אור ברסלב

שושנת העמקים· רבי יוסף תאומים

כלל יג

כלל יב

אבאר בו ספק טומאה ברה"י ורה"ר ואכלול בו דיני שאר איסורין קצת דע דספק טומאה נשתנה מספק איסור בכמה דברים דספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור בספק א' וברה"י טמא אף באלף ספיקות ולוקה עליו בוודאי כסוטה וספק איסור ספק א' אסור ברה"ר וס"ס אף ברה"י מותר והמעיין בתו' חולין ט' ב' ד"ה התם ונזיר נ"ז א' ד"ה באומר וסוטה כ"ח ב' נראה כסותרין דבריהם דבחולין כתבו דבמסקנא נמי תרווייהו צריכא הלכתא וחזקה ברה"ר דהלכתא נ"א היכא דליכא חזקה. וחזקה היכא דל"ש הלכתא כשני נזירים דא' טמא וודאי ול"ד לסוטה אפ"ה אוקמינן שניהם אחזקה ובנזיר כתבו דבמסקנא לא קאי הלכתא כלל אלא מטעם חזקה ובסוטה כ"ח ב' ד"ה מכאן כתבו דהלכתא צריך במסקנא דסד"א גזירת הכתוב הוא דספק טומאה טמא מסוטה ולא מהני חזקה אף ברה"ר להכי צריך הלכתא ברה"ר ולהעמיד על החזקה ובע"ז ל"ז ב' ד"ה הא נראה לכאורה שכיוונו למ"ש בסוטה נמצינו למידין לדינא לפי מ"ש בסוטה ונזיר וע"ז דהיכא דאיכא ברה"ר טהור הא ליכא חזקה טמא ברה"ר ככל ספק איסור וכפי מ"ש בחולין ברה"ר היכא דאיכא חזקה טהור אף דבר שאין דוחה לסוטה והיכא דליכא חזקה טהור בדבר שדומה לסוטה וע"ש ועתי"ט פ"ח דעדיות מ"ד ופ"ד דטהרות מי"א. ועת"ו פסחים יו"ד א' ד"ה הלך וד"ה בבת אחת כתבו דאף ספק טומאה ברה"ר טהור אם נגעו שניהם בככר תרומה טמאה וודאי והאוכלה במיתה (צ"ע מ"ש במיתה עיין שבת פ"ק) עוד כתבו בב"א טמאין מדרבנן ומ"ה אוקמיה אחזקה ועש"ך ופר"ח בי"ד קי"א שכתבו דבדרבנן בשני ב"א בזא"ז תולין להקל ועמ"ש בפריי שם ולמדנו מתו' דספק טומאה ברה"ר לא אסרה תורה הא נגעו שניהם בככר הוה וודאי טמא.

יראה לי ט' חניות מוכרת בשר שחוטה וא' נבילה או ט' צבורין כה"ג דקיי"ל פירש א' מהן שלא בפנינו מותר ואף שתיים אחרונות יש מתירין עבי"ד ק"י ובשו"ת דרכי נועם ופירשו א' א' עד שאח"כ נמצאו כולן מונחים בב"א לא אמרינן הואיל והותרו מעיקרא הותרו ואסורים אם הם חהר"ל דיש כאן וודאי איסור ועי"ד ק"ט ואסור מדרבנן.

והנה בפסחים יו"ד א' בב"א טמאין היינו אף באיסור וטומאה דרבנן ועי"ד קי"א ובהר"מ ז"ל פ"ב הי"א מה' חו"מ ומ"ל שם שתמה על הכ"מ שכתב דלהר"מ ז"ל בדרבנן אף בב"א טהורים יע"ש והעלה דכל שיש כאן בא' מהם וודאי איסור אף בדרבנן בב"א שניהם אסורים וספק איסור אף בב"א שניהם מותרים בלא ס"ס דלא מחזי כשיקרא וראיה מכתובות כ"ז א' אם יש מחבואה א' יע"ש. ולפ"ז יצא לנו דין חדש ב' קדירות של שני ב"א ונפל לא' מהם ספק איסור דרבנן שיש בו חזקת איסור הדמיון חתיכה שיש ספק אי נמלחה או לאו עי"ד ס"ט בנה"ך שחולק על הט"ז ואוסר דאוקמיה אחזקה דמעיקרא שלא נמלחה וכדומה לזה דהשתא אף באו שניהם בב"א יש להתיר דם שבשלו דרבנן שאני אומר שמא כו' ולא מחזי כשיקרא ומההיא דכתובות מחבואה מצלת והא כב"א דמי ושבויה אסורה לכהן ולא אוקי אחזקה דרוב עכו"ם פרוצים ואפ"ה לא מחזי כשיקרא הואיל ומ"מ מחמת ספק אסורה ה"ה חזקה כה"ג ומיהו התם רוב עכו"ם אפשר רוב גמור דאל"כ מ"ה ליתסר ועת"ו כתובה ט' רצון רוב מדרבנן וי"ג ב' ברש"י ד"ה לזו ופני יהושע שם משא"כ חזקה אלימתא. ומ"מ יש כאן ס"ס ג"כ שמא נמלחה ושמא לאחרת נפל וכ"ת ס"ס במקום חזקה לא מהני זה בד"ת וס"ס כרובא וסמוך הא בדרבנן הוה ספק שקול לקולא. וכ"ת ס"ס שכ"א סותר חבירו לא הוה ס"ס עת"ו ב"ק י"א א' י"ל התם ב' הספיקות סותרים זא"ז וגבי ב' בתים בדוקים לכאורה לא משמע כך ועמ"ש בפריי לי"ד קאי וג"ו ואי"ה בה' פסח יבואר עוד. וכן הדין בספק איסור תורה שנפל לא' מב' קדירות של ב' ב"א במינו ויש רוב עכ"פ אף דאין להתיר מס"ס שהספק א' בגופו עי"ד ק"י מ"מ יש להתיר שתיהן בב"א דלא מחזי כשיקרא. ועי"ד ק"י בש"ך גבינות עכו"ם הואיל ומחמת חשש איסור תורה אסרו לא אמרינן ספק דרבנן לקולא וגם ס"ס לא ליש פוסקים יע"ש ל"ק משבויה מחבואה א' מצלת דהתם נולדו ב' הספיקות ביחד ועמ"י כלל ל"ט ופריי לי"ד ק"י וכאן אין להאריך.

ודע דהר"מ ז"ל בה' שא"ה פט"ז ה"א כתב שם מפני מה טהרו חכמים ספק טומאה ברה"ר כו' אם טומאה וודאית נדחית ק"ו ספק טומאה שאיסור כל הספיקות מדבריהם כמו שביארנו בה' ביאות אסורות ומפני מה החמירו ברה"י שהרי סוטה כו' עכ"ל ויש בו מקום ההבנה מ"ש ספק מדרבנן משמע אף בטומאה גם ממ"ש ומפנין מה החמירו משמע חז"ל וכשנראה מדבריו פ"ט מה' ט"מ הי"ב דבטומאה נמי ספק לחומרא מדרבנן וכבר הקשינו בס' ג"ו וכאן יותר קשה והא ברה"י הלכתא מסוטה ושורפין תרומה וקדשים והבא למקדש שוגג מביא קרבן ומזיד לוקה דבוודאי הוא וברה"ר הלכתא מסוטה או מטעם חזקה ועיין בטהרות פ"ד מ"ז אלו ספיקות שטהרו חז"ל ומני רה"י ועתי"ט שם משמע דברה"י דרבנן. וברה"ר הקילו. וסבור הייתי לומר דה"ק כיון דכל הספיקות רבנן אחמרו ביה (לשיטתיה) א"כ קשה מפני מה הקילו בספק רה"ר ולזה אמר שמצאו סמך אם טומאה וודאית וז"ש שאיסור כל הספיקות מדבריהם פרושי מפרש דמ"ה הוצרכו למצוא סמך משא"כ אי ספק מ"ה לחומרא א"צ לסמך אלא הלכתא או חזקה וזה לא ניתן להאסר כלל ואין הלשון סובל זה כלל. וי"ל דספק ברה"ר אף היכא דליכא חזקה והלכתא רק לרה"י לא לרה"ר ומש"ה אמר דברה"ר טהור דמסוטה ליכא למילף וכיון שכן תו איסור כל הספיקות מדבריהם ובטומאה מצאו סמך אם טומאה וודאית נדחית כו' ואמנם מה שסיים ומפני מה החמירו ברה"י משמע מדרבנן קשה דהא מ"ה הוא כוודאי כאמור. וראיתי להמבי"ט ז"ל בקרית ספר ה' שא"ה פח"י ה"א כתב דבר חידוש דבס"ס ברה"י טמא מדרבנן לא מ"ה דמסוטה ליכא למילף והביא ד"ה ב"ב נ"ה ב' ד"ה רבי אליעזר ומשם אין הכרע במ"ש דאחמרי רבנן יע"ש ור"ת כתב שם כיון דחזקה לא מהני בסוטה מה לי חד ספק או ס"ס ועמ"ש בפריי לי"ד ק"י ובפני יהושע כתובות בקו"א באלמנת עיסה למ"ד ס"ס לא עדיף כחזקה ומ"מ י"ל ס"ס עם חזקה מהני ולפ"ד המבי"ט י"ל מ"ש הר"מ ז"ל ומפני מה החמירו בספק היינו ס"ס ברה"י וסיים מסוטה דחזקה לא מהני ה"ה ס"ס ועתוס' י"ט מ"ד פ"ו דטהרות שכתב איידי רה"י נקיט רה"ר והר"מ ז"ל היפך הדבר בפח"י מהלכות שא"ה ולכאורה ברה"ר נ"מ באין חזקה ודבר שא"א להיות כסוטה ואפ"ה ס"ס טהור וכדומה ועדיין צ"ע. ובהיותי עוסק בענין זה ראיתי מה שיש לעיין בטהרות פ"ה מ"ג אמרתי להעתיק יפה. כתב הר"מ ז"ל פי"ט מה' שא"ה הלכה אבג"ד ב' שבילין כו' והנה בהל' א' יש ג' חילוקי דינים הא' ב' שבילין טהור וטמא והלך בא' ועשה טהרות בשני ועשה טהרות ולא טבל בנתיים הראשונות תלויות והשניים נשרפות ואם הזה וטבל והלך בזה יש חילוק אם הראשונות קיימות שתיהן תלויות ואם נאכלות קודם הזיה וטבילה השניות טהרות והנה בדין הראשון ראשונות תלויות א"י למה דברה"ר מיירי נימא ספק טהור דהא השניות וודאי טמאות שוב י"ל לטהר הראשונות שוב ראיתי במ"ל ד"ה עוד הרגיש בזה ומביא תוספתא שסוברת באמת כן שהראשונות טהורות יע"ש הביאה ג"כ הר"ש ומ"מ הלכה כסתם משנה דראשונות תלויות ואולי הטעם דאם מטהר הא' ומטמא הב' בוודאי יאמרו קמו רבנן ואשכחו דשביל הא' טהור והב' טמא ואם יהלך א' בשביל הב' ישרפם טהרות בחנם או יכבס לעזרה יביא קרבן. גם הוה כחוכא קצת ובדין הב' שטבל בין הילוך הא' לב' יש חילוק אם נאכלו הא' השניות טהרות בספק דשמא שביל הא' טמא וכבר טבל ואם שניהן קיימות וא"א לטהר שתיהן שא' מהם וודאי טמאות שתיהן טמאות מדרבנן ומ"ה טהרות דאוקי כא' אחזקה דומיא דב' ב"א בב"א ה"א באדם א' כה"ג. ומיהו ה"מ לאכול לשני ב"א הא לאדם א' משמע מ"ה אסור כמ"ש התוס' פסחים יו"ד א' בב' ב"א יע"ש וראיתי להמ"ל שם ד"ה עוד כתבו התוספת בכתובות בבאו לשאול זא"ז שניהם טהורות לא שיאכלום אדם א' דיאכל ודאי טומאה. כתב דזה לסברת התו' שסוברים יבש ביבש שנתבטל אסור לאדם א' לאכול שתיהן משא"כ לסברת הטור בי"ד קי"ט יע"ש ולא הבינותי דלכאורה אין הנדון דומה לראיה דיבש ביבש מטעם ביטול ברוב קאתינן עליה ונעשה כולו היתר משא"כ ספק טומאה ברה"ר התירה התורה ספק כזה משא"כ היכא דאיכא וודאי איסור דומה לספק ממזר היכא דיש וודאי איסור עפר"ח ק"י בי"ד. גם מה שסיים מ"ש מר"ן בי"ד ק"י יש לעיין ביה אין מקומו פה.

והנה בדין השני דאם טבל והזה בין הילוך להילוך אז הדין הוא כך דאם הלך ועשה טהרות בשנייה ואחר עשיה נאבדו או נאכלו הראשונות השניות תלויות כיון שהיו השניות שעה א' באיסור ששתיהן היו קיימות מה יוסיף תת כח לאחר שנאבדו וכ"כ המ"ל שם ד"ה שני. ואם נאבדו לאחר ההילוך קודם עשיה ג"כ שניהן טמאים כמו שאומר דכיון דהלך בשביל הב' וראשונות עדיין קיימות א"כ הראשונות וההולך שניהן טמאים מספק דא' מהן הטהרות או האדם וודאי טמא א"כ עכ"פ שניהן טמאים מספק מדרבנן עכ"פ וכיון שכן אף שנאכלו הראשונות האדם נשאר בספק טמא ואח"כ כשעשה השניות הם טמאים מספק ולא יתכן לטמא האדם ולטהר השניות ואין חילוק בין נאבדו או נאכלו וצ"ע ממ"ש הר"מ ז"ל בה' שא"ה משקין טמאים וחביות טהורה ואפשר ה"ה כאן והיכא שנאבדו קודם הטבילה והזיה בזה יש חילוק בין נאבדו לנאכלו דאי נאבדו האדם שהלך והשניים טהורים ואי אכלן איש אחר (לא ההולך) ועדיין לא טבל האיש האוכל שניהם טמאין האיש האוכל וההולך בשביל הב' כיון דא' מהם וודאי טמא. ואי טבל האיש האוכל הרי המהלך טהור. ואם ההולך בעצמו אכל טהור וטהורים השניים כאמור. ולפ"ז מ"ש במשנה ובר"מ ז"ל נאכלו והזה וטבל דווקא הוא דאי נאכלו לאחר הטבילה ממ"נ דאם אדם אחר ועדיין לא טבל האיש האוכל הרי ההולך והאוכל והשנים טמאים ואי ההולך אכלם הרי נטמא במה שאכל אוכלים טמאים אם היה כשיעור חצי פרס ולכך אמר דנאכלו קודם הטבילה וקודם הזיה לאו דווקא אלא קודם טבילה. ואי נמי אכלם אדם אחר וטבל נמי דינא הכי כדכתיבנא ולפי זה התוספתא שהביא המ"ל נאכלו או נאבדו ונשרפו קודם עשיית השניים טהורים אף אם נאמר דקודם עשיית הב' אנאבדו קאי כפי הבנת המ"ל שם מ"מ איך יצויר זה והא ההולך והטהרות שניהם בספק והא' מהם וודאי טמא וא"כ שניהם טמאים מספק ומה יוסיף תת כח אח"כ שנאכלו הראשונות וכיון שגברא טמא מספק ה"ה וודאי שנגע בשניות שהם תלויות.

ונוראות נפלאתי על אדונינו המ"ל שכתב דהתו' בנאבדו ונשרפו ומש"ה כל שהיה קודם עשיית השנים טהורים ואיך יתכן זה ולא די לנו הצער הזה אלא שהוא ז"ל כתב בתחלה בפירוש להיפוך במ"ש וממה שיתבאר לקמן אם אדם אחר אכלן והראשונות קיימין בשעה שהלך בשביל הב' המהלך והשניים טמאים ומה דנקיט ועשה טהרות משום סיפא נקיט לה וירצה בזה דהיה יכול לומר וטבל והלך בשני אם קיימים הראשונים הם והמהלך תלוים ואם נאכלו המהלך טהור אלא משום סיפא דלא טבל דפשיטא דטמא הוא ולהכי נקיט ועשה טהרות לומר שאף השניים טמאי' ומה דכ' ונראה דבדווקא נקיט ואכל קודם הזיה דנראה כו' ירצה בזה דלא משכחת בע"א כיון דאכלם קתני ואם הוא האוכל הרי נטמא במה שאכל אחר הטבילה אוכלין טמאים ואי אחר אכל ולא טבל והרי קיימים שניהם האוכל וההולך ושלשתן טמאים. והא דתנן אם הא' קיימות שתיהן תלויות ה"ה פשיטא דהאדם בספק אלא דרבותא קמ"ל שאף הטהרות שניות תלויות שוב ראיתי שהמ"ל בעצמו העיר בזה בד"ה שוב. באופן דאם היו הראשונות קיימות היו לאחר הילוך הב' המהלך עכ"פ טמא ואז אף אם נאבדו קודם עשיית השניים ממילא השניים טמאים מספק כמ"ש כל זה לעיל וכמשנה פ"ה דטהרות לא כתוספתא.

אמנם חזות קשה ראיתי במ"ש שם המ"ל דאם היה שביל הא' רה"ר והב' רה"י המהלך והטהרות הב' טמאים וודאי מ"ה כדין ספק רה"י וראשונות אם קיימות תלויות מדרבנן ואם שביל הא' רה"י והב' רה"ר הראשונות טמאות וודאי מ"ה והשניות תלויות מספק עכ"ד הנה במה שטימא הראשונות מספק אם קיימות ומה שטימא המהלך ושניות מספק אם עדיין קיימות הראשונות לא ידענא על מה כיון דבע"כ בהזה וטבל בין הילוך להילוך וא"כ ליכא למימר מה חזית ואמאי לא נימא בשביל היחיד יש בו טומאה כי כן גזירת הכתוב ושביל הרבים טהור הוא ואין בו ספק כלל בין שיהיה שביל הא' רה"י או שביל הב' רה"י סוף דבר לא ירדתי לעומק כוונתו בכאן על מה עשה אדונינו ככה לומ' דהטהרות שעשה על שביל הרבים שיהיו טמאין מספק ועמ"ש בפריי לי"ד קי"א בדין ב' קדירות וא' היה ספק ד"ת.

עוד ראיתי להמ"ל שכתב דהא דאמרינן נפל א' לים הותרו האחרים היינו קודם שנודע התערובות דאל"ה לא מהני כמו כאן כל שהיה בספק לא הותר לאחר שנאכלו יע"ש והנה מלבד שלא מצאתי לא' מהפוסקים שיאמרו דבר זה אדרבה ההיפוך מצאתי שהרי בי"ד ק"י בדבר חשוב נאבד או נאכל בשוגג הותרו כולן ומדהוצרך לומר בשוגג ע"כ לאחר שנודע התערובת דאל"כ ל"ש שוגג ומזיד ועוד דא"כ מה מהני קודם שנודע הספק אנן קודם שנולד בעינן ובידיעה לא איכפת לן מידי דאטו אם הלך בב' ולא נודע לו השבילין הללו כלל ונאכלו הראשונות ואח"כ נודע לו שהלך גם בראשון האם אמור יאמר כן אלא דל"ד כלל להתם. בדברים החשובים חז"ל נתנו עליהם דין קבוע מדרבנן וכל שנתפרד הקביעות הקילו ומש"ה כי נאבד א' מהם נתבטל עתה מחדש ברוב ותולין לומר האיסור נאבד משא"כ ספק רה"ר או ספק דרבנן שאין היתר אלא מכח שאני אומר וכל שהיה שעה א' בספק שא"א להתיר ולטהר שניהן שוב אף שנאבד אח"כ אין להתיר באופן שדבריו שם צ"ע וישוב דעת.

ויצא לנו הדין בב' קדירות המוזכר בי"ד קי"א דאם נאבד הא' קודם עשיית הב' מותר ואם אח"כ אע"פ שלא נודע עד שנאבד אסור הדמיון בזה בקדירה א' נפל מבהמה שהיו ב' טחולין דבוקין בסומכיה דטריפה מספק שמא כל יתר כנטול מכל וכל וכשר ושמא כנטול ממקומו וטריפה והיה שם רוב דמ"ה במינו מותר ומדרבנן אסור ואמרינן ספק דרבנן לקולא ואף ע"י גלגול לא אמרינן ספק דרבנן לקולא מ"מ י"ל אם לא נודע הספק עד אחר התערובות אפשר דמהני בה"מ כמ"ש בפריי לי"ד בק"י או דספק אם נפל כלל לקדירה ונאכל ואח"כ נפל לקדירה שניה איסור מבהמה שהיה שני כבדים דטריפה מספק על זה הדרך שניה כשירה ואם הראשונה קיימת לאחר מעשה השניה אף שנאבדה אח"כ השניה אסורה מספק וכן הדין באיסור דרבנן לב' קדירות וא"י באיזה מהן אף שנאבדה הא' אסורה השניה מספק וכדכתיבנא כאן.

ועתה הבוא נבוא לבאר בדין ב' קדירות המוזכר בי"ד קי"א. פשיטא לי אם א' אסורה מספק תורה ואח"כ נפל אי' דרבנן וא"י לאיזו תולין הקלקל' במקולקלת דבלא"ה קדירה זו אסורה גם ב' קדירות היתר ונפל איסור דרבנן לא' וא"י באיזו שתיהן אסורות ואח"כ העמיד עוד קדירה שלישית ונפל איסור דרבנן וא"י לאיזו משלשתן תולין הקלקלה בשתים הראשונות אע"ג דגם הם מספק מה חזית אפ"ה כבר נאסרו ואם שא"צ לראי' אביא. ומנא אמינא לה מהא דכתב הר"מ ז"ל שם ה"ד שני שבילין א' טמא וא' טהור והלכו ב' ב"א טהור וטמא ואפילו תלוי וטהור תולה הטהור בתלוי וע"כ ברה"ר מיירי דאי ברה"י טמאים שניהם בוודאי כספק טומאה ברה"י וברה"ר ובאו שניהן לשאול בב"א או עליו ועל חבירו דתלה טמא מדרבנן ואפ"ה תולה הטהור בתלוי וה"ה כאן וכאמור. ואל תשיבני מכתמים המבואר בי"ד ק"ץ דאם שאלה חלוק לבעלת הכתם דאין תולה בה ועיין נדה דף סמ"ך דמשמע לכאורה הטעם כיון שאין טמאה אלא מספק לא תלינן בה י"ל דווקא כתמים דא"ל מעלמא אתי ולא הוחזקה ברואה א"כ מה חזית דתלית הכתם בראשונה אימא בשניה משא"כ בשאר איסורין דרבנן והמעיין במנחת יעקב בתורת השלמים יראה שכדברי כן הוא וא"כ ל"מ אם נאסרו הראשונות בוודאי דרבנן אפילו בספק כה"ג דל"ש תו מה חזית השלישית מותרת. הן אמת מהא דטהור ותלוי י"ל תלוי ד"ת כההוא דב' נזירים דאינו דומה לסוטה א"כ י"ל מש"ה תולה הטהור בתלוי כי הא דהוה ספק תורה ואמנם מסתימת הר"מ ז"ל משמע אף תלוי דרבנן הדמיון שביל א' טמא וטהור והלכו ב' ב"א טהורים ושאלו בב"א דטמאים מדרבנן מספק ואח"כ הלך התלוי וטהור וכדאמרן והא דתולה הטהור בתלוי לאו למימרא והתלוי וודאי עתה ונ"מ אי נגע אח"כ בתרומה שתהא נשרפת די"ל דאינו כן והא דשאלה חלוק לנדה סופרת זיי"ן נקיים דתולה בה וצריכה לספור מחדש זיי"ן נקיים שכבר הוחזקה רואה משא"כ כאן ועיין בפריי לי"ד קי"א מ"ש שם. ואי תרומה נשרפת בטומאה דרבנן ער"מ ז"ל ה' תרומת עיין בסמוך.

כללא דמלתא מהני מילה מעלייתא דכתיבנא בטומאה יצויר ספק תורה וספק דרבנן בין הרה"ר ובין ברה"י. ברה"י כההוא דב' נזירין באומר ראיתי טומאה נזרקה ביניכם דל"ד לסוטה שניהם טמאים ספק תורה וברה"ר בבאו בב"א טמאים מדרבנן. ובזא"ז טהורים דאוקי אחזקה בלא ילפותא דסוטה והיכא דליכא חזקה אפ"ה ברה"ר טהור מסוטה והיכא דל"ד לסוטה אף ברה"ר טמא מספק תורה עת"ו חולין ט' ב' באורך. ולענין אי שורפין בטומאה דרבנן עת"ו שבת י"ו א' ד"ה עבדו ובהר"מ ז"ל פ"א מה' כלים ה"ה יע"ש.

עוד אבאר לך מ"ש שר"מ ז"ל בה"ג ט' ככרות טהורים ונתערב ככר טמא ואכלו ה' ב"א ואח"כ אכלו ה' ב"א הראשונים טמאים שאין להם במה לתלות והאחרונים טהורים שתולין בראשונים והוא תוספתא פי"ז טהרות כמ"ש הכ"מ וצריך ביאור דע"כ בדבר חשוב מיירי דאל"כ בטל ברוב כמ"ש פ"א מה' שא"ה נבילה בשחוטה שאפשר כו' וה"ה בככר שאפשר שיתעפש ונפסל מכלב ורק מדרבנן בדברים חשובים ובלא"ה טומאת גויה מדרבנן וכיון שכן נימא ספק דרבנן לקולא אף ברה"י ולומר שאכלו הטהורים כמ"ש המ"ל שם ד"ה ומ"ש רבינו. שכ"ה בפ"ד מי"א דטהרות וי"ל דמיירי שאכלו האחרונים קודם שטבלו הראשונים וה' ראשונים בב"א אכלו א"כ כיון דא"א לטהר כולם הראשוני' טמאים דהו' כטהרות והאחרונים תולין שנאכל הטמא באכילת ראשונים הא אכל א' ככר ואח"כ ט' כולן טהורים לבד הא' ואם טבלו הראשונים מטומאתן כולם דאי טבל א' מהם כולם טהורים דליכא ניגוד שיכחש א' חבירו כאמור ואי"ה בכלל שאח"ז יבואר עוד:

תוכן העניינים

שושנת העמקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה