שושנת העמקים· רבי יוסף תאומים
כלל יח
בו אכתוב כמה מיני לאוין שבכללות יש ואיזה מהן שאין לוקין עליו כלל ואיזה מהן שלוקה על כ"א בפ"ע. הנה הרמב"ן ז"ל בהשגותיו על ס"ה בשורש התשיעי חלק אותם לשלשה חלקים וכפי הנראה שם במין הא' כ"ע הר"מ והרמב"ן ז"ל שאין לוקה אפילו חדא בכולל ענינים רבים ואין פורט שום שבו ומין הב' לאו שבאו בו פרטים רבים כ"ע מודים דלוקה א' ולא ב' בהתראה א' וראיה מקידושין ע"ז ב' אי לאו גרושה יתירא לא היינו לוקין אלא חדא הביא הרמב"ן ז"ל שם ראיה זו ושאר ראיות אבאר לקמן אי"ה כ"פ בלאו שבאו בו פרטים רבים וכלל בו בין בתחלה או בסוף כמו נא ומבושל כ"א צלי אש להר"מ ז"ל בנא ומבושל חדא ולהרמב"ן ז"ל ב' ועיין במגילת אסתר דפוס ויניציאה ואמנם לפי דעתי הקלושה מוכרח אני לחלק לששה חלקים.
החלק הא' הוא מ"ש בסנהדרין ס"ג א' לא תאכלו על הדם אזהרה לאוכל מבהמה קודם שתצא נפשה (עי"ד כ"ז אי ד"ת או דרבנן) ואוכל מבשר שלא נזרק הדם ואין מברין על הרוגי ב"ד וסנהדרין שהרגו הנפש אין טועמין כלום ואזהרה לבן סורר ומורה ומסיק ועל כולם אין לוקה כלל דהוה לאו שבכללות ומלת ועל כולם הוא ל"ד דבן ס"ו לוקה וה"פ הר"מ ז"ל בה' ממרים פ"ו ה"ז ובתוס' שם ד"ה משום הקשו ב' קושיות א' תיפוק דאין לוקין דהוה לאו שניתן לאזהרת מיתות ב"ד לבן סורר ומורה ועוד אמאי לא יליף בעלמא דלוקין אלאו שבכללות מדלקי בן ס"ו. הנה מ"ש לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא כפירש"י ז"ל שבת קנ"ד א' ד"ה לאזהרת אבל לפי' הר"מ ז"ל בפ"כ מהלכות שבת ה"א וכפי מה שפירש המ"מ דאי הוה קאי הלאו אדבר שיש בו מיתה ואמחמר היה לוקה על מחמר אלא במחמר גופא יש בו מיתה יע"ש ועיין עירובין י"ז ב' ה"ה בלאו דלא תאכלו על הדם אף שאין מפורש בו הפרטים היה לקי מאינך דברים אי לאו דהוה לאו שבכללות ומה שהקשו נילף בעלמא לכאורה בלאו שבכללות או בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כמו שנראה מסיום דבריהם כל הפחות היכא דאין יכול לבוא לידי מיתה י"ל דגלי קרא בבן ס"ו ויסרו אותו. והנך רואה במין וחלק הא' אף דבבן ס"ו לקי כמפורש בכתוב אפ"ה לא לקי אאינך ולא אמרינן כיון דלאו זה ניתן מקצתו למלקות ה"ה אינך הכלולים בו הא לא אמרינן. והנה הר"מ ז"ל בשורש הט' מנה בזה החלק הלאו דלא תשא שמו לשוא ולאו שלפני עור שכולל ענינים רבים כמו שנבאר יע"ש. ובסמ"ק מצוה ס"ב שלא ישבע לשוא הן להכחיש המציאות או על דבר נמנע או לבטל המצוה או על דבר שהוא כן וידוע לשלשה ב"א שהוא כן יע"ש הרי כלל הרבה דברים ובאמת שלוקה על לאו זה כמבואר בפ"א מהלכות שבועות ה"ז וטעם מקרא כי לא ינקה ה' הא ב"ד של מטה מנקין תמור' ג' א' ובר"מ פ"א מה' תמורה ולדמיון בעלמא נקטי'. ולאו דלפני עור כ' במצוה רצ"ט לשון סיפרי למי שהוא סומא בדבר ונוטל עצה ממך שלא תתן לו עצה שאינה הוגנת וכולל שלא יכשיל אדם בדבר עבירה ודברים רבים מזה המין ופשטיה דקרא כמו שזכרנו תחלה. ובהל' רוצח ושמירת נפש פי"ב הי"ד ה"ז עובר ולא כתב מלקות ובה' סנהדרין פי"ט לא מנה לפני עור בכלל הלאוין שלוקין עליהם דלאו כזה אפילו חדא לא לקי וכדאמרן ומיהו במשיא עצה שאינה הוגנת דפשטיה בהכי מיירי דומה למ"ש הר"מ ז"ל פ"א מהא"ב דמח"ג לוקה אף שכולל סוטה כמ"ש המ"מ וי"ל דהוה לאו שאין בו מעשה, ומ"מ קשה אמאי לא פשטה דלא תתן מכשול בדרך לפני עור.
ואגב גררא אכתוב דרך פלפול קצת. עיין בר"מ ז"ל פ"ט ממ"א ה"א ובלח"מ שם ובפר"ח י"ד פ"ז וא"ח תמ"ב ותמ"ג ומלתכ"ת חולין קט"ו י"ל הוה לאו שבכללות צורם אוזן בכור ופסולי המוקדשין וערא"ם פ' ראה (דברים י"ד ג') ואם הנאה לוקה קשה ללקי אאכילה ב' דבאכילה הנאה נמי וב' לאוין הם ובשלמא חמ"פ אכילה והנאה מלא ואכל גרע מלאו שבכללות ועמ"ל פ"ה מיסודי התורה. וי"ל אדרבה משום דאי לקי אהנאה היה ללקות אאכילה ב' מש"ה פסק הר"ם ז"ל דאין לוקה אהנאה כלל וראיה מפסחים מ"ז ב' המבשל ג"ה בחלב כו' לוקה חמש ואם איתא לוקה שש וכ"ת דלמא ברייתא כר"ש חולין קט"ו דבב"ח שרי בהנאה ויש תבלין לזה ומתרץ קושית התו' שם אמאי לא חשיב ג"ה נבילה באמת ולר"ש א"ש דאין איסור חע"א בכולל ובב"ח הוה מוסיף כמ"ש הר"מ ז"ל בפי' המשניות בכריתות יש אוכל כו' אקדשיה מיגו דאיתוסף הנאה וכ"כ רש"י חולין ק"א א' הא טעות דלר"ש בב"ח שרי בהנאה ולאו מוסיף עיין יבמות ל"ג. וכ"ת חצי זית בשר וחצי חלב ואיסור חל על ח"ש כמ"ש הר"מ ז"ל בפ"ד מה' שבועות ואח"כ השלים לכזית ג"ה גם זה שיבוש דר"ש סובר כ"ש למכות ולא חייל. ואי קשיא דלמא שלכ"א בב"ח חייב ואח"כ אכל ג"ה ד"א גם זה טעות חדא למהרש"א ז"ל שבועות כ"ג ב' ד"ה דמוקי לר"ש כ"ש למכות ה"ה שלכ"א ועוד דיליף ג"ש מטריפה וכד"א בעינן ובחולין קט"ז מדלא כתיב אכילה בגופא וערש"י שם י"ל זה לאיסי בן יהודא או דיליף מ"מ מכ"ה שלוקין שלכ"א משא"כ לר"ש איכא למיפרך שכן שרי בהנאה ועוד כטריפה ממש לכל מילי והבן. ואי קשיא דלמא כר"ש ואכל החלב וטכ"ע רק איסור תורה ולהר"מ ז"ל דרבנן וחייל בב"ח ואכל גם ג"ה והא בורכא דר"ש סובר אין בנ"ה בג"ט וההוא תנא סובר יש בגידין בנ"ט כמ"ש רש"י ז"ל שם. ואי כרב אשי מלא תאכל כל תועבה אכילה והנאה ולא לקי אאכילה ב' כחמ"פ זה אינו דא"כ אאכילה לא לקי דהוה לאו שבכללות כ"ז לפלפולא בעלמא. עד כאן.
החלק הב' מזה המין הוא לאו דנבילה ולאו דלא תעשה כל מלאכה בי"ט שכולל נבילות בהמה וחיה ועוף הטהורים ול"ת מלאכה כולל כל הל"ט מלאכות ולקי חדא באכל כזית מנבילת בהמה וכן אם אכל כזית מבהמה וחיה ועוף ג"כ בהתראה א' אין לוקה אלא חדא וכן חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות לי"ט ובין עשה חדא מלאכה או כולן לוקה א' והרמב"ן ז"ל במין הא' חילק דמש"ה לקי חדא באלו דשם נבילה א' ושם מלאכה א' הוא. ועתו' סנהדרין ס"ג א' ד"ה על כולם ובתו' יומא ל"ו ב' ד"ה או כתבו דטריפה שכתב בפירוש לוקה ועובר שהוציא ידו וקדשים הוה לאו שבכללות ובמכות י"ח א' ד"ה ולילקי כתבו לחד פירושא דלא הוה לאו שבכללות דשם יוצא (דמרבינן מבשר בשדה) חד הוא. ויהיה הפירוש שם ולילקי חדא ממש הוא וביומא פירשו ולילקו היינו איסורא יע"ש במכות ח"י ב' ד"ה כל. ודע דהר"מ ז"ל פח"י בה' פסולי המוקדשין הג"ד כתב כל קרבן שנפסל לוקה מלא תאכל כל תועבה אם אכל והוא דרשה דספרי פ' ראה כמ"ש הכ"מ ולא ידענא אמאי חשיב לא יאכל כי קודש לאו שבכללות שכולל יצא וטמא כו' ה"ה לא תכ"ת כולל כמה דברים וערא"ם ז"ל פ' ראה ואולי דכולו משום תיעוב אסרה תורה ול"ד ללא תאכלו על הדם ולא יאכל כל קודש הוא שאין הטעם מפורש כ"כ כמו בזה ומש"ה חדא. מיהא לקי.
החלק הג' מזה המין הוא לאו דלא תאכלו כ"א צלי אש ולאו דמכל אשר יעשה מגפן היין הנה משמעות הר"מ ז"ל בה' ק"פ פ"ח דהאוכל נא ומבושל והתרו משום כ"א צלי איש אין לוקה כלל ואלו בפ"ה מה' נזירות כתב שלקי על ענבים דכרים מכל אשר יעשה מגפן היין. והנה שני אלו הלאוין חלוקים מלאו דלא תאכלו על הדם שכולל דברים הרבה וברמז משא"כ אלו באו מפורש יותר מלא תאכלו כו' והחילוק בין כ"א צלי אש לא הזכיר המניעה על מה שהזהירנו ממנו אלא כלל אותה במותר א"ת כ"א צלי אש וודאי ל"ד ללאו דחסימה משא"כ מכל אשר יעשה מגפן היין שבא אזהרה על מה שהזהירנו ממנו ועיין ברמב"ן ז"ל במין הג' בסופו ולכן יש לחלק בין כ"א צלי אש דלא לקי כלל ובין מגפן היין דחדא לקי ולפי מ"ש בכלל י"ז י"ל דמרבינן מפרט וכלל בלא"ה לק"מ. ומיהו אחי וחמי טבריא דלא לקי כלל הוא מטעם דמיעטה התורה כמ"ש התו' בפסחים מ"א ב' יע"ש וער"מ בה' איסורי מזבח פ"א ה"ד וכ"מ שם ואגב גררא אזכיר מ"ש בה"ג דימה שמותר להקדיש בעלי מומין למזבח קדוש ואף דפסק כרבא דאי עביד לא מהני עיין פ"ג מה' מלוה ולוה הא מסיק בתמורה ד' ב' לנדר לא ירצה הא מקדש קדשי ואלו לאביי דעביד מהני כתבו התו' במציעא קט"ו ב' דזכיה בטעות יע"ש י"ל דווקא התם הא לענין הקדש אף לאביי בשוגג נמי מה שעשה עשוי ואי"ה בכלל י"ט וך' אבאר בזה.
החלק הד' הוא לאו שפורט דברים רבים וכללן בלאו א' בנא ומבושל פסק הר"מ ז"ל דחדא לקי הן א' או שניהם בפ"ח מה' ק"פ וי"ל מ"ט בכולל דלא פרט שום פרט חדא לא לקי כמבואר בסנהדרין ס"ג ומ"ש בפורט כו' נמי ל"ד ללאו דחסימה וכ"ת בנא ומבושל לקי חדא מיהת דאל"כ למה לי הפרטים לכתוב א"ת כ"א צלי אש י"ל דאי כן ה"א חי וחמי טבריא יש בהו עכ"פ ל"ת ומש"ה פרט וחי וחמי טבריא עשה גרידא (דבין ל"ת שאין מלקות ובין עשה יש הפרש כמ"ש במ"א וכדמוכח ברייתא דת"כ אותם תאכלו לדעת קצת מפרשים) ולזה נאמר דלק"מ דכיון דפורט הוה כ"א מיוחד ודמי לחסימה ומ"מ הלכתא דעל ב' אין לוקה אלא א' כיון דאין לאוין מחולקים אמנם רש"י ותו' והרמב"ן חולקים ע"ז וסוברים דבנא ומבושל לקי תרתי אלא שחולקין בטעמן דלרש"י ותו' פסחים מ"א ב' הטעם כיון דכתיבי פרטים בפירוש הוה כלאוין מחולקין כיון שהם שמות חלוקין ולהרמב"ן ז"ל כה"ג לא לקי אלא חדא כמבואר בהשגותיו שם במין השני וראיה מקדושין ע"ז ב' כדבעינן למימר לקמן אי"ה ובנא ומבושל כיון דכתיב כלל ופרט כמ"ש במין השלישי יע"ש. והתו' חולין ק"ב ב' ד"ה לרבי יוחנן הוצרכו לתרץ זה ולתת הבדל בין נא ומבושל דכתב בוי"ו הוה כלאוין מחולקין ובין בשר בשדה טריפה לר"י דכולל בשר מהחי ובשר מהטריפה כיון דלא כתיב וטריפה בוי"ו אין לוקין אלא חדא. עוד כתבו שם בד"ה מכל אע"ג דאין לוקין אלאו שבכללות ה"מ כ"א צלי אש מכל אשר יעשה מגפן היין אבל הני מיפרשי כמו נא ומבושל וכאלמנה וגרושה דלקי לכ"ע עכ"ל. הנה הוקשה להם דלל"ב אפילו חדא לא לקי (וכפי הנראה שכן דעתם לקולא בספק נפשות) א"כ באכל אמ"ה ובשר מהחי לר"י חייב ב' אמאי לקי כלל אבשר מהחי כיון דבשר מהחי לא מפורש כ"כ בקרא ואהא תירצו דבשר בשדה היה מפורש ועתו' יומא ל"ו ב' ד"ה לא ו ובמכות י"ח א' ד"ה ולילקי. ואמנם מ"ש מידי דהוה אאלמנה וגרושה דלקי לכ"ע לא ידענא מהו דבקדושין ע"ז ב' דריש מיתורא דקרא לא יאמר כו' ואדרבה משם ראיה לפי' הר"מ ז"ל כמ"ש הרמב"ן ז"ל במין השני. וסבור הייתי לומר דגרושה בכ"ג לומר כשם שחלוקה היינו אלמנה מזונה דזונה בכ"ג לא כתיב בוי"ו וה"א דזונה ואלמנה בכ"ג אין חייב אלא אחת ועם זה יתישב דמנלן בכ"ה דחלוקה וקה חללה מזונה וערש"י שם וצ"ע דאימא גרושה דכתב בלאו אחר חילוק ולא זונה מחללה ולפ' התו' בחולין ד"ה לרבי יוחנן א"ש דזונה וחללה בכ"ה כתיב בוי"ו משא"כ בכ"ג וכ"ת למה לי גרושה הא מדכתיב חללה באמצע בכ"ג ידעינן דאל"כ נכתבה לזונה באמצע (עיין כריתות ד' א' בהא דלכתוב קלי לסוף יע"ש) י"ל דהא הוצרך לכתוב זונה לסוף לדרוש אין חללה אלא מאיסורי כהונה כמ"ש רש"י שם אלא דכ"ז אינו שוה לי דלכתוב וזונה בוי"ו ולמה לי גרושה ועוד מה זה שכתבו התוס' דאלמנה וגרושה כו'.
הכלל העולה דהיכא דכתיבי לאוין מחולקין ושמות מחולקין לכ"ע לקי ב' וכשכתב בלאו א' שמות מחולקין כנא ומבושל וכדומה כשכתוב בוי"ו לרש"י ותו' לקי אכ"ח וחדא בהתראה א' ולהר"מ ז"ל אין לוקה אלא חדא ומיהו כ"ז בגוף א' אבל ב' גופין אף בלאו א' ושם א' והתראה א' לוקה ב' כמבואר קידושין ע"ז ב' יע"ש ועמ"ל פ"א מהא"ב הל"א הביא ד"ה זבחים ע"ח א' ד"ה הפיגול שמשמע מדבריהם דאף בבהמות שחוטים נמי שייך גופים מחולקים ולפ"ז אכל ה' זיתי נבילה מה גופים בהתראה א' לוקה ה' אמנם סתירא דבר זה מבואר מחולין ק"ב ב' אכל אמ"ה ובשר מטריפה לד"ה חייב שתים ופריך והתניא ר"ל אמר אין חייב אלא אחת ל"ק כאן בהמה א' כאן ב' בהמות יע"ש והשתא מאי אריא אמ"ה וטריפה דלאוין חלוקים מב' פסוקים אפילו אמ"ה ובשר מהחי או בשר מהחי וטריפה כה"ג מב' בהמות לקי ב' ש"מ בשחוטים לא הוה גופין מחולקין ובחיים אפשר דאמרי' בבהמה גופין מחולקין וטריפה מיירי בשחוטה ועמ"ש בס' ג"ו.
החלק הה' מזה המין השני הוא לאו שכולל דברים וחזר ופרטם והפרט מיותר לכ"ע לקי ב' כמ"ש הר"מ ז"ל בה' נזירות פ"ה דזג וחרצן וענבים לחים ויבישים לוקה על כ"ח וחדא וכן ברחיים ורכב פסק בה' מלוה ולוה פ"ג לוקה עכ"ח וחדא והטעם כתבתי בכלל הקדום דהפרטים מיותרים משא"כ בנא ומבושל אי לא הוה כתיב כ"א א"ת כ"א צלי אש נהי דחדא הוה לקי באפשר דל"ד ללא תאכלו על הדם דכ"א צלי אש הוה שם איסור א' (משא"כ עכשיו כולל הלאו ב' שמות נא ומבושל תו לא לקי על חי אפילו חדא) מ"מ ה"א דלקי אחי וחמי טבריא ומש"ה כתב הפרטים משא"כ רחיים ורכב ונזיר דהפרטים מיוחדים כמו שהתבאר בכלל הקדום.
החלק הו' מזה המין הב' הוא לאו שכולל כמה דברים וא' מהם פרט הכתוב על הפרט לוקה א' ועל הכלל אין לוקה אפילו א' המשל בזה מ"ש המ"מ פ"א מהא"ב הכ"ב דלאו בסוטה וודאית לית ליה להר"מ ז"ל והטעם דאחרי אשר הוטמאה קאי אמח"ג וכולל סוטה לקי אמח"ג ועל סוטה בפ"ע לא לקי כלל יע"ש ול"ד לבשר בשדה טריפה דכולל בשר מהחי וטריפה ולקי על בשר מהחי י"ל חשיב כמפורש ובשר בשדה ואף דבשר בשדה כולל עובר שהוציא ידו וקדשים חוץ למחיצתן ל"ד ללא תאכלו על הדם דשם יוצא חד הוא כמו שכתב התוספות מכות ח"י א' ד"ה וללקו. וכפי הנראה דמש"ה לא לקי בסוטה להמ"מ אליביה דהר"מ ז"ל דבר הבא מריבויא אין לוקין עליו כמ"ש המ"מ בהל' מ"א פ"ב הי"ב ופ"ג ה"ו יע"ש. והנה בקדושין ע"ח א' פריך גרושה וחלוצה אין חייב אלא א' והא תניא חייב ב' מדרבנן כו' ואמאי לא מריבוי דוי"ו אין לוקין ועוד קשה א"נ לוקין על ריבוין הא הוה לאו שבכלל כסוטה כמ"ש המ"מ ומש"ה על גרושה וחלוצה א' ועל חלוצה לחוד לא לקי כלל כסוטה ואה"נ דהא דתנן במכות חלוצה אגב גרושה ומכות מרדות מדרבנן קאמר יע"ש. גם הא דמקשה וללקי נמי משום לא יחלל זרעו אף דלקי על חילל דידה ושניהם בלאו א' נאמרו ועיין פני יהושע שם אלא דאני תמה להיפוך דאמאי לוקה על חילול דידה כיון דפשטיה דקרא בחילול זרעו וחילול דידה מלמ"ד יתירא כדאיתא בתמורה (ואף לרבא צ"ל כן ואין להאריך כאן) וא"כ על חילול דידה לא היה ללקות כלל ועל חילול זרעו היה ללקות והמעיין בר"מ ז"ל פי"ז מהא"ב הדבר בהיפוך הוא דחילול דידה לוקה וחילול זרעו לא ועמ"מ שם והא דמיא האי מלתא לאחרי אשר הוטמאה וא"י לחלק ביניהם.
עוד אני תמה עמ"ש בקדושין דהא דתניא אלמנה וגרושה לוקה משום ב' שמות היינו ב' שמות ע"ז וב' ע"ז וכפירש"י ז"ל שם ד"ה שני שמות דאלמנה לא יקח ולא יחלל וכן גרושה הרי דלוקה ד' מלקיות על אלמנה וגרושה והא לא דמיא אלא להא דפסחים מ"א ב' דאף למ"ד לוקין על לאו שבכללות לוקה אנא ומבושל ותו לא ולא ד' אף שהם שמות חלוקים כיון דכ"א צלי אש לאו א' אנא ומבושל אין לוקה אכ"א צלי אש בנא ומבושל חדא וכן בנזיר ל"ח ב' זג וחרצן לוקה שלש ולא ד' אף למ"ד לוקה על לאו שבכללות ול"ד למנחות נ"ח ב' שאור ודבש לוקה ד' למ"ד לוקין על לאו שבכללות דכתיבי תרי כל על עירוב שאור ועירוב דבש משא"כ בכל אלו דאין לוקה מלאו א' ושם א' תרתי בהתראה א' (ר"ל הלאו הכולל שם א' אף דחלק הכתוב לב' שמות על הפרטים) וכן ברחיים ורכב ב"מ קט"ו ב' לוקה שלש ולא ד' למ"ד לוקין על לאו שבכללות ואולי מש"ה כתב המ"מ בפי"ז מה' א"ב דההוא סוגיא איתאמרה דלא כהילכתא יע"ש.
והנה במחלוקת לאו שבכללות הוא מחלוקת אמוראים וכפי הנראה הוא פלוגתא דתנאי דהא בקדושין ע"ז ב' דריש גרושה למה נאמרה בכ"ג לומר כשם שחלוקה כו' ואלו בת"כ פ' אמור דריש למעט גרושה דאין בניה ממזרים והיינו סתם ספרא רב אליבא דר' יהודא ואליביה דר"ע וסובר אין קידושין תופסין בח"ל ובניה ממזרים כתיב גרושה ועלה קאי לא יחלל הא לא ממזרים ומיהו קשיא נהי דנאמר דפליגי אי לוקין על לאו שבכללות מ"מ הא הלכתא כרבא אי עביד לא מהני א"כ וודאי צריך גרושה כדמסיק בתמורה ואולי סובר גילוי מלתא דבאינך אי עביד מהני ה"ה גרושה.
גרסינן בת"כ פ' אמור פ"ב ה"א יאמר אלמנה כו' ובה"ב או אלו נאמר גרושה ולא נאמר אלמנה ה"א אלמנה זרעה ממנה כשר וכתב הקרבן אהרן דאי ללמד על איסור עצמה הא כתיב בתולה ולא בעולה פשיטא שאלמנה וגרושה יתירים ולהכי דריש להו. ולא ידענא דהא צריך לאלמנה מאירוסין ואפילו נאמר ממלת בתולה אמעט אלמנה מן אירוסין הוה עשה וצריך ללאו וכ"ת דהאי תנא דלא דריש לחלק כמו בש"ס דילן סובר דעל אלמנה לא לקי אף מדפרש בהו הוה לאו שבכללות וחדא נמי לא לקי ושפיר אלמנה יתירא דמבתולה ממעט אלמנה מאירוסין ונאמר דאין חילוק בין עונש עשה או לאו כל שאין לוקין עליו וכבר התבאר במ"א וערא"ם פ' שמיני על ברייתא דאותם תאכלו ולא בהמה טמאה והנך רואה כמה דחוקים יש בזה ועכ"ז צ"ע.
התוספת בפסחים מ"א ב' ד"ה אכל הוקשה להם אמאי בעולה לכ"ג עשה ולא נימא דלא יקח קאי אכ"א בתולה מעמיו וי"ל יקח אשה משמע עשה יע"ש. ולכאורה יאמר דע"כ בעולה עשה דאל"כ למה לי זונה תיפוק ליה דהוה בעולה ולקי עליה וללקות ב' דוחק י"ל דצריך זונה לג"ש שיהא זרעו בכ"ה חולין כדאיתא בת"כ וקדושין ע"ז ב'. והא ל"ק לכתוב לא יחלל בכ"ה למ"ד דכ"ה לוקה בלא יחלל עמ"מ פי"ז מהא"ב י"ל דלא הוה ידעינן אלמנה לכ"ג שיהא זרעו חולין ולראב"י מש"ה כתיב בכ"ג בעולה. זרעה חולין. ועיין בריטב"א קידושין כתב כ"ג באלמנה חייב משום לא יקח ולא יחלל זה שהיה כשר ונתחלל והיינו אשה יע"ש ולא הוה לאו שבכללות דבקרא מפורש האשה והזרע דלא יחלל קאי לדידה משמע כשר ונתחלל ומדכתיב זרע קאי נמי אזרע ומש"ה לקי שתיים. ומיהו להר"מ ז"ל אך כה"ג לא לקי ב' וצ"ל דקושית הגמרא למ"ד לוקין והר"מ ז"ל שהשמיט חילול זרע לגמרי שאין לוקין עליו אין לוקין דאין לוקין תרתי אלאו שבכללות אף כה"ג דכתיבי הפרטים מפורשים אלא א' מ"מ קשה אמאי לא הזכיר שאם התרו משום חילול זרע לחוד דלקי ועוד לדידיה בגרושה לדידיה לית חילול דידה דכבר מחוללת ועומדת אמאי לא כתב דלקי על חילול זרע.
עוד ראיתי בריטב"א קידושין ע"ז ב' כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חזר ובא עליה עשאה חללה הקשה בהעראה זונה ובגמר ביאה חללה י"ל דכי אמרינן העראה כגמר ביאה כשפירש אבל גמר ביאתו דעתו ע"ג ביאה ולא הבינותי דזה שייך בקנין אשה משא"כ באיסור מיד בהעראה נעשה זונה ובגמר ביאה חללה ועמ"ל ה' א"ב דחדא ביאה אין עושה ב' איסורין וכבר כתוב אצלינו במ"א באורך וסוגיא דאלו נערות ואלו הן הלוקין מוכח כן ולכאורה א"צ לראיה דבכל איסורין העראה כגמר ביאה אף שגמר ביאתו.
והא דמקשה רבא ממתני' דמכות משמע דאיהו סבר דלא לקי שתיים ומה טעם לא יקח משום לא יחלל ולא לקי על לא יקח כלל ולאיסורא כתביה רחמנא או דסבר התראת ספק ל"ש התראה (ומיהו הו"מ לוקה ב' בקידש בביאה) או דסובר קידושין אפשר לעבור מבלי מעשה רק דיבור הדמיון באדם חשוב נתנה היא בחצירו דקנה ואמר הוא וכיון דאפשר מבלי מעשה אף ע"י מעשה י"א דלא לקי עמ"ל פ"ה מיסודי התורה ובה' מלוה ולוה פ"ג ה"ו יע"ש ומש"ה מקשה ליה. וער"מ ה' תמורה פ"א ממיר מפי השמועה דלוקה ולא משום דמדיבוריה עביד מעשה. ומש"ה מקשי ליה ממתני' דמכות ועיין ב"מ יו"ד ב' בתוס' כהן שאמר לישראל יע"ש. ולקמן אבאר עוד אי"ה. וערש"י מכות ריש אלו הן הלוקין ובכולהו כתב רש"י דהוה חידושא וממזרת לית חידושא וי"ל דאשמעינן בזנות לוקה דלא כסברת הר"מ פט"ו הא"ב ה"ב ולישנא דהבא משמע בזנות ולהר"מ ז"ל קמ"ל ממזרת דומיא דאלמנה וגרושה לכהן דמיירי ע"כ בקדושין דאל"כ אין חייב בגרושה כלל לשיטתיה בפי"ז ה"ב מהא"ב ודומיא דהכי ממזרת דווקא ע"י קידושין לשיט' ומש"ה נקיט הבא על אחותו בזנות ואלו בממזרת ואלמנה לא נקיט הבא ובר"פ אלו נערות נקיט תלת הבא יע"ש התו' והכא לא וכאמור דבקדושין מיירי.
והנה י"ל לכאורה דרבא דמוסיף ממתני' דמכות לאו לרב יהודא קמותיב אלא אהא דאמר וללקי משום לא יחלל זרעו ומשני בשלא גמר ביאתו הא גמר ביאתו לוקה ב' דלוקין על לאו שבכללות תרתי דחילול דידה וזרעה מחד קרא נפיק פריך שפיר ממתני' אלמנה וגרושה נהי דמיירי בזנות מ"מ איך פסיק ותני משום ב' שמות ותו לא הא בגמר ביאתו לוקה עכ"א ב' א' משום חילול דידה וא' משום חילול זרעה דרבא לשיטתיה דס"ל דאין לוקין על לאו שבכללות לגירסא בנזיר ל"ח ב' ומשני ב' שמות ע"ז וב' שמות ע"ז ופריך השתא שפיר א"ה גרושה וחלוצה אין לוקה אלא א' אמאי ואי אמרת דאין לוקין על לאו שבכללות שפיר דחלוצה וגרושה מחד קרא נפקי משא"כ השתא ומשני חלוצה מדרבנן ולפ"ז אליבא דהלכתא דאין לוקין על לאו שבכללות תרתי י"ל חלוצה מ"ה מריבויא דאשה ומש"ה נקיט במתני' שם גרושה וחלוצה לכ"ה ולא אשגרת לישנא הוא וגרושה וחלוצה א' דאין לוקין תרתי על לאו שבכללות וכפירש"י והרע"ב במכות יע"ש בתו' ד"ה גרושה ובתי"ט שם ומיהו מכמה מקומות מוכח דחלוצה דרבנן וכ"פ בא"ה סימן ו' ס"א וער"מ ז"ל הא"ב פי"ז ה"ז חלוצה לכהן מד"ס ופי"ט ה"ח חלוצה מדבריהם והבדל יש בין מד"ס לדבריהם.
הן אמת שבת"כ פרשה א' פ"א הי"ט בעי למילף ק"ו חלוצה אסורה לכהן אם גרושה מותרת לבעלה כו' ומסיק ואם נפשך לומר ומסיק מקרא דואשה וע"ש בקרבן אהרן דקרא אסמכתא והעיקר הק"ו יע"ש וכפי הנראה דק"ו גמור הוא ואם נפשך לומר כו' כמו יש לבעל הדין לחלוק אבל מ"מ אינו פירכא וק"ו גמור הוא וחלוצה שכתב הר"מ ז"ל מד"ס היינו הנלמוד מי"ג מדות דין תורה להם וקורא ד"ס כמ"ש הר"מ ז"ל בסי' המצות ובמ"מ פ"א מה"א ואפשר נמי כי אמרינן ספק תורה לחומרא מדרבנן לשיטת הר"מ ז"ל בדבר המפורש בתורה לא בי"ג מדות עמ"ש בפריי ליו"ד ק"י ובתורת השלמים בקו"ה מחודש ט"ו יע"ש ומש"ה ל"ג בספק חליצה ומיהו המעיין בכמה מקומות יראה דחליצה מדרבנן לא מ"ה כלל.
עוד אני חוזר אל הראשונות מש"ל אמאי באלמנה לוקה ד' ובנא ומבושל וזג וחרצן ורחיים ורכב לקי ג' למ"ד לקי על לאו שבכללות עתה ראיתי דלק"מ דל"ד להתם דבנא ומבושל הלאו הכללי כ"א צלי אש לא קאי אפרטיי ומש"ה לקי ג' ב' משום פרטיים וא' משום כ"א צלי אש וכן זג וחרצן ורחיים ורכב משא"כ באלמנה וגרושה לאו דלא יחלל קאי אכל הפרטים המבוארים בפסוק מקודם כאלו כתיב אלמנה גרושה חללה זונה לא יחלל דהשתא יש בלאו דלא יחלל ד' פרטיים בד' שמות ומיהו לשיטת הר"מ ז"ל דסובר אפילו היכא דפרט כמה פרטיים בלאו א' אפ"ה לא לקי אלא חדא א"כ בלא יחלל אמאי לקי ב' א' על אלמנה וא' על גרושה בשלמא לא יקח מסיק בקידושין ע"ז ב' כשם שחלוקה כו' משא"כ לא יחלל דחד לאו קאי אכולה ומנלן דלקי ב' ודוחק לומר דגילוי מלתא היא ואולי אותה דלא כהלכתא בלא"ה כמ"ש המ"מ פי"ז מהא"ב דלשיטת הר"מ ז"ל לא יחלל ליכא בגרושה כלל.
ודע עוד מש"ל דקדושין מצינו לאו שאין מעשה הכין הוא וודאי ובכמה דרכים מצינו בקל שקדשה בלי מעשה בשכר שאדבר עליך לשלטון או ע"י שליח ואחרים נתנו הכסף בידה. ולפי מ"ש בס' החינוך להרא"ה ז"ל הובא במ"ל פ"ה מה' יסודי התורה ופ"ד מה' מלוה ולוה ה"ז כל שאפשר לעבור מבלי מעשה אף ע"י מעשה אין לוקין צ"ל דלקי בקידש דבדיבוריה עביד מעשה שמקודשת ע"י זה ולהר"מ ז"ל בה' תמורה דמפי השמועה למדו סובר להיפוך כל שאפשר במעשה ה"ה שלא ע"י מעשה לקי כמ"ש המ"מ פי"ג מה' שכירות ה"ב. ומיהו המעיין שם יראה דווקא בקול קאמר וה"ה בקדושין וכמ"ש הלח"מ שם אבל היכא דליכא דיבור לא.
קשיא לי הא דפריך בתמורה ה' ב' והרי אלמנה לכ"ג והא מדאיצטריך בקידושין ע"ז ב' לחלק דלוקה ב' מלקות ואי איתא דלא מהני הקידושין אמאי לוקה והא הוה לאו שאין מעשה לספר החינוך כיון שאפשר מבלי מעשה ודיבוריה לא עביד מעשה ואפשר לומר לפי מ"ש בת"כ אלו לא נאמר גרושה ה"א זרעה ממנה ממזרים ופירש הק"א דה"א בכ"ג תעלה מדריגה א' שיהא ממזרים וקשה מה"ת ונ"ל דסתם ספרא ר"ע ואין קידושין תופסין בח"ל וזרעה ממזרים עיין ר"פ אלו נערות ולא יחלל לא קאי אגרושה דלאו כתיב ונאמר בין כ"ג וכ"ה גרושה זרעה ממנה ממזרים וחלוקה מאינך (וכן צ"ל לפ' ק"א) משא"כ לחכמים גרושה לחלק משא"כ לפום סברא דהשתא דלא מהני א"כ ה"א זרעה ממזרים ולכך צריך גרושה לגופה דאין זרעה ממזרים ומ"מ פריך שפיר דלא ליהני ולא להוי קידושין ומשני לא יחלל בב' למדי"ן ואא"ע לממזרים תנהו ענין לקידושין וע"ש בתוס' ד"ה שאני. ולספר החינוך י"ל דמצד הסברא היכא דלא תפסי קידושין בניה ממזרים ובאלמנה גלי קרא דאין בניה ממזרים ואפ"ה ש"ד דלא תפסי קידושין דאי עביד לא (לא) מהני וכדכתיבנא עיין בספר החינוך מצוה שמ"ה שמ"ו ומ"ש בעדים ברבית דאין לוקין וז"א עמ"ל פ"ד מה' מלוה ולוה ה"ו וע"ש פ' כי תבא.
מה שהקשה הלח"מ בה' שכירות פי"ג ה"ב עמ"ש הר"מ ז"ל ולמה לוקין בתמורה וניתק לעשה הא מפי השמועה למדו י"ל דקשיא אמאי לא יליף בעלמא דניתק לוקה ועוד דלמא בתמורה סתם נאמר הלכה דלוקה ושמא בציבור דאין מעשה ולוקין ושם ליכא עשה דאין עושין תמורה משא"כ ביחיד וכאמור.
עיין בר"מ ז"ל פח"י מה' פה"מ ה"ג כל האוכל מקרבן פסול לוקה מלא תאכל כל תועבה ובה"י והכין הזהיר על פיגול ונותר מכי קודש הוא ולא מלתכ"ת וצ"ע.
מה שהקשיתי מתמורה י"ל דרבא לשיטתיה בקדושין ע"ח דבעל הוא דלוקה שתיים א"כ לא נגמר הלאו עד שיבעל הוה תו לאו שיש בו מעשה: