ומניחו עד לאחר הנשואין ומגרשה בו דאינו גט דבעינן בשעה שכותב שיהא ראוי לגירושין ר"ל שיהא הגט ראוי לעשות איזה פעולה עכשיו והשתא למ"ד אדם מקנה דשב"ל ומש"ה בגט שחרור כי כתבו עתה ואמר לכשאקחנה תהא משוחרר מעכשיו (ואפשר מעכשיו ל"ד והבן ועת"ו קידושין ס"ב יע"ש) ואף דהתם בעינן נמי שיהא השחרור נכתב לשמו ואפ"ה מהני כיון דפועל שיהא משוחרר למפרע כשיקח אותו וכדומה כיון דפועל עתה איזה פעולה משא"כ למ"ד אין אדם מקנה דשב"ל והכין הלכתא מש"ה אינו גט כלל דעתה אין פועל שום פעולה וא"א במציאות ומש"ה הוה ככותב שלא לשם גירושין אבל הר"מ ז"ל בפ"ג מה"ג ה"ו דכתב הואיל ואינה עתה בת גירושין משמע אף למ"ד אדם מקנה דשב"ל ויכול לגרשה כשישא אותה מ"מ פסול כיון דעתה אינה בת גירושין הוה כנכתב שלא לשמה ולפ"ז שפיר תמה ר"ב דמה נ"מ כיון דהלכה אין אדם מקנה דשב"ל ועט"ז אה"ע שם מה שתי' בזה. ומיהו הא וודאי בשוי שליח לכתוב גט וליתן לאשה לכשאכנסה תגרש בו אף שהשליח כתב הגט אחר הקידושין ונתן בידה אינו גט מטעם דכל מה דלא מצי איהו לעשות לא מצי שויא שליח והלכך אחר הקידושין צריך למנות מחדש ולכתוב וליתן לידה וכאמור והתו' ביבמות נ"ב ב' ד"ה ולאשה שכתבו ואפילו כתב זמן דאחר נשואין כיון שאין בידו לגרשה בשעה שעשאו שליח הוא ל"ד ואפילו כתב בעצמו כיון שאין בידו לגרש עתה הוה כנכתב שלא לשמה כיון דעתה א"א במציאות להתגרש בגט זה דאין אדם מקנה דשב"ל כדאמרן והר"מ ז"ל דנתן טעם דהוה כנכתב שלא לשמה אפילו כתב בעצמו ונתן בעצמו אחר הנשואין אינו גט וכ"ע מודים דכל מידי דלא מצי לעשות בעצמו נתבטל השליחות כדמוכח בנזיר י"ב ב' דלרבנן דר"א אין מיפר להבא האומר לשלוחו כו' אף ששמע השליח והיפר אח"כ א"צ קרא לר' יאשי' וגם ר' יונתן לא הוה פליג דנתבטל השליחות כמ"ש מר"ן המ"ל בפ"ט מה"א ה"ו הכלל העולה דדבריו דמה דמצי למיעבד בעצמו מצי שויא שליח עד"מ באשה ספק מקודשת או יבמה שאמר לה לכשיחלוץ (או יגרש בעליך) לשיטת הכ"מ בר"מ ז"ל ה' א' פ"ז הי"ד דהוה וודאי קידושין ה"ה דאמר לשליח הוה קידושי וודאי ל"מ אם אמר לו שיקדשנה בשבילו עכשיו לאחר שיחלוץ או שיגרש כו' דפשיטא דהא איהו בעצמו נמי מצי עביד כן אלא אפי' אמר לשליח שיקדש אח"כ ממש אפ"ה הואיל ואי קידשה איהו עכשיו לכשיחלוץ כו' יע"ש אבל באומר לשליח שיקדש לו א"א גמורה לאחר שיגרשנה בעלה ופירוש בפירש שמינה שליח על אותה שעה אפ"ה לא מהני אם קידש השליח אחר הגירושין עד שימנה מחדש וכ"מ מנדרים ע"ב ב' בר"ן ורא"ש וכבר רמז שם המגיה לזה והלכך פריך דנהי דאפוטרפס שמע אח"כ מ"מ הבעל לא שמע ובשעת מינוי השליחות אי הוה אומר הבעל אפר לך ואחר שתדור כל שלא שמע אח"כ לא הוה הפרה למפרע (לר"א ג"כ) ולשון הר"ן שם א"ש אבל לשון הרא"ש שכתב וז"ל דמידר דממיל"א ל"ש מינוי השליחות לא הבינותי ועיקר שקושיא דבעל לא מצי מיפר היום הנדרים שתדור (לר"א) אלא בתנאי שישמע אח"כ וא"כ לא מצי שויא שליח במה שאין בידו ומשני לכי שמע פירוש דבידו של בעל להפר נדרים להבא (לר"ח) לכשישמע אח"כ תהיה חלה ההפרה למפרע וכיון שיכול לעשות כן אומר לשלוחו כן שיפר לה עכשיו לכי שמע הבעל יהא ההפרה למפרע (אי ר' יאשיה כר"א סובר) ושם ב' ג' גירסאות לכי שמע או לכי שמענא ואין כאן מקומו.

ויש לי לחקור חקירה אחת וגדולה היא אלי באומר לשלוחו בשבת כתוב גט למחר ותן לאשתי אי הוה שליחות וכשהלך הבעל יכתוב ויתן ביום א' א"ד כיון דהשתא איהו לא מצי עביד דשבת הוא לא מצי שויא שליח וכמבואר באה"ע סימן קכ"ג ס"ה כתבו בזדון בשבת הר"ז בטל מ"ה וא"כ אין כאן שליחות שוב ראיתי שאין כאן ספק כלל דוודאי א"צ למנות מחדש דכל שהזמן ממילא קאתי הוה שליחות ול"ד להאומר לאחר שתתגרש מפלוני תתקדשה לי דשמא לא יגרשנה בעלה וכן באומר כל נדרים שתדור אשתי וכדומה משא"כ כאן ועוד דכאן ארי' דרביע עליה יום שבת לא חשיב כה"ג לא מצי עבידה שתא ואם נאמר בכתיבה בעינן שליחות נאמר כל שא"י לכתוב בעצמו כו' אלא כדאמרן. וה"נ כה"ג. ואגב גררא ראיתי לאתמוהי טובא במ"ש באה"ע סימן קכ"ג בהג"ה כתבו בזדון בשבת ויוה"כ הר"ז בטל מ"ה ואני תמה עד מאוד דיוה"כ מה שייאטיה הכין בשלמא שבת הסופר מומר לכ"ה ובפרהסיא מיירי שם כמ"ש הב"ש שם אות ח' דבצנעא אף כ"פ לא הוה מומר לכ"ה וגם ע"ז י"ל במ"ש הגט בטל מ"ה והב"ש באות ה' כתב דמומר לחלל שבתות הוה רק ספק שמא אין כותב לשמה יע"ש משא"כ יוה"כ לא מצינו שיהא מומר לכ"ה ובחולין ד' ובי"ד ב' ופוסקים לא הזכירו כלל כ"א שבת ולא יוה"כ שוב ראיתי לרבינו הגדול בעל תבואת שור בי"ד סימן ב' סט"ו כתב בצחות לשונו וז"ל ומשמע באה"ע סימן קכ"ג דיוה"כ כשבת לענין זה עכ"ל וכוונתו למ"ש בהג"ה כתבו בזדון ביוה"כ הגט בטל והוא חידוש גדול בעיני לומר יוה"כ הוה מומר לכ"ה ולא מצאתי מקום לזה. וא"ל החשוד לדבר החמור חשוד לקל ממנו ויה"כ כרת הא א"א חנק ושבת סקילה אפשר דאה"נ אפילו כתב בצנעא ומסר בפני עדים כו' הוה ספק מגורשת דשמא לא כתב לשמה דהחשוד לחמור חשוד לקל ואין לו נאמנות עכ"פ ושמא כתב שלא לשמה ועח"מ שם אות י"ב שוב ראיתי שגם ביה"כ כיון דכרת הוא וכותב שלא לשמה ל"ע הוא עובר ומה בכך א"א חנק ומש"ה הגט בטל ול"ד אלא ספק מגורשת כמ"ש הב"ש אות ה' וקשה דא"כ כתבו בי"ט ולא חתמו ונמסר בפני עדים יהא ספק מגורשת דחשוד לחמור חשוד לקל ממנו ובי"ט לוקה ול"ע לאו שבכללות ואין לוקין ועוד דבשבת ויוה"כ אפילו בצנעא ובב"י משמע דווקא פרהסיא ועב"ש אות ח'. ודע עוד מ"ש בהג"ה שם כתבו בזדון בשבת ויוה"כ בטל מ"ה ודקדק בכ"מ וב"י מדנקיט הר"מ ז"ל בפ"ג הי"ט מה"ג כתבו בזדון בי"ט ומסר בפני עדים פסול מדרבנן דהוה מזויף מתוכו הא יוה"כ ושבת בפרהסיא בטל מ"ה הנה המבי"ט בקרית ספר כתב דה"ה שבת מדרבנן פסול וי"ט רבות' נקיט אפ"ה פסול מדרבנן (א"ו מ"ה רבותא מה לי שבת או י"ט עבר עבירה שיש מלקות פסול לעדות) והנה י"ל דל"פ אב"י דמיירי בצנעא דא"כ הי"ל בפרהסיא וי"ט דווקא ועוד דלעיל מיניה במומר כתב מומר לחלל שבת מ"ה כשר ומדרבנן פסול דעשאוהו כעכו"ם יע"ש וא"כ לדינא צ"ע דכתבו בזדון בשבת ויוה"כ הוה גט בספק. וערש"י חולין הן א' ד"ה האי תנא שמעיד עדות שקר ויוה"כ ל"ש זה ממ"ש אי"ה בפתיחה כולל לא"ח וכאן אין להאריך.

וראיתי להפני יהושע בגיטין ע' ב' בהא דמי שאמר לכתוב גט וליתן לאשתו ואח"כ אחזו קורדייקוס אין כותבי"ן עד שיתרפא לר' יוחנן ור"ל דפליג דסמיא בידיה בשרא כו' אבל נשתטה אף ר"ל מודה דאין כותבין עד שיתרפא עפ"י שם כתב הטעם וכתב ונתן ופקפק על הב"ח באה"ע סימן קי"ט בענין השלשת הגט לאשה שוטה דאח"כ לא מהני נתינת הגט יע"ש והמתבאר שם בסוגיא ובפני יהושע הוא כך דהאומר לשליחו לעשות כך וכך כל שאין בידו עצמו לעשות עכשיו כך אין מינוי השליחות כלום כההוא דנזיר י"ב ב' ומיהו מה שיש בידו כמו לר"א דרבנן (שם בנזיר) דבידו להפר כל נדרים שתדור להבא ה"ה דמשוי שליח ע"ז והכלל כל מה דמצי עביד משוי שליח וחייל מינוי השליחות אבל מה שאין בידו לא חייל מינוי השליחות אף שאומר בפירו' שעוש' אותו שליח לאח"כ כשיסולק הדבר המונע כו'. ומיהו לשליח שיעשה הדבר הזה לאחר שיסולק המניעה אפ"ה חייל שליחות באם הוא בעצמו יכול לעשות פעולה שיהיו דבריו קיימים אם יסולק המניעה המשל בזה האומר לשלוחו כל נדרים שתדור אשתי תפר אתה אח"כ לכשתדור הוה שלוחו אליבא דר"א כיון דאיהו עכשיו מצי להפר כל נדרים שתדור ול"ת דווקא שעשה שליח שיהא מפר עכשיו כל נדרים שתדור אלא אפילו כה"ג נמי וראיה מצאתי ממ"ש המ"ל בפ"ט מה"א ה"ו ד"ה וראיתי באומר לשלוחו קדש לי אשה זו שספק מגורשת לאחר שתתגרש אליבא דהכ"מ דהוה מקודשת וודאי אם קידש אשה ספק מקודשת לאחר שתתגרש ה"ה דמהני ע"י שלוחו יע"ש והא לא שויא שליח אלא לקדש לו אח"כ ולא עכשיו אפ"ה הוה שליח אח"כ וכאמור כיון דבידו לקדשה עכשיו לאחר שתתגרש ובאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פנויה זו ובנתיים קידשה אחר וגירשה א"צ השליח למלוך בשלוחו ואם קידשה להמשלח הוה קידושין וודאי שהרי בשוטה וקורדייק' אם אמר בשעה שהוא בריא ואח"כ נשתטה והבריא כותבין ונותנין אף לר' יוחנן וא"צ למלוכי ביה כמבואר בגיטין ע' ב' בעושה שליח בעת שיכול בעצמו ואח"כ אירע מקרה שא"א בעצמו אז באותו שעה אין במעשה שליח כלום דמידי דאיהו לא מצי עביד כו' והתם בגופין בשוטה אף ר"ל מודה דאין נותנין בשעת שטותו ובקורדייקוס פליג דסמיא בידיה מקרי והא דאר"י אין כותבין משמע הכתיבה נמי צריך כשיישתפה אף דא"צ שליחות בכתיבה לדעת הרבה פוסקים אפ"ה וכתב ונתן כתיב כמ"ש הפ"י שם וכדבעינן למימר לקמן אי"ה.

שוב ראי' שמ"ש בפשוט שהאומר לשלוחו קדש לי אשה פנוייה (ולא נתן לו זמן) וקידשה אחר וגירשה וקידשה השליח דיקודש איכא לעיונא ביה ובמחלוקת שנויה דהמעיין בר"מ פ"ב הט"ו מה"ג ובטור אה"ע וש"ע קכ"א בח"מ וב"ש אות ב"ג להטור אם צווה בבריא ונשתטה וכתבו בעת שטותו ונתנו בטל מ"ה או הטעם דכל מה דלא מצי עביד לא מצי שויא שליח אף שעשאו בעת חלימותו ואפ"ה כשיבריא אח"כ אין שואלין אותו הרי מוכח דין זה שכתבנו אבל להר"מ ז"ל וכפי מ"ש הב"ח והח"מ והב"ש דבכתבו ונתנו בעת שטותו מדרבנן פסול ולא מ"ה אף בשוטה גמור דלא אמרינן כל מה דלא מצי עביד לא שויא שליח אלא בתחלת מינוי השליחות אבל כשמינה הי' בריא תו שלוחו כמותו ובחריקאו קאי השליח ואף כשנשתטה ממש שלוחו כותב ונותן מדין תורה ודרבנן פסול וא"כ כשחזר והבריא א"ל לאימלוכי בו דלא נפסוק השליחות משא"כ באומר צא וקדש לי אשה פנוי' זו וקידשה אחר וגירשה אימא מ"ה נפסוק השליחות ואף אם לא ידע המשלח מזה וכשגירשה צריך השליח לאימלוכי ביה וגם י"ל לא ניחא ליה באשה גרושה וכאמור.

ויש לנו הרהורי דברים במ"ש הב"ח אה"ע קכ"א דר"י אמר אין כותבין ולא אמר בטל משמע מדרבנן הוא ומה ראיה היא זו דאפשר בכתיבה לחוד הטור מודה והרי כתב בפירוש ואין כותבין כו' ואם כתבו ונתנו בעת שטותו אינו כלום התחיל באין כותבין וסיים כתבו ונתנו אלא בכתיבה לחוד מודה דמ"ה כשר דלא שליחות בכתיבה דיעבד אף להרא"ש כמ"ש המגיה כמ"ל בה"ג פ"ו ה"ג ועיין באה"ע ק"ך בב"ש א' ופר"ח וגט פשוט שם ב' וא"כ אין ראיה ממ"ש ר"י אין כותבין. גם מ"ש הב"ש בקכ"א אות ה' וז"ל אם לא שפוי בעת הכתיבה להטור מ"ה ולהר"מ מדרבנן ואם לא שפוי בעת הנתינה י"ל גם הטור מודה דברים אלו לא זכיתי להבינם מ"ש בעת הכתיבה אם ר"ל בעת הכתיבה לחוד כבר כתבנו די"ל גם הטור מודה דמדרבנן דכתיבה שליחות אין מעכב כ"כ ודווקא כתבו ונתנו בעת שטותו בטל מ"ה ואי ר"ל כתיבה ונתינה מה זה שכתב אח"כ בעת הנתינה אם ר"ל בעת נתינה לחוד יודה הטור א"י למה ועוד דנראה ט"ס הוא וצ"ל גם הר"מ יודה דע"כ נאמר להר"מ מדרבנן הוא אלא במצווה לשלוחו ונאמר כיון שצווה בעת חלימותו שלוחו כמותו לכל דבר ואף כשנשתטה אח"כ ולא מצי עביד אין בכך כלום כמ"ש הב"ח והפר"ח בסימן קכ"א אות ה' ביאר יותר יע"ש ובאות י"ז לענין גוסס ויבואו עוד לקמן אי"ה משא"כ כשהש"מ בעצמו נותן פשיטא שצריך שיהא שפוי בעת נתינה וא"ל בטל מ"ה ומפני שדרכי החכמה נעלמו ממנו לא ראיתי. להאריך כאן.

שוב שמעתי שגאוני זמנינו דברו בענין כזה ובשו"ת בית אברהם האריכו שם אמרתי במקום גדולים אל תעמוד אך מביא בקצרה מה שנוגע לדברינו בענין זה הנה מה שתמהתי לעיל בסמוך בהג"ה עמ"ש הב"ש באה"ע אות ה' י"ל דה"ק כשהש"מ מגרש ע"י שליח דאז אם אין שפוי בעת הכתיבה ונתינה להטור מ"ה בטל ולהר"מ מדרבנן ואם היה שפוי בעת הכתיבה ובעת הנתינה אין שפוי אפשר להטור ג"כ רק מדרבנן ועב"י דעלה קאי כשמגרש הש"מ ע"י שליח יע"ש ומ"מ קשה דמ"ש עת הכתיבה דמ"ה ובעת הנתינה מדרבנן כיון דבעינן בשעת עשיה כל מה שיכול מיהו לעשות ולא אמרינן כיון בשעה שממנה שליח היה יכול לעשות בעצמו כו' וא"כ מה לו שעת כתיבה או שעת נתינה. והנה נראה שסמך הב"ש עמ"ש הרשב"א בד' שיטות בגיטין ע' ב' דמדברי התו' (אינם תו' שלפנינו) אין קפידא רק שעת כתיבה כו' והב"י הביאו בקכ"א וא"כ שפיר כתב הב"ש דבעת נתינה לחוד אין שפוי י"ל דמודה דטור דמדרבנן הוא אמנם תמוה הוא. ושוב ראיתי בגט פשוט בקכ"א למהר"ם בן חביב ז"ל תמה בזה והפני יהושע בגיטין שם כתב דאדרבה כתיבה הוא משום לאת דנתינה וכתב ונתן דבעינן שיהא ראוי בשעת כתיבה לנתינה למ"ד אין שליחות בכתיבה יע"ש.

וראיתי בשו"ת בית אברהם תשובה אחת כמדומה לרבינו הגדול הגאון מוהרר חיים כהן רפאפורט ז"ל אב"ד דק"ק לבוב והגליל (אין מצוי שו"ת בית אברהם כעת ח"י) וז"ל שם מ"ש הרב המחבר ספר פני יהושע הטעם דכתב ונתן בעינן שיהא ראוי לנתינה בשעת כתיבה אין ממש בדברים אלו שנתן טעם מסברא דנפשי' כמאמר חז"ל יושב ודורש כמשה מפי הגבורה שלא נמצא דבר זה בשום פוסק ראשון ואחרון עכ"ל הנה מצאתי להמבי"ט בקרית ספר פרק שלישי ה"ו מה"ג עמ"ש הר"מ ז"ל אמר כתוב גט לאשה דעלמא לכשאשנה כתב אע"ג דנכתב לשמה הואיל וכתיב ונת"ן וכשנכתב לא היה ראוי לגירושין יע"ש משמע וודאי דמדכתיב וכתב ונתן דאוקי ליה דבעינן בשעת כתיבה יהא ראוי לנתינה וכמ"ש הפני יהושע. הן אמת שהר"מ ז"ל גופא נתן שם טעם אחר שאין לשמה דלא כהמבי"ט ועוד דא"כ יבמה אמאי הוה ספק כיון דלא מקיימא ונתן בשעת זיקה ובשלמא להר"מ ז"ל דהוה שלא לשמה ביבמה מבעיא שפיר כיון דאגידה ביה הוה קצת לשמה ולתו' יבמות נ"ב ב' דבידו לבוא עליה בע"כ הוה קצת דבר שבא לעולם או בע"א. הן אמת שהר"מ פ"א מה"ג ה"ו ובאה"ע סימן קכ"ד וב"ש אות זיי"ן כתב על קרן פרה וקצץ פסול מ"ה ודרשה גמורה הוא וכתב ונתן מי שאין מחוסר אלא נתינה ולא קציצה ואמאי לא נדרוש כן גבי גט אם נשתטה בשעת כתיבה אף שהיה שפוי בשעת אמירה מ"מ בעינן שלא יהא מחוסר בין כתיבה לנתינה כלום וזה מחוסר רפואה הוא דאם שוטה בשעת נתינה בטל מ"ה לדעת הטור אף שהיה שפוי בעת ציוויו דלא אמרינן גברא (השליח) בחריקאו קאי וזה יסכים למ"ש הפ"י ז"ל באופן דבאשה שוטה בשעת כתיבה נמי אף שנותן הגט אח"כ כשנשתפה בידה אפשר לומר דלא הוה וכתב ונתן וכמ"ש הפ"י. גם מ"ש בתשובה ההיא הגאון הנ"ל דהוה ס"ס יש לעיין בזה דיש מחמירין בא"א דאיכא חזקה עי"ד ק"י ומ"ש בפריי שם דספק בעיא עדיף בזה אלא דספק הב' שמא לא הגיע לשאינה יכולה לשמור גיטה קשה ובאם שאל"מ מחמירין ואין הולכין בתר רובא גם מ"ש להתיר בהשלשת הגט לכתחלה להתירה בגט זה מטעם ס"ס יש לעיין דאין לעשות ס"ס ם בידים לכתחלה עי"ד בסי' נ"ז בש"ך אות נ"ז וצ"ע.

והנה המ"ל בפ"ט מה"א ה"ט רצה להביא ראיה מיבמות צ"ט ב' בתו' בד"ה ואין דלדידהו ספק מצוי שויא שליח וכ"ה בירושלמי ולסוף כתב דממון מקידושין לא ילפינן יע"ש ואני העני לא ידענא מתחלה ואי קסבר להביא ראיה משם דהתם אין מוציאין עור ובשר מידם דכל חד אמר דלמא כהן אני ומה"ט מב"ק ק"י דאמר כל מידי דלא מצי עביד לא מצי משויא שליח אין ראיה לומר בכל מילי כן דהתם כתיב ובא בכל אות נפשו ושרת וכיון שכן וודאי מצי שויא שליח כיון דאיהו מצי עביד משא"כ היכא דלא מצי עביד אין לנו לימוד דמצי שויא שליח אחר כיון שנחלקו למשמרות ומיהו מנדרים ומנזיר יש ראיה וכאמור ומה שהקשה האורח מישור בנזיר מקדושין כ"ג ב' דעבד שייך בגיטין לדידי אין כ"כ קושיא עצומה דהכוונה עבד עושה שליח דהא דלא מקבל בעצמו דלא יצא מרשות האדון כמ"ש רש"י ד"ה שייך דטעמא איכא דלא יצא מרשות רבו יע"ש ומיהו מיבמות צ"ט ב' אף לשיטת הר"מ כל ספק מ"ה שריא אפ"ה מ"ה אסור לעבוד עבודה דאיתחזק איסורא שנתערב בוולד שפחתה וכה"ג מביא אשם תלוי כמבואר וע"כ דממון הוא מש"ה אין מוצאין שלהם מידם הא באיסורא כה"ג אף באומר לשלוחו קדש לי אשה ספק מקודשת לאחר שתתגרש קידושי וודאי וקידשה השליח אח"כ אפ"ה לא הוה קידושי וודאי רק ספק דאיהו גופא נמי לא הוה מצי מקדש לכשיגרשנה בעלה קידושי וודאי כמ"ש באה"ע סימן מ"ם ס"ו יע"ש וה"נ כ"ה ועח"מ אות י"א דכתב דקמ"ל אפילו לאחר שיחלוץ הוה רק ספק ואיכא לעיונא דלמא רבותא קמ"ל דה"א כיון דהאי גברא על קידושי וודאי נתכוין מדאמר לאחר שיחלוץ נימא דאף ספק לא הוה דלא מחית נפשיה לספיקא קמ"ל דשמא לא ידע האי גברא הדין וי"ל אי אמר בפירוש ליבמה בעודה זקוקה הריני מקדשה קידושי וודאי אי הוה קידושי ספק כמאן דאמר בפירוש כן וגם בזה צ"ע.

ולענין ספק מקודשת לבין ספק מגורש' וודאי יש לחלק ביניהם כי בספק מקודשת תרי ותרי אוקמי' אחזקת פנויי' ומדרבנן הוה ספק כמ"ש בכלל י"א דתרי ותרי ספיקא דרבנן וא"כ בשויא שליח לקדשה אחר שיגרשנה הוה קידושי וודאי דאיהו נמי מצי עביד מ"ה וה"ה שלוחו ויש לספק בדרבנן אי מצי שויא שליח אף דהוא לא מצי עביד כיון דכל עקרו דלא מצי עביד הוא מדרבנן א"ד אין לחלק וצ"ע.

ודע דמ"ש בכלל י"א דתרי ותרי הוה ספק דרבנן כ"ה הסכמת הרב' פוסקי' כמו שכתבנו שם ואמנם מ"ש שם דב"א קרוב לו ולה וכן בגירושין מ"ה אוקי אחזק' ומדרבנ' הוה וכ"מ הפ"ח בי"ד ק"י בכללי הס"ס כלל א' והב"ש באה"ע סי' מ"ז אות ב' ומשמע אפי' ב"א קרוב לו ולה לא איתרע חזקה אלא דראיתי להפ"י בגיטין כ"ח א' כתב ב"א קרוב לו ולה הוה ספק מ"ה וראיה מתוס' כ"ג א' ד"ה תרווייהו יע"ש דאיתרע חזקה ואני תמה מרוב שקידת עיונו הטהור של רבינו המובה"ק ז"ל הא ביבמות ל"א א' מבואר בהדיא דב"א לו וב"א קרוב לה מ"ה אוקמיה אחזקה ומדרבנן הוה ספק ומתוס' כתובות אין ראיה דכתבו דאין להתירה להנשא לכתחלה מחששה דרבנן בעלמא אף בע"א כיון דעכ"פ זרק לה קידושין ולעולם תרי ותרי אף בזורק לה קידושין ס' קרוב לו או לה וכן בגירושין מ"ה אוקמי' אחזקה ומדרבנן ספק הוה ולפ"ז בספק קידושין העושה שליח כה"ג מקודשת לו ובספ' גירושין כה"ג אין מקודשת כלל כיון דאיהו לא מצי עביד ועיין אה"ע סי' קנ"ב וב"ש אות ה' דכל שנישאת איכא חזקה להדי חזקה משא"כ כו' וסבור הייתי לומר שיש לחלק בין היכא שידעו כל העולם שזרק לה קידושין או גירושין וא"י אם קרוב לה או לו וב"א קרוב לה וב"א (אומרי') קרוב לו דהוה ספק תורה כיון דכבר איתרע חזקה משא"כ כשא"י כלל כ"א ב"א ורק קרוב לה וב"א קרוב לו כיון דלא איתחזק האי קלא כ"א ע"י ידיהם אמרינן אוקי תרי להדי תרי ומ"ה אוקמיה אחזקה בין בקידושין ובין בגירושין ועוד כיון דחד מהני ב' כתות סהדי שקרי נינהו לא הורע החזקה כלל ותבלין יש לזה מהא דכתב הב"ש באה"ע סי' מ"ז אות ו' בע"א אומר כו' ואמת שכ"מ מלשון התו' כתובת כ"ג א' ד"ה תרווייהו וז"ל כגון שאנו יודעין שזרק לה קידושין ומספקא לן אי קרוב לה או לו והני ב' סהדי ח"א כו' וכ"מ בסי' למ"ד בח"מ וב"ש אות ט' דבכת א' א' אומר קרוב לו וא' קרוב לה הוה ספק דרבנן משמע תרי ותרי ספק תורה והיינו כשידוע לנו בלא הני ב' כתי עדים שזרק קידושין אלא דאכתי ק' הא דיבמות ל"א א' לוקמי' מתני' דהתם (דגיטין) בב' כתי עדים ואנו יודעים בלא הני ב' כתי עדים שזרק לה כו' ש"מ אף כה"ג מ"ה אוקי אחזקה כו' ושאני הא דסימן מ"ז דע"א וע"א ומדרבנן וחומרא בעלמא ומש"ה לא מחמירין אלא כשידוע לנו בלא"ה הא לענין לשוויא ספק תורה בתרי ותרי לא אף בידוע לנו שזרק כו' בלא הנך ב' כתי עדים. ועתו' כתובות כ"ו ב' ד"ה אנן ובכלל י"א כתבנו מזה באורך. ועב"ש אה"ע סימן קל"ט אות כ"א כתב וא"א אוקי תרי להדי תרי ואוקי איתתא בחזקת א"א ע"ש בתוס' עכ"ל ולא סיים והתוס' בגיטין ע"ח ב' ד"ה והא סיימו דמדרבנן הוא כדמס' בפד"א ל"א א"ו דתרי ותרי ספק דרבנן הוא יע"ש.

והא דאמרינן ביבמו' קי"ג א' אשת חרש לר"א חייבין אשם תלוי כתב הפ"י בגיטין כ"ח דלא אמרינן אוקי אחזקה דאיתרע יע"ש ולדעתי קשה בלא"ה כיון דאנן מסופקין אי יש לו דעת או לאו או עתים שוטה ועתים חלים א"כ לא להוו קידושין כלל מידי דהוה אמ"ש הח"מ והב"ש באה"ע סימן למ"ד אות ח' וט' דכת א' מסופקים אי קרוב לו או לה לא הוה קידושין כלל אף מדרבנן דהוה כאלו קידש בלא עדים כיון דהם גופא מסופקין וא"י בדבר ברור ול"ד לשאר איסורים דבקידושין אף שניהם מודים כל שאין ב' עדים לא הוה קידושין מ"ה וא"כ באשת חרש דכ"ע מסופק אי יש לו דעתא צילותא או לאו נימא דלא הוה קידושין כלל דהוה כקידש בלא עדים שאין כאן מי שיודע דבר ברור ולא ידענא חילוק נכון לחלק ביניהם ועיין יבמות ל"א א' ד"ה ומתני' יע"ש והיה נראה לומר דחרש חסרון ידיעה לנו אי דעתא צילותא או לאו הלכך למ"ד דלא בעי חתיכה א' מב' חתיכות חייב אשם תלוי ולא מוקי אחזקה אף שספק לכל העולם וער"מ פ"ח מה' שגגות הב"ג וצ"ע.

ודע דהר"מ ז"ל פ"ד ה"ט מה"א פסק דקידושי חרש מדרבנן והגאון המפרש בירושלמי פרק חרש תו' ד"ה אפילו הקשה דהר"מ ז"ל דרכו לפסוק כל"ב לחומרא יע"ש. ולא ידענא דבל"ק נמי סובר כר"א כדמסיק בבבלי דווקא אשם תלוי אין בו ולק"מ דכמה משניות מפורשין דחרש אין בו דעת ובריש פ"ק דתרומת חמשה לא יתרמו וחשוב חרש אם תרם אין תרומה וכן בגיטין וב"מ י"ב מציאת חש"ו אין בהם אלא מפני דרכי שלום ומסיק ר"ח לר"י נמי רק להוציא בדיינים ולהלכה כת"ק דאין מוציאין וכמה משניות טובא דחרש אין בו דעת כלל. ועוד לכאורה איפכא מסתברא לל"ב ביבמות דשמואל כר"א סובר דלא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות וספק מ"ה לחומרא כמבואר בפר"ח י"ד ק"י ופריי שם ובס' ג"ו ומש"ה אשת חרש מ"ה ספיקא הוה משא"כ הר"מ ז"ל דפסק דבעינן חתיכה א' מב' חתיכות וספק תורה מדרבנן לחומרא דהא בהא תליא כמ"ש הפר"ח שם א"כ פשיטא דקידושי חרש וחרשת מדרבנן ככל ספק תורה ולא איתחזק איסורא וא"א לברורי כמבואר אלא דמ"מ הנכון דחרש אין בו ספק כלל ורבנן תקנו נשואין ומש"ה מציאת חרש אין מוציא בדיינים וכאמור ולל"ק דשמואל נמי כר"א סובר בחדא כו' נמי תרומתו תרומה מדרבנן מחמת ספק וכ"פ הר"מ ז"ל פ"ד ה"ב מה' תרומות חרש אף מדרבנן אין תרומה ונשואין תקנו רבנן.

עיין במ"ל שם ה"א הביא דברי הסמ"ג בעשין קל"ד דעושה שליח לתרום מכל התבואות שיהיו לו עד עולם מאחר שיוכל לזכות להשליח גוף הקרקע לפירותיו ובמ"ל כתב ע"ז שהם דברי' תמוהים יע"ש ובאמת שיש לתמוה נהי דל"ש איך מקנה דשב"ל דגוף הקרקע לפירות שפיר מקנה מ"מ כל מידי דאיהי לא מצי עביד השתא אין עושה שליח מההוא דנזיר י"ב ועתו' שם ד"ה מ"ט כתבו הא דמעשים בכל יום ע"ש וד"ה הללו לא הבינותים על בורי' ועמ"ל פ"ט מה"א ה"ו ד"ה ומ"ש פירש בד"ה דמ"ש ומ"מ הרצון דמ"מ הוצרך ר"ת לומר דבידה ליטול העיסה הא לא"ה אלא הואיל ובידה ללוש מכי שויא שליח דא"כ מה מספקא ליה ביבמו' כו' וקשיא לי אכתי הא כתבו התו' ביבמות נ"ב ב' ד"ה ולאשה דלמ"ד אדם מקנה דשב"ל לאשה דעלמא הוה גט וכיון שכתבו התוס' דמה שבידה כמו פירות תלושים כו' מקרי דבר שבא לעולם ה"ה יבמתו אם אמר לכשאכנסך תהא מגורשת מעתה הוה גט כמו גט שחרור למ"ד אדם מקנה דשב"ל כמ"ש התו' ביבמות מקדושין ס"ג א' ויבמה כיון שבידו לבוא עליה בע"כ בא לעולם עכ"פ מקרי ואכתי לפרוך מה מבעיא ליה ביבמתו פשיטא דמצי שויא שליח ערש"ל בתי' יבמות משמע אף שבעצמו כותב ומגרש ובנזיר קצת לא משמע כך והתו' ביבמות שם ד"ה ליבמתו כתבו דוודאי לא מהני ביבמה יע"ש ואמאי הא בידו לומר מיד הר"ז גיטך לכשאכנסה אגרשך וכל שבידו לא הוה דשב"ל ומהני כמו בשחרור למ"ד דשב"ל מהני לשיטת התו' שם דלא מטעם שלא נכתב לשמה.

ודע דהט"ו באה"ע סימן קל"ב ס"ב ליבמתו ספק מגורשת משמע ספק ממש והרי"ף ביבמות ושם פירשו לענין ריח הגט או מאחר יע"ש ובשלמא המחבר די"ל קאי בשיטת הר"מ ז"ל פ"ג מה"א המ"ו שא"כ הר"ב מדשתיק אודוי אודי להמחבר והא להטור אינו כן. שוב ראיתי ברא"ש ביבמות פירש שם דיכול ליבמה בע"כ וסיים דלחומרא עבדינן ועט"י שם ומ"מ מ"ש צ"ע דאמאי מספקא ליה ביבמה כיון דלמ"ד אדם מקנה דשב"ל הוה גט אף באשה דעלמא ויבמה לא הוה דשב"ל כיון דבידו לבוא בע"כ וצ"ע כעת.

ודע דהב"י בי"ד בסימן שכ"ז בשם הר"א ממי"ץ באומר כשתעשה עיסה יהיה חלה דבריו קיימין אף במפריש קמח ומה"ט באשה אומרת לחברתה לושי וקח חלה יע"ש והיינו הא דאמרי' קידושין ס"ב ב' פירות ערוגה זו מחוברת על פירות ערוגה זו תלושין הוא ל"ד הוא הדין מחוברת על מחוברת לכשיתלשו יהיו תרומה דבריו קיימין ובאמת יש לעיין מ"ש התוספת בנזיר דיכולה להביא עיסה ממקום אחר והא יכולה להפריש קמח על קמח לכשילוש יהא חלה וכ"פ המחבר בי"ד שכ"ז ס"א. וא"כ מ"ש הש"ך בשצ"ח אות ז' הטעם תוס' נזיר קשה כמ"ש. ועב"י שכ"ז שסיים שם דקיי"ל כראב"י בקדושין י"ד א' ראב"י מיירי פירות שלא הביאו שליש ובהא יש מחלוקת עיין פוסקים אבל קמח על קמח אף לרבנן הוה דבר שבא לעולם ותדע דהרי המחבר בשכ"ז ס"א פסק קמח על קמח לכשילוש דבריו קיימין ובשל"א סנ"ה פסק והוא שהביאו שליש יע"ש. גם מ"ש עוד בב"י בשכ"ז והביאו בש"ע שכ"ח ס"ג שהאורח יאמר לב"ה להפריש לו חלה מכל העיסות שתעשה לו בעוד שיהיה בביתה א"י כיון דעדיין לא קנה הקמח הוה דשב"ל כמו שדה זו קנויה לך לכשאקחנה דאין כלום למ"ד אין אדם מקנה דשב"ל עח"מ סימן רי"א ס"א ואיך כתב כאן ובש"ע אפילו קמח שלא קנה עדיין וע"ש סימן ר"ט ס"ה. וכ"ת כיון דניחא ליה בכך גילוי דעת בלא שליחות מהני א"כ כל הטורח הזה למה שיכולה להביא עיסה כמ"ש התוס' והא בלא"ה מהני וכאמור. ועתה"ד סימן קפ"ח ובי"ד שכ"ח ס"ג הביאו הר"ב בהג"ה משרתת כו' ועט"ז וש"ך שם ואפשר אף להר"ב בהג"ה שם דווקא משרתת שרגילה בכך משא"כ אינש דעלמא אף שעשה שליח כיון דלא חל השליחות במידי דאיהו לא מצי למעביד האידנא תו אסור להשליח להפריש אח"כ. ואף אי תרם אפשר דהוה תרומה. ועתה"ד קפ"ח הביא הא דחולין י"ג דלמא אינש אחרינא שמע דשמא לא ניחא ליה אלא בזה השליח דווקא עמ"ש בכלל כ"ב כה"ג ממ"ש הט"ז בי"ד של"א אות ט"ו וא"כ בנ"ד מסתמא ניחא ליה אפ"ה לכתחלה לא יפריש ומהא דב"מ כ"ב א' דמסיק בדבר מצוה אפי' בלא שליחות מהני גילוי דעת כמ"ש המחבר בשל"א סל"א אין ראיה דהתם דיעבד קאמר ולא לכתחלה באופן מ"ש המחבר בשכ"ח ס"ג דהאורח כו' אף שלא קנה קשה דוודאי אין לחלק בין שדה שמא לא ירצה המוכר ובין קמח דמצוי בשוק דאין לחלק בכך וכל שלא בא לרשותו הוה דשב"ל עכ"מ ר"ט ורי"א וב"מ י"ו ב' יע"ש היטב אם לא דאורח אצל בע"ה עשו כבע"ה אצל משרתת ועדיין צ"ע עיין פני יהושע קידושין ס"ב ב' בקושית בני יעקב על העיטור מה שהקשה ממ"ש הר"ב בח"מ ר"ט ס"ד בחנטו הוה הדבר שבא לעולם ובי"ד של"ו סד"ה דוקא הביאו שליש עמ"ל פכ"ג ה"א מה"א לענין מחילה מדמהני בדשב"ל יע"ש שהאריך:

תם ונשלם

סוף הספר

תוכן העניינים

שושנת העמקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה