שושנת העמקים· רבי יוסף תאומים
כלל יט
אבאר בו סוגיא דתמורה ד' ב' פלוגתא דאביי ורבא אי עביד אי מהני.
ראיתי לחקור בה כמה חקירות.
ראשונה צריך לברר הלכה כמאן אי כאביי או כרבא הרא"ש ז"ל בתשובה כלל שביעי סימן ד' כתב בפשיטות דהלכתא כרבא לבר מיע"ל קג"ם. ואמנם הלח"מ בה' בכורות פ"ו ה"ה כתב דבזה הלכה כאביי. ואני תמה עמ"ש האדון ז"ל כן דהא בפ"ג מה' מלוה ולוה ה"א הביא הלח"מ בשם הריב"ש תפ"ה כרבא קיי"ל ולא הזכיר מ"ש בפ"ו מה"ב גם המ"מ בה' גזילה פ"א ה"ט כתב דברי רבא. ועמ"ל פ"ח מה' מלוה ולוה ה"א ד"ה אי ויבואר לקמן אי"ה. ולמ"ש ספר החינוך מצוה שמ"ה ושמ"ו פ' כי תשא דלאו שאפשר לעבור מבלי מעשה אף בעשה מעשה אין לוקה עליו ועמ"ל פ"ד ה"ו מה' מלוה ולוה ועיין בכלל הקדום א"כ י"ל מש"ה אין לוקה במכר מעשר בהמה שאפשר מבלי מעשה בכמה ענינים כמ"ש בכלל הקדום ודיבוריה לא עביד מעשה דאין המקח קיים משא"כ אם המקח קיים בדיבוריה עביד מעשה ועיין פ"א מה"ת ובפ"א מה' חמץ ומצה אם קנה לקה ובמ"א עמדנו ע"ז בספר פורת וכאן אין להאריך.
ודע שהר"מ ז"ל פ"ו מה' בכורות כתב בה"ה יראה לי שהמוכר מעשר בהמה לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה והרב בס' יד אליהו (למהר"א גאליפפה ז"ל) הבין דיראה לו אאינו לוקה קאי יע"ש בדף ק' ע"ד ד"ה ואני והמעיין בהר"מ ז"ל משמע דקאי אאינו קנה לוקח ונראה דמש"ה תלה הדבר ביראה לו דע"כ אמרינן בתמורה ה"ב דמעשר לא מהני לכ"ע אלא בלא יגאל דיליף העברה מבכור אבל לא ימכר לא ידעינן מש"ה תלה הדבר ביראה לו. ולכאורה מבכור דאין מוכרין אותו כשהוא תם עיין תמורה ז' ח' אלא בזה"ז או תם שחוט ומיהו בכור נמי אין מוכרין תם שחוט ועמ"ש אי"ה לקמן. ובתמורה ה' ב' דמשני דיליף מבכור ולא משני יליף מחרמים גאולה גאולה כמ"ש רש"י שם ד"ה ואינו נמכר דיליף ג"ש מחרמים ולמ"ש התוס' שם ד"ה ולרבא א"ש דלאביי במסקנא יליף מעשר מבכור דלא מהני והוא בחרמים מיותר למעט בכור דנמכר יע"ש וא"כ אכתי במעשר מנלן דאם מכר חי בע"מ דאין המכירה כלום דאי מחרמים יליף א"כ הוא צריך ומנלן למעט בכור וער"מ ז"ל הל' בכורות פ"ו ה"ה אסור למכרו תמים וא"י הא בע"מ נמי כמבואר בבכורות ל"ב חי בין תמים ובין בע"מ מ"ה אסור ושחוט תמים אין נמכר שהוא קדשים ובע"מ מדרבנן כמבואר שם. שוב ראיתי בבכורות ל"ב א' תוס' ד"ה רבא שקצת גורסים לא ימכר מיותר הוא יע"ש וא"כ לא צריך הוא בחרמים ללא יגאל ממעשר ובכור נפיק ולא ימכר בחרמים פשיטא דבי בעלים הקדש הוא וגמרינן מעשר מחרמים. ויש להסתפק בהא דאי עביד לא מהני דעבר אהורמנא דרחמנא בדבר הנלמוד בי"ג מדות וכ"ש ק"ו ומ"מ י"ל דמהני לרבא דלא כתיב בפירוש ודרבנן לא תסור עי"ד רל"ט ש"ך כ' וח"מ ר"ז יע"ש.
קשיא לי בהא דבכורות המסיק רבא דלא ימכר מיותר בחרמים או כגי' התוס' דלא יגאל מיותר הוא והא צריך לרבא ללקות עליה לדידיה דלא מהני ולקי דעבר אמימרא דרחמנא כמ"ש התוס' תמורה ו' א' ד"ה דהשתא דפדה בכור ומעשר וחרמים לאביי לא לקי ולרבא לקי יע"ש אשר ע"כ נראה לכאורה דאף לרבא לא לקי בחרמים וה"ה מעשר וטעם הדבר לא ידענא וראיתי בספר ידי אליהו שם ק"א א' ב' נתן טעם דכתב לא ימכר בלשון התפעל ותירץ בהני לאוין שבאו בלשון התפעל לא יאכל חמץ בציר"י להנאה והנה הר"מ ז"ל פסק כר"א ולרווחא כתב כן עיין פ"א מהל' חמץ ומצה וכמה לאוין שבאו בלשון התפעל כמ"ש הוא ז"ל ואפ"ה לוקין.
ועתה אשובה אראה אשמור ציוני הר"מ ז"ל בהל' עבודת יוה"כ פ"ד ה"ב פסק מערבין לקרנות ויליף משם דעולין אין מבטלין זא"ז ואייתר הם דכתיב בבכור וכאביי דאי עביד מהני ומש"ה צריך הם בבכור דלא מהני כדמסיק בתמורה ה' ב' ומש"ה אפשר הלכה כאביי כאן דתליא בפלוגתא דתנאי ר' יאשיה ור' יונתן אי מערבין לקרנות והלכה כרבא היכא דלא תליא בפלוגתא דתנאי ויש לעיין בזה עוד אני תמה אם נאמר בכור ומעשר וחמרים לכ"ע אף לרבא לא לקי א"כ סוגיא דזבחים ט' א' דפריך אימא שחטיה לשם מעשר להוי כוותיה למילקא בלא יגאל אלמא עכ"פ במעשר לקי וכמאן אתיא (ולא יגאל ולא ימכר חדא הוא למלקות) וראיתי לתוס' שם ד"ה למאי הוקשא דהא לאחר שחיטה מדרבנן יע"ש ולכאורה בעודה מפרכסת כחיה אף לענין תמורה ואיתיה בלאו דלא יגאל אלא שהתוספת בבכורת ל"ב א' ד"ה הא כתבו עוד תירוץ יע"ש ולזה י"ל אף אם נגמר השחיטה בהכשר תו לא חשיבא חיה כמ"ש התוס' שם בתי' הב' מ"מ בשחט סימן א' בבהמה דוודאי חיה לכל דבריה ועושה תמורה ואיתיה בלאו דלא יגאל ופריך שפיר אימא שחטיה בסימן א' לשם מעשר ליהוי כוותיה וכאמור ובס' ראש יוסף על חולין יש לנו אריכות דברים בהא דמפרכסת כחיה אין מקומו פה ובהל' גזילה פ"ז ה"ג כתב הר"מ ז"ל על גזל אביו אין מוסיף חומש שנאמר אשר גזל וזה יורה כאביי דלרבא צריך דשינוי קונה שוב ראיתי אדרבה משם משמע דהלכה כרבא שהרי בפ"ב ה"ב מה"ג כתב דשינוי קונה כרבא מאשר גזל ולאביי ל"צ קרא להכי דמהני והא דנקיט בפ"ז מאשר גזל דרכו ז"ל לכתוב הדרשא הפשיטה ועיקר נפיק דלכתוב גזילו ש"מ תרתי כדמסיק ב"ק ס"ז א' א"כ א"ש ובהקדים מתנות דפסק הר"מ ז"ל בפ"ג הכ"ג מהל' תרומות דמה שעשוי עשוי ואפ"ה פסק הקדימו בכרי חייב כאביי ואמנם בתמורה הגירסא מכל מעשרותיכם ובפסחים ל"ה ב' מכל מתנותיכם ותרי כל כתיבי במדבר י"ח (ועיין ביצה י"ג ב' ובקרא לא כ"כ וצ"ע הגי' שם) ובהא דהפקר כרמו דפסק הר"מ ז"ל בהל' מ"ע פ"א ה"ב ופ"ה הכ"ז משמע כרבא זה י"ל.
והנה בח"מ ר"ח פסק רמ"א ז"ל מקח שנשבע עליו ועיין סמ"ע וש"ך שם וי"ד ר"ל בט"ז וש"ך ומשמע לכ"ע הלכה כרבא ומחלקין בחילוקים שונים ואי"ה יבואר לקמן. ודע דהר"מ ז"ל בהל' תמורה פ"א נתן טעם לממיר דלא הוה ניתק דאין העשה שוה ללאו ובס' פורת יוסף כתבנו שזה כרבא דלאביי בציבור ושותפין דלא מהני לא לקי ומיהו י"ל מפי השמועה למדו דלקי אממיר כמ"ש הר"מ ז"ל שם ועוד אף לאביי שייך אין עשה שוה ללאו דבציבור לא מנתק לאיסורא ה"ה ליחיד למלקות ועמ"ל פ"א מחו"מ בהא דניתוק ותוספת פסחים כ"ט ב' ד"ה רב אשי ועלח"מ פ"א מהל' תמורה ה"א ומפי השמועה דלקי ע"כ לציבור אתא וכמ"ש ומיושב שם קושייתו ועיין בהל' תרומה פ"ג הכ"ג כתב הכ"מ לישנא דמתני' מסייע להר"מ ז"ל דלא לקי ולשיטתיה בפ"א מהלכות תמורה שתמה על הר"מ ז"ל מ"ש מפי השמועה אבל לפי מה שמבואר שם דהר"מ ז"ל סובר דיבור לא הוה מעשה אף בממיר ומפי השמועה הוא דלמדו א"כ בהקדים מתנות זה לזה דאין לוקה אף דבדיבוריה עביד מעשה ועמ"מ ולח"מ פי"ג מהל' שכירות.
וראיתי לספר ידי אליהו דף ק"ב ע"ד עמ"ש והרי אלמנה הקשה שארח"ל מנלן ותי' מכי תהיין לאיש קידושין ס"ח יע"ש. והנה בח"ל לא מצינו שהזהירה התורה על הקידושין רק על הביאה ולהר"מ ז"ל פט"ו מהא"ב ח"ל דווקא ע"י קידושין היינו ביאה שע"י קידושין הא קידושין גופייהו ליכא אזהרה ובמח"ג יש לעיין קצת עיין ברש"י קידושין ע"ח א' ד"ה מודה אביי וי"ל דאזהר' קאי שלא יקדשנ' ויבטל ולעולם בקידושין אין איסור כלל וכאמור. ואי קשיא ח"ל שקידשם בביאה אמאי תפסי קידושין לרבא דלא מהני א"כ תקשי באמת זה דמכי תהיין בקידש בכסף ושטר משא"כ ביאה דעבר אמימרא דרחמנא. ולמ"ש הט"ז בח"מ ר"ח דנשבע לא עבר אמימרא דרחמנא אמכירה ולמ"ש בידי אליהו בשם מהרימ"ט השוחט בשבת דאיסור משום שבת כו' א"ש כאן דהביאה אמר רחמנא לא תעבוד ולא הקידושין. ומיהו חילוק של מהרימ"ט י"ל דלאחר שבת היתר הוא ותלוי בזמן וחילוק הט"ז הוא חילוק אחר. ולהסמ"ע שם דמשמע מדבריו כל היכא שא"א אלא בעבירה לא מהני קשה מח"ל שקידשם בביאה (יבמות כ' ח"ל מ"ה רמיא ליבום י"ל מ"מ וודאי ח"ל תפסי קידושין בביאה) וכ"ת כי תהיין מיותר וע"כ לקידש בביאה דבכסף מה"ת דלא תפסו קידושין ז"א דהא יבמה לשוק כו' ואף לשמואל מספקא ליה ועוד ביבמות כ"ג ב' משמע דצריך כי תהיין דלא נימא דמימעט מקרא וזה י"ל ומ"מ קשיא כדכתיבנא. שוב ראיתי דלק"מ דאף הסמ"ע יודה בההוא דב"ק ע' זרק גניבתו לחצירו בשבת דקנה אף דחייב מיתה כמ"ש הט"ז בח"מ ר"ח ושאני התם דאיסור הוצאה וקניה לחוד ה"ה כאן איסור הביאה לחוד וקנין לחוד וקידושין לא הזכירה התורה בפירוש וכאמור. משא"כ נשבע שלא למכור עושה איסור במה שמוזהר עליו בבל יחל וכדומה.
ומ"ש הסמ"ע שם דאיסור שבדה מעצמו לא מהני לרבא והא דלא א"ב דיש עוד בכור ומעשר וחרמים יע"ש ולמ"ש הר"מ ז"ל דאין לוקה בכל אלו ויהיה הטעם דהוה לאו שאין מעשה (כמש"ל דאפשר מבלי מעשה) או שאר טעמים י"ל דמודה הר"מ ז"ל בבדה האיסור ולזה י"ל דא"ב טובא באיסור דרבנן דלא מהני והגמרא היה יכול לומר וע' סמ"ע שם ואפילו אם נאמר במילי דרבנן מהני כמ"ש בשו"ת ש"א בשם מהר"ח גאלי"פפה ז"ל מכל מקום למ"ש הר"מ ז"ל דכל מילי דרבנן יש לאו דלא תסור א"כ י"ל בדרבנן ד"ת הוה ולא מהני וא"כ אין ראיה מגמרא באיסור שבדה.
עוד תנן במסכת פסחים ס"ג א' השוחט פסח על החמץ עובר בל"ת והפסח כשר כמ"ש התוס' שם ד"ה השוחט וכל מילי דקדשים דלא שנה הכתוב לעכב כשר דיעבד איכא לעיונא ביה אי דמיין להשוחט בשבת או לאו וצ"ע בע"ז.
ודע דלרבא לא מהני אף בלאו הבא מכלל עשה ובין מהני ולא מהני לקי ולאביי דמהני הן בלאוין שלקי אי לא לקו ובעשה. ולא מהני לא לקי וזה מבואר שם אמנם מה שיש להסתפק לרבא בשוגג י"ל דמהני דמזיד עבר אהורמנא דרחמנא או דלמא ל"ש והתוספת במציעא קע"ו ב' ד"ה וחייב כתבו לאביי בשוגג לא מהני ומיהו התם הטעם דהוה זכיה בטעות משא"כ היכא דג"ש שום קנין וזכיה מ"ל לרבא ויראה דל"ש ואף שוגג לא מהני. והנה התוס' שם בב"מ אהא דאמר אביי לגברא דחבל סכינא דאשכבתא אהדרי כו' דבשוגג לקח כו' איכא לעיונא ביה אם נאמר דלאו לא יחבול רק בלקיחה ולאחר מיכן אין עובר א"כ מה בכך דזכיה בטעות מ"מ תו לא עבר עליה ואי עובר כ"ש בלאו א"כ לאביי דמהני היינו בלאוין שעבר ושוב אין עובר משא"כ בעובר כ"ש וודאי צריך להחזיר. שוב ראיתי לס' ידי אליהו דף ק"ג ע"ג ד"ה ודע תמה על זה.
ולכאורה דקשיא להו דאמר אהדרי משמע לגמרי ולא קנה מחרישה בלילה וכדומה וקשיא להו לאביי דאמר דמהני א"כ אף דחבל הכלי מ"מ בשעה שראויה למלאכה ועבר בלאו מ"מ מהני כמו בעבוט משכנו שלא ברשות כו' דמחזיר כסות יום ביום ולילה בלילה דמהני לאביי כפי מה דמקשה שם בתמורה ה"ה בכלי א"כ הוה למקני לענין זה ועמ"מ פ"ג מה' מלוה ולוה ה"ה די"א דכלי א"נ נמי בשעה שאין ראוין למלאכה מותר לחובלן ואהא כתבו דזכיה בטעות ולא קנה כלל ומש"ה אמר אהדר לגמרי ויש לנו הרהור דברים במ"ש הלח"מ מה בין כלי א"נ לשאר כלים דלהר"מ בכלי א"נ אף במשכנו אסור ובשאר כלים מותר ולמ"ד כלי א"נ מותר בשעת הלואה י"ל דסובר א"נ אף שלא בשעה הראויה למלאכה מחזיר ועובר עליו דמחרישה לאו אוכל נפש לחד דיעה ועח"מ צ"ח ס"ח יע"ש ובסמ"ע אות ל"א דבריו צריכין קצת ישוב במ"ש כיון שע"י בא האוכל נפש לא הבינותי וכר וכסת נמי צריך ליתן בשעה הראויה כו' (ואין מקומו פה להאריך).
שוב ראיתי שד"ה הם כפשטן דלאביי דמהני דאי לא מהני לא לקי א"כ בחובל רחיים ורכב דתנן במתני' דלוקה ע"כ דמהני וא"צ לחזור דקניא והוה כשלו ואמאי אמר אביי דלהדרי' ותירצו בשוגג דזכיה בטעות משא"כ במזיד כיון דלקי ע"כ זכי' רחמנא דהוה כשלו ואין עובר כ"ז היותו אצלו.
ודע דאלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכ"ה דאמרינן ביבמות פ"ה ח' דבכ"ש בעמוד והוצא קאי ובכ"ש עובר בלאו וכפי הנראה דלא יקחו לא עבר כ"א בשעת קידושין רק לאו דלא יחלל ולהר"מ ז"ל פי"ז מהא"ב דלא יחלל רק באלמנה מ"מ איסורא איכא ולא לקי עמ"מ שם דהתראת ספק אף למותרה. א"כ י"ל בתמורה ה' אונס שגירש בשלמא לאביי ניחא דלא לקי דלא מהני שמחויב להחזירה כמ"ש התו' ד"ה מיתבי יע"ש אלמא אף דגירושין עשו פעולה שמותרת לאחר אפ"ה לא מהני מקרי לאביי ומש"ה לא לקי באונס לאביי למה דס"ד דלא הוה ניתק לעשה ואמאי אלמנה לכ"ג לקי לאביי בקדושין ע"ח א' בלא יקח והא לא מהני דבעמוד והוצא קאי ויראה לי דלק"מ דוודאי ידע מלא יוכל לשלחה כל ימיו אזהרה באה שלא יהא השילוח כל ימיו ושצריך להחזירה ומש"ה לאביי לא לקי דאזהרה שלא יוכל לשלחה שילוח כל ימיו ולא מהני שצריך להחזירה לא לקי ומה בכך שגירשה ומותרת לאחר משא"כ אלמנה לכ"ג אזהרה שלא יקדשנה ואהני מעשיו בשעת הקידושין עכ"פ תו לקי עליה וכאמור.
עוד אבאר לך דר"ע אליביה דר' ישבב כתובות כ"ט א' אלמנה לכ"ג הוולד ממזר ואין קידושין תופסין בה (כדמוכח התם דפריך מ"ב ובדוכתי טובא) א"כ לאביי אליביה דר"ע אמאי לקי באלמנה לכ"ג בלא יקח דלא אהני מעשיו וכ"ת אה"נ א"כ קשה לא יאמר גרושה בכ"ג ותיתי מכ"ה ואי דחלוקה כמ"ש בקדושין ע"ז ב' הא לא לקי כלל ואי כמ"ש בת"כ דה"א גרושה זרעה ממנה ממזרים יע"ש פ' אמור בק"א וכמ"ש בכלל ח"י הא לר' ישבב לא יצדק זה דאה"נ זרעה ממזרים אף בכ"ה ולא יחלל זרעו לומר דאם הזרע בא על בת ישראל עשאה חללה כמ"ש הר"מ פי"ט מהא"ב הי"ד יע"ש ומ"מ לא לקי לאביי דלא מהני מעשיו דלא תפסי קידושין וכ"ת דחלוקה ללקות ב' בלאו דלא יחלל כמו שחלוקה גרושה מזונה וחללה בכ"ה בלא יקחו ה"ה בלא יחלל אף אם נאמר כן מ"מ להר"מ ז"ל פי"ז מהא"ב דלא יחלל לא לקי כ"א אלמנה לכ"ג ולא גרושה וגם חילול זרע ליכא א"כ לאיזה צורך תהיה אלמנה מגרושה חלוקה אם לא ללקות משום לא יקח שתים והא לא אהני מעשיו לאביי אליבא דר"ע ולזה יש לנו לומר דאה"נ דפלוגתא דתנאי הוא ר' יאשיה ור' יונתן ור"ע נמי סובר דלא מהני ולקי דעבר אמימרא דרחמנא וכמש"ל בזה.
והנה התוס' בתמורה ה' א' ד"ה מיתבי דבריהם צריכין ביאור וכפי דעתי העניה נראה לפרש דה"ק דלאביי ניחא דלא מהני מעשיו שעל מה שהזהירה התורה שלא לשלחה שילוח לכל ימיו ע"ז לא מהני מעשיו דידיה שהרי צריך להחזירה (משא"כ אלמנה לכ"ג שעל מה שהזהירה התורה שלא לקדשה עבר ואהני מעשיו הרעים) אבל לרבא לילקי אמימרא דרחמנא שעבר וע"ז הוקשה להם לרבא דלא אהני מעשיו בעלמא א"כ ה"ה כאן לא להני כלל והבא עליה לילקי משום א"א וכהן נמי יהא מחזיר דלא הוה גרושה כלל ובין בה"א ובאמת יקשה דבכהן נמי יהא ניתוק ויחזיר דלא מהני הגירושין כלל ותירצו דאיתקש מיתה לגירושין להדדי ואעפ"י כן לא מהני מיקרי לענין מה שהזהירה התורה שלא יהא שילוח לכל ימיו וכמש"ל ומשני דהוה ניתוק גמור. ואמנם לאביי כפי הנראה לא קשה קושיית דלא להני כלל דאדרבה לאביי מהני מסברא החיצונה ונהי דגלי קרא כאן דלא מהני וצריך להחזירה מ"מ מה דלא גלי נשאר בסברא חיצונה. ובס' ידי אליהו דף צ"ט ב' כתב דהתוס' בנו קושייתם לאביי ולא לרבא וא"י מנא ליה הא ובדברי התוס' י"ל שפיר דארבא כתבו דבריהם וכדכתיבנא.
ודע דסבור הייתי ללמוד דין מחודש מכאן מדהוקשה להם כהן אמאי אינו מחזיר והא עכ"פ לא גרע מריח הגט דפוסל בכהונה כדאיתא בגיטין פ"ב ב' וצ"ל דריח הגט מדרבנן כמ"ש הר"מ ז"ל פרק עשירי מה"ג ה"ה ומ"ה שריא תו לא לקי דהוה ניתוק מ"ה שוב ראיתי דליתא דל"ד לריח הגט דהרי הר"מ ז"ל בה"ג כ' כ"מ שהגט בטל לא נאסרה לכהונה חוץ מאמר הרי את מגורשת ממני כו' שאסורה מדבריהם וכ"פ באה"ע סי' ק"ן ס"ג הרי דיש חילוק ה"ה כאן אם הגט בטל לגמרי לא הוה ריח הגט כלל ומותרת לבעלה כהן ול"ד לאשה גרושה מאישה וע' תוס' גיטין פ"ב ב' ד"ה אפילו משמע לכאורה מ"ה ריח הגט פוסל מ"ה יע"ש ועלח"מ ה"ג.
והנה ראיתי בתמורה ה' א' ברש"י ד"ה הא וד"ה לא וד"ה ולאביי וד"ה איסורא שצריך להגיה קצת וכבר עמד בזה בס' ידי אליהו שם שצ"ל שחייב להחזירה במקום שכתוב. שיוכל להחזירה וכ"כ התוס' ד"ה מיתבי שצריך להחזירה וד"ה איסורא כתוב אבל מילקא ל"א לקי צ"ל מילקא לקי כיון דמהני דאין חייב להחזירה וז"ש בד"ה קמ"ל דחובה הוא והלכן לא לקי והיינו משום דלא מהני דחייב להחזירה ורודה ומה שסיים ולא משום דהוה קום ועשה היינו לרבא הטעם דהוה ניתק לעשה כמ"ש התוס' ד"ה אמר יע"ש ולאביי לאו משום ניתוק אלא משום דלא אהני מעשיו ומש"ה וכאמור. ואמנם מ"ש רש"י ד"ה לא יוכל לשלחה כל ימיו כו' והלכך לא עבר אמימרא דרחמנא אבל בעלמא אע"ג דל"מ לקי דעבר אמימרא דרחמנא צריך להבין דהטעם הוא משום דהכתוב נתקו לעשה כמ"ש התוס' ד"ה אמר ואלו מרש"י משמע דלא עבר אמימרא דרחמנא ולא משום ניתוק וא"י לכווין איך לא עבר אמימרא דרחמנא ומה בכך שמחזירה אח"כ וסבור הייתי לומר דטעמא יהיב למילתיה דמש"ה בכל לאו הניתוק לעשה לא לקי כשמקיים העשה אח"כ דכל שדעתו לקיים עשה אח"כ לא עשה איסור כלל כנראה מתוס' פסחים כ"ט ב' ד"ה רב אשי וכמ"ש המ"ל פ"א ה"ג מהל' חמץ ומצה שמשהה חמץ ודעתו לבערו אין עובר כלום ומש"ה כי קיים עשה אח"כ לא לקי לרבא דלא עבר אמימרא דרחמנא כלל וכ"ת כשאין בדעתו בשעת עבירת הלאו לקיים העשה כלל ואח"כ מקיימה לילקי דעבר אמימרא דרחמנא י"ל דהוה כלאו שאין בו מעשה במחשבה ודיבוריה תליא מלתא וכ"ז מדוחק גם לאביי דמהני לקי א"כ נותר וכדומה דל"ש ל"כ כיון שהותיר ואפ"ה ניתק לעשה וצ"ע. ולענין דינא כהן שגירש אנוסה ואמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכ"א דזה ריח הגט דלהר"מ ז"ל ז"ל ריח הגט מדרבנן אין לספק ולומר בין למ"ד בטלו ולא בטלו או קיימו ולא קיימו אי הוה ניתוק הואיל ומ"ה שריא או הואיל ומדרבנן אסורה הוה ביטל בידים דז"א דלא עבר אמימרא דרחמנא דלא הזהירה שלא לשלחה שילוח דמיחשב בעלמא הא באומר הרי את מגורשת ממני לחוד דבעלמא לא מיחשב שילוח כלל פשיטא דבאונס לא אזהר עליה כלל ובשלמא בס"ד שהוקשה לתוס' דלא להוי גירושין כלל אפ"ה אזהר רחמנא עליה כיון דבעלמא הוה שליח משא"כ בזה וכדאמרן.
ודע דהר"מ ז"ל בפ"א מהל' תמורה ה"א נתן טעם לממיר דלא הוה ניתוק יע"ש משמע דלאו שלא ניתק למקצתו לא ניתק הכל וא"כ אונס שלא ניתק בכהן ללקי בישראל. ולכאורה יאמר בזה דהר"מ ז"ל סובר דלא מהני הגירושין כלל דלא איתקש גירושין למיתה בזה וע' תוס' ד"ה מיתבי ודף ו' ד"ה והשתא וכבר עמדו ז"ל בזה אלא בישראל וודאי מהני הגירושין דלא עבר אמימרא דרחמנא כיון שמקיים העשה אח"כ כנראה מתוס' פסחים כ"ט ב' ד"ה רב אשי ומ"ל פ"א ה"ג מחמץ ומצה כמש"ל משא"כ בכהן אי מהני מעשיו עבר אמימרא דרחמנא דלא יוכל להחזירה מש"ה אנו אומרים דלא מהני מעשיו כלל ומ"ה מותר להחזירה ומדרבנן אסור כריח הגט לשיטתיה פ"י מה"ג ונאמר דהפרש יש בין גט בטל דמותרת לכהן מדרבנן דיש פיסול בגט גופא משא"כ כאן דהגט נכתב כהוגן אלא דעבר אהורמנא דמלכא ומ"מ דמי לריח הגט וכיון שכן לוקה דמ"מ א"א לקיים העשה מדרבנן ולפ"ז א"ש בישראל מחזיר ואין לוקה דניתק ובכהן נמי לא ניתן הלאו הזה למלקות מ"ה דלא מהני מעשיו ומותר להחזירה כאמור. אלא דכ"ז אינו שוה לי לומר דכהן שגירש מ"ה מותר להחזירה. והקושיא מעיקרא ליתא דמש"ה בישראל מחזיר ואין לוקה דכל ימיו ע"כ לנתוקי ללאו אתא דלגופא לא צריך לרבא דלא מהני ונהי דמהני שהגירושין מתירין לעלמא מהיקשא מ"מ מה דגלי גלי והשאר נשאר בסברא חיצונה דצריך להחזירה ולמה לי כל ימיו ש"מ לנתוקי ללאויה וכ"נ מגמרא שם דלרבא מיותר כל ימיו בין לל"א ובין לל"ב לנתוקי ולאביי בלא"ה לא לקי באונס דלא מהני דחייב להחזירה ומהא דמכות ט"ו א' דהוה קשיא ליה אונס לפום מה דהוה ס"ד מלו תהיה לאשה הוה ניתוק ולא קשיא בלא"ה הא לא ניתק במקצתו י"ל דבלא"ה לא קאי הכי במסקנא. ומיהו לר"ל שם משמע דקאי הכי במסקנא אלא שהתוס' לא פירשו כן שם ע"ב ד"ה מידי. ולהר"מ ז"ל בפירוש בטלו ולא קיימו יש לו שיטה אחרת בלא"ה.
או יאמר דיש לחלק בין ההוא דתמורה שהעשה קיל ואין שוה בכול מקרי בציבור ושותפין ולא מיעקרא ללאו ששוה בכול לנתוקי משא"כ עשה דלו תהיה באונס שייך בכהן וישראל ועשה ששוה בכול מנתק ללאו. ואף דהניתוק מכל ימיו לא מלו תהיה דהוה קדמו עשה מ"מ עיקר העשה שוה בכול וער"מ ז"ל הל' נערה ובתולה פ"א ה"ו אונס ניתק שנאמר ולא תהיה לאשה אפשר גילוי מלתא דכל ימיו לנתוקי וממילא לא תהיה ג"כ לנתק ועשה זו שייכא בכהן דמצוה לנושאה בתחלה כמבואר. או י"ל בע"א דממיר אין העשה תיקון הלאו ממש משא"כ אונס על מה שהזהירה התורה שלא יגרשנה עולמית הוא מתקן ומחזירה משא"כ ממיר וכאמור. והנה ממ"ש הר"מ ז"ל בהל' נו"ב פ"א ה"ו אע"פ שנאמר באונס לא יוכל לא לקי דניתק אתה למד כרבא ס"ל ומטעם ניתק דלאביי כל ימיו צריך לגופיה דלא להני ולא לקי דלא מהני. אלא שהכ"מ שם כתב דברי הגמרא ורש"י דהדר ביה ר' יוחנן דקשיא ליה אונס משמע מדבריו דהר"מ ז"ל תפס במונח קיים מלו תהיה הוה ניתוק (ובאמת לשון הר"מ ז"ל שכתב כיון שקדמ"ו עשה משמע דמלו תהיה הוה ניתק ולא כמש"ל דכל ימיו מגלה דלא תהיה הוה ג"כ ניתק) וא"כ סובר הר"מ ז"ל דל"ת שקדמו עשה שפיר הוה ניתק ובהא דמכות הניחא למ"ד בטלו כו' עיין פח"י מהל' סנהדרין וא"כ אדרבה משמע לכאורה כאביי סובר דלרבא א"צ כל ימיו לגופיה ולנתוקי מלו תהיה נפיק אע"פ שקדמו עשה וכר"י וכדהדר ביה. ובשלמא לאביי צריך דל"ת מה דעביד מהני ואין להחזירה כו'. וכ"ת אי כאביי למה לי טעמא דניתק וכן מתה גרושתו אמאי לוקה (להר"מ ז"ל) והא לא מהני וחייב להחזירה ולא לילקי לאביי י"ל דפסק הר"מ ז"ל כל"ב בתמורה ה' א' דוודאי לאביי חשיב אונס מהני עכ"פ להתירה לעלמא וכה"ג מהני מעשיו חשיב כמו כ"ג קידש אלמנה אף שמחויב להוציא וכמש"ל ופסק כל"ב דלאביי וודאי הטעם דאין לוקה משום ניתוק הוה אלא דהוה קשיא אמאי חייב להחזיר ומשני כל ימיו בעמוד וחייב להחזיר קאי ולרבא ל"צ אלא לנתוקי ללאויה. וא"כ סוגיא דמכות ופסקיה דהר"מ ז"ל דפסק כדהדר יוחנן דלאו שקדמו עשה הוה ניתק וכל ימיו לומר שחייב להחזירה ול"ת דמהני אף לענין זה ואין חייב להחזירה ולנתוקי מיהא צריך כל"ב ונאמר דזה הוה מהני לאביי דהגירושין חלין ומתירין לעלמא ס"ד דלקי מש"ה צריך לטעמא דניתק מלו תהיה. באופן שכעת צ"ע הלכה כמאן אי כאביי או כרבא. והבא למקדש טמא דלקי צ"ל לפי האמת דהוה ב' לאוין אף שאין סמוכין כמ"ש התוס' במכות ט"ו א' ד"ה תנינא ואי"ה בכלל העשרים יבואר מזה וגם פלפול בהא דב"ש וב"ה גיטין לא יגרש אא"כ מצא ערות דבר שם יבואר.
יש להסתפק אונס שעבר ונשא שניה אי חייב לגרש או לאו. ומה שהביאני לזה ממ"ש הר"מ ז"ל בהל' נו"ב פ"א ה"ה היתה מחויבי עשה או שניה הר"ז לא ישאנה נמצא בה דבר זמה אחר שנשאה יגרשנה. והכ"מ כתב שם הטעם מלא תסור (ד"ת הוה להר"מ ז"ל) ועוד' דמ"מ אימעט מלו תהיה וכמ"ש המ"ל שם דמ"מ אינה ראויה מקרי כמ"ש הר"מ ז"ל בהל' סוטה פ"ב ה"ח וה"ט דאפילו בא על ארוסה בבית חמיו וה"ה שניה דאין שותה והר"א ז"ל הש בארוסה ואפשר ה"ה בשניה שם ומדשתק כאן לכאורה אודויי אודי ליה ונאמר כמ"ש מהר"א ששון ז"ל הביאו המ"ל שם ה"ה דהעמידו דביריהם בשוא"ת יע"ש ולפ"ז בעבר ונשא שניה אין רשאי לגרשה דאין כח ביד חז"ל לעקור דבר מ"ה בקום ועשה ובל"ת עיין בשורש הא' שיש חולקין ואפשר בשניה מודה הר"א ז"ל מקרא דמשמרת למשמרת משא"כ ארוסה בבית חמיו דלאו מקרא דעשו משמרת למשמרת מש"ה השיג עליו בזה ולא בשניה: